• Coronavirus_cc by-Up and Go
    חיים ראויים
    בחסות הקורונה פגע הממסד קשות בזכויות אנשים עם מוגבלויות
  • Coronavirus_cc by-Up and Go
    אויבי השגרה
    איך קרה שחזון המדיר מבוגרים הפך בקלות למוסכמה של השיח?

אשיל ממבה אנטישמי? הצחקתם אותי 

בגרמניה, ההיסטוריון והפילוסוף הקמרוני, אשיל ממבה, מואשם באנטישמיות על שהעז להשוות את משטר האפרטהייד למשטר הישראלי בשטחים הכבושים. אבל יש לו כל לגיטימציה לחשוב פוליטית ופילוסופית על הכיבוש הישראלי וההשלכות המבעיתות שלו על ישראל עצמה
ז׳אן-פרנסואה בֵּייארט

מצרפתית: רוויטל מדר

בגרמניה, ההיסטוריון והפילוסוף הקמרוני, אשיל ממבה, מואשם באנטישמיות על ידי לורנץ דויטש, חבר פרלמנט מהמפלגה הליברלית-דמוקרטית, ופליקס קליין, נשיא הוועדה הממשלתית הפדרלית למאבק נגד האנטישמיות; זאת, מפני שהעז להעלות במסתו, הפוליטיקה של האויבוּת (Les Politiques de l’inimitié), את משטר האפרטהייד בסמיכות למשטר הישראלי בשטחים הכבושים. דויטש וקליין קוראים להחרמת אירועים ציבוריים בהשתתפותו של האינטלקטואל. מנגד, מספר קולות של ארגונים יהודיים וישראליים מחו על הקרימינליזציה של תנועת החרם הפלסטינית בידי הפרלמנט הגרמני, גינו את הטענות לדמיון בין ביקורת המדיניות הישראלית וביטויי אנטישמיות, והביעו את תמיכתם באשיל ממבה.

למרות האופי הגרוטסקי של ההאשמות נגד האחרון, אני מאמין שעלי לצאת נגדן – גם אם אסתכן בחזרה על הדברים – משום שצרפת לא חסינה בפני השעטנז הזה. אחרי הכל, כבר נמצא לפחות בית משפט צרפתי אחד שבלבל בין אנטי-ציונות ואנטישמיות, וישנם כבר עכשיו מספר פוליטיקאים בצרפת שתומכים במבצע המיזוג והרכישה (של השטחים הכבושים).

אני מכיר את אשיל ממבה (Achille Mbembe) מדצמבר 1980. עבדנו ביחד וכתבתנו ביחד. אני ערכתי אותו. אני העברתי ימים ולילות עמו בארה״ב, בדרום אפריקה… ובישראל. אם אשיל ממבה יחליט להגיש תביעת דיבה נגד האדונים דויטש וקליין, יהיה לי לכבוד להעיד בפני בית המשפט. האיש הזה זר לכל צורה של אנטישמיות, אלא אם כן רואים בעיסוק האינטלקטואלי שלו עם ולטר בנימין, אחד ממקורות ההשראה היותר אינטימיים שלו, ולא עם גרשום שולם, סימן לפשרה עם האנטישמיות השפלה.

ביחס לאופן שבו תופס אשיל ממבה את תנועת החרם הפלסטינית, אינטלקטואלים דרום-אפריקנים רבים חולקים אותה עמו – חלקם יהודים וחברים במפלגת הקונגרס הלאומי האפריקאי, שהיה להם תפקיד חשוב במאבק נגד האפרטהייד, כגון רוני קסרילס. תפיסה זו נובעת מבחירות פוליטיות אישיות ומחופש המצפון, שכל דמוקרטיה צריכה להבטיח.

ההשוואה בין משטר האפרטהייד ומשטר הכיבוש בטריטוריות הפלסטיניות היא קלאסיקה של הסוציולוגיה הפוליטית, בדומה לוויכוח ביחס לאופי הקולוניאלי, או לא, של הפרויקט הציוני

ביחס למהות ההשוואה – תרגיל מנטלי שההיסטוריון פול ויין מזכיר לנו בהרצאת הפתיחה שלו בקולג׳ דה פרנס – היא ״כלי של אינדיבידואליזציה״ שלא נועד לבלבל בין סיטואציות היסטוריות, כי אם להבדיל ביניהן. ההשוואה, אם כן, בין משטר האפרטהייד ומשטר הכיבוש בטריטוריות הפלסטיניות היא קלאסיקה של הסוציולוגיה הפוליטית, בדומה לוויכוח ביחס לאופי הקולוניאלי, או לא, של הפרויקט הציוני. העלאת השאלה מותירה את התשובה פתוחה. ההשוואתיות היא שיתוף בשאלות, ולא בתשובות (אם נמשיך לצטט את פול ויין, כמו גם את המיקרו-היסטוריון, ג׳ובאני לוי). עבור חוקר מהדור שלי, שהתחנך מקריאת אינטלקטואלים יהודים שהיו ביקורתיים ביחס לציונות, כמו פייר וידאל נאקה, מקסים רודינסון או אטיין בליבר, הפולמוס שהציתו האדונים דויטש וקליין חושף רגרסיה מטרידה של המחשבה.

אני מזמין אותם לעיין מחדש ביומנו של ויקטור קלמפרר, שבכמה הזדמנויות, ומתוך היכרות טראגית עם העובדות, מעלה אל הכתב אמירות מסוג זה: ״עבורי, הציונים שמתיימרים לחדש את המדינה היהודית משנת 70 לספירה (החרבת ירושלים על ידי טיטוס) מחליאים לא פחות מהנאצים. עם הדחף שלהם לנבור בקשרי דם, ו׳השורשים התרבותיים העתיקים׳ שלהם, התשוקה החצי-צבועה שלהם, חצי-גבולית לשוב אל מקורות העולם, הם ממש דומים לנאצים.״¹ האם האדונים דויטש וקליין הולכים לדרוש את החרמתן של היצירות הללו מהספריות הגרמניות?

המנתח הגדול של ״השפה של הרייך השלישי״ הצביע, גם כן, על המקור המשותף להתהוות מדינת הלאום במהלך המאה ה-19 וה-20, על החיבור בין הזהותניות הפוליטית והקפיטליזם הגלובלי, שתפסו את מקומה של השליטה האימפריאלית. בווינה של סוף המאה, גאורג פון שונרר (1842-1921), מנהיג הלאומנים הקיצוניים הגרמניים ואנטישמי ארסי, קרל לואגר (1844-1910), ראש העיר הסוציאל-נוצרי שהיה לא פחות עוין ליהודים, ותיאודור הרצל (1860-1904) הציוני יצרו חזית נגד הליברלים שבשלטון לקידום הפונדמנטליזם הייחודי לכל אחד מהם: זה של השבטים הגרמאניים, של הסדר הקתולי הימי-ביניימי ושל ממלכת ישראל שקדמה לגולה. כיום, האנטישמי ויקטור אורבן והציוני בנימין נתניהו מחזרים אחד אחרי השני כדי לטפח אי-ליברליות אוהדת לעסקים, ולא פחות מכך לזהותניות קשיחה, נוצרית עבור האחד, יהודית עבור האחר. אלה השורשים הלופתים של מדינת הלאום העכשווית – בית גידול אידיאולוגי שגם הדמוקרטיות המערב-אירופאיות לא נמלטות ממנו בשום צורה עם עליית הימין הקיצוני הזהותני שלהן והסחף נגד ההגירה. וזה גם בית הגידול שבו נטלה חלק הלאומנות האפריקנרית הגזענית בדרום אפריקה.

בתור מי שחושב על אפריקה מתוך האוניברסליות שלה, כי היא אלמנטרית לאוניברסליות, שמורד באפרוצנטריזם, מתקומם באומץ נגד הרצון של סטודנטים קיצוניים שחורים לטהר אתנית את האוניברסיטה הדרום אפריקאית – לאשיל ממבה הפאנוני יש כל לגיטימציה לחשוב פוליטית ופילוסופית על הכיבוש הישראלי של הטריטוריות הפלסטיניות ועל ההשלכות המבעיתות של כיבוש זה על ישראל עצמה. רבים היהודים שחוששים מזה: הפיכתה של ישראל לאתנוקרטיה מייצרת סיטואציה שאינה בת-קיימא, כזו שמשטר האפרטהייד חווה בשנות ה-80. אין שום דבר אנטישמי בחשש הזה, או בגינוי הפרות החוק הבינלאומי על ידי ממשלת ישראל. באשר ליתר, שאשיל ממבה יזכור אמרה מאזור פראנש-קומטה שהיתה מקסימה את סבתו, בת הבאסא: הריר של הקרפדה לא מכתים את טוהרה של היונה.

ז׳אן-פרנסואה בֵּייארט הוא פרופסור ב-Institut de hautes études internationales et du développemen בז׳נבה.

פורסם לראשונה ב-Mediapart 

אשיל ממבה. צילום: Heike Huslage-Koch, CC BY-SA 4.0
¹ Mes Soldats de papier. Journal. 1933-1941, Le Seuil, 2000, p. 118


בא/ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך 16 שנות קיומו של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים התורמים מכשרונם לאתר והקהילה שנוצרה סביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, ועל מנת להמשיך ולפתח את האתר בערבית, שעם קוראיו נמנים רבים ממדינות ערב, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם.

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

  1. רודי קיסלר

    תודה על פרסום הטקסט בעברית.

  2. יוני כהן

    אולי לפני היומרה האינטלקטואלית אפשר לטפל בבעיות הגהה פשוטות בלועזית (ברמת הקופי פייסט).

    קצת אתנוצנטרי בעיני.