הישועה תבוא דווקא מהפלסטינים

אם ידעו לכלכל את צעדיהם, הפלסטינים יתנגדו למהלך החד צדדי של ישראל. לא לסיפוח לכשעצמו, אלא לניסיון להפקיע מהם את זכויותיהם כעם, ולהמשיך לדכא את אנושיותם כ'עם של עבדים' בשירות 'עם האדונים'
מרזוק אלחלבימרזוק אלחלבי

משפטן, יועץ אסטרטגי, עיתונאי וסופר בעל טור קבוע בעיתון "אלחיאת"

סיפוח ג'ור אלאורדן (בקעת הירדן), אם יתבצע, יהיה עוד צעד ישראלי חד צדדי בניהול הסכסוך הלאומי על פלסטין ההיסטורית, מהלך אסטרטגי שיחייב את הצד הפלסטיני בתגובה אסטרטגית. הסיפוח, אם יתרחש,יהווה גזל ישיר של שטחים פלסטיניים, בנוסף למה שכבר נגזל, ופגיעה אנושה בזכותו של העם הפלסטיני על אדמתו קניינו. סיפוח יהיה עוד צעד משמעותי בדרך לחיסול האפשרות לפתרון על בסיס חלוקת הטריטוריה לשתי מדינות, כפי שהעולם קבע בהחלטת החלוקה.

מהלך כזה איננו תולדה של רעיון אידאולוגי משיחי של ימין לאומני יהודי, אלא תוצאה ישירה למה שהצד הישראלי מחשיב כניצחון היסטורי על הלאומיות הפלסטינית (והערבית בכלל) לאחר מאה שנים ויותר של סכסוך. לתחושה זו יש בסיס אובייקטיבי לרבות קריסת חלק ממדינות ערב והיחלשות מדינות אחרות, וגם היעדר איומים אסטרטגיים קיומיים על ישראל בשנים האחרונות. במצב כזה צפוי שיתרון אסטרטגי בממדים כאלה ימומש הלכה למעשה על ידי צעדים מעשיים.

ובכן, אם נניח ש"חוק הלאום" הוא המבוא המשפטי למשטר אפרטהייד יהודי בפלסטין ההיסטורית שאינו משתמע לשני פנים, הרי שה"סיפוח" הוא קביעת הגבולות המזרחיים של משטר זה. אלא שמשום מה, כוחות פוליטיים משמעותיים בחברה הישראלית ממאנים לראות את המתהווה מזה שנים ומתעקשים להישאר בשבי הנחות ותפיסות שהימין הלאומני בישראל הצליח לאיין כגון מדינה יהודית ודמוקרטית, שוויון בפני החוק, ממלכתיות ועוד מנגנונים שאפשרו לשוות למדינה מידה לא מבוטלת של נורמליות.

ייתכן שהדבר נובע מהעובדה שהימין הלאומני הצליח, בין היתר, לחסל את הפוליטיקה עצמה. מהרגע שיש הגמוניה כמעט טוטלית בשיח, בתקשורת, במנגנוני השלטון ובחברה האזרחית, הפוליטיקה נגמרת. לא ניתן יותר להציע אלטרנטיבה לגישה השלטת, כי אין! ולא ניתן לערער כי הדבר נחשב לכפירה או לבגידה! ולא ניתן לקרוא לילד בשמו כי אסור על פי החוק! וכי לא ניתן להשתמש יותר באותם כלים פוליטיים מוכרים כי הם הפסיקו לעבוד! עובדה זו של איונו של הפוליטי בישראל מחזיר את המתנגדים למדיניות הממשלה ומהלכיה למגרשים נטושים אך מוכרים.

להפגין נגד הסיפוח ועדיין להתווכח אם להרים את דגל פלסטין, זה פאתטי. לראות אפרטהייד ועדיין לדבר על כיבוש, זה מיושן ולא רלוונטי

במוצאי שבת התקיימה הפגנה גדולה בכיכר רבין נגד הסיפוח. להפגין נגד הסיפוח ועדיין להתווכח אם להרים את דגל פלסטין, זה פאתטי. לראות אפרטהייד ועדיין לדבר על כיבוש, זה מיושן ולא רלוונטי. הרי לא חשוב מה התיאוריה שאתה מחזיק בה, מה המפתחות שבאמצעותם אתה מפענח את המציאות, אם המציאות טופחת על פניך, הנח לרגע את כל מה שידעת והערך מחדש. וזה המצב בישראל היום. הפוליטיקה הופקעה במלואה לטובת ימין לאומני, בית המשפט העליון נתון תמידית תחת מתקפה. למרות זאת נדמה לי כי בישראל משחקים בנדמה לי, וממשיכים להתמסר לפי החוקים של משחק שנגמר, כשהימין הלאומני קבע מזמן משחק חדש, ביתר שאת בצל הקורונה.

בשיח הישראלי על הסיפוח – גם בקרב המתנגדים – בולט במיוחד היעדרו של צד פלסטיני. אבל לעם הפלסטיני, בדיוק כמו לכל עם אחר, יהיו תוכניות, מהלכים ורצונות משלו. כל הניסיונות של יהודים טובים ואמיצים להציל את ישראל מעצמה לא צלחו. המנגנונים שהיו יכולים לאפשר תיקון מה או לעכב את רוע הגזירה הולכים ונשחקים בכוונת מכוון כחלק ממשבר פוליטי מדיני רעיוני שהניאו-ליברליזם הכלכלי רק העצים. ולכן, הישועה תבוא דווקא מהפלסטינים המוכים למודי הסבל, אם ידעו לכלכל את צעדיהם.

סביר להניח שהמנהיגות הפלסטינית בכל המקומות יודעת את גודל השעה ומבינה שעליה להגיב באופן אסטרטגי. לא רק על הסיפוח שמבחינה מעשית איננו משנה סדרי עולם אלא על הניסיון הישראלי להפקיע מהם את זכויותיהם כעם, לרדות בהם, ולהמשיך לדכא את אנושיותם כ"עם של עבדים" בשירות "עם האדונים". הם חייבים להגיב על העובדה שישראל מנסה להכניע אותם בכך שהיא מפקיעה מהם את היכולת לחלום ולשאוף. חלק גדול מהפרופגנדה הישראלית מכוונת לצריבת התודעה שלהם בתוכן סופני, כאילו שהם נשארו לבד, בגבם אל הקיר, ואפילו אלוהים הפנה להם את גבו.

אני לא מציע לאף ישראלי, גם לא לימני הקולוניאליסט, להתפתות לחשוב כך, או לסמוך על כך שאלה הם פני הדברים. שמעתי בשבועיים האחרונים פרשנים למיניהם, מומחים למיניהם, אנשי בטחון ואסטרטגיה למיניהם, גם אלה שמתנגדים לסיפוח שהפחיתו בערך הצד הפלסטיני ולא ידעו לספק תשובות לאפשרויות העומדות בפניהם כעם. ואני סבור שיש להם מגוון של אפשרויות וכי התרחיש האהוב על הלאומנים בישראל הוא בחזקת המהלך המשחרר את העם הפלסטיני מכבלי הסכמי אוסלו ומתעל את יכולותיו של עם זה למהלכים לא צפויים.

צריך להודות, שהסכמי אוסלו הכניסו את העם הפלסטיני לשבי של הנחות שהתבדו. המהלך הישראלי בדמות הסיפוח יהיה בחזקת אצבע בעין, שאחריו הזמן הפלסטיני ישנה כיוון כך שהזמן הישראלי יצטרך לעצור או לכל הפחות להאט. לפי כל הסימנים בשטח ובשיח הפלסטיני, פניהם להתנגדות מחושבת – לא לכיבוש, אלא למשטר האפרטהייד. מן הסתם, משטר כזה ינסה בכל כוחו לדכא כל התנגדות. ובדיוק שם, גם אם הוא יצליח הוא יפסיד. המשבר הוא ישראלי והמפתח הוא פלסטיני.

הפגנה נגד הסיפוח, 6.6.2020. צילום: איתן ריקליס
בא/ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך 16 שנות קיומו של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים התורמים מכשרונם לאתר והקהילה שנוצרה סביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, ועל מנת להמשיך ולפתח את האתר בערבית, שעם קוראיו נמנים רבים ממדינות ערב, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם.

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.