• logo-1
    הנהירה לדובאי
    כך הופך הביקור בדובאי לחלום חייהם המוזהב של המונים
  • logo-1
    טיול שורשים
    מוסדות גרמניים משותקים עקב החלטת הפרלמנט בנוגע לבד״ס

תם ולא נשלם: פרידה מארגון הלה

אחרי 34 שנות פעילות, ארגון הלה סוגר את שעריו. הלה היה ראש חץ למאבק על שוויון הזדמנויות בחינוך, חשיפה וצמצום של ההסללה בחינוך, ועבד באסטרטגיה ייחודית – אקטיביזם של הורים בפריפריה, מתוך נאמנות להם והעדפתם על פני כל גורם אחר במערכת

ארגון הל"ה, בשמו המלא "הוועד הציבורי למען החינוך בשכונות, עיירות פיתוח וכפרים", הגיע בימים אלה לסוף דרכו, אחרי 34 שנות פעילות.

הארגון הוקם בינואר 1986 על ידי קבוצת פעילי חינוך שכללה הורים, סטודנטים, אנשי חינוך, סופרים, חוקרים ואנשי תיאטרון יוצאי שכונות ועיירות פיתוח. בראש המייסדים עמד ד"ר שלמה סבירסקי, ויחד איתו פרופ' מאיר עמור, אילנה שמאי, אמנון שמוש, יוסף שילוח, עו"ד יעקב אלעזר, האמן שלמה בר והפעיל החברתי יוסף דחוח-הלוי. בשנותיו הראשונות הצטרפו עמיחי יהודה, שהפעיל עשרות קבוצות הורים ברחבי הארץ עד לרגע סגירת הארגון, ותקוה לוי, שהקימה את הקו החם, הובילה את ההתנגדות להשמת היתר לחינוך המיוחד וניהלה את הארגון, שהפך למפעל חייה, עד למותה ב-2012.

בשיא כוחו, בשנות ה-90, היה ארגון הלה ראש חץ למאבק על שוויון הזדמנויות בחינוך, חשיפה וצמצום של ההסללה בחינוך, באסטרטגיה ייחודית – אקטיביזם של הורים בפריפריה. שתי דרכי הפעולה העיקריות של הלה במשך כל שנות פעילותו היו הכשרה וליווי קבוצות הורים ונציגויות הורים בבתי הספר, בעיקר מזרחים, יוצאי אתיופיה וערבים, והפעלת קו חם לסיוע להורים שזכויות ילדיהם נפגעו, שהתמחה בצמצום ההסללה לחינוך מקצועי ולחינוך מיוחד בפרט. במהלך השנים נכתבו המדריך הראשון להורים, "הזכות לחינוך רגיל" המנחה הורים כיצד להתנגד להשמה בלתי מוצדקת לחינוך המיוחד ועשרות דפי מידע המנגישים את חוזרי המנכ"ל של הנחיות משרד החינוך, מבקרים אותם ומייעצים להורים איך ניתן לפעול. בעשור האחרון פרסמנו את הטור "אספת הורים" – שאלות הורים ותשובות – במקומוני ידיעות אחרונות ברחבי הארץ, באמצעותו זרמו הפניות לקו החם.

בעשורים שבהם פעל, הכשיר ארגון הלה כמה עשרות אלפי הורים ברחבי הארץ ועשרות אקטיביסטים, ערך עשרות כנסים, שביתות והפגנות, הוציא עיתון, פעל בכנסת ויצר תקדימים משפטיים

בעשורים שבהם פעל, הכשיר ארגון הלה כמה עשרות אלפי הורים ברחבי הארץ וסיפק סיוע וליווי לאלפים נוספים. בשנות שגשוגו הארגון הכשיר עשרות אקטיביסטים, ערך עשרות כנסים, שביתות והפגנות, הוציא עיתון שהכשיר לו כתבות וכתבים מקרב ההורים ופעילי הארגון שהופץ בעשרות אלפי עותקים בשכונות ועיירות פיתוח (בהובלת ירדנה שאול), פעל בכנסת ויצר תקדימים משפטיים בתחום החינוך.

מדי שנה שנתיים התקיים סמינר סוף שבוע בנושאי חינוך שונים אליו הגיעו עשרות הורים מרחבי הארץ, מכל המוצאים והעדות, לדון בבעיות הבוערות של החינוך בפריפריה ולשמוע על מאבקים ומעשים חינוכיים מעוררי השראה. בעשור האחרון התקיימו הסמינרים בנווה שלום. לא נפתר שם הסכסוך הישראלי פלסטיני ולא תוקנה ההיררכיה האתנית-מעמדית בישראל, אבל נוצרה שם ברית חינוכית של המנוחשלים ללא הבדל דת, גזע ולאום.

שלמה סבירסקי. בשונה מהאינטלקטואל המסורתי שעוסק בהצדקת המוסדות הקיימים, האינטלקטואל האורגני מגויס לטובת הפועלים נעדרי הרכוש והעוצמה, ומנסה לקדם סדר יום אנטי-הגמוני
שלמה סבירסקי. עמד בראש מייסדי הלה

פרויקטים ייחודים וחדשניים אחרים שהפעיל הארגון במהלך השנים הם בית הספר הנייד לתלמידים בסכנת השמה לחינוך מיוחד (אותו הפעילה קרין טל), יצירת סרטי קולנוע דוקומנטריים עם תלמידים בתיכונים בפריפריה (קולנוע חובק ארץ עם אורנה בן דור), הכשרת עולים מאתיופיה במרכזי הקליטה בנושאי חינוך (שהוביל דני אדמסו), שיתוף פעולה מתמשך עם התאחדות ההורים הערבית (אחמד מסארווה, מחמד שווענה, אחמד ג'בארין), עם הקליניקות לחינוך במכללת רמת גן (יוסי דהאן, סאני כלב) ובחיפה (הרן רייכמן). דוקטורטים (דוד מוצפי), תיזות (מירב נקר-סידי, ורד תורג'מן) ועבודות סטודנטים (בחסות ניסים מזרחי) נכתבו על פעילויות הארגון והשפעתו.

בתחילת שנות התשעים הוביל ארגון הלה את המאבק על הקליטה החינוכית וכנגד הסללה של יוצאי אתיופיה. רבים מהפעילים המרכזיים של הקהילה שנחשפו להלה הקימו ארגונים והפכו פעילים בולטים  בזכות עצמם (שולה מולא, אשר אליאס ואחרים).

מתוך ארגון הלה יצאו ב-1993 שלמה סבירסקי וסמי שלום שטרית להקים את בתי הספר של עמותת קדמה- לחינוך עיוני שוויוני בקהילה, יחד עם קלרה יונה ורבים נוספים. ב-1996 נולד הכנס הפמיניסטי המזרחי, בהובלת פעילות הלה ולצד פעילות מזרחיות נוספות וחברות מהשמאל הירושלמי. הכנס, שעליו נכתב רבות, נתן הכרה לעשרות נשים מזרחיות שנלחמו כלביאות במהלך השנים על עתיד ילדיהן, על שליטה על חייהן, תוך ניסיון לאתגר את הגדרות התנועה הפמיניסטית כפי שפעלה אז.

במהלך עשורים שבהם ועדי הורים פעילים ועצמאיים היו בעיקר נחלתם של הורים משכבות מבוססות, בזכות הלה כיום נפוצים ועדי הורים בכל המערכת, וחלק גדול מהם עושה טוב. הראשונים מאוד התחזקו בשני העשורים האחרונים, וכחלק מתהליכי ההפרטה אף הפכו לקליינטים תובעניים שלעתים מוציאים שם רע למוסד החיוני הזה. בו בזמן, במחוזות ההזנחה החינוכית, מאתגר הרבה יותר להקים ועדי הורים עצמאיים, ורבים מהם מנהלים מאבקים חיוניים מאין כמותם על תנאי בטיחות בסיסיים, כנגד מינויים לא מקצועיים, שימוש לרעה בכספי חינוך ומה לא.

מתוך נאמנות והעדפת ההורים על פני כל גורם אחר במערכת, פעילי ארגון הלה התעמתו עם כל מיני גורמים. כפי שארגון עובדים מצווה לנאמנות לעובדים ולייצוגם, כך היינו אנחנו ביחס להורים, וספגנו הרבה אש וביקורת וטענות על "התערבות, הפרעה ואי שיתוף פעולה".

יש להודות, בין עשרות הפעילים המדהימים שהצמיחה הלה, היו גם כאלה שסטו מהדרך וגרמו נזקים. בשנת 2000 עבר הארגון טלטלה עזה כאשר קבוצה כזו של הורים הצטרפה לאספה והחליפה במחטף את מרבית חברי הוועד המנהל, תוך ניסיון לשנות את מסלול הארגון לכיוון פופוליסטי ומסוכן. באמצעות בית משפט ומסירותו של עו"ד יעקב אלעזר ז"ל, עורך הדין של העמותה, הצלחנו להדוף את הפוטש הזה. אבל הנזק היה רב, תורמים נסוגו, עובדים נאלצו לעזוב ומאז לא חזרה הלה לשיא כוחה.

בעשרים השנים שבאו אחר כך, הלה פעלה בצורה מצומצמת יותר, וההחלטה הייתה להתמקד בפעילויות הליבה ובשטח, ולצמצם בסינגור ובפעילות משפטית, החלטה שגם לה היו מחירים של נראות ומימון, אך מעולם לא הצטערתי עליה.

תקוה לוי ז"ל, מנכ"לית הלה, במפגש עם הורים מהמשולש

דרכי הצטלבה עם הל"ה ב-1993 כאשר הצטרפתי לצוות ההקמה של עמותת קדמה. באותם ימים עבדתי מתוך משרדי הלה, והכרתי את פעיליה המסורים: מירה אליעזר, ורה קרקו, אביטל מוזס חיים, אריאלה שרעבי, אדם ברוך, ירדנה שאול, אדוניה טרקין, שולה קשת. ב-1996 בקשה ממני תקוה להקים מחדש ועד מנהל, כמצוות רשם העמותות, אליו גויסו הפעילים איציק ספורטא, מירב נקר-סידי, אורה מנואר וגיורא מתקו.

ב-2002 נסעתי לאפריקה לתקופה, ועזבתי זמנית את הארגון, רק כדי לחזור ב-2005 ולשמש יועצת משפטית ומפעילת הקו החם. היתה לי הזכות לעבוד שבע שנים טובות עם חברתי הטובה תקוה לוי, ועם צוות הלה דאז את עמיחי יהודה כתמיד, לי איינשטיין וקרוליין פרימן, תגריד שבייטה שהרחיבה מאד את פעילות הארגון בחברה הערבית, עבד אגברייה, רו"ח העמותה ודני אדמסו שהחליף את תקוה בניהול הלה עד 2018. ב-2015 נכנסה לקו החם עו"ד עידית רז הראל, אחריה הצטרפו גם גדי מלקו, אושרי אלמליח ויוסי לוס, ואני חזרתי לוועד המנהל של העמותה, לצד חברים יקרים לדרך: עמי שטייניץ שהוביל את הוועד המנהל בשילוב נדיר של נחישות ועדינות מאז ועד היום, רונית חכם, אחמד מסארווה, סופי מעתוק, אריאלה בארי בן ישי ואורלי פריינטה.

במשך 24 שנים ארגון הלה היה בשבילי בית, אישי ופוליטי, והעצב רב. תאוריית השינוי והאופי הייחודי של הלה הם עדיין פורצי דרך ונחוצים כתמיד. חוסר הוודאות שהביא עמו משבר הקורונה, לצד מאבק הישרדות ממושך וחוסר הצלחתנו לגדל דור המשך שיצמיח את הארגון, הביאו לבסוף להכרה שהגענו לסוף הדרך.

תם ולא נשלם.

דברים אלה מוקדשים לכל הפעילים של הלה לאורך השנים, אבקש את סליחתו של מי מכם/ן שנשמט מזיכרוני.

פעילות ופעילים מרכזיים בהלה. מימין לשמאל: עמי שטייניץ, דני אדמסו, אריאלה בארי בן ישי, נוגה דגן בוזגלו, קרוליין פרימן, אורלי פריינטה, יהודה עמיחי, אחמד מסארווה
בא/ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך 16 שנות קיומו של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים התורמים מכשרונם לאתר והקהילה שנוצרה סביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, ועל מנת להמשיך ולפתח את האתר בערבית, שעם קוראיו נמנים רבים ממדינות ערב, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם.

תודה רבה.

donate
תגיות:
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.