במקום לעשות עיתונות, לוי ומרציאנו עושות בטן-גב על האלונקה

בראיון עם יפה בן דוד בחרו שתי העיתונאיות הבכירות בחדשות 12 לא להפנות אצבע מאשימה כלפי המדיניות הכושלת שראש הממשלה ומוסדותיה מנהיגים, אלא לסייע בהפיכתן של המורות שעומדות על זכויותיהן לאויבות הציבור
דאליה חלבי

מנכ״לית דיראסאת – המרכז הערבי למשפט ומדיניות.

מזכ"לית הסתדרות המורים, יפה בן דוד, זכתה אמש למתקפה משולחת רסן מצדן של יונית לוי וקרן מרציאנו. השתיים הפגינו בחדשות 12 חוסר יושרה עיתונאית משווע של מי שבמקום לשרת את הציבור, הן מכסות על אזלת היד של השלטון. באחד משיאי השפל של מוסד העיתונות, נראתה לוי שואלת בתדהמה וכמי שלא יכולה להאמין למשמע אוזניה למה יפה בן דוד דוחה על הסף את הרעיון שהמורים והמורות יעבדו בחינם בקיץ? מדוע הם לא מוכנים להיכנס "מתחת לאלונקה" ולתרום את חלקם בעת המשבר הלאומי שהמדינה עוברת בצל הקורונה? מרציאנו מצטרפת פעורת פה, וחוזרת על אותן שאלות בתחושות זעזוע. למקהלת ההמומות לא מאחר להצטרף פרופ' גבי ברבש, שנכח כאורח באולפן ותרם משלו לקו האגרסיבי ולהטחת ההאשמות בבן דוד על כך שהיא וציבור המורים אינם תורמים את חלקם בנשיאת הנטל.

קשה שלא לנתח את הריאיון הזה במנותק מתיאוריות מגדריות, ולא לראות את הקשר בין האלימות חסרת המעצורים שהמראיינות הנכבדות הפעילו כנגד בן דוד לבין העובדה שבן דוד היא אישה שעומדת בראש ארגון עובדים ומנסה להגן על זכויותיהם הבסיסיות של עובדי ועובדות ההוראה. מסופקני אם המראיינות היו מעזות לדבר כך לגבר. אין לי כל ספק, שאילו ציבור המורים לא היה מונה ברובו נשים, איש לא היה מעלה על הדעת לדרוש עבודה בחינם. ידוע שכאשר מקצוע מסוים עובר פמיניזציה, המעמד שלו צונח אוטומטית וזה מתבטא בעמדה הציבורית הרווחת כלפיו וכמובן בתנאי השכר. פתאום זה נראה מאוד טבעי ואף מתבקש שנשים יעבדו בחינם, כמי שרגילות להתנדב, יתנדבו גם בעת המשבר כמורות ושחס וחלילה לא יתרעמו על זה, כי הן בראש ובראשונה נשים ולא בעלות מקצוע.

בספרו של ההוגה הברזילאי פאולו פריירה "מכתבים למורה – לאלה המעזים ללמד", הוא מתייחס בפרק הראשון "מלים ראשונות: מורה-דודה – המלכודת" למעמדן של מורות בברזיל באותה תקופה. בברזיל היה נהוג לקרוא למורה "דודה". פריירה יוצא נגד הזיהוי בין המורה לדודה משתי סיבות: הראשונה היא שעצם זיהוייה של המורה עם הדודה מנשל אותה מזהותה המקצועית כאשת חינוך עם עמוד שדרה מקצועי ובעלת מומחיות בתחום שאפשר לסמוך על ההחלטות ועל הפעולות שהיא מובילה מתוקף זהותה המקצועית.

מסופקני אם המראיינות היו מעזות לדבר כך לגבר. כמובן, שאילו ציבור המורים לא היה מונה ברובו נשים, איש לא היה מעלה על הדעת לדרוש עבודה בחינם

הסיבה השנייה נעוצה בדימויים שהמושג "דודה" טומן בחובו: דודות הן נשים "נחמדות", "טובות" שמוכנות להקריב את עצמן למען המשפחה ולמען הילדים. "דודות טובות" אינן אמורות לצאת למאבקים, הן אינן אמרות להשמיע קול של מחאה, לשבות או למרוד במוסכמות החברתיות. "מורות טובות" או "דודות טובות" כפי שיונית לוי או קרן מרציאנו הדגימו לנו אמורות להישמע להוראות ולהקריב את עצמן על מזבח המאבק הלאומי, מבלי לשאול ומבלי לערער. הן לא אמורות להצביע על הכשלים של המערכת ועל ההחלטות הלא מקצועיות של משרד החינוך או משרד האוצר למשל. הן אמורות לקבל בהכנעה החלטות מלמעלה ולבצען בהבנה ובקבלה מלאה. "דודות" אמורות להיות המשענת שעליה נסמכות משפחות בעת מצוקה, הן לא אמורות לייצג אידאולוגיה חס וחלילה או לצאת למאבקים "מיותרים".

בספרה "דוקטרינת ההלם" מסבירה נעמי קליין איך מדינות ובעלי כוח והון מנצלים בין היתר אסונות כדי לשבור ארגוני עובדים, בכדי להבטיח את הידוק האחיזה שלהם והשליטה בעובדים ובעובדות. עובדים שאין להם ארגוני עובדים חזקים מהווים טרף קל לקבוצות הכוח שאפשר לנצל ולהעביד מבלי שתהיה להם הגנה ראויה. הפעם, ציבור המורים נמצא על הכוונת ודומני שכולם כולל התקשורת המגויסת הצטרפו למתקפת הדה-לגיטימציה כנגדם. מורים שמשמיעים קול ואינם נכנעים הופכים לאויבי העם, במקום לכוון את האצבע המאשימה והזעם המוצדק של הציבור כלפי המדיניות הכושלת שראש הממשלה ומוסדות הממשלה מנהיגים.

מורים ומורות שמשמיעים קול ומראים התנגדות למהלכים דורסניים מעבירים לתלמידי ישראל את השיעור החשוב ביותר במערכת החינוך, הרחק מהזום ומהלמידה מקרוב או מרחוק; הם מלמדים איך להתנגד להחלטות שרירותיות, חסרות היגיון, איך להיאבק במי שרוצה להחליש בצורה גסה ארגוני עובדים כדי להדק את שליטתו, הם מלמדים איך לעמוד איתנים מול מי שמנסים לשבור את רוח ההתנגדות ואת הזכות להגיד לא מול מהלכים של עושק ושל ניצול.

בא/ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך 16 שנות קיומו של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים התורמים מכשרונם לאתר והקהילה שנוצרה סביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, ועל מנת להמשיך ולפתח את האתר בערבית, שעם קוראיו נמנים רבים ממדינות ערב, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם.

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

  1. דדו חורש

    צפיתי בראיון עם ה"מזכ"לית" (מה רע ב"מזכירת"? מה בדיוק "כללי" במזכירות שלה?) יפה בן-דוד. בן-דוד לא באה להתראיין אלא לנאום. אך שאלותיה המתריסות של יונית לוי-רוזנבלום – מגישת החדשות הגרועה ביותר בישראל – היו יהירות וחצופות, וביחוד בנושא שכר המורים. על יפה בן-דוד היה להזכיר ליונית-החצופית והיהירה את השכר המופרך בממדיו שהיא – יונית-החצופית והיהירה – מקבלת תמורת דיקלום פתיחים והצגת שאלות לא אינטליגנטיות במיוחד למרואיינים – לעומת השכר העלוב שמקבלות ומקבלים המורות והמורים הנמצאים בחזית מערכת ההשכלה. היה עליה לשאול את יונית-החצופית והיהירה אם היא מוכנה לוותר על שכרה "בגלל המצב" או לוותר על חופשת קיץ "בגלל המצב" ו"להיכנס מתחת לאלונקה" (הקלישאה החדשה שהאידיוט/ית הישראלי/ת המצוי/ה משמיע באחרונה בלי הרף). האינטרס שלנו, של כולנו, כולל של יונית-החצופית והיהירה, צריך להיות שכר נאות ומכובד למורות ולמורים, משום שהאלטרנטיבה – מורים בלתי מרוצים וממורמרים – פירושה מערכת השכלה עלובה ובעקבותיה דורות של טמבלים (קרי: עוד ועוד ליכודניקים נחותים).

  2. רוזנר

    אינני מקבל את השיטה, שכל פעם שיש עימות עם גברת ולא גבר, מייד מעלים את הטיעון השחוק, שכך לא היו נוהגים בגבר. שנית, אלו שתקפו את מנכלית הסתדרות המורים היו גם נשים, לא?
    לדעתי ההתפתחות של הדיון הייתה בגלל הופעה נוראית, כוחנית וברוטאלית של המזכלית. היא באה כאילו היא נמצאת בדיון סתמי עם האוצר.ולא בתקופה של מיליון מובטלים, ועצמאיים שעסקיהם קורסים לנגד עיניהם.
    יש היום גורמים בימין הלברטני שעושים כל מאמץ לפגוע בהיסתדרות ובהתארגנות העובדים (ראה את הגברת שקד תאצ'ר למשל) ההופעה של יפה שיחקה לידיהם בצורה הגרועה ביותר.

  3. אילאיל

    כ"כ חשוב . כ"כ חשוב להכיר בכשל המבני והמערכתי, ולזהות את המורות שלכודות בו,
    ולא פחות חשוב לחשוף את האופן בו נרתמו מרבית אנשי התקשורת של הערוצים המובילים ל"בהלת הקורונה", במקום לחשוף את מחדלי מדיניות הקורונה, שמקצינה את כשלי החינוך והרווחה והפערים החברתיים.
    איך יתכן שבתוך מלייה אדיר של כתבים, קשה למצוא את שואלי השאלות? אלו שיתהו על מדיניות הממשלה, שיצליחו זעוק את זעקתו של הציבור ולהביא לשינוי,
    החל ממי זה שהעז במצב הנוכחי לקצץ בתקציבי רווחה (כפי שלמדנו מנציגת העובדות הסוציאליות! ) וכלה במי זה שמעז להפר כך את זכויות המורות (כפי שלמדנו מנציגתן המבקשת זכויות בסיסיות) .
    והרי חדש תחת השמש אין'
    שכן, עוד לפני שהעז אותו מישהו להציע שיחויבו לעבוד על חשבונן גם בחופש- הפקיר אותן לשעות של הוראה ושעות של הכנה בלי שום סידור מערכתי לילדיהן, בלי שום בהירות קדימה, בלי עזרה טכנולוגית בפורמט החדש, כפי שמעניקים באקדמיה באופן מושלם, בלי פתרון שיציעו לאלפים מתלמידיהם, שמולן הם עומדים, שאין להם מחשב, והם נותרים מרחוק, בלי מגוון מערכי שיעור, כפי שקורה באקדמיה.
    תחת זאת מנסים לרתום אותן, תוך דריסת זכויותיהן, לאותו מרדף מרוקן של "להספיק את החומר" במקום לנצל את גודל השעה. גודל השעה, שתוכל להביא מהלך חדש לעולם החינוך בישראל, תואם לצרכי המאה ה21, כפי שהוגדרו על על ידי הOECD שמשרד החינוך רוצה ביקרו, ובמקום לשמר את התלמידים פסיבים, ובוהים בזום, יחברו את התלמידים למטלות פשוטות, שיאפשרו להם את חופש היצירה, את האינטימיות בקבוצות עבודה קטנות, ואת החיבור לכאן ועכשיו של השהיה בבית.

    ועם כך מגיבה התקשורת – נשאלת השאלה לא רק מי יהיה כאן להגן על המורות? .. אלא גם על העובדות הסוציאליות… על נשות הרווחה… על אלו שירדו אל מתחת לקו העוני? על הילדים שלהם? על הילדים שלנו? שהרי אם הקורונה לימדה אותנו משהו, הוא שמה שקורה לזר בקצה האחר של העולם -בבוא הרגע יגיע עד אליי. מי יהיה שם עבור כל אלו? מי ישמע?

  4. שי שניידר

    אני קורא ורועד מזעם.
    האדנות. עזות הפנים. הדוגמא האישית הנוראית. ממש שליחות של דוקטרינת ההלם.
    הכותב מורה ותיק ואהוד על התלמידים (כך אמרו לי אחרים אך זה המקום להבהיר) שהיה מגיע לחופשים עם הלשון בחוץ. וששמע ממורים ומורות שמגיעים לחופש הגדול חולים ולחוצים ונזקקים לזמן לאשכרה התאוששות ממה שעבר עליהם משך השנה.
    שישב לפני כשלוש שנים בפה פעור מול מנהלת מגויסת לצד סגנית מושפלת מבט, בעוד הראשונה יוצאת מגדרה להסביר לי שהעובדה שגיליתי שמגיעים לי עוד כמה מאות שקלים בודדות למשכורת העלובה שקיבלתי בבית ציפרה (נושקת למינימום) בתמורה לעבודה אינטנסיבית חמישה ימים בשבוע, משמעותה "רדיפת בצע מצידי".

    יפ. רדיפת בצע.
    לא שוכח ולא סולח. היא המשיכה:
    "אתה איש חינוך. אתה אמור לחשוב על התלמידים ועל ההוראה ולא לחשוב על כסף ועל איך להרוויח יותר כל הזמן. זה לא בסדר".
    אמיתי לגמרי. לא ידעתי מה לומר ועדיין לא יודע מה לעשות עם זה. את הכסף לא ראיתי כמובן.

    החברה שלנו חולה בראש.

  5. עמי פוקס

    לא היכרתי את שמך לפני מאמר זה, אבל ניסחת היטב את תחושותיי. חצי שעה אחרי הראיון בטלביזיה הצטרפתי (21:00) לישיבת צוות (מורי חטיבת ביניים), בזום כמובן, עם עוד כשלושים מורים. הישיבה דנה בסוגיות הקשורות בחזרה ללמידה מקוונת אחרי חופשת הפסח, תיכנון ארועי יום השואה, תיכנון למידת המורים לצורך התמקצעות בהוראה מרחוק, התייחסות לסוגיית תלמידים בסיכון, או במצוקה ועוד. אבל ברקע ריחפה תחושת העלבון. עלבון שתי הלביאותשקרעו לגזרים את בן דוד, שאכן לא היתה במיטבה, בלשון המעטה. אישית, הכי פגעה בי הערתו של פרופ' ברבש. דווקא משום הערכה שרכשתי אליו במיוחד, בתוך קקופוניית הקורונה. דווקא ביום השואה, הביטוי "חוכמת ההמונים", כל כך מוטל בספק.

  6. אלון

    רק פרט קטן…
    אף אחד לא ביקש שיעבדו בחינם..
    בתקופה שאין לימודים במסגרות בית"הס
    והמורות אף הן היו בבית יש מקום להחזיר את השעות שהוחזרו טרם החופשה שהיתה קוראת גם כך..
    אז לכל המתחסדים שכל שנה בוכים על יולי אוגוסט.. בבקשה מכם תחסכו..
    וכל ניסיון לקשר לפמניזם גם אם בצורה הכי מתנסחת,בעצם סוטה מהנושא המרכזי ..

  7. עופר משיח

    גם אני התרעמתי על הראיון האלים, אבל אין ספק שאת שמת את הדברים בצורה מדויקת יותר ועניינית יותר על בדר היום הציבורי. כל הכבוד והלוואי ותקבלי במה גם בערוצי הברודקאסט

  8. ישראל

    כל מילה בסלע❤
    ושתי הנפוחות מעונג שיסתמו את פיהן