מה דרש השר הגאה? כמובן, פונדקאות

ההסכם הקואליציוני שנחתם בין מפלגת העבודה לבין הליכוד פורסם אתמול (א'). זה הסכם קצר מאד, שעיקרו דאגה לכיסאות וג'ובים למקורבים, אך סעיף 24, הסעיף היחידי שקידם שר הרווחה החדש עולה על כולם:

24. הצדדים יפעלו לתת מענה בסיוע כלכלי לזוגות חד מיניים לצורך הליך הפונדקאות בחוץ לארץ בהובלת שר הרווחה

לפני שאסביר מדוע הסעיף הזה מרתיח בעיניי, אני רוצה לחזור 15 שנה אחורה לרגע של היסטוריה: בשנת 2005 יצאה אגודת הלהט"ב בקמפיין תחת הכותרת "האגודה דואגת לתחת שלך", בניסיון לסמן לחברי הקהילה שהיא עוסקת בלדאוג לצרכים שלהם. הקמפיין זכה לשלל תגובות לועגות וכועסות, ביניהן של קבוצת פעילות בשם "גדודי גילה גולדשטיין" שיצאו בקמפיין תגובה והסבירו כי  "מעבר למשחק המילים הגס (שזה עניין של טעם) יש כאן מסר ערכי פוליטי – האגודה דואגת לתחת שלנו, ההומואים (שבדרך כלל הם משתמשים בו …), ושכל העולם יתפוצץ. אין עניים, מובטלים, נשים מוכות, קיפוח, אפליה ושום סולידריות – אלא רק התחת המטופח שלנו".

הקמפיין הזה סימל במידה רבה מדיניות של שנים, שתכליתה העיקרית דאגה לאליטות הקהילתיות – בעיקר גברים הומואים מבוססים כלכלית ובעלי נראות נורמטיבית ומשולבות בחברה היהודית-ציונית-קפיטליסטית. למען ההגינות ראוי לציין שאגודת הלהט"ב עברה תהליכי דמוקרטיזציה והתרחבות מאז, אך גם מוקדי הכוח של הקהילה עברו מזמן לזירות אחרות  -הזירה התקשורתית וכמובן הזירה הפוליטית, שאת שיאה ניתן לראות בכנסת הנוכחית שמשופעת בייצוג של ארבעה גברים הומואים מחוץ לארון, המייצגים את מכלול הקשת הפוליטית היהודית-חילונית, ואשר שניים מהם עומדים לכהן כשרים בכירים בממשלה שתוקם ככל הנראה השבוע.

כסוג של רמז לבאות, שנת 2005 נכנסה להיסטוריה הלהט"בית גם מזווית אחרת. בשנת 2005 היה המקרה הראשון המתועד של פונדקאות של אב הומו שנרשם בישראל. בשנה זו נרשם מקרה יחיד, אך החל משנת 2007 וביתר שאת משנת 2010 פונדקאות חו"ל הפכה לנתיב משמעותי לאבהות עבור אבות גאים, בפרט זוגות גברים ממעמד בינוני גבוה. אפיק הורות זה הגיע בשיאו למאות ילודים בשנה, מספר מרשים ביחס להיקפי האימוץ בשנים שקדמו לכן. מספר זה גם עומד בניגוד לנעשה בקהילה עד שנת 2000, כאשר נושא ההורות כמעט ולא דובר בקרב גברים הומוסקסואלים וביסקסואלים. עם זאת, זהו מספר די זעום ביחס להיקפי הילודה בישראל ככלל וגם בקהילה הגאה בפרט.

במקביל להתבססות הפרקטיקה, הפכה פונדקאות לנושא מרכזי למאבק פוליטי של הקהילה הגאה –קיימות לכך מגוון דוגמאות, החל מההתגייסות הרחבה של ארגוני הקהילה למען החזרתו של דן גולדברג לארץ עם התאומים שנולדו לו ולבן זוגו ארנון אנג'ל בהודו בשנת 2010, דרך המאבק למען חזרת עשרות זוגות התקועים בתאילנד עם ילדיהם בשנת 2014 וכמובן ההתגייסות הלאומית להצלת ההורים וילדיהם בעת רעידת האדמה בנפאל ב-2015. אפשר גם לציין את המאבק המתמשך בבג"ץ למען הסרת האפליה החוקית כלפי אבות גאים ואבות יחידאים בחוק הפונדקאות בישראל.

לעומת אלו, מעטים המאבקים למען אוכלוסיות שוליים בקהילה הגאה שזכו לנראות תקשורתית וגב פוליטי מתמשך – מאבקים כגון דאגה ותמיכה בבני נוער וילדים, בטרנסים וטרנסיות, עבור להט"בים פלסטינים וחרדים שזוכים להרבה יותר אלימות ונידוי. ניכר כי סוגיות חברתיות של עוני, שנאה ורדיפה, מאבק לשינוי תכני לימוד בבתי ספר או למען שוויון הזדמנויות בעבודה זכו להרבה פחות תמיכה בקהל הרחב. הגדילו לעשות מארגני "מחאת הלהט"ב" בשנת 2018 שהוציאו 80 אלף איש להפגנת ענק בעד הזכות לפונדקאות, אך עשו זאת תוך מחיקת מחאה צנועה הרבה יותר בהיקפה אך מרכזית בתכניה, שנקבעה בעקבות מתקפה אלימה במיוחד כלפי אישה טרנסית בדרום תל אביב. תקיפה שהסתיימה כמעט במותה.

התהליך של השתלטות פוליטיקת הפונדקאות על השיח של קהילת הלהט"ב מגיע לכדי מיצוי גרוטסקי בהסכם הקואליציוני הנוכחי. שר הרווחה החדש, פוליטיקאי שהגיע למעמדו בעקבות ההצטרפות שלו למחאת המעמד הבינוני בשנת 2011, הציב כאמור דרישה יחידה כנציג קהילת הלהט"ב בממשלה – לא הגדלת קצבאות ויצירת מערך תמיכה וליווי לחברי קהילת הלהט"ב בעוני, ובפרט לטרנסים וטרנסיות ולהט"בים מאוכלוסיות קצה. לא יצירת מענים לאלימות בזוגיות ואלימות מינית בקרב להט"בים. לא תוכניות התערבות שיקטינו אובדנות ונטייה להתמכרויות בקרב להט"בים, או הכשרה רחבה של כל מערך העובדות והעובדים הסוציאליים לתמיכה במשפחות חד-מיניות, וגם לא שינוי נהלי ההכרה בהורות של משפחות אלה כך שלא ידרשו תסקיר של עובד/ת סוציאלית בדרכם להכרה בירוקרטית ומשפטית. כל הדוגמאות לעיל הן נושאים שעומדים באופן ישיר תחת אחריותו של משרד הרווחה וניתן היה לצפות ששר בכיר מהקהילה הגאה ירצה לקדמם.

פונדקאות מלכתחילה אינה פרקטיקה שוויונית, והיא מתבססת במידה רבה, בפרט בהקשרים הבינלאומיים שלה, על עוני ומצוקה כלכלית של נשים. חוזי פונדקאות מוטים במידה רבה לטובת הצד בעל הכסף, כלומר ההורים המזמינים, וההתרחבות של תעשיית התיווך בפונדקאות רק מחזקת את המגמות הללו. החוק הישראלי משמעותי מאד בהקשר הזה כי הוא מגדיר רגולציה של הסכמי פונדקאות – רגולציה חלקית, בעייתית שלפעמים חוטאת בפטרנליזם ולעתים בהפקרה של פונדקאיות, אך לפחות יש בה תנאי יסוד המבטיחים ייצוג משפטי לפונדקאית, תנאים בסיסיים וגוף חיצוני שמאשר את ההסכם ויכול לעקוב אחר יישומו. כל זה כמובן לא קיים כאשר המדינה שולחת את אזרחיה לחפש אחר שירותי פונדקאות מעבר לים.

חשוב לומר כי גם בתחום הפונדקאות השר החדש אינו שואף לשוויון. ניתן היה לדרוש את שינוי חוק הפונדקאות הישראלי כך שיאפשר לגברים לחתום על הסכמי פונדקאות בישראל, תחת פיקוח החוק הישראלי. לחלופין, אם שר הרווחה רוצה להקצות תקציבי פונדקאות למשפחות מעוטות יכולת, הוא יכול להפוך את כלל הסכמי הפונדקאות של אזרחים ישראלים להסכמים מסובסדים, בדומה להשקעה האדירה שהמדינה כבר עתה משקיעה בטכנולוגיות עזר לפריון. ההצעה הנוכחית, מעבר להיותה ישראבלוף טיפוסי שמתבסס על עצימת עיניים והשארת אי השוויון בחוק כפי שהוא, מהווה יריקה בפרצופם של כל החברים בקהילה הגאה שזקוקים למשרד רווחה מתפקד. לשירותים סוציאליים שאכפת להם מהרווחה של האזרחים ולא רק שואפים ליצור אזרחים חדשים למשפחות ה"נכונות", ולנציגי קהילה שידאגו באמת לקבוצות המוחלשות בינינו ולא רק לתחת של עצמם.

עדי מורנו היא ד"ר לסוציולוגיה ומרצה במחלקות למגדר באוניברסיטת חיפה, אוניברסיטת בן גוריון בנגב והמכללה האקדמית תל אביב יפו. עבודת הדוקטורט שלה עסקה באבהות באמצעות פונדקאות בקרב גברים הומואים בישראל