תגידו תודה שאתם כאן ואינכם עבדים!

אי דיוקים היסטוריים, ציטוט שמיוחס בטעות לקולין פאוול (כ"אפרו-אמריקני", הוא בוודאי יודע משהו על שחורים) וגזענות ישראלית טובה ומתנשאת. כל אלה בציוץ אחד של עמית סגל ביום הזיכרון ליהודי אתיופיה, שלא ישכחו חלילה להודות לנו, הנאורים שהביאו אותם עד הלום
רן הכהן

ד"ר רן הכהן מלמד בחוג לספרות באוניברסיטת תל אביב ועוסק בתרבות אתיופית.

לכבוד יום הזיכרון ליהודי אתיופיה שנספו בדרכם לישראל בחר העיתונאי (היד רועדת) עמית סגל להזכיר לכולנו – לא, לא את ארבעת אלפים הנספים באסון הקטלני ביותר בתולדות היהודים מאז השואה. סגל בחר להזכיר לכולנו, ובפרט לבני הקהילה, דווקא למי-תודה-למי-ברכה על חייהם הנפלאים בישראל. בטוויטר, ובנוסח דומה בפייסבוק, צייץ סגל כך:

כשישראל העלתה ברכבת אווירית 14,000 יהודים מאתיופיה, הייתי ילד בן 9. אני זוכר משפט אחד שאמר אז ראש המטות המשולבים של ארה"ב, קולין פאוול, ממוצא אפרו-אמריקני: "ישראל היא המדינה הראשונה בתולדות העולם שהביאה בני אדם מאפריקה לא כדי לעשות מהם עבדים אלא כדי להפוך אותם לבני חורין".

בתגובות, אלפי עוקביו ומרטווטיו של שופר השלטון מתפעלים מזיכרונו המופלא. האומנם? הבה נברר.

ראשית, חשוב לשים לב למניפולציה. מדובר ביום הזיכרון לנספי סודאן, שנספו באמצע שנות השמונים. סגל, יליד 1982, מתעלם לחלוטין מן האסון ומזמן התרחשותו, ומדלג בקלילות למבצע שלמה, 1992, אז אכן הובאו ארצה 14 אלף עולים מאתיופיה ברכבת האווירית המפורסמת. עם כל זיכרונו המשובח, סגל "שכח" שלא מדובר ביום חג לכבוד העולים מאתיופיה של ראשית שנות התשעים, אלא ביום זיכרון ממלכתי להרוגים בסודאן של אמצע שנות השמונים. הבדל פעוט. קצת כמו להתבלבל בין יום השואה ליום העצמאות.

שנית, יש להקדיש כמה מילים לציטוט עצמו. הוא נמנה עם המשפחה המפוקפקת של חצאי האמיתות הגרועות משקרים. ההנחה הסמויה בו היא שיש משהו טבעי בכך שאפריקנים הם עבדים – ככלות הכול, כל המדינות הנאורות הסכימו על כך. השבח וההלל למדינה שהוקמה מאות שנים אחרי שהעבדות הפכה לטאבו מוחלט בכל העולם המערבי, ואף על פי כן לא אצה-רצה להשלים חוסרים ולהביא לכאן כמה ספינות עמוסות עבדים שחורים כדי להצטרף בדיעבד להיסטוריה המערבית.

ודוק: אחרי מלחמת העולם השנייה הפך גם הקולוניאליזם למוקצה מחמת מיאוס בעולם כולו, אך ישראל הצעירה לא היססה להחזיר עטרה ליושנה, השתלטה בכוח על שטחים לא-לה וכפתה עליהם קולוניאליזם התנחלותי לתפארת, שאת פירותיו ואת נתיניו אנחנו קוצרים עד עצם היום הזה. אז אם את הקולוניאליזם הנכחד חידשנו, רק כפויי טובה לא יודו לנו על כך שוויתרנו בנדיבות על חידוש העבדות האטלנטית.

בייחוד יש להזכיר את כפיות הטובה הזאת ליוצאי אתיופיה עצמם, שחייבים להודות לנו על חסד השחרור מעבדותם (שלא הייתה ולא נבראה) ומהקולוניאליזם (שאתיופיה מולדתם לא נכנעה לו). עליהם לזכור שלמרות כל האפליה וההשפלות, גם אם המשטרה מתנכלת לצעירים ברחובות (יוסף סלמסה ואחרים הם רק מקרי קיצון, תשאלו כל גבר אתיופי) ויורה למוות אפילו בפגועי נפש שמשפחתם מזעיקה אותה לעזרה (יהודה ביאדגה), הרי איש לא מצליף בהם בשוטים כבדים ולא יוצק גחלים לוחשות אל תוך הפצעים, כפי שהיה מקובל לעשות לעבדים אפריקנים רק לפני מאות שנים מעטות. נאורים אנחנו!

איש לא מצליף ביוצאי אתיופיה בשוטים כבדים ולא יוצק גחלים לוחשות אל תוך הפצעים, כפי שהיה מקובל לעשות לעבדים אפריקנים רק לפני מאות שנים מעטות. נאורים אנחנו!

ועכשיו נספר קצת על תולדותיו של הציטוט המקומם הזה, החביב במיוחד על הימין. משה פייגלין נפנף בו ב-2014, כאשר שר החוץ של ארה"ב, ג'ון קרי, הזהיר שללא הסכם שלום תהפוך ישראל למדינת אפרטהייד. -אצלנו?! אפרטהייד?! גלגל עיניים המתנחל פייגלין, נושא בשורת "החירות היהודית" מקרני שומרון; והרי "המקרה היחיד בהיסטוריה, בו שלחה מדינה 'לבנה' את כוחותיה לאפריקה והוציאה משם תושבים 'שחורים' בכדי שיהיו לאזרחים שווי זכויות ולא לעבדים – הוא המקרה הישראלי. עבדות במובנה הקדום שרירה וקיימת כיום אך ורק בחלק מן המדינות המוסלמיות. מגוחך ומקומם לשמוע האשמות ב'אפרטהייד' מנציגי תרבות השעבוד המוסלמית ותומכיהם בממשל אובמה, כלפי המדינה המייצגת את בשורת החירות היהודית," הכריז פייגלין. הנה כך נכרכת הצביעות גם באיסלמופוביה, ומטובלת ברמז גזעני דקיק כלפי מוצאו של ברק ("חוסיין") אובמה.
אבל פייגלין לא המציא את הפנינה. רחוק מכך. ניסוח דומה מופיע לראשונה כמעט שלושים שנה קודם לכן, בטור דעה של הפרשן הפרו-ישראלי ויליאם ספיר בניו יורק טיימס, בשבעה בינואר 1985:

בפעם הראשונה בהיסטוריה, אלפי שחורים מובאים למדינה לא בשלשלאות אלא בכבוד, לא כעבדים אלא כאזרחים. הצלחתה המלאה של ההצלה הזאת תלויה עכשיו בערבים האוהבים להיקרא 'מתונים'.

קצת רקע: רק יומיים-שלושה קודם לכן הודלף לתקשורת מבצע הטסתם של יהודי אתיופיה מסודאן (דרך אירופה) לישראל ("מבצע משה"). דעת הקהל הערבית ובראשה לוב של קדאפי התקוממה על שיתוף הפעולה הסודאני עם ישראל ודרשה להפסיקו. ויליאם ספיר כתב מתוך ניסיון נואש (וכושל) לעודד כוחות "מתונים" בעולם הערבי וכך להציל את המבצע, שקטיעתו הפתאומית חוללה אינספור טרגדיות אנושיות של יחידים, של משפחות ושל שברי משפחות שנתקעו במשך שנים במחנות הפליטים בסודאן – חלק מן האסון שיום הזיכרון מוקדש לו.

הראשון לזהות. בנימין ושרה נתניהו בחג הסיגד, 4.6.1997. צילום: אבי אוחיון, לע"מ

כאשר בעל טור יהודי-אמריקאי רומז לארצו על זוועות העבדות (שהיא הייתה שותפה להן) כדי לנסות ולהציל בזמן אמת יהודים מסודאן, קשה לראות באמירה הזאת את הצביעות והצדקנות שיולבשו עליה בישראל. אחד הראשונים שזיהה את הפוטנציאל התעמולתי שלה ומיהר לנצל אותה לצורכי "הסברה" היה כמובן מר "הראשון לזהות". בתחילת 1994, בדיון בכנסת בנוכחות נשיא קניה(!), אמר יו"ר האופוזיציה בנימין נתניהו: "בהצלת יהודי אתיופיה הראתה ישראל, שהציונות היא התנועה היחידה בתולדות העמים, שהעבירה אנשים מאפריקה לא על-מנת לשעבדם אלא על-מנת לשחררם." כדאי לזכור שאותה ציונות (או מוטב: ציניות) של נתניהו לא מנעה ממנו להנהיג את אחת המדינות היחידות בתולדות העמים שגירשה מבקשי מקלט לאפריקה – לא על-מנת לשחררם, אלא על-מנת שיירדפו ואף יירצחו שם.

מאז ועד היום, נכונה לסיסמה הדמגוגית הזאת קריירה מפוארת – פייגלין וסגל ממש לא לבד. למה לומר "תגידו תודה שאתם כאן ולא עשינו מכם עבדים", כשאפשר להביא ציטוט מלוטש ורהוט שאומר אותו דבר.

אלא שהאמירה, שהפכה בישראל להתגלמות הצביעות, ההתנשאות והגזענות, כבר לא עוברת בשתיקה כמו לפני שלושים שנה. היא מקוממת רבים, בפרט בין יוצאי אתיופיה: ראו למשל את דברי הביקורת הנכוחים של מזל ביסהוור ושל אבי ילאו. בעיה: הכפופים הזדקפו. אך לא אלמן ישראל. גם לביקורת מצד הקהילה נמצא פתרון. ראו זה פלא: בזמן האחרון החלו לייחס את האמירה הדמגוגית הזאת, מכל האנשים בעולם, דווקא לקולין פאוול, ראש המטות המשולבים של ארה"ב (לימים מזכיר המדינה). מה פתאום שראש המטות המשולבים יגיד דבר כזה? אין שום סיבה. ובכל מקרה, אין שמץ של הוכחה שהוא אמר את הדברים, ועד לפני כשנה, איש לא טען שהוא הדובר. אבל ל"מצטטים" חשוב מאוד להדגיש שפאוול היה "ממוצא אפרו-אמריקני", כדברי סגל. מה חשוב המוצא שלו? הכי חשוב. זו בדיוק המטרה של הייחוס המפוברק: לעטוף את הצביעות, הגזענות וההתנשאות הישראלית בציפוי אפרו-אמריקני מזויף, וכך להשתיק מראש כל ערעור וביקורת עליה. הרי אם אפרו-אמריקני אמר (והוא לא אמר), מי אנחנו, לבנים או אפילו אתיופים, שנחלוק עליו.

הגבתי בקצרצרה על הייחוס המפוברק גם בטוויטר של עמית סגל. העיתונאי (היד רועדת) הגיב מייד: הוא מחק וחסם אותי.

בא/ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך 16 שנות קיומו של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים התורמים מכשרונם לאתר והקהילה שנוצרה סביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, ועל מנת להמשיך ולפתח את האתר בערבית, שעם קוראיו נמנים רבים ממדינות ערב, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם.

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

  1. ג. אביבי

    דברי עמית סגל ממחישים היטב את יחס הימין האשכנזי כלפי מי שאינם אירופאים. זאת גזענות המחוזקת ע"י בורות ואינפנטיליות.
    במהלך החודשים האחרונים קראתי תגובות של לא מעט מזרחים, המשבחים את סגל על תמיכתו בנתניהו. ראוי שיבינו כל המזרחים, שיחסו של סגל לשחורים לא שונה מיחסו (כמו אביו שנשפט על חברות בארגון טרוריסטי) למזרחים.