• Coronavirus_cc by-Up and Go
    חיים ראויים
    בחסות הקורונה פגע הממסד קשות בזכויות אנשים עם מוגבלויות
  • Coronavirus_cc by-Up and Go
    אויבי השגרה
    איך קרה שחזון המדיר מבוגרים הפך בקלות למוסכמה של השיח?

חירום הוא שגרה: על משבר הקורונה בעזה

בצפיפות אדירה, עם מים מזוהמים ותשתיות רעועות, צעדי מניעה שנראים לנו היום כל כך טריוויאליים, כמו שמירה על ריחוק חברתי ושטיפת ידיים, הם פריבילגיה אדירה ברצועת עזה. על קמפיין תרומות למקום שאנחנו חייבים להמשיך לדבר עליו – ולא רק בתקופה הזאת
העוקץ

לפני כשבועיים הסתיים מימון המונים להעברת ציוד רפואי לרצועת עזה במסגרת הקמפיין ״עזה במגיפה״. הקמפיין שם לעצמו למטרה להעלות מודעות ביחס להשלכות של המדיניות הישראלית על תושבי ותושבות עזה דווקא בתקופה כשכולנו ספונות בביתנו, מצומצמות למצב של הישרדות. שלב מימון ההמונים נועד לגייס כסף לרכישת ציוד רפואי למאבק בקורונה, בדגש על חומרי חיטוי לשימוש ביתי. יעד הגיוס הראשוני היה עשרים אלף שקלים, אך תוך פחות מחודש גויסו יותר ממאה אלף שקלים מקרוב ל-900 תורמות ותורמים, רובם המכריע מישראל. הציוד הרפואי הועבר בהצלחה לעזה דרך מחסום כרם שלום, בעזרת עמותת רופאים לזכויות אדם. קשה שלא לראות בהתגייסות הזאת נקודה של אור, בעיקר בסיטואציה הנוכחית, אבל גם בתוך השגרה הנצורה של עזה והאדישות הרווחת לשגרה זו בקרב הציבור היהודי בישראל.

יוזמות הקמפיין – יערה בנגר אללוף, עדי גולן בכנפו, הדס פארי, רוויטל מדר, תאיר קמינר וגיא שלו – מסבירות היכן הדברים עומדים עכשיו ומה הביקורות ששמעו (אם מימין ואם משמאל), ונדרשות לגבול הדק שבין סולידריות ובין נורמליזציה.

ספרו קצת על הקמפיין.

הקמפיין התחיל מתוך פחד ותסכול אל מול המחשבה על התפרצות מגפת הקורונה ברצועת עזה הנצורה. אמנם מדובר במספר קטן של חולים, אבל ראינו גם במקומות אחרים כמה מהר המספרים עלולים לנסוק ותרחיש של התפרצות המגפה ברצועה הבעית אותנו. בצפיפות אדירה, עם מים מזוהמים, עם תשתיות רעועות וללא ציוד וסגל רפואי מספיק – צעדי המניעה שנראים לנו היום כל כך טריוויאליים, כמו שמירה על ריחוק חברתי ושטיפת ידיים תכופה, הם פריבילגיה אדירה. המאזן הפריבילגי שהקורונה חושפת ביחס לעזה הוא רצחני. אין מילה אחרת לכך.

רצינו לעשות משהו בנידון, ורצינו בעיקר לייצר שיחה על עזה ועל תושביה, על האחריות שלנו למקום הזה שתנאי החירום בו הם השגרה ושגם בימים כתיקונם לא מגיע לכותרות בתקשורת הישראלית אלא כאשר ישנו עימות צבאי וירי על יישובים בדרום. ידענו שמחד האמצעים שלנו דלים ושאפשרויות הפעולה שלנו מוגבלות אף יותר בימי בידוד ומגבלות תנועה, ושמאידך, במצבה של עזה לא צריך הרבה כדי לשנות ולו במעט את חייהם של תושביה ותושבותיה – ואולי אף להציל חיים. האלכוג׳ל שנכנס לחיינו הרגיש כמו נקודת כניסה טובה, ולאחר התייעצות עם שותפות ושותפים מעזה ועם ארגון רופאים לזכויות אדם, שהבטיחו שיוכלו להעביר לעזה ציוד רפואי ומניעתי בסיסי, החלטנו להתחיל בקמפיין שישלב גיוס כספים עם הפצת מידע והעלאת מודעות למצב ברצועת עזה ולאחריות הישראלית למצב הזה.

על כן הדגשנו לא פעם בפוסטים שלנו את המסר: "העברת סיוע רפואי לעזה היא חובה מוסרית וזכות אזרחית והיא יכולה להציל חיים, אך היא אינה פתרון מספיק. לצד הרכישה וההעברה של ציוד רפואי לרצועה, מטרת הקמפיין היא להעלות מודעות למציאות בעזה ולדרוש מההנהגה הישראלית, יותר מאי פעם, לשנות את המדיניות הבלתי אנושית כלפי עזה. לא רק בימי קורונה." התקווה שלנו היא שעוד ועוד יוזמות כאלה יצליחו אולי לדחוף לשינוי מדיניות, שזה, בסופו של דבר, הפתרון היחידי. פתיחת השערים. זוהי גם הסיבה שהיה לנו חשוב לפעול עצמאית וללא גב ארגוני.

מה המצב כרגע בעזה – כמה חולים יש, האם המערכת מצליחה לתת מענה לחולים האלה, איך התושבים והתושבות שומרות על ריחוק חברתי ועל היגיינה בסיסית?

לפני שמדברים על נגיף קורונה, צריך להזכיר שבעזה קיים מחסור חמור בציוד רפואי, בתרופות ובצוותים רפואיים מיומנים. ישראל שולטת במידה רבה על האפשרות להכניס ציוד מציל חיים כמו גם על האפשרות של חולות וחולים לצאת ולקבל טיפולים שאינם בנמצא ברצועה. אם עד לפני חודש-חודשיים רוב תושבי ישראל לא ידעו כמה מיטות טיפול נמרץ או מכונות הנשמה יש בבתי החולים בארץ, בעזה מדובר בסוגיה שמעסיקה רבים כבר שנים.

״אם עד לפני חודש-חודשיים רוב תושבי ישראל לא ידעו כמה מיטות טיפול נמרץ או מכונות הנשמה יש בבתי החולים, בעזה מדובר בסוגיה שמעסיקה רבים כבר שנים״

נכון לתחילת מאי ידוע על 17 חולים מאומתים ברצועה, מתוכם 12 שהחלימו. כ-1,800 עדיין בבידוד במתקנים יעודיים באזור רפיח. אבל אין ממש דרך לדעת כמה נדבקים יש כי בזמן שגם המדינות המפותחות נאבקות על בדיקות ועל פענוחן, ברור שבעזה עם המשאבים המועטים והסגר, הקושי הזה אף גדול יותר. אבל כן חשוב לציין שבשונה מהרבה מדינות שגררו רגליים, חמאס לא בזבז זמן; מהר מאוד נדרשו התושבות להישאר בבתים, לשמור על ריחוק חברתי ולבטל אירועים רבי משתתפים. במקביל, בוצעו חיטויים במקומות ציבוריים, הלימודים בבתי הספר הופסקו והוקמו לא פחות מ-19 מתחמי בידוד.

אפשר להסביר את התגובה המהירה בהבנה שלעזה אין את התשתיות לייצר מרחבי בידוד יעילים, שמספר מכונות ההנשמה בה הוא 60 ומספר מיטות טיפול נמרץ הוא 70, שיש בה רק 8 שעות חשמל ביום וש-95% מהמים שלה מזוהמים. בסיטואציה הזאת, לא צריך הרבה חולים כדי שהמגיפה תשתולל ויהיה אסון. אבל זה יהיה הסבר חלקי, כי גם ברמה האזרחית, ניתן לראות התגייסות מעוררת השראה. אנחנו חולקות הרבה מהרגעים ״הקטנים״ האלה בעמוד שלנו: מתפרות שהתגייסו לתפור מסיכות, הקמתה של ספרייה נודדת כדי שילדים וילדות לא יצטרכו לצאת מהבית ופחות יסבלו בהסגר, והקמת עמדות חיטוי ברחובות.

אפשר לשער שקיבלתן לא מעט תגובות בסגנון ״עניי עירך קודמים״.

ֿהאמת היא שהביטוי הזה דווקא מאפשר דיון חשוב. השאלה מתחילה באופן שבה מגדירות את ה״עיר״ הזאת. ישראל עושה שימוש ציני בגבולות מיום הקמתה: היא מכירה בהם כשנוח לה, ורוב הזמן מתאפיינת בבולימיה טריטוריאלית שלא יודעת שובע. עזה היא דוגמא מצוינת לאופן שבו ישראל מחד הסירה את אחריותה על הרצועה, בטענת ״יצאנו משם״ שהופכת כל התנגדות, גם לא אלימה, ללא לגיטימית, ומאידך נכנסת לשם בכל פעם שהיא מחליטה שזה נכון לה, ומשליטה על המרחב הזה עוצר אכזרי בשיתוף פעולה עם מצרים ותוך הגבלה אכזרית של שטח הדיג. בפועל ישראל עדיין שולטת במרבית היבטי החיים ברצועת עזה, וכשמישירות מבט אל הנתונים קשה שלא להבין את האחריות שלנו לגורל תושבות ותושבי הרצועה.

חשוב לזכור גם שהטרגדיה של עזה לא התחילה עם המצור ב-2007 וגם לא עם כיבוש 1967. רוב תושבות ותושבי הרצועה הם פליטים שגורשו ב-1948 ולא הורשו לשוב לבתיהם עד היום. זהו גם המקור העיקרי לצפיפות ולעוני באזורים רבים ברצועה. הביטוי "עניי עירך קודמים" בהקשר הזה פותח למעשה תיבת פנדורה שרוב מי שמעלה את הטענה דווקא היה מעדיף להתכחש לה. מספיק לקרוא קצת חדשות מעזה ולהתרשם משמות המשפחה: אל-לידאווי, אל-רמלאווי… על איזו "עיר" אנחנו מדברים, אם כך? ו"של מי" העיר הזאת? האם כתושבות חיפה, יפו, ירושלים או רמלה אין לנו אחריות גם כלפי מי שגורשו מהערים הללו ושיבתם נמנעת מזה דורות?

האם כתושבות חיפה, יפו, ירושלים או רמלה אין לנו אחריות גם כלפי מי שגורשו מהערים הללו ושיבתם נמנעת מזה דורות?

באופן כללי, מדובר בביטוי שמחפש זיקה אתנית, לאומית, או דתית שתצדיק פעולות של סולידריות ומייצר היררכיה בין הזכאים יותר לזכאים פחות לסיוע בעתות מצוקה. אבל מבט ביקורתי חייב לשאול מי קובע את גבולות ה״עיר״ המדומיינת ואת סדר העדיפויות? לא סתם פסלה ההסתדרות הרפואית בישראל את ההתבססות על "עניי עירך קודמים" כעיקרון, והדגישה שתעדוף חולים חייב להתבסס על שיקולים רפואיים בלבד. מבט ביקורתי חייב גם להתעקש על חשיבה שתחרוג מקטגוריות של אזרחות, שלכאורה מדלגות מעל קטגוריות של אתניות, לאומיות ודתיות, כי בסיטואציה הישראלית אנחנו רואות שוב ושוב שגבולות האחריות ושותפות הגורל נעוצה בשאלה ״על מי ישראל שולטת?״ איפה מתחילה ונגמרת ההשפעה של המדיניות הישראלית? המעמד האזרחי שנקבע לחיים תחת שליטתה של ישראל, הוא לא יותר מעוד מניפולציה של ישראל, שאנחנו לא יכולות להיכנע לה.

ולבסוף, מבט ביקורתי חייב לערער על הגישה הדיכוטומית והמניפולטיבית, שמבקשת להציג סולידריות כמשאב מוגבל. ההירתמות שלנו לקמפיין "עזה במגפה" לא באה על חשבון העשייה שלנו בהקשרים אחרים ואנחנו מסרבות לקבל את התפיסה לפיה סולידריות וחמלה מתנהלות במעין משחק סכום אפס.

האם יש תגובות שמטילות ספק בכך שהכסף שגויס אכן יוקדש למטרה שלשמו נאסף?

כמובן שקיבלנו תגובות כאלה, ולא מעט. ברמה המעשית, היה לנו חשוב לפעול בתיאום עם רל"א – ארגון שיש לו את הקשרים ואת הניסיון המקצועי בהעברת סיוע הומניטרי לרצועת עזה. ברמה העקרונית, השאלה הזו חושפת את ההשפעה של שנים ארוכות של דיסאינפורמציה וסגרגציה. שנים של חינוך מיליטריסטי וגזעני ותקשורת מגויסת שהפכו רבים בציבור היהודי בישראל לחשדנים בצורה מעוותת. חלק גדול מהישראלים רואים בעזה שטח מלחמה ובשני מיליון תושביה – מחציתם ילדים – אוסף של טרוריסטים, לא של אנשים שנאבקים על החופש שלהם, בין אם מדובר בחופש משליטה ודיכוי ובין אם מדובר בחופש ממגפה. העובדות מוכיחות שחמאס לוקח את איום הקורונה ברצינות רבה ואין סיבה להניח שסיוע רפואי לא ינוצל לצרכים רפואיים. אנחנו מקוות שמי שהשאלות הללו מטרידות אותן ביחס לעזה יידעו להפנות את אותן השאלות כלפי חלוקת התקציב בישראל בין ביטחון לרווחה.

אבל במצב הנוכחי כל דיון הוא כבר התקדמות. אל מול ההצלחה המופתית של ישראל בהכחשת קיומה של עזה – שנמצאת קילומטרים ספורים מאיתנו – כל דיון הוא פעולה חתרנית כמעט. הדיונים הללו, לכל הפחות, לא היו כבולים רק לסיטואציה של מבצע צבאי או ירי על הדרום. זה דיון שמתחיל מתוך קריאה לסולידריות עם עזה. זה לא עניין של מה בכך.

איך שולטים על גבולות השיח שנוצר? הרבה פעמים כוונות טובות של יהודיות ישראליות הופכות לעוד כלי מנרמל עבור השליטה הישראלית בעזה ובשטחים הכבושים, על אחת כמה וכמה כשכולכן יהודיות.

זה באמת אתגר, אבל האתגר הזה הוא חלק מהאחריות של כל מי שפועלת לתיקון מציאות קולוניאלית. אנחנו מכבדות את ההתנגדות לנורמליזציה וההבנה שלנו את העמדה הזאת הנחתה אותנו מתחילת הקמפיין. היה לנו ברור שאנחנו חייבות להעביר מסר אחראי ורפלקסיבי, שמכיר ביחסי הכוחות הא-סימטריים, ששם דגש על סולידריות ולא על צדקה, שמתמקד בהפצת מידע, חשיפת ההקשר הרחב והענקת קול לתושבות ותושבי עזה, ולא מתמקד בנו, ברגשות שלנו ובמעשים שלנו. זה כלל גם להתייחס לפעולה שלנו בפרופורציה – לא להתייחס לקמפיין ולסכום שגוייס בו כתשובה לכל הבעיות בעזה, אלא להשתמש בקמפיין כאמצעי לייצור ידע אלטרנטיבי: ידע על המצב בעזה ועל האחריות הישראלית למצב הזה.

היה לנו ברור שחייבות להעביר מסר אחראי ורפלקסיבי, שמכיר ביחסי הכוחות הא-סימטריים, ששם דגש על סולידריות ולא על צדקה, ולא מתמקד בנו, ברגשות שלנו ובמעשים שלנו

נדרשה גם חשיבה מתמדת על השפה והמסגור של הדברים. היו בשבועות האחרונים מי שהזהירו שהתפרצות של המגפה בעזה תהווה סיכון ביטחוני או בריאותי לישראל. אנחנו מסרבות להיגרר לשיח שמוחק את הא.נשים ורואה רק צבא, שמתעלם מהבריאות והחיים של מליוני א.נשים, או שוקל אותן רק ביחס תועלתני. גם הטענה שהידרדרות במצב הרפואי בעזה תביא להסלמה מצד חמאס, בין אם היא נכונה ובין אם לאו, מנרמלת את השליטה הישראלית ברצועה, מטשטשת את העובדה שלישראל יש השפעה ישירה על איזה ציוד רפואי יהיה בעזה ואיזה לא, ומקבעת דיון אכזרי וציני.

לאור השיקולים האלה העמדנו לנגד עינינו את הבחירה בסולידריות על פני צדקה. בישראל, זה היה השיח הפמיניסטי המזרחי שמאוד מהר הבין את ההבדל בין השתיים, ובתור מי שלמדו רבות מהשיח הזה ומהפוליטיקה שלו, אנחנו לא חושבות שכולם יהיו מרוצים מהפעולה שלנו, אבל בו זמנית זוכרות את המקום שלנו, את המרחב שעליו אנחנו יכולות להשפיע, וגם – אולי בעיקר – את טווח ההשפעה של הפעולה שלנו. כשזה מנחה אותך, וכשאת בו זמנית לא מוותרת על השיח הפוליטי, שרבות ורבים הגיבו בכעס עליו, כי כמה נוח להיות רק אלה שנותנות ולא חלק מהבעיה, הסיכוי שתהפכי לעוד כלי במערכת הפרופגנדה הציונית, נמוך יותר. בסופו של דבר ברור לנו שגם לרפלקסיביות ולמודעות יש גבולות, ושקשה לצפות מראש את ההשלכות של אקטיביזם פוליטי. צניעות היא תנאי הכרחי לסולידריות אמיתית, ואנחנו נמשיך להקשיב וללמוד מביקורות שנקבל.

מה הלאה?

ב-23 באפריל, חודש בדיוק אחרי שעלה ביננו הרעיון לפעול למען עזה, נכנסה לרצועה דרך מחסום "כרם שלום" משאית עמוסה בציוד שרכשנו בעזרת הכספים שגויסו. בהתאם לדרישות שהגיעו אלינו ממשרד הרפואה בעזה העברנו 1.6 טון אלכוהול רפואי, 2,000 מסיכות N95, כ-700 יחידות אלכוג׳ל של חצי ק״ג, 39 מכשירי מדידת חום מתקדמים, 200 קרטונים של כפפות. הציוד הגיע אל משרד הבריאות – שגם שלח לנו מכתב תודה – ומשם פוזר במרפאות ברחבי הרצועה.

אנחנו ממשיכות לעקוב אחרי המצב בעזה ומשתפות באופן קבוע בעמוד שלנו נתונים על התפשטות הווירוס בה, על האופן שבו תושבות ותושבים מתמודדים עם החיים בהסגר. אנחנו ממשיכות גם את "קמפיין ההדבקה", שבמהלכו אנחנו מזמינות את כל מי שיכול.ה לצאת מהבית להדביק נתונים על עזה בסופרים, בבתי המרקחת ובכל מקום אחר ברדיוס ההנחיות, וכך לעורר מודעות.

גם בעזה, כמו במקומות אחרים, לא ברור האם סכנת הקורונה אכן חלפה. אבל המסר החשוב הוא שבניגוד למקומות אחרים, בעזה המגפה הנוכחית היא לא הסכנה האמיתית, וכן – כל בקבוק אלכוג׳ל נוסף הוא משמעותי; אבל בטווח הרחוק מה שחשוב לנו הוא שנמשיך את השיחה על עזה ועל תושביה, כי האפשרות להחזיק את העיר במצור כרוכה בכך שאנחנו לא מדברות עליה מספיק. במובן הזה, אמנם שלב גיוס הכספים הסתיים, אבל העבודה שלנו רק בעיצומה. מנקודת המבט של רצועת עזה הקורונה היא המיקרו, המצור והדיכוי הם המאקרו. אנחנו לא שוכחות את זה ונמשיך להתעקש להעלות את עזה לסדר היום ולדרוש שינוי מדיניות.

בא/ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך 16 שנות קיומו של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים התורמים מכשרונם לאתר והקהילה שנוצרה סביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, ועל מנת להמשיך ולפתח את האתר בערבית, שעם קוראיו נמנים רבים ממדינות ערב, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם.

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.