• Coronavirus_cc by-Up and Go
    חיים ראויים
    בחסות הקורונה פגע הממסד קשות בזכויות אנשים עם מוגבלויות
  • Coronavirus_cc by-Up and Go
    אויבי השגרה
    איך קרה שחזון המדיר מבוגרים הפך בקלות למוסכמה של השיח?

להזיז את ה"טכנולוגיה" ממרכז עלילת משבר הקורונה

הדילמות העיקריות בעקבות משבר הקורונה אינן בהכרח בעלות גוון "עתידני" הייטקיסטי, כי אם חוזרות לקרב נושן ובסיסי יותר בין רווחה לכלל האזרחים לבין שוק חופשי. אולם "מומחים" רבים מדגישים את הנרטיב הטכנולוגי-דיסטופי ונמלטים מדיון על זכויות סוציאליות רחבות
גיל חיזי

לצד החרדות והסיכונים, ימי הקורונה מהווים כר פורה לביטוי דעות ותחזיות לגבי מצב החברה האנושית. הרשתות החברתיות ויצר הביטוי העצמי מביאים בשנים האחרונות לגעישה של "מומחיות" אינסטנט, ואילו כעת, כשנראה שאנחנו בעיצומו של מאורע היסטורי ובנוסף יש לחלקנו עודף זמן פנוי – מעין הפרשנות גואה. טבעי על אחת כמה וכמה שהוגי דעות שעשו להם שם בהבנת המצב האנושי ישמיעו את דברם ויצביעו על הסוגיות הבוערות וההזדמנויות שלפתחנו.

מאמרו האחרון של פרופ' יובל נח הררי, שפורסם ב"הארץ" וחופף למאמר שעלה כמה ימים קודם לכן ב"Financial Times", מדבר על ה"יום שאחרי הקורונה"; מין נבואת זעם שדנה באופן שבו ממשלות עלולות להשתמש בטכנולוגיה למעקב אחר אזרחים ולכרסום ביסודות הדמוקרטיה. אין בי מילת ביקורת על העניין שנח הררי מגלה בנושא – ראוי שכל כותב וחוקר ידגישו את תחומי העיסוק והדאגה שלהם. אולם מכיוון שהוא כותב את הדברים תחת הגלימה הרחבה של מומחה לעבר, ההווה והעתיד של המין האנושי (ומגיע לו כמובן אשראי על יכולתו ללבוש תואר רחב ממדים שכזה), אשר בא להשמיע נבואה אובייקטיבית על מהות קיומנו, חשוב להבחין מהי הפרספקטיבה המסוימת שהוא מייצג ומהם הנושאים שאותם הוא משמיט.

נח הררי מודאג, בצדק, שממשלות מנצלות מצבי חירום לניסויים חדשים שעלולים להתקבע בסדר החברתי ולהישאר עמנו גם לאחר חלוף סערת הקורונה. כמובן שעצם ההגדרה המתמשכת של "מצב חירום" בפני עצמה מאפשרת טיפוח תקנות ואף תעשיות באופן לא דמוקרטי – כך בישראל וכך גם בשכנתנו מדרום ששמרה פחות או יותר על "מצב חירום" בעקבות מלחמת ששת הימים שנמשך, למעט כמה הפסקות קצרות, עד לנפילתו של חוסני מובארק. הכלי העיקרי שדרכו נח הררי מתבונן על הפגיעה בזכויות אדם הוא ה"טכנולוגיה", במיוחד ממשקים דיגיטליים מקוונים שבאמצעותם ממשלות יכולות לעקוב אחר אזרחים. כך, ממשלת ישראל הכריזה בפומבי על מעקב אחר חולים דרך טלפונים ניידים, ופעילות השב"כ בזירה זו – כפי שקולות במשרד הבריאות וברשות השופטת מזהים – אינה רק חורגת מעקרונות חוקי היסוד של המדינה אלא גם עלול כלל לא לעזור לריסון התפשטות הווירוס. ידוע שמנגנוני פיקוח פועלים בגלוי ברוסיה וסין, וסביר שגם במדינות שמזוהות עם משטרים דמוקרטיים יותר.

טענתו המרכזית של נח הררי היא שאל לנו ליפול בפח הפופוליסטי שלפיו בריאותנו תלויה בפיקוח פולשני על האוכלוסייה. לדידו, רצוי להתמודד עם האתגר באמצעות אחריות אישית וקוד מוסרי, מבלי לחשוף אותנו בדרכים שעלולות לגרום לניצולנו לרעה. הוא מצייר תמונה דיסטופית שלפיה ממשלות תוכלנה לזהות את הרגשות שלנו באמצעות צמידים ביומטריים ולנטרל כל שבב התנגדות למשטר. הדוגמאות שהוא מביא מדגישות הפן הדיקטטורי-אידיאולוגי של המעקב וקצת מזניחות מניעים כלכלים-שיווקיים – אך התמונה הכללית ברורה ואכן אינה כה דמיונית.

האם אנשים ששוברים את הראש איך להמשיך להתפרנס בזמן בידוד, ללא שום רשת ביטחון, חוששים כעת ממשטרת מחשבות?

אזהרתו של נח הררי אמנם ראויה, אבל ראוי גם לשאול: האם (המשך) עלייתה של הטכנולוגיה הדיסטופית היא הדבר העיקרי שמאיים על מרבית האוכלוסייה לנוכח משבר הקורונה? האם אנשים ששוברים את הראש איך להמשיך להתפרנס בזמן בידוד ללא שום רשת ביטחון חוששים כעת ממשטרת מחשבות? האם משפחות פועלים שחולקות חלל קטן משותף ללא הפריביליגיה של שמירת מרחק מוטרדות מחשיפת השקפות עולמן? האם קשישים שעוצרים עצמם מלהיבדק מתוך הכרה בקיבולת המוגבלת של מערכות הבריאות עסוקים בסכנות הטכנולוגיה? אני אמנם מציג כאן דמויות מכלילות (אם כי כלל לא שוליות), וישנן חברות שבהן נושא הפרטיות אכן מהווה אבן יסוד קיומית – מה גם שהפלישה לפרטיות עלולה להתאכזר במיוחד לקבוצות מיעוטים נרדפות; אבל אם בכלל המין האנושי עסקינן, אז צריך להכיר בכך שיש קרבות קיומיים קריטיים אחרים המתחוללים בקרבנו.

הסאבטקסט של נח הררי הוא כמובן שאפשר גם וגם – גם לטפל בנושאי בריאות ורווחה וגם לשמר על עצמאותנו אל מול הטכנולוגיה, אבל, וכאן הביקורת שלי, דבריו תמיד מדגישים את הנרטיב הטכנולוגי-דיסטופי ונמלטים מדיון על זכויות סוציאליות רחבות. (וכאן ראוי לציין שהכותב אינו אדוארד סנודן או אדם שדגל מפעלו הוא פרטיות ברשת, אלא היסטוריון הבא לדון באתגרים המרכזיים של האנושות). האם ייתכן שהדילמות העיקריות שתצוצנה בעקבות המשבר הנוכחי אינן בעלות גוון "עתידני" הייטקיסטי? הייתכן שנמצא את עצמנו לא במאבק שבו פיתוחים חדשים מכתיבים את חיינו, אלא דווקא בקרב נושן ובסיסי יותר בין רווחה לכלל האזרחים לבין שוק חופשי?

בג"ץ דן בשידור חי בעתירות נגד החלטת הממשלה לאפשר לשב"כ לעשות שימוש באיכונים סלולריים, 16.04.20. צילום: לע"מ

נדמה שמה שנחשף בחברות רבות היום אינו הפוטנציאל הטכנולוגי לניצול, אלא דווקא הניצול הקיים ביסודות השיטה, תחרות כלכלית שמתגלה לאחרונה כברירה טבעית במלוא משמעות המונח – כנגד קשישים שלא "תורמים" לכלכלה, כנגד עובדי כפיים שנדרשים להמשיך לסכן עצמם בזמן שאחרים מוגנים בבתיהם, כנגד אוכלוסיית שלמות שלא מתאפשר להן כלל להיבדק. בימים שבהם נשיא ברזיל ז'איר בולסונארו מונע ביד קשה נסיונות ציבוריים להקים מערך טיפול בחולים או שנשיא ה"מעצמה" החזקה בתבל מתגאה בתרחיש שבו "רק" מאתיים אלף אזרחים במדינתו ימותו, האם אין די בכך לקריאת השכמה שנוגעת לעקרונות היסוד של שיטות כלכליות והפוליטיקה שמטפחת אותן? האם אין כאן מקום לדיון לגבי נחיצותן של תעשיות גלובליות זוללות משאבים ואפשרויות מיסוי שמיטיבות עם מרבית האוכלוסיות?

נח הררי חורג מניסיון להבין את המין האנושי על כלל עולמותיו התרבותיים על מנת לטפח אידיאולוגיה אינידיבידואליסטית, מבלי להבהיר שזוהי משימתו

בכתיבתו ובהרצאותיו ברשת נוהג נח הררי להציג את היצור האנושי ככזה שנוהג להישען על סיפורים "פיקטיביים". הוא מוסיף שכדי להתקרב להגשמה עצמית ו"אושר" הוא ממליץ, וכך גם הוא עושה בעצמו באמצעות מדיטציה, להשיל את שכבות הבדיה מהתודעה ולגעת כמה שיותר באמת. מעניין שהדוגמאות שהררי מביא ל"סיפורים" כמעט תמיד שזורות במבנים קולקטיביים: שייכות דתית (לצד האמונה ה"מגוחכת" באלים), קבוצות לאום, שושלות משפחתיות ועוד. אלו אכן סיפורים. לעומת זאת, את הנרטיב שהוא מציג על משמעות חיי האדם, שבמרכזו שאיפה לאושר של "עצמי" פנימי-ייחודי בעל זהות אוניברסלית, הוא אינו מכנה "סיפור".

נח הררי חורג לטעמי מניסיון להבין את המין האנושי על כלל עולמותיו התרבותיים על מנת לטפח אידיאולוגיה אינידיבידואליסטית (ראויה ככל שתהיה), מבלי להבהיר שזוהי משימתו. לכן הוא גם כה אהוד בעולם ההייטק ועמק הסיליקון: על אף ביקורתו הכנה על השימושים הנצלניים בטכנולוגיה (זכורה היטב שיחה שלו עם מארק צוקרברג, שבה האחרון מתגלה כיזם מנותק שבקושי מסוגל להבין את הביקורת המועלה בפניו), הוא עדיין שם את פיתוח הטכנולוגיה במרכז העלילה. בדומה לצוקרברגים של העולם, נח הררי רואה את בני האדם כיצורים שבאופן אידיאלי ישאפו להתעלות מעל לשייכות המקומית שלהם ולממש עצמם בעזרת העולם הווירטואלי הגלובלי.

אפשר לספר סיפורים שונים על שאלות היסוד שעומדות בפני החברה האנושית היום. גם מאבק האיתנים שאותו אני מדמיין בין תומכי מדינת רווחה לבין חובבי תחרויות הישרדות הוא תרחיש (ואף משאלת לב) בעל רלוונטיות ומשמעות שונה לתרבויות שונות, וכמובן שאי אפשר לנתק תפיסות משני צידי המתרס מהשפעות פוליטיות ופרופגנדה. יש רק לקוות שמעצבי מדיניות והוגי דעות בעלי תהודה, בבואם לדון בסוגיות הליבה, יכירו במכנה המשותף הקיומי הרחב של התושבים ולא יפזלו לנרטיבים פרי עטם ומאוויהם, או כאלו שמזינים את מפעליהם של בעלי המניות.

גיל חיזי הוא דוקטור לאנתרופולוגיה וסינולוג, פוסט-דוקטורנט באוניברסיטת קלן

בא/ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך 16 שנות קיומו של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים התורמים מכשרונם לאתר והקהילה שנוצרה סביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, ועל מנת להמשיך ולפתח את האתר בערבית, שעם קוראיו נמנים רבים ממדינות ערב, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם.

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.