יפו בוערת. ומה יהיה ביום שאחרי הקורונה?

ערבים תושבי יפו זכו בימים האחרונים לתזכורת נוספת של כללי המשחק בעיר, גם בימי משבר הקורונה. בצל התעצמות האלימות המשטרתית ביפו בחודשיים האחרונים והסגר הכללי שרק תרם להחמרת המצב, יצאו אתמול עשרות צעירים למחאה בעג׳מי בתגובה למעצרם של חמישה צעירים ולאשפוזה של אשה. בכדי להבין לעומק את האירועים האחרונים צריך להתייחס לשלושה נושאים עיקריים: האלימות המשטרתית, הקונטקסט הפוליטי והסיקור התקשורתי של האירוע; וחשוב מכך, חייבים להעלות שאלות מהותיות לגבי עתיד האוכלוסייה הערבית ביפו ביום שאחרי הקורונה, בעיצומו של משבר כלכלי חברתי והיעדר כוח משטרתי מתפקד.

לא יהיה זה נכון להתבונן על אירועי יום האתמול באופן נקודתי. בחודשים האחרונים, ישנה עלייה ניכרת במקרי האלימות המשטרתית ביפו, שעם הסגר הלכו והחמירו. צעירים בעיר מתלוננים על אלימות משטרתית יומיומית ועל התנהגות עבריינית מצדם של השוטרים. כך, במקום שהמשטרה תנהג כגוף אחראי הפועל להקל על מצוקת התושבים, היא נוהגת בדיוק להפך ורק מחמירה את המצב. שמעתי בזמן האחרון עשרות עדויות של צעירים ערבים מיפו על האלימות שספגו מכוחות המשטרה – לפני הסגר, בזמן הסגר ולצערי בוודאות גם אחריו. יציאתם לרחובות מעידה בעיקר על כאב ותחושת תסכול. עצוב מכך, בכל פעם שמעלים שאלות מהותיות לגבי פעילותם של כוחות השיטור בעיר, התשובה שחוזרת על עצמה הינה שהם פועלים "רק נגד עבריינים". אם הטענה הזאת נכונה, ייתכן שהם רואים בכולנו עבריינים וכך יכולים להצדיק לעצמם את התנהגותם.

אי אפשר גם שלא להתבונן על האירועים האחרונים במשקפיים פוליטיים – יש לזכור שמדובר במדיניות מתמשכת כלפי האוכלוסייה הערבית בישראל כולה. האירועים מבטאים מה שנטען מאות ואלפי פעמים לגבי תפיסתה של החברה הערבית כאויב. ביטוי ליחס הזה ניתן לראות בסרטונים שתיעדו את התנהגות המשטרתית, השימוש בטקטיקה צבאית והנכונות לתקוף צעירים, גברים ונשים. השיא אתמול ביפו היה השימוש בציוד צבאי שכלל רימוני הלם, מסוק וכדורי גומי בכדי לפזר את המחאה.

מחאה של תושבי יפו כנגד אלימות משטרתית ומעצרים של תושבי האזור שהיו בעת האחרונה, המצב עשוי לצאת משליטה pic.twitter.com/LuTy3ucCOv

— Bar Peleg (@bar_peleg) April 1, 2020

דבר נוסף שארצה להתייחס אליו, הוא הדרך שבה התקשורת בעברית כיסתה את האירועים. במלה אחת – זוועה: אפס תחקיר, אימוץ מוחלט של הנרטיב המשטרתי והתעלמות מהאלימות הבלתי נסבלת של השוטרים, תוך מסגור האירועים האחרונים תחת הכותרת "קורונה" מבלי לעשות את המינימום ולשמוע את כאבה של החברה הערבית. זוהי תקשורת מגויסת ולא פחות אלימה מאותם שוטרי יס"מ, תקשורת שפועלת על מנת לגייס את תודעת הציבור להצדקת מדיניות אלימה וגזענית כלפי האוכלוסייה הערבית ביפו ובכלל. דברים אלה נכתבים תוך תהיות עמוקות לגבי כל השקרים והסיסמאות שהתקשורת פמפמה ומפמפמת לנו בשבוע האחרון לגבי האוכלוסייה החרדית והצדקת האלימות גם נגדה. ייתכן אף שהשימוש באלימות כנגד הערבים נעשה בכדי "לאזן את המערכת", להראות כיצד המשטרה אלימה כלפי כולם במידה שווה.

ועדיין, מה שאמור להדאיג אותנו יותר מכל זה היום שאחרי הקורונה. ממש עם תחילת הסגר, עשרות משפחות ערביות נכנסו למעגל העוני, דבר העתיד להשפיע על רמות האלימות והפשיעה בעיר. כאמור, דווקא עכשיו יותר מכל תקופה אחרת היה מצופה שהמשטרה תפנים את חשיבות תפקידה, תתמוך בקהילה ותדאג שהפשיעה תתמתן. במקום זאת, אנחנו מקבלים יחס הפוך לחלוטין. במקום ניצול כוחה בכדי להתחשבן עם צעירים ערבים ביפו – בין אם מדובר בהתנהגות שוטר יחיד ובין אם זו מדיניות כללית – על המשטרה לקחת אחריות ולהבין שכוח פועל בשני הכיוונים ואינו מופקד באופן אבסולוטי בידי המשטרה. גם הרחוב יכול להגיב בהתאם לאלימות המשטרתית, ולצעירים יש את הכוח להפגין וליצור כאוס. אולי אחרי האירועים האחרונים ייפול למישהו במשטרה האסימון, והם יתאמצו לגייס שיטות שונות ופחות אלימות בקרב החברה הערבית.