• Coronavirus_cc by-Up and Go
    חיים ראויים
    בחסות הקורונה פגע הממסד קשות בזכויות אנשים עם מוגבלויות
  • Coronavirus_cc by-Up and Go
    אויבי השגרה
    איך קרה שחזון המדיר מבוגרים הפך בקלות למוסכמה של השיח?

הכנסת חוזרת לעבודה אפופה בחטא

השתתקות הפרלמנט בשנה וחצי האחרונות היתה להשתלטות עוינת של ממשלה נטולת סמכות ונטולת אחריות שפעלה לא אחת ככל העולה על רוחה, בין השאר בתוקף צווי חירום. בצוק העיתים, למדנו: גם השיח הפרלמנטרי המוגבל שלנו חיוני כאוויר לנשימה

אחרי כשנה וחצי של היעדרות חסרת תקדים, צוחצחו המסדרונות, ומשכן הכנסת ישוב, בוהק, לעבודה סדירה, שגרתית. במשכן קמה לאחר חבלי לידה קשים ממשלת האחדות המפוצלת ביותר מעולם- פאר פיצולי המפלגות ופיצולי התיקים. אך נכנסה הכנסת לכהונתה, וכחול לבן היתה לשלוש מפלגות שונות, ימינה התפלגה לשניים, העבודה נפרדה מגשר ורשימות אחרות מחשבות להישבר. וסמל פיצול התיקים: השר לענייני ההשכלה האקדמית – והמים. ממש אלוף פצלות.

המשכן המחוטא למשעי ישוב לשגרה פרלמנטרית – אבל לנוכח "אחדות הניגודים", המבוכה רבה. ונראה כי הציבור מביט במשכן ובאוכלוסיו כברייה משונה המתקיימת בכאוס, ומולידה מפלצות דו-ראשיות.

כיועץ לשינוי מדיניות שעובד מול הכנסת בקידום שינוי מדיניות מזה כ-22 שנה, ראיתי בשנים הקודמות לא מעט רגעי שפל מביכים, שהעליבו אותי כאזרח. היו רגעים של תדהמה מלאת זעם, למשל כשראש הממשלה הצהיר חזור והצהר כי "לא יהיה כלום כי לא היה כלום" או כאשר נשמעה מדוכן המליאה שוב ושוב הסתה פרועה.

היו רגעים רבים מספור של תסכול לנוכח דלות הדיון. הברברת. השטחיות. החפיפניקיות. חוסר המקצועיות. התגרנות. השתלטות הפייסבוק והסאונדבייט. היו תחושות קשות בשל ניתוק משכן השיש מהציבור בפריפריות. ולנוכח בזבוז המשאבים הפרוע, חסר הבושה, בממסד הממשלתי וגם בביורוקרטיה של הכנסת.

ומעל לכל, היה הפער בין הקשקשת, זרם המילים הבלתי מבוקרות, לבין חומרת האירועים שבחוץ. וההתרשמות שמאחורי כל המילים הגדולות והקטנות, אין אחריות מוסרית של ממש לכלום. לא אחת ניתן היה להתרשם שכל פוליטיקאי משחק את משחקו הקטנוני, מזגזג את זגזוגיו, כדי לשמור על מעמדו, ואין מי שרואה את האזרחים וההיסטוריה בסוף המשחק.

הכנסת חוזרת לעבודה אפופה בחטא. רבים מהמובילים מפלגות נושאים תיקי חקירות וכתבי אישום, וראש הממשלה מוגדר קריים מיניסטר. היא חוזרת לסורה בבושת פנים, עם הפרת הבטחות סיטונית של רבים ממקימי הממשלה, והפניית עורף לבוחר ולמחויבות כלפיו. עם שיטפון של עריקות בכוח ובפועל.

המליאה שבה לשגרה תחת סכנה היסטורית, של סיפוח הממסד ומנציח את הכיבוש וממוטט את אושיות הדמוקרטיה. היא מתכנסת בחסות הסכם קואליציוני רוטציוני חריג ביותר, המעורר שאלות חוקתיות קשות

המליאה שבה לשגרה תחת סכנה היסטורית, של סיפוח הממסד ומנציח את הכיבוש וממוטט את אושיות הדמוקרטיה. היא מתכנסת בחסות הסכם קואליציוני רוטציוני חריג ביותר, המעורר שאלות חוקתיות קשות, ועלול להוביל למבוי סתום בקבלת ההחלטות. היא עדיין נתונה בתיקו, העלול לחסום כל התקדמות בנושאים עקרוניים. היא עלולה לדחוף לכניסה לתוקף של "חוק לאום" המוחק את השוויון האזרחי. קיימת סכנה ממשית, שה"אחדות" תוביל לדחיקת האופוזיציה, לעריצות הרוב ולהחלשת המשכן, אל מול ממשלה מנופחת.

הנסיבות שבהן נפתח המושב קשות: משבר רפואי, שהתגלגל למשבר כלכלי, ומאיים לגרור משבר חברתי של אבטלה ועוני. ולנוכח המצב, אין איש שמוכן להבטיח, כי הממשלה תמלא את ימיה. חשרת בחירות רביעיות עודה מרחפת מעל גבעת רם. ומגבלות הקורונה עודן מעצבות את הדיונים.

ולמרות זאת. השנה האחרונה לימדה אותי יותר מכל קודמותיה על החיוניות של השיח הפרלמנטרי, על כל מגבלותיו. השתתקות הפרלמנט היתה להשתלטות עוינת של ממשלה נטולת סמכות ונטולת אחריות. לנוכח שתיקת הוועדות, הרשות המבצעת פעלה לא אחת ככל העולה על רוחה, בין השאר בתוקף צווי חירום. בהיעדר פיקוח ציבורי, הצטברו עיוותים ללא תגובה.

מסע ההבלים ההזוי של שלוש מערכות בחירות הבליט את הכאוס המשתרר, כאשר אין שום פיקוח פרלמנטארי על שרי הממשלה ופקידיה, ואין שום דיון ציבורי ענייני, זולת זה המבקש לפרסם את האחד ולמחוק את משנהו. השיח הציבורי הפך לזירת אגרוף, ולרגעים נדמה היה כי נולד ואקום, בו אין יותר אינטרס ציבורי, רק אינטרס מפלגתי או אישי.

הוגה הדעות הגרמני יורגן הברמס הביע את השאיפה ליצור בחברה האזרחית "ספירה" ציבורית המאפשרת שיח חופשי, ספירה העצמאית (לפחות חלקית) מלחצי השוק ומאחיזתן של מערכות פוליטיות וביורוקרטיות. בשנה האחרונה ניתן היה עד כמה גם שיח ציבורי פוליטי, החושף אינטרסים מגוונים ומברר אותם לשם קבלת החלטות, בולט בחסרונו. בצוק העיתים, למדנו: שיח כזה, חרף מגרעותיו, חיוני כאוויר לנשימה.

אז קשה מאד לחוש שמחה לנוכח פתיחתו המחודשת של המשכן. ובכל זאת. בהתמלא המסדרונות ניתן לזהות שביבי תקווה לחברה, ששואפת להיות דמוקרטיה.

בא/ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך 16 שנות קיומו של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים התורמים מכשרונם לאתר והקהילה שנוצרה סביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, ועל מנת להמשיך ולפתח את האתר בערבית, שעם קוראיו נמנים רבים ממדינות ערב, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם.

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.