• Coronavirus_cc by-Up and Go
    חיים ראויים
    בחסות הקורונה פגע הממסד קשות בזכויות אנשים עם מוגבלויות
  • Coronavirus_cc by-Up and Go
    אויבי השגרה
    איך קרה שחזון המדיר מבוגרים הפך בקלות למוסכמה של השיח?

פרשת איה נאפה בראי חוק העונשין הישראלי

מה היה קורה אילו מקרה זהה לזה שתואר ב"איה נאפה – הצד שלה", תוכניתם של אורלי וגיא, היה מתרחש בישראל? שאלות נוקבות על פרשה שמסרבת לגווע
אלינור ארזי

כזכור, ביולי 2019 התלוננה בת 19 מאנגליה כי נאנסה על ידי קבוצת צעירים ישראלים בבית המלון שבו שהתה באיה נאפה שבקפריסין. לדבריה, בימים שקדמו לאותו הלילה בילתה עם אחד מהם ושניהם בחרו לקיים יחסי מין מרצון האחד עם השנייה. ואולם בזמן שהשניים שהו בחדר בבית המלון, נכנסו אליו ללא כל תכנון חבריו ואנסו אותה בזה אחר זה תוך שהם מצלמים את המעשה. זמן קצר לאחר תלונתה הוזעקו שוטרים למקום, היא מסרה עדות בתחנת המשטרה ובעקבותיה נעצרו החשודים. בימים שלאחר מכן הוצאו לחשודים צווי מעצר מחשש להימלטות ושיבוש ראיות.

כפי שסיפרו הצעירה ואמה לאורלי וגיא, שליוו ותיעדו את המשפט בקפריסין, ברגע אחד הכל התהפך. לדבריה, היא נקראה להמשך חקירה אך נלקחה לתחנת משטרה אחרת, מרוחקת. החוקר האחראי על התיק, מריוס קריסטו, חקר אותה באותו הערב לבדו במשך שעות ארוכות, דרש ממנה לחזור מתלונתה על האונס שעברה, והתעלל בה נפשית ללא הפסק – תוך שהוא מאיים עליה בעונש מאסר ובמעצר של חבריה.

הצעירה מספרת שקריסטו איים עליה כי "בפעם הבאה שתראי את אמא שלך, תהיי באזיקים", וכשביקשה לראות עורך דין נאמר לה "כאן זה לא אנגליה" – וכך היא נותרה ללא ייצוג. עוד היא מעידה, כי חויבה לחתום על תצהיר שהוכן מראש ובו נכתב כי בדתה את כל הסיפור מלבה. קריסטו הבטיח שאם תחתום, היא תוכל לשוב במהרה לאנגליה, אך לאחר שחתמה היא נעצרה. כשגוללה את כל מהלך האירועים בעדותה לערוץ 13, אמרה: "במאה אחוז לא חשבתי שאצא משם בחיים אלא אם אחתום על המסמך."

קשה היה להישאר אדישים לתוכניתם של אורלי וגיא. עדותה הארוכה של הצעירה גרמה לתחושה שאנחנו נמצאים יחד איתה באותו החדר בשעת המעשים שעליהם היא מספרת. יחד עם כל הקושי, יש בכך התחלה של שינוי בתפיסה: במקום להתבייש, לא לספר, לדחוף מתחת לשטיח ולהמשיך "כרגיל", אומץ לבה של הצעירה – יחד עם הכוחות הבלתי רגילים שמפגינה אמה – מראים לנו שאפשר גם אחרת; שהיא לא האשמה ולא עליה להתבייש בכל מה שנעשה לה. אני סבורה כי קידום חשיפת פרשות אונס מנקודת מבט של המתלוננת הינו דבר הכרחי במציאות הקיימת.

במקום להתבייש, לא לספר, לדחוף מתחת לשטיח ולהמשיך "כרגיל", אומץ לבה של הצעירה – יחד עם הכוחות הלא רגילים שמפגינה אמה – מראים לנו שאפשר גם אחרת; שהיא לא האשמה ולא עליה להתבייש בכל מה שנעשה לה

בסוף דצמבר 2019 הרשיע בית המשפט בקפריסין את הצעירה בהפרעה לסדר הציבורי, וכשבוע לאחר מכן נקבע הדיון שבו יינתן גזר דינה. ב-1 בינואר 2020 עלה לרשת פוסט של רוחמה וייס שקרא לנשים וגברים להצטרף אליה להפגנת תמיכה מחוץ לבית המשפט באיה נאפה. מיד החלטתי שאני עולה על מטוס, כמו עוד שישים נשים ישראליות. עוד באותו הערב נפגשנו עם אמה של הנערה הבריטית, שהגיעה למסעדה שבה התארחנו לארוחת ערב בשביל לומר לנו כמה התמיכה שלנו בבת שלה משמעותית עבורן. חיבקתי אותה. היא הייתה שברירית מאד והמצוקה שנשקפה מעיניה העידה על כך כי היא חשה שנקלעה לסיוט חייה. "תודה לך ולבתך על כל הכוחות שלכן", אמרתי לה. "דעי שאנחנו כאן כי הבת שלך היא הכי חשובה בעולם". העיניים שלה היו רטובות והיא השפילה מבט.

הפגנת התמיכה מחוץ לבית המשפט בקפריסין, ינואר 2020. צילום: איתי רזיאל

אחר כך חיבקנו אותה במעגל נשים קטן וליווינו אותה לרכבה. בדיון שלמחרת צעקנו חזק עד כדי צרידות. צעקנו שיש להאשים את האנס, צעקנו שאנחנו מאמינות לה. צעקנו מהלב. צעקנו כי היא לא יכלה לצעוק ואנחנו כאן צועקות בעבורה, במקומה. הייתה שם שוטרת שהביטה עלינו מלמעלה מחדר בית המשפט, תחילה במבט חמור, ואז בא שוטר וסגר את החלון. אותה השוטרת חזרה אחר כך, פתחה אותו מעט והציצה דרכו. היא חייכה בסתר והרגשנו שהיא איתנו. לאחר מכן נאמר לנו שהצעירה שמעה אותנו לכל אורך הדיון, שהזדקפה למשמע קולות התמיכה בה וחיוך קטן של התרסה נסוב על פניה.

"הבועל אישה – שלא בהסכמתה החופשית"

"פרשת איה נאפה" סוקרה באופן נרחב בעולם ובפרט בישראל. היו שטענו שמקומות כמו איה נאפה צריכים להפסיק להתקיים, היו שטענו שאף אישה לא תרצה ביחסי מין עם קבוצת גברים החודרים אליה בזה לאחר זה, אך לעניות דעתי כל אלה אינם טיעונים מהותיים; מכיוון שגם אם אופן ההתנהלות באיה נאפה בחודשי הקיץ הוא מתירני עד מאד, וגם אם יש אישה שמעוניינת ביחסי מין שכאלה, אין זה אומר דבר על המקרה הקונקרטי שלפנינו. מדובר אך ורק ברעשי רקע חיצוניים. השאלה שחזרה שוב ושוב בשיח הציבורי על הפרשה הייתה האם אכן התרחש אונס קבוצתי בצעירה הבריטית, אך הכתבות ברובן נמנעו מלדון בנושא המשפטי והדיווח כלל בעיקר את החלטות בית המשפט בתיק. בפרשות אונס רבות, התקשורת מסירה אחריות מקיום דיון בעבירת האינוס, מתיאור עדותה של המתלוננת ובכלל משיתוף הציבור בשאלה מה צריך לקרות כדי שעבירת האינוס תתקיים כחוק. אם היתה עושה זאת, הציבור היה מסוגל ולו במעט לשאול שאלות על פרשות שעלו לכותרות.

נשים מחונכות לחוש בושה לאחר שבוצעה בהן תקיפה מינית. התקשורת מצדה לא מעוניינת להיכנס לפרטים הגרפיים, וכל זה משאיר לתוקפים בפרשות האונס פתח מילוט קל. ביום גזר הדין, התבקשתי להתראיין לערוץ 13. באותו ראיון נשאלתי מדוע אני מאמינה למתלוננת, וגוללתי את מה שהיא מתארת בעדותה תוך שאני מסבירה בפשטות שכל אדם יכול להבין כי במצב דברים זה, אם התקיים, לא יכולה להינתן הסכמה. החלק שבו צולמתי בשידור חי מסבירה את כל זה נחתך ונעלם מהכתבה.

אבקש לבדוק לרגע מה היה קורה אילו מקרה זהה לזה שתואר בתוכנית "איה נאפה – הצד שלה" היה מתרחש בישראל, כיצד היו נראים פני הדברים והאם הפרקליטות הייתה נוטה להגיש כתב אישום בהסתמך על עדותה של המתלוננת והנתונים הידועים לציבור מהתקשורת. ניתוח זה של עבירת האינוס כאילו התקיימה בישראל על סמך עדותה של הצעירה הבריטית הנו היפותטי בלבד.

עבירת האינוס קיימת בסעיף 345(א)(1) בחוק העונשין: "הבועל אישה – שלא בהסכמתה החופשית". עבירת האינוס כוללת שני יסודות: יסוד עובדתי ויסוד נפשי.

"הבועל"-ההתנהגות: החוק קובע את הגדרת הבעילה, שהתקיימה בסיפורנו. "אישה"-הנסיבה: הצעירה הבריטית. "שלא בהסכמתה החופשית"-נסיבה: לפי עדותה היא לא הסכימה, לפי עדותם הייתה הסכמה. וזו אולי הנקודה המרכזית בסיפור. היסוד הנפשי בעבירת האינוס הוא מודעות, כלומר על מבצע עבירת האינוס להיות בעל ידיעה והבנה למעשה ולנסיבות. מודעות להתנהגות-"הבועל": נשאל האם הייתה לנאשמים מודעות להתנהגותם, כלומר לבעילת הנערה הבריטית? כן. מודעות לנסיבה-"אישה": האם הייתה לצעירים מודעות לכך שהיא אישה? כן. מודעות לנסיבה-"שלא בהסכמתה החופשית": האם הייתה לצעירים מודעות לנסיבה שלא הייתה לנערה הבריטית הסכמה חופשית בעת המעשים שנעשו בה? מפרסומים שהיו בתקשורת, הצעירים כולם טענו כי יחסי המין היו בהסכמה ועל כן לא מדובר באונס.

מכאן עולה, כמובן, השאלה: כיצד נבדקת הסכמה? בית המשפט קבע כי "ייתכנו דעות שונות על מתירנות כזאת או אחרת, אך אין גוף הזולת הפקר בשום פנים, תהא אשר תהא בחירתו באשר להתנהגותו ולחייו, ומכאן דרישת ההסכמה." [1]  במילים אחרות, גם התנהגות הנתפסת מתירנית באופן בולט לא תאפשר ויתור על דרישת הסכמת האישה. ואם מדובר בסקס קבוצתי, הרי שאם הסכימה נערה מסוימת לשכב עם אחד אין זה אומר דבר לגבי השני או השלישי. כמו כן, על מנת שיסוד היעדר ההסכמה יתקיים, מספיקה התנגדות קלה או הסתייגות בשפה רפה[2]. בעדותה סיפרה הנערה הבריטית כי נאלצה להיאבק בכל כוחה. בנוסף, אין ללמוד הסכמה מהתנהגות קודמת או הסכמות קודמות שהיו טרם האירוע[3]. השופט חשין אף מרחיב ואומר בכמה פסקי דין כי על הגבר מוטלת החובה לקבל את הסכמת האישה ליחסי האישות ואם לא עשה כן מדובר באינוס[4].

מתוך סרטם של אורלי וגיא, ערוץ 13 (צילומסך)

במקרי אונס, גופי התקשורת נמנעים לרוב מלפרט את מהלך ביצוע הפשע – משלל סיבות. אך הנערה הבריטית תיארה מצב שאם התקיים, הרי שכלל לא ניתן היה לקבל במהלכו את הסכמתה, ועל כן מדובר באונס. היא תיארה כי לאחר שקיימה יחסי מין מרצון עם הנער הישראלי הוא קרא לחבריו ועלה עליה, את ברכיו לחץ על כתפיה והכניס את איבר מינו לפיה. כל אישה במצב זה אינה יכולה לתת הסכמה מרצונה החופשי. כמו כן, הנערה הבריטית טוענת כי בכל העת כמעט וכלל לא ראתה מי חודר אליה, השתמשה בכוחה הפיזי על מנת לסגור את רגליה, התעלפה תוך כדי כמה פעמים אך הם המשיכו במעשיהם. על כן, לפי עדותה, היסוד "שלא בהסכמתה החופשית" בעבירת האינוס מתקיים ונראה ברור לכל כי במצב דברים זה כפי שתואר הצעירים מודעים לחוסר ההסכמה. כסנגורית, אקשה ואומר כי הצעירים יאמרו שלא יכלו לדעת שהיא לא מסכימה כי לא ראו את פניה אולי הניחו שהיא מסכימה, או שיטענו כי כך נאמר להם מנער אחר.

כדי להגיש כתב אישום כנגד אדם בעבירת האינוס לא מספיק להציג כי הדברים התקיימו, אלא יש לבדוק כי החשוד היה בעל מודעות לכל רכיבי העבירה: מודע להתנהגותו שהינה בעילה, מודע לכך שמדובר באשה ומודע לכך שהיא לא מסכימה לבעילה. במצבים שבהם הפרקליטות מתקשה למצוא מודעות מצד החשוד בעבירה היא תחפש בחומר הראיות תחליף למודעות. הנאשם לא יוכל לטעון כי קיבל את הסכמתה של האישה כאשר התעורר בו חשד שאינה מסכימה ולא בירר[3]. כאשר החשוד טוען כי חשב שהיא מסכימה, כלומר אינו יודע שהאשה לא הסכימה למעשים, נסתפק בכך שהתעורר אצלו חשד שלא רצתה והוא לא עצר לברר, מדובר בתחליף למודעות[4]. כלומר, היה והתעורר חשש שהיא לא מסכימה לבעילה, והם לא עצרו כדי לבדוק ולשאול לדעתה, מתקיים התחליף למודעות, והפרקליטות תיטה לפעול לשם הגשת כתב אישום.

"ככה זה עם הבריטיות"

שאלה נוספת שעולה, היא לגבי הגישה התרבותית השולטת בהתייחסות לפרשה זו: האם נפטרנו מהסטריאוטיפים שלפיהם נשים מגישות תלונות שווא על מעשי אונס ממניעים כמו נקמה, מחלות נפש או חוסר צניעות? המהפכה הפמיניסטית עדיין לא הצליחה למחוק את כולם, ועדויות לקיומם נמצאו בכל כתבה שעסקה בפרשה. למשל, באוגוסט האחרון, בעיתון "גלובס", סיפר עורך הדין שייצג את הישראלים, ניר יסלוביץ', על התרבות הישראלית הרווחת בקפריסין בקרב נערים וצעירים ישראלים: "הילדים שם הסתכלו עליי כאילו שאני הזוי כשאני חושב שלא צריך לקיים ביחד יחסי מין עם נערה, שאסור לצלם ולשתות אלכוהול בגיל הזה." ובהמשך מתוודה כי צעירים שזיהו אותו כסניגור ניגשו אליו ביוזמתם ואמרו לו: "ככה זה עם הבריטיות, ככה זה עם ישראליות, ככה זה עובד". הוא מוסיף כי צפייה בפורנו מתחילה בגיל מוקדם והנוער סובל מערבוב בין העולמות.

כל אישה במצב זה אינה יכולה לתת הסכמה מרצונה החופשי. הנערה הבריטית טוענת כי בכל העת כמעט ולא ראתה מי חודר אליה, השתמשה בכוחה הפיזי על מנת לסגור את רגליה, התעלפה כמה פעמים, אך הם המשיכו במעשיהם

בשבוע האחרון מעידים אנשים שהפיצו ברשת את תמונותיהם של הישראלים המעורבים בפרשה, כי קיבלו איומים על חייהם ועל רכושם. חלקם מספרים כי קיבלו מכתבי התראה טרם נקיטת הליכים משפטיים. התמונות שפורסמו חושפות את פניהם ושמותיהם של הישראלים ברבים, ולנוכח כך עולה השאלה האם נוצרה בכך עילת תביעה מכוח חוק לשון הרע.

פניתי לאתי חסיד, עו"ד המומחית לתחום לשון הרע, והיא מסרה לי את דעתה המשפטית בנושא: "לכאורה, פרסום תמונותיהם ושמותיהם של הצעירים שנחשדו באונס הנערה עשוי לעלות כדי פרסום לשון הרע. עם זאת, בנסיבות המקרה, לא הייתי ממליצה להם להגיש תביעה כזו, הואיל וככל שתוגש תביעת לשון הרע, תעמוד למפרסמים הגנת 'אמת דיברתי' ועניין ציבורי. רמת ההוכחה הנדרשת בהליך אזרחי נמוכה בהרבה מזה שבמישור הפלילי, שבו נדרש להוכיח מעל לכל ספק סביר. לפיכך במסגרת הגנת 'אמת דיברתי' ניתן יהיה להוכיח, אפילו בקלות יחסית, את אמיתות גרסתה של הנערה."

למרבה האירוניה, חבורת הישראלים או מקורביהם מבינים שכאשר מדובר בחשיפת פניהם ושמותיהם ברשת, החוק חייב להתערב לטובתם, ואילו הפצת הסרטונים שבהם מופיעה הצעירה הבריטית באקטים מיניים ללא ידיעתה וללא הסכמתה, נראית להם תקינה. אכן, לפי החוק, גם הפצת הסרטונים נחשבת כהטרדה מינית בישראל, אך משטרת ישראל החליטה על סגירת התיק בתלונה שהוגשה.

למרות כל הייסורים שעברה, הצעירה הבריטית לא מוותרת לאלה השולחים ידם במערכת במשפט ועושים בה כרצונם. כפי שפורסם אצל אורלי וגיא וגם במקומות אחרים, היא הודיעה שתמשיך להיאבק עד להוכחת צדקתה, ופניה לערעור בבית הדין הבינלאומי. כאשר תגיע העת לכך, אגיע גם אני לשם, לחכות לה מחוץ לאולם.

עו"ד אלינור ארזי היא מרצה בתחום המשפט ופעילה חברתית

[1] ע"פ 2606/04 בנבידה נ' מדינת ישראל, פיסקה 32 לפסק דינה של השופטת נאור ניתן ביום 26.4.06.
[2] ע"פ 5612/92 מדינת ישראל נ' בארי, פ"ד מח(1) (1993) ; ע"פ 115/00 טייב נ' מדינת ישראל, פ"ד נד(3) (2000).
[3] ע"פ 2606/04 בנבידה נ' מדינת ישראל, פיסקה 35 לפסק דינה של השופטת נאור ניתן ביום 26.4.06.
[4] סעיף 20(ג)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977.

בא/ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך 16 שנות קיומו של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים התורמים מכשרונם לאתר והקהילה שנוצרה סביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, ועל מנת להמשיך ולפתח את האתר בערבית, שעם קוראיו נמנים רבים ממדינות ערב, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם.

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

  1. יוני כהן

    מישהי יודעת מה קורה עם מקרה דוד לוי פאור?