עסאם ג'מאל: "בכינו ביחד על איאד"

במרכז לבעלי צרכים מיוחדים שבו למד איאד אלחלאק הקימו פינת זיכרון, מחכים לסרטוני האבטחה של המשטרה ולא מבינים איך זה שכל הסימולציות שעשו עם כוחות הביטחון קרסו באופן כה מחריד. שוחחנו עם עסאם ג'מאל, מנהל "אלווין" אלקדס, על השבוע הטראומטי שעבר עליו

שבעה כדורים נורו לעבר איאד אלחלאק כשהיה בדרכו למרכז "אלווין" לבעלי צרכים מיוחדים, מקום שאותו פקד מדי יום בשש השנים האחרונות בעודו מתקדם ומתפתח לקראת עצמאות ושילוב בקהילה, תוך עבודה יומיומית מאומצת שלו, של הצוות המטפל בו ושל משפחתו המסורה. עדותה של המדריכה ורדה אבו חדיד, על רגעיו האחרונים של איאד בן ה-32 בחדר אשפה בסמטה בעיר העתיקה ועל השוטרים שהתעלמו מתחינותיה והמשיכו לירות, פורסמה בכלי תקשורת רבים וממשיכה להדהד בראש. כך גם מילותיהם של אמו ואביו של איאד.

המעשה מחריד את אושיות הנפש, בלתי נתפס. עסאם ג'מאל, עובד סוציאלי ועורך דין, המנהל את אלווין אלקדס מזה עשור, מספר לנו שמאז האירוע ב-30 במאי, המבוגרים בעלי הצרכים המיוחדים המתחנכים במוסד ואנשי הצוות העובדים בו עוסקים בעיבוד הטראומה ובטקסי אבל – כל אחד ואחת לפי דרכם. "אנחנו עוברים ימים קשים. יש בהם הרבה צער והרבה כאב״, הוא מספר. מוקדם מדי לקבוע איך ישפיע האירוע על מצבם ועל התפתחותם. 

יחד עם ג'מאל המגיע למשרדו מדי יום סמוך לשעה 6:00 בבוקר, היה מגיע מביתו שבוואדי ג'וז איאד, והשניים ביצעו יחד טקס יומי של חלוקת לחם. ג'מאל מספר: "איאד ואני היינו מגיעים הכי מוקדם, בסביבות שש ועשרים. הייתה בינינו לא רק אחוות משכימים, היה לנו גם טקס שבו היינו מעלים את הלחם למטבח. הוא תמיד היה מסתכל ובודק כמה שקיות לחם כל אחד מאיתנו מרים. זה היה חלק מהאקט השיקומי שלו. הוא היה עמית שלי."

בכלל היחידות של מרכז אלווין שעליהן אחראי ג'מאל מטופלים כ-800 בעלי צרכים מיוחדים ממזרח העיר, המונה כחצי מיליון תושבים. ליחידה הממוקמת ברחוב המלך פייסל בעיר העתיקה, שבה ממוקמים משרדי ההנהלה, משתייכים כ-90 בוגרים בגילאי 21 עד 45. ג'מאל מספר שאיאד התקדם באופן עקבי לקראת עצמאות: "בשנתיים האחרונות איאד נמצא בכיתה מתקדמת. זה כמובן לקח זמן עד שהגיע למצב שהוא מתפתח לקראת שילוב בקהילה, בזכות המון תמיכה מהצוותים ומאנשי המקצוע ומהמשפחה. זה לא עסק שהולך בזריזות. יש פה הרבה עבודה".

אנחנו שואלות אותו על הבוקר הארור ההוא, ומה ידוע לו עליו מעבר למה שתיארה וורדה אבו-חדיד. "מנהלת תחום התעסוקה קיבלה טלפון מוורדה המדריכה בין שש ועשרים לשש וחצי בבוקר, והיא הודיעה לה שירו באיאד. מיד אחר כך הטלפון שלה נסגר. היות שוורדה היא עובדת אמינה שמגיעה כל בוקר מוקדם, כמו איאד, היה ברור שמשהו נורא קרה. הרימו אליי טלפון ומיד הגענו למקום. לא רק שלא נתנו לנו להיכנס אלא גם עיכבו אותנו בצד. כשהשתחררנו, הודענו למשפחה. מה שקרה מזעזע ברמה אוניברסלית – זה לא משהו אינדיבידואלי ולא צריך לנכס אותו לחברה הפלסטינית או הישראלית".


איך בישרתם למטופלים על מה שקרה?

"מקבלי השירות ביחידה הזו יודעים, כמובן, מי הגיע בבוקר ומי לא הגיע. בכל בוקר יש מפגש בוקר והם שאלו שאלות: 'מדוע וורדה לא הגיעה?', 'מדוע איאד לא הגיע?'. המפגש לא נעשה באותה מתכונת. הם הרגישו שמשהו לא בסדר. כשהמשטרה אפשרה לנו להגיע ליחידה, הודענו למשפחות של המטופלים וקיבלנו את האישור שלהם להודיע להם ולהתייחס לנושא. הודענו באופן כמה שיותר פשוט, לכל אחד בדרך שהוא מבין.

"בכינו ביחד איתם. חיבקנו אותם. הם חיבקו אותנו. היה להם קשה כמו שלנו קשה. ניגשנו לטקסי אבלות כפי שמקובל אצלנו בחברה. בימים שמאז אנחנו עוסקים בהבעת רגשות, הקמנו פינות אבלות, כל אחד מעבד את האבל בדרך שלו. הם במצב טוב אבל מי יודע – נצטרך כל הזמן להיות במעקב".

פינת הזיכרון לאיאד אלחלאק במרכז "אלווין" אלקדס

גם אתם בטח בטראומה מאוד גדולה.

"בוודאי. גם לעובדים זה קשה מאוד. אמנם יש לנו מומחיות, וזו לא הפעם הראשונה שאנחנו מתמודדים עם אבל ואובדן, אבל לא בנסיבות כאלה".

איזה חיכוך יש לכם בדרך כלל עם משטרה או מג"ב? איך אתם מתמודדים איתם?

"אנחנו מתמודדים איתם כל הזמן, ומדריכים את המתחנכים שלנו איך להתנהג במפגשים איתם. יש לנו תוכנית סדורה, שהיא חלק מלימודי העצמאות שלהם: איך מגיבים לאנשי משטרה ומשמר הגבול. יש להם בכיס את האישורים המתאימים, הם צריכים לדעת להגיד לאן הם הולכים. אנחנו פונים לשוטרים ומבקשים מהם לעשות סימולציה של הדבר, לרוב השוטרים נענים – ואנחנו עושים איתם סימולציה. במקרה הזה, כל הסימולציות שעשינו לא עבדו".

אתם יודעים מה בעצם קרה?

"חוץ מהעדות של וורדה – אין לנו ידיעה. למשטרה אין עדיין גירסה (ואתמול מח"ש ביטלה שחזור של הירי באלחלאק בשל נוכחות כלי תקשורת בזירה – י״נ ות״ר)לרוב, כשאחד מאנשי או נשות הצוות שלנו מגיע, עושים בדיקה, הכול נגמר. לא יורים, לא עוצרים, לא מרביצים בדרך כלל, כשאנחנו נמצאים בתמונה. הפעם, לצערי, זה לא קרה. לא אפשרו לאיאד ולמדריכה שלו להמשיך בדרכם. לא האמינו להם".

מה עם סרטוני האבטחה של המשטרה?

"ברור לי שיש סרטונים. אין מקום מצולם כמו מזרח ירושלים בתוך החומות. אנחנו מצולמים כל שנייה, מכל זווית, כל מעבר, כל פניה. אני לא יודע איפה הסרטונים שלהם". 

ארגונים יהודים שמטפלים בבעלי צרכים מיוחדים הביעו הזדהות?

"כן, הרבה. גם באופן פרטי וגם באופן ממסדי וציבורי. יש הזדהות מלאה. המקרה הזה מחריד ומזעזע, וכשמקשרים אותו לעוד שלושה-ארבעה מקרים אחרים – זה אומר דרשני. איאד הוא החמישי בתקופה האחרונה, הוא אמנם פלסטיני, ובעל מוגבלות, וזה נראה קצת שונה. אבל מה שהיה בסוף אפריל בראש העין ובתל השומר לפני כשבועיים עם מוסטפא יונס מהכפר עארה דומה. המשטרה צריכה לעשות בדק בית באופן רציני, להתייחס אחרת לאוכלוסייה שהיא אמורה להגן עליה".

איאד אלחלאק. איור: דותן מורנו
בא/ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך 16 שנות קיומו של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים התורמים מכשרונם לאתר והקהילה שנוצרה סביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, ועל מנת להמשיך ולפתח את האתר בערבית, שעם קוראיו נמנים רבים ממדינות ערב, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם.

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

  1. אלעד

    אין דמיון בין המקרה של איאד אלחלאק לשני המקרים הנוספים שהוזכרו. נראה שאיאד נורה למרות שלא עשה דבר, השניים האחרים נורו בזמן שהם מנסים לרצוח (והספיקו רק לפצוע).
    לכל אדם יש זכות להגן על עצמו, אפילו אם התוקף סובל ממוגבלות שכלית או נפשית. ההשוואה בין המקרים מעידה על חוסר יכולת להבחין בין תוקף למותקף ובין הרג חסר הצדקה להגנה עצמית

  2. יוני כהן

    אני היחידי שחש לא בנוח עם זה שנתתן לאמן שמתמחה בעבודות של ארוטיקה פדופילית לאייר את המאמר הזה?