• Coronavirus_cc by-Up and Go
    חיים ראויים
    בחסות הקורונה פגע הממסד קשות בזכויות אנשים עם מוגבלויות
  • Coronavirus_cc by-Up and Go
    אויבי השגרה
    איך קרה שחזון המדיר מבוגרים הפך בקלות למוסכמה של השיח?

מי ידאג לעובדות הקבלן שהוצאו לחל"ת באוניברסיטה? רמז: לא האוניברסיטה

כשהוצאה לחל"ת, אמרה עובדת ניקיון באוני' בן גוריון לממונה עליה, שהיא לא יודעת מה יהרוג אותה קודם – הקורונה או הרעב. שוחחנו עם ד"ר הללי פינסון ועם הסטודנטיות נעם קרון ונועה חסידוב על הקמתה של קרן סולידריות, שגייסה רבע מיליון שקל מהסגל הבכיר למען עובדות הקבלן
תמי ריקליס ויונית נעמןתמי ריקליס ויונית נעמן

עורכות אתר העוקץ

בראשית ימי הקורונה בישראל פרסמנו כאן ראיון מקיף עם פרופ' אורלי בנימין. היא התריעה שהאופן שבו מתמודדת המדינה עם המשבר יביא לכך שנשים ייפגעו באופן קיצוני בתחומים שונים. ואכן, מאז שיחתנו שיעור מקרי האלימות במשפחה עלה לכ-30% ואילו מספר הנשים שהוצאו לחל"ת או פוטרו מאז תחילת המשבר גבוה ב-28% ממספר הגברים שאיבדו את עבודתם. כמו כן, אתמול דיווח משרד הרווחה כי מתחילת המשבר דווחו ארבעה מקרי התאבדות בעקבות אלימות במשפחה ונרצחו חמש נשים.

כפי שכותב הפרופ' יוסי דהאן, "הבדלי המעמד הכלכלי והחברתי הגדולים בישראל נחשפים בימים אלו בבהירות רבה. אנחנו נבדלים זה מזה במילוי הציווי הקטגורי של הבידוד… בעלי ההון והממון יכולים להרחיק את עצמם מן ההמון ומן המגפה על ידי מעבר לאחוזות מבודדות כאן, ובמקומות אחרים בעולם אלה השייכים למעמד המבוסס המשכיל יכולים להמשיך להתפרנס באמצעות עבודה מהבית דרך האינטרנט והזום…  [ויש את מי] שחייבים לצאת לעבוד על מנת להתפרנס, חלקם הגדול נכנסים לקטגוריה של 'עובדים חיוניים', נהגים, עובדי ניקיון, קופאיות, מסדרי מדפים, רופאות ואחיות וצוותי עזר, שוטרים וכבאים ועובדים אחרים… עבודה המצילה את חייהם של אחרים ומסכנת את חייהם שלהם. הקבוצה הרביעית כוללת את מאות האלפים שאיבדו ברגע אחד את מקור פרנסתם כיוון שפוטרו, הוצאו לחל"ת או מכיוון שעסקיהם קרסו. הם כוללים את אלו שחודש אחד ללא הכנסה מובילה אותם להתמוטטות כלכלית וחרפת רעב."

אחד המוסדות שבהם ניתן לחזות בקשת המעמדית על כל גווניה הוא האוניברסיטה הישראלית. לעומת חברי הסגל והמרצים המאוגדים, במרבית מהאוניברסיטאות ובכלל מוסדות ההשכלה הגבוהה מועסקים עובדי הניקיון והשמירה דרך חברות קבלן ולא בהעסקה ישירה – נושא שעליו מתנהל מאבק מתמשך כבר מספר שנים. בעת משבר הקורונה, באוניברסיטת בן גוריון שבבאר שבע הוצאו לחל"ת כ-220 מתוך 250 עובדות ניקיון במוסד: מדובר בנשים מקבוצות מוחלשות, רובן ככולן עולות מברה"מ לשעבר ומאתיופיה או בדוויות מהכפרים שבסביבה. בסך הכול הוצאו 300 עובדים ועובדות לחל"ת, כאשר בנוסף לעובדי ועובדות הניקיון מדובר על עובדי ביטחון, בוחנות (מפקחות על מבחנים) ומספר קטן של נשות סגל מנהלי; זאת, בנוסף למספר לא מבוטל של עובדים ועובדות שעתיים אחרים שהוצאו לחל"ת.

"הבוחנות, למשל, רובן פנסיונריות עולות מברה"מ לשעבר. אין להן פנסיה וקצבת הזיקנה שלהן היא מאוד-מאוד קטנה," מספרת לנו ד"ר הללי פינסון, סוציולוגית של החינוך מהאוניברסיטה. בשבועות האחרונים הובילה פינסון את הקמתה של קרן מענקים מיוחדת המסייעת למאות העובדות והעובדים שאיבדו את מקור פרנסתם ביום סגריר אחד בחודש מרץ. "יש שם נשים שבלי המשכורת שלהן כבוחנות חיות מפחות מ-1,000 ש"ח בחודש," מספרת פינסון, שהנתונים שאליהם היא נחשפת בחודש האחרון מדירים שינה מעיניה.

רעיון הקמת הקרן עלה בשיחה של פורום המאבק למען העסקה ישירה באוניברסיטה, שבראשו עומדות הסטודנטיות נועה חסידוב ונועם קורן, מיד כשעובדי ועובדות הקבלן הוצאו לחל"ת. הצעד הראשון של הקבוצה היה כתיבת עצומה להנהלת האוניברסיטה, בדרישה שזו תורה לקבלן שלא להוציא את העובדות לחל"ת. "למעשה," אומרת פינסון, "קראנו לאוניברסיטה לקחת אחריות על העובדות שהיא מסרבת להעסיק באופן ישיר".

כל הסיפור של החל"ת חושף את לב העיוות של העסקה לא ישירה.

"נכון. כמו הרבה מאוד אנשים במשק שהוצאו עכשיו לחל"ת – אין משכורת, אבל גם אין רציפות לזכויות המעטות של פנסיה, הבראה, ימי מחלה. את המעט זכויות שיש להן, הנשים האלה מאבדות עכשיו, במיוחד אוכלוסיית המנקות שהיא מאוד מוחלשת. המשרה שלהן מוגדרת כשעתית ולכן המענק שהן מקבלות מביטוח לאומי הוא מצחיק.

הללי פינסון: "בשביל האנשים האלה גם 500 שקלים הם המון כסף שאיתו הם יכולים פתאום למלא את המקרר או לשלם חשבון חשמל. קיבלנו תגובות של שמחה והודיה, וזה רק מחזק אותי שלמרות שאנחנו בעד צדק ולא צדקה – במקרה הזה היינו חייבים לפעול כך"

"בחישוב של משרה מלאה, המשכורת שלהן אמורה להגיע למעל 5,000 ש"ח בחודש (סכום נמוך מאד בפני עצמו, אנחנו מסכימות בינינו), אבל כמעט אף אחת מהן לא עובדת בהיקף של משרה מלאה. למעשה, עובדות ניקיון רבות משתכרות בין 2,500 ל-3,500 שקלים בחודש, והאוניברסיטה היא מקום העבודה העיקרי של רובן. "רבות מהן בכלל לא הבינו מה ואיך הן יכולות לדרוש מביטוח לאומי, וחלק גדול מהן עדיין לא מקבלות כסף מביטוח לאומי כי הגישו טפסים באיחור. סטודנטים וסטודנטיות באוניברסיטה התגייסו לעזור להן למלא טפסים, אבל צריך לזכור שדמי אבטלה בגין הקורונה לנשים האלה עומד לעתים על מאות שקלים לחודש בלבד".

מהר מאוד הבינו חברי הסגל והסטודנטיות הפעילות שעצומה היא אמנם צעד סימבולי, אבל הוא לא יוביל לשום דבר. "בהתכתבויות במייל עלה הרעיון לגייס כסף מחברי סגל, במחשבה שנבקש מהאוניברסיטה לעשות מה שמכונה "מאצ'ינג" והיא תיתן שקל על כל שקל שתרמו המרצים. מאחר שאני חברת ועד סגל בכיר, גייסתי את הוועד של הסגל הבכיר, ועו"ד נעמי מלצר, שהיא היועצת המשפטית של הסגל הבכיר, הסכימה להיות נאמנה בחשבון שלנו. היא עושה הכול בהתנדבות, את כל הריצות מול הבנק, ובלעדיה זה לא יכול היה לקרות. ב-15 במרץ האוניברסיטה הוציאה את העובדים לחל"ת ויצאה להפסקת לימודים, וב-26 במרץ כבר היה לנו חשבון נאמנות קהילתי".

מה הייתה רמת ההתגייסות בקרב אנשי הסגל?

"יש למעלה מ-900 חברי סגל וכשליש מהם תרמו. הרבה פנסיונרים של האוניברסיטה תרמו את המענק שקיבלו מביטוח לאומי. אפשר היה לגייס יותר, ואני מקווה שנצליח להמשיך ולגייס. אני מקווה שאנשים יתרגלו לתת באופן קבוע כמה אחוזים מהמשכורת שלהם. כמו כן, הסגל המינהלי – שהוצא לחופשה בתשלום – הקים קרן של ימי חופשה, כך שמי שיש להם עודף של ימי חופשה יכולים לתרום לחברים בסגל המינהלי שאין להם ימי חופשה".

הפגנה למען העסקה ישירה באוני׳ בן גוריון. צילום: קרן גבע

קרן המענקים למען העובדים שהוצאו לחל"ת גייסה יותר מרבע מיליון שקלים, הרבה כסף – שהוא בה בעת טיפה בים כשמנסים לחלק אותו בין 300 עובדות ועובדים שמצאו את עצמם לפתע מול שוקת שבורה. "התרומות של חברי הסגל אפשרו לנו לתת לפני פסח מענק של 500 שקלים לעובדות הניקיון, לעובדי הביטחון ולכ-5 עובדי סגל מינהלי שהוצאו לחל"ת ולקבוצה גדולה מאוד של 55 בוחנות".

בימים האחרונים חילקה הקרן סכום יותר גבוה לכ-140 מהעובדים שהמצב שלהם הכי קשה. "הדבר הכי קורע לב הוא ההבנה שבעוד אני מתייסרת על כך שהסכומים הם כל כך קטנים, למעשה בשביל האנשים האלה גם 500 שקל הם המון כסף שאיתו הם יכולים פתאום למלא את המקרר או לשלם חשבון חשמל. קיבלנו תגובות של שמחה והודיה, וזה רק מחזק אותי שלמרות שאנחנו בעד צדק ולא צדקה – במקרה הזה היינו חייבים לפעול כך".

סיפורים אמיתיים, לא סטטיסטיקה

פינסון ומרצים נוספים כמו פרופ' גיא בן פורת, פרופ' דני פילק ופרופ' טל אייל הצטרפו בשנה האחרונה לפורום למען העסקה ישירה, בהובלתן של הסטודנטיות נועה חסידוב ונועם קורן. חסידוב, סטודנטית לתואר ראשון בפסיכולוגיה ופוליטיקה וממשל, מספרת שהעניין שלה בנושא זכויות עובדים התעורר עוד לפני שהגיעה לבן גוריון. "התחלתי עם מלגה של סל"ע – סטודנטים למען עובדים – של ההסתדרות והתאחדות הסטודנטים. בחרתי את המלגה הזו כי שמעתי שיש עניין ארוך שנים למען הזכויות של עובדות ניקיון שהן עובדות קבלן. ככל שהזמן עבר ונכנסתי לאוניברסיטה, וערכנו פגישות עם אנשים שפעילים במאבק, נשאבתי לזה. נעם ואני אומרות בזמן האחרון שזה נהיה עבורנו עניין אישי. כשהתחילה ההיכרות עם העובדות ועם המצב, וכל הבעיות שצורת ההעסקה הזו גורמת, זה כבר נהיה רגשי. יש ל'נושא הגדול' פרצופים ושמות, זה לא רק אי הסכמה עם תפיסת העולם".

קרון, בוגרת תואר ראשון בפסיכולוגיה ופוליטיקה וממשל וכעת סטודנטית לתואר שני בספרות עברית, מספרת שכבר כחניכה בתנועת נוער פיתחה מודעות גדולה לעוולות חברתיות, במיוחד בנושאי העסקה פוגענית. "בשנה א' באוניברסיטה המאבק היה במומנטום רציני. זה היה איחוד כוחות של ההסתדרות וכל האוניברסיטאות, כוח לעובדים, הקואליציה להעסקה ישירה, נגד נפתלי בנט שר החינוך, נגד המל"ג. המאבק הזה היה משמעותי, אבל הוא נכשל. דבר אחד טוב שקרה בעקבותיו הוא המעבר של אוניברסיטת חיפה להעסקה ישירה. אחת החברות שלי שהובילה את המאבק בבן גוריון שיתפה אותי בתחושות כל כך קשות, באטימות הרבה שנתקלו בה בתוך האוניברסיטה. הייתה אופטימיות מאוד גדולה שלא הצליחה להתממש".

פינסון מעידה על כך שהשתיים הן הכוח המניע של כל המאבק למען העסקה ישירה בקמפוס. חסידוב וקרון עצמן מתארות את השותפות ביניהן כחשובה וקריטית, ואת הצוות הפועל כמגויס באופן נחוש לטובת המאבק. "ככל שהזמן עוברת מצטבר אצלנו הרבה כעס," הן מספרות. "אחת מאחראיות הבניין שאנחנו עובדות איתן, אישה שהיא למעשה מנהיגה מעוררת הערצה, נפגשת פעם אחר פעם עם גופים באוניברסיטה ולא מפחדת להגיד להם מה היא חושבת על היחס שהיא זוכה לו. היא אחראית על 40 עובדות ועדיין מתייחסים אליה כאל סוג ב'. הקבלן מתנהג בצורה בריונית, איומי פיטורין, זריעת פחד. בגלל הקרן, הפעילים יצרו קשר כמעט עם כל העובדות בחל"ת וזה יצר אצלן תחושה שיש מי שרואים אותן, ומאז כבר יש כמה שמתקשרות אלינו על כל מיני דברים, למשל שהקבלן אמר לה שלא ישלמו על ימי מחלה וכולי. זה חיזק את הקשר עם העובדות והן רואות בנו הסטודנטים גורם שהן יכולות לסמוך עליו".

חסידוב מדגישה כי לפני הקמת הקרן רוב העובדות ורוב האחראיות חששו שהקשר עם הסטודנטיות יסמן אותן כמי שמשתייכות למאבק למען העסקה ישירה. "בזכות הקרן הצלחנו קצת יותר לגרום להן לסמוך עלינו, להאמין לנו, להבין שאנחנו לא מסכנות אותן, נפתח ציר של שיח, שיהיה משמעותי מאוד להמשך המאבק".

איך הקמת הקרן העמיקה את המחויבות שלכן לחזון של העסקה ישירה?

חסידוב: "כשהתחלנו לגלגל את הקרן, אחת האחראיות אמרה לנו שכשהודיעה לעובדת שלה על היציאה לחל"ת היא אמרה לה 'אין בעיה, אני אשב בבית. אבל אני לא יודעת מה יהרוג אותי קודם, הקורונה או הרעב". הסכומים שהקרן מעניקה לעובדות הם אולי קטנים אבל הם בכל זאת מסוגלים לגרום לכך שמשפחה תצליח להתקיים, וזה מה שמכעיס בכך שהאוניברסיטה לא עשתה מאצ'ינג. זה קיום ברמה הכי הכי בסיסית".

חסידוב: "כשהתחלנו לגלגל את הקרן, אחת האחראיות אמרה לנו שכשהודיעה לעובדת שלה על היציאה לחל"ת היא אמרה לה 'אין בעיה, אני אשב בבית. אבל אני לא יודעת מה יהרוג אותי קודם, הקורונה או הרעב"

קרון: "בגלל השיחות איתן שהפכו להיות יותר אינטנסיביות, הבנו עד כמה המציאות שאנחנו נלחמות לשנות היא באמת מציאות עגומה. קיבלנו הוכחה חיה ממש לכך שהמצב כזה – הן עובדות למרות נכות, למרות הזיקנה, למרות מצב לא פשוט בבית, הן עובדות בכמה עבודות, מנסות לפרנס משפחה או את עצמן. הסיפורים האלה הם אמיתיים, קשים. זו לא סטטיסטיקה, זו המציאות והקרן הזו מילאה להן לאיזה זמן קצר בתקופה הזו את המקרר".

מה עם המחויבות המוסרית של אוניברסיטה שהיא מלכתחילה בפריפריה?

בסוף הסמסטר שעבר קיים הפורום להעסקה ישירה בבאר שבע הפגנה גדולה, שבה השתתפו כמאה סטודנטים, סטודנטיות, מרצות ומרצים. הצלחת ההפגנה חרף התנאים הלא אופטימליים גרם לחסידוב וקרון ולצוות המאבק שמונה כ-20 פעילות ופעילים קבועים להבין שיש לרעיונות שלהם תמיכה רחבה. "זה היה השבוע האחרון של הסמסטר, ירד גשם, והאוניברסיטה הציבה לנו מכשולים, לא הסכימה שנפגין עם מגאפונים, למשל. לבוא להפגנה זה אקט מחייב, ואנחנו מבינות שזה נושא חשוב להרבה מאוד סטודנטיות/ים. לא אכפת להם רק ממסיבות או שכר הלימוד, אכפת להם שהאוניברסיטה תהיה מקום שמאמין בשוויון, שמקדם שוויון, שתנאי ההעסקה בו יהיו הוגנים".

הפגנה למען העסקה ישירה באוני׳ בן גוריון. צילום: יונתן בר

שיתוף הפעולה הפורה עם הסגל מאפשר לפעול בכל מיני חזיתות. "יש עוד כל מיני מהלכים שאנחנו מבינות שאנחנו כסטודנטיות לא נוכל לקדם, אבל רתימה של הסנאט והסגל הבכיר, קשר ישיר לנשיא – ברור שלמרצים יש יכולות ונגישות שלנו אין.

מנצלים כוח עבודה זול

בסופו של דבר, גם המאמצים הדיפלומטיים של המרצים הבכירים הכזיבו ונגוזה התקווה שהאוניברסיטה תעשה "מאצ'ינג". "כל הכסף שגויס הוא מאנשים פרטיים, ומתרומה של 30,000 שקלים של ועד הסגל הבכיר", אומרת פינסון. "הנשיא, המשנה לרקטור, הרקטור, הסמנכ"ל – כולם תרמו לקרן, באופן פרטי, אבל האוניברסיטה עצמה לא השתתפה. גם הרקטור עודד חברי סגל לתרום במכתב ששלח לפני פסח ובמכתב נוסף ששלח השבוע. אחרי שגייסנו קרוב לרבע מיליון שקל, הובהר לנו שהאוניברסיטה עצמה לא תתרום".

פנינו לדובר האוניברסיטה, שמואל דברת, לשאול מדוע המהלך להקצאת משאבי אוניברסיטה לקרן לא צלח, ושאלנו אותו גם האם בעקבות המשבר וההבנה של ההשלכות החמורות שיש להעסקה לא ישירה על עובדות ועובדים, תשקול האוניברסיטה להעסיק ישירות את עובדי הקבלן המועסקים בה? דברת לא היה מרוצה מעצם פרסומה של כתבה בנושא, וזו תגובתו המלאה כלשונה:

"אוניברסיטת בן-גוריון בנגב גאה בחברי הסגל שלה על ההתגייסות לסיוע לאוכלוסיות שנפגעו ממשבר הקורונה. רבים מחברי ההנהלה הצטרפו ותרמו אישית למטרה זו. על האוניברסיטה כגוף הנתמך מכספי המדינה חלות הגבלות שאינן מאפשרות לה להעביר כספים בדרך זו. העשייה החברתית של האוניברסיטה, המתקיימת כל ימות השנה ואף בתקופת הקורונה, המעודדת ומחזקת אוכלוסיות מוחלשות, היא אחד הדגלים המובהקים המייחדים את אוניברסיטת בן-גוריון בנגב, ועליו גאוותה. בהקשר זה ראוי לציין שהאוניברסיטה הקימה על חשבונה קרן סיוע בגובה 800 אלף שקל לסטודנטים שנקלעו למצוקה כספית בשל הקורונה, שחררה את כל הסטודנטים הגרים במעונות מהחוזה כך שיוכלו לעזוב ללא קנס או תשלום נוסף ודחתה את תשלום שכר הלימוד". דברת לא התייחס לשאלתנו השנייה.

חסידוב וקרון מתקוממות: לדבריהן, גם אם אין לאוניברסיטה מחויבות חוקית להשתתף, הרי שיש לה מחויבות מוסרית וערכית. לגבי המניעה המשפטית מתרומה כמוסד ציבורי הן אומרות שהאוניברסיטה יודעת לתת מענים לעובדים שלה ולמצוא פתרונות יצירתיים לסיבוכים מסוג זה. בעיניהן, העובדה שמדובר בעובדות קבלן, מפוגגת את תחושת האחריות והמחויבות. "אנחנו מדברות על אוניברסיטה שהיא מלכתחילה בנגב, בלב אוכלוסייה פריפריאלית, מוחלשת יותר," אומרת קרון. "היא מנצלת את העובדות הכי מוחלשות שאפשר. במקום לפתח את האזור ולהפוך אותו למנוע צמיחה, היא בפועל בוחרת לנצל את כוח העבודה הזול, לנצל את אלה שעברית היא לא שפת האם שלהן, את מי שאין להן הרבה אופציות. לבחירות של האוניברסיטה יש הרבה משקל חברתי".

מתוך קמפיין להעסקה ישירה באוני' בן גוריון

הן מספרות כי ההתנגדות של האוניברסיטה לכל הנושא של העסקה ישירה מפתיעה אותן בכל פעם מחדש בעוצמתה. "כשהתחלנו את המאבק, לא חשבתי שתהיה כזו התנגדות," מספרת חסידוב. "נכנס נשיא חדש והיינו אופטימיות, רצינו להתחיל בנועם עם עצומה ומכתב, ולשבת לשיחה ולשכנע. אפילו לא קראנו לזה עצומה… בוא תצטרף לאנשים שכבר פועלים… מסגרנו את זה כדבר הכי חיובי ואוהד. ככל שעובר הזמן וכבר פנינו שוב ושוב ושוב וכל פעם סורבנו, בצורות יותר או פחות מכובסות, למעשה עד היום לא הזמינו אותנו לשבת ולדבר.

"הייתה סיטואציה שבמקרה כתא פוליטי, פגשתי את הנשיא באוניברסיטה ושאלתי אותו שאלות שרציתי לשאול. זה היה אחרי פרסום של כתבה ב׳הארץ׳ על הקיצוץ בתקציב הניקיון של האוניברסיטה, והוא התלהט והתעצבן, ו'שטף' אותי במשך עשר דקות.  ככל שעובר הזמן אני מבינה כמה ההתנגדות היא חזקה וגדולה. לדעתי יש עוד סיכוי ויש תקווה, אבל יש נגדנו כוחות מאוד חזקים ומבוססים שמתנגדים עקרונית למהלך הזה וזה קשה".

איך לדעתכן המשבר הנוכחי ישפיע על עמדת האוניברסיטה בהקשר הזה?

קרון: "המאבק המוצלח של אוניברסיטת חיפה להעסקה ישירה הוא נקודת אור משמעותית, שהופכת את הסיפור של המאבק לרלוונטי. אנחנו יודעות ומרגישות שיש אלטרנטיבה. אנחנו מראות לאוניברסיטה כמה זה אפשרי, שזה רק עניין של החלטה. האוניברסיטה תמיד מנמקת בכך שזה לא כלכלי, לא יעיל, ואנחנו מראות להן שזה לא עניין פרוצדורלי אלא מוסרי, וכשמחליטים שמשהו מספיק חשוב לכל העניינים יש פתרון. אנחנו נתקלות בהרבה מאוד התנגדויות, אבל ככה זה בכל מאבק שמנהלים. תמיד יש מי שיש להם אינטרס לשמר את המצב כמות שהוא והשינוי לא נוח להם או נוגד את האינטרסים שלהם. מה שנותן לי תקווה וכוח זה הסטודנטים הפעילים.

בינתיים, מול העובדות, הן שומרות על אופטימיות זהירה. "אנחנו צריכות ללכת בין הטיפות בעדינות עם העובדות," אומרת חסידוב, "להיות איתן בלי להבטיח גדולות ונצורות. אילו לא הייתי מאמינה שיש סיכוי, לא הייתי ממשיכה. אבל זה דורש הרבה מאוד כוח והרבה מאוד אנרגיות".

פינסון קובעת כי מבחינת העלאת המודעות לגבי חשיבות הנושא –  גם בקרב סטודנטים וגם בקרב אנשי סגל – משבר הקורונה היווה הזדמנות של ממש. "זו הייתה הצגת תכלית מצוינת. להגיד שיקרה משהו ברמה של שינוי נהלים באוניברסיטה? אני יותר סקפטית ממה שהייתי קודם, כי בחסות דוקטרינת ההלם, העניין של משבר כלכלי יקטום כל יוזמה שיש בה רסיס של צדק חברתי. כולל פגיעה במדעי הרוח, כולל הכול. אולי תהיה התקוממות גדולה, אבל הפעם האחרונה שהיה קיצוץ זוועתי בהשכלה הגבוהה – הורידו את הראש ובסוף הייתה שביתה גדולה של הסגל הבכיר ששינתה את כללי המשחק מחדש. אני לא אופטימית במיוחד, אבל ברור שנמשיך להיאבק".

קרנות סולידריות דומות הוקמו גם באוני' בר אילן (שבה נצבר עד כה סכום זניח) והן באוני׳ חיפה – שבה כאמור המאבק להעסקה ישירה הצליח, אך עדיין רבים מבין חברי הסגל המינהלי נפגעו מהמשבר. לפי הפרסום של הקרן בחיפה, שבה נצברו למעלה מ-250,000 שקלים, כל קהילת האוניברסיטה זכאית להגיש בקשות לקרן, ר"ל, כל מי שעובד בתחומי האוניברסיטה. ד"ר קים יובל מוועד הסגל הזוטר באוניברסיטה אמר: "ביקשנו מהאוניברסיטה להירתם למען קרן הסולידריות, שהתרומות בה מכל הסגלים הניבו עד כה למעלה אלף שקלים. הצענו פתרונות יצירתיים שונים שדרכם האוניברסיטה יכולה הייתה להשתתף במאמץ הזה, אך לצערי היא בחרה שלא לעשות כך." *

בא/ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך 16 שנות קיומו של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים התורמים מכשרונם לאתר והקהילה שנוצרה סביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, ועל מנת להמשיך ולפתח את האתר בערבית, שעם קוראיו נמנים רבים ממדינות ערב, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם.

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

  1. יוני כהן

    האוניברסיטאות מוציאות מעל 600 מיליון שקל בשנה על פנסיות תקציביות. כמה עובדות נקיון אפשר להעסיק עם זה?