מצב החירום כתהליך בישראל/פלסטין

בעוד שעצם השימוש הפוליטי במצב החירום אינו מפתיע למדי, הדינמיקה של השימוש בו סביב משבר הקורונה חושפת ממדים שאינם מובנים מאליהם
נעמן טל

מאז פרוץ משבר הקורונה שוררת הסכמה די רחבה בקרב חוגים ביקורתיים לגבי השימוש הפוליטי של הממשלה (ובעיקר העומד בראשה) במצב החירום. כך, במאמר שהתפרסם ב"הארץ" ב-15 במרץ טוענת נעה לנדאו כי מצב החירום שהוכרז לצורך מאבק בהתפשטות הנגיף עלול להוביל לפגיעה חמורה בדמוקרטיה הישראלית. כאות הסכמה, ציטט אחד המגיבים למאמר את אמירתו המפורסמת של התיאורטיקן קרל שמיט כי "ריבון הוא מי שביכולתו להכריז על מצב החירום", כלומר, כי הריבונות לא באמת שייכת לעם מתוקף שלטון החוק אלא למי שבסמכותו להשהות את שלטון החוק מלכתחילה.

אכן, נדמה כי אין הפתעה של ממש במשמעויות הפוליטיות של צעדי הממשלה בימים האחרונים, שהרי מצב החירום ידוע בתור אמצעי אפקטיבי של שליטה ופיקוח. למעשה, מצב החירום משמש מזה זמן רב כתשובה סבירה לכמה משאלות היסוד בסוציולוגיה הפוליטית של החברה בישראל/פלסטין: מדוע המיליטריזם אינו גווע? מצב החירום הבטחוני מעודד את שימורו; כיצד יכולה דמוקרטיה לתחזק כיבוש במשך יותר מ-50 שנים? מצב החירום מאפשר להפריד בין שלטון החוק בתוך הקו הירוק ובין המשטר הצבאי מחוצה לו.

בעוד שעצם השימוש הפוליטי במצב החירום אינו מפתיע למדי, הדינמיקה של השימוש בו סביב "משבר הקורונה" כן חושפת, לטעמי, ממדים שאינם מובנים מאליהם. ראשית, האופן שבו מנסה השלטון להשתמש במצב החירום הינו שנוי במחלוקת, לא רק בין הממשלה לחברה האזרחית אלא גם בקרב רשויות הממשלה עצמן. המחלוקת המדוברת ביותר היא זו שהתגלעה בין משרד הבריאות למשרד האוצר, אשר מציגים כל אחד עמדה שונה באשר למטרות ולאמצעי המאבק בנגיף (בתקשורת מנוסחת המחלוקת הזו כ"בריאות" נגד "כלכלה"). שנית, אין זה מובן מאליו שיש בכלל צורך להכריז שוב ושוב על מצב חירום כדי להצדיק את צעדי הממשלה. אחרי הכול, בישראל אין חוקה, מה גם שתקנות לשעת חירום שמקורן בשלטון הקולוניאלי הבריטי ממשיכות לשמש כמסגרת מוסדית נורמטיבית עד עצם היום הזה. כפי שהראתה הסוציולוגית יעל ברדה, פרקטיקות החירום הקולוניאליות נוכחות לכל אורך ההיסטוריה הפוליטית של המדינה בישראל/פלסטין, בין אם בממשל הצבאי שהושת על האזרחים הפלסטיניים בין 1948 ל-1966, ובין אם בחקיקה נגד טרור בשנות האלפיים (וכל זאת, כמובן, עוד בטרם הזכרנו את המשטר הצבאי בשטחים הכבושים). על רקע זה, הצורך הנוכחי של השלטון להצדיק את עצמו מחדש באמצעות מצב החירום מעורר, לכל הפחות, תהיות ברמה הסוציולוגית.

התהיות שעולות מתוך הדינמיקה של המשבר הנוכחי קשורות, לשיטתי, בהמשגת מצב החירום כ"מצב", כלומר, כקטגוריה בינארית שמופעלת או לא מופעלת. אם מצב החירום הופעל כבר בעת הקמת המדינה ומעולם לא הסתיים, מדוע יש צורך להפעילו מחדש שוב ושוב? כמו כן, אם מצב החירום מופעל כעת לצורך התמודדות עם נגיף הקורונה, מדוע הוא מופעל באופן הדרגתי ותוך מאבק בין איבריו השונים של הגוף הריבוני? אם כוחו המוחלט של הריבון טמון בהכרזה על מצב החירום, כיצד ניתן להסביר את האמביוולנטיות בהתנהלותו?

כדי לענות על שאלות אלה, אולי יהיה זה נכון יותר להתייחס אל מצב החירום כאל קטגוריה שאינה בינארית אלא תהליכית. במקום לציין שוב ושוב את עצם הפעלתו של מצב החירום כהסבר להתנהלות השלטון, אולי עדיף לקבל הפעלה זו כהנחת מוצא ולהסיט את תשומת הלב לעבר האופנים השונים שבהם היא באה לידי ביטוי לאורך זמן. ברגע שנחשוב על מצב החירום כתהליך, אני סבור שנוכל להבין טוב יותר מדוע הוא מופעל בשלבים שונים לאורך זמן, מדוע הפעלה זו היא רוויית-סתירות וכיצד סתירות אלה מיושבות בסופו של דבר. דוגמא לכך ניתן למצוא במחקרו של הגיאוגרף ארז צפדיה על אודות צמיחתם של המאחזים היהודיים בשטחים הכבושים. צפדיה מראה במחקרו כי השליטה הקולוניאלית שמאפשרת את המאחזים מושתתת על דינמיקה מתמדת של "האפרת המרחב", כלומר, של תמרון וטשטוש בין חוק לפשע בחסות מצב החירום של הכיבוש. דינמיקה זו באה לידי ביטוי בשלבים שונים והיא רצופת מאבקים בין רשויות הממשלה למערכת המשפט, אף על-פי שבסופו של דבר נדמה כי כלל הגורמים מסייעים להסדיר את המאחזים ובכך "להלבין" אותם. מצב החירום משמש כאן לא כהסבר להתנהלות אחידה של השלטון ברגע נתון אלא כנקודת מוצא לבחינת הפרקטיקות השלטוניות השונות – והסותרות לעיתים – הננקטות לאורך זמן.

תפישתו של מצב החירום כתהליך כרוכה בהבנה כי שלטון החוק ומצב החירום אינם מוציאים זה את זה, אלא מתערבבים ומתנגשים זה בזה לכל אורך התהליך ההיסטורי

חשוב לציין כי גישה תהליכית למצב החירום כרוכה בהזנחת התפישה הרווחת של ישראל – או של כל מדינה אחרת לצורך העניין – כ"מדינה דמוקרטית". תפישה מהותנית שכזו, אשר קובעת כי המשטר הוא בהכרח דמוקרטי, מעודדת את ראייתו של מצב החירום כקטגוריה בינארית המופעלת בעת הצורך אך לא מאיימת באופן מתמיד על שלטון החוק. לעומת זאת, תפישתו של מצב החירום כתהליך כרוכה בהבנה כי שלטון החוק ומצב החירום אינם מוציאים זה את זה, אלא מתערבבים ומתנגשים זה בזה לכל אורך התהליך ההיסטורי.

הדמוקרטיה עצמה, כפי שטוען הסוציולוג לב גרינברג,¹ היא תהליך ולא מצב מהותי בעל מאפיינים קבועים. לשיטתו, הדמוקרטיה פירושה פתיחה והרחבה מתמדת של מרחבים פוליטיים להכרה בקבוצות מוחלשות וייצוג שלהן. מצב החירום בגישה תהליכית הוא, במובן מסוים, תמונת המראה של גישה זו לדמוקרטיה. אם הדמוקרטיה היא תהליך של הרחבת מרחבים פוליטיים לטובת החברה האזרחית, הרי שמצב החירום הוא תהליך של צמצום מרחבים אלה לטובת הריבון.

תפישה תהליכית זו של המשטר בישראל/פלסטין צריכה, לעניות דעתי, לקבל חשיבות רבה יותר לאור המשבר הנוכחי. הדינמיקה של המשבר מלמדת אותנו שמצב החירום הוא יותר מאשר "מצב" זמני המופעל על-ידי הריבון בעת הצורך. מדובר בתהליך מתמשך של צמצום הדמוקרטיה באמצעים שונים וביחס לקבוצות אוכלוסייה שונות, תוך כדי מאבקים בין רשויות המדינה ומעבר בין שלבים שונים של חירום. כך, מה שאזרחים רבים תופשים בימים אלה כפגיעה בדמוקרטיה אינו אלא מציאות החיים הרגילה של רבים אחרים במרחב הישראלי-פלסטיני, אם כי מציאות זו כשלעצמה נתונה באופן מתמיד למאבק ולשינוי. אפשר לומר הרבה על הנסיבות שמעודדות את החרפת מצב החירום בעת הנוכחית, כמו למשל ההשלכות הבריאותיות של התפשטות הנגיף, שכלול אמצעי הפיקוח והתקשורת, המשבר הפוליטי ומצבו המשפטי של ראש הממשלה. עם זאת, חשוב לעמוד על ההמשכיות שבין ההחרפה הנוכחית לבין מה שקדם לה, כמו גם על המאבקים והסתירות הטמונים בה, וכך אולי לתרום להרחבת הדמוקרטיה בעתיד על חשבון מצב החירום. 

נעמן טל הוא דוקטורנט לסוציולוגיה באוניברסיטת בן-גוריון

¹ גרינברג, ל. 1999. "דמוקרטיה מדומיינת בישראל – רקע תיאורטי ופרספקטיבה היסטורית". סוציולוגיה ישראלית ב(1),
ע"מ 240-209.

בא/ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך 16 שנות קיומו של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים התורמים מכשרונם לאתר והקהילה שנוצרה סביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, ועל מנת להמשיך ולפתח את האתר בערבית, שעם קוראיו נמנים רבים ממדינות ערב, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם.

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.