תתכוננו לנסיעה ארוכה ברכבת הרים

במהלך חיינו יתרחשו עוד מספר רב של אירועי זליגה של מחלות מבעלי חיים לבני אדם, בינתיים, אנחנו חייבים לערוך שינויים משמעותיים בקשר שלנו לעולם הטבעי. ראיון עם הסופר דייויד קוואמן, שכבר ב-2012 שרטט את המסלול הקצר שבין עטלפים למגפות עולמיות
אביב שניראביב שניר

גר במצפה רמון, עובד במרכז הצעירים ביישוב. קורא וכותב, סקרן לגבי כל דבר. חבר מנהיגות תנועת הפריפריות וסטודנט לתקשורת

העיתונאי והסופר דיוויד קוואמן, מחבר רב המכר Spillover: Animal Infections and the Next Human Pandemic, הפך בעת האחרונה מבוקש ביותר. בעוד רוב העולם הבין את הקשר בין תעשיית הבשר ופיתוח כלכלי לבין התפרצות אפשרית של מגפה רק בעקבות הקורונה, הוא מוטרד מההתנהגות האנושית מזה שנים רבות. לטענתו, אנחנו צריכים לשאול הרבה מאוד שאלות – לא רק לגבי מה שאנחנו אוכלים והאם הבשר שאנחנו אוכלים גדל בחוות תעשייתיות או בחוות אורגניות קטנות, אלא גם לגבי מה אנחנו קונים, מה אנחנו לובשים, מה אנחנו צורכים, כמה אנרגיה אנחנו מנצלים, כמה אנחנו טסים, כמה ילדים יש לנו (אם יש לנו) ועוד. "להיות טבעוני ולהימנע מצריכת חיות בר או משימוש רפואי בעטלפים זה לא מספיק", הוא פוסק.

קוואמן, בן 72, שעסוק בעיקר בנושאים מדעיים, פירסם את מאמריו בין היתר ב"נשיונל ג'יאוגרפיק", "הארפר", "אטלנטיק", "רולינג סטון" ובמגזינים יוקרתיים נוספים וזכה בפרסים על ספריו. הוא חי בבוזמן, מונטנה, עם אשתו בטסי, היסטוריונית של המדע, ומרבה בטיסות סביב העולם בעקבות השאלות המדעיות שמסקרנות אותו. בשנת 2012 פירסם קוואמן את "Spillover״, שבו הוא מתחקה אחר תופעת הזליגה (spillover) של פתוגנים מחיות לבני אדם. מחלות שזלגו מחיות לבני אדם מכונות מחלות זואונוטיות, ובספר נסקרות שורה של מחלות כאלה וסיפורם של המדענים שגילו וחקרו אותן. בין היתר, מוצג סיפור זליגתם של הווירוס הנדרה, מחלת תוכים (פסטיקוזיס), מצ'ופו, ניפה ועוד לצד התחקות אחר ההיסטוריה של מחלות מפורסמות יותר כמו סארס, אבולה ואיידס. לאור הצלחת הספר עובדו הפרקים שעוסקים באבולה ואיידס ופורסמו כספרים עצמאיים עם תוספות. כרגע קוואמן עוסק בכתיבת ספר חדש בנושא נגיף הקורונה החדש הגורם למחלה covid-19, מחלה זואונוטית גם היא, שעתיד להתפרסם ב-2022.

אחד המוטיבים המרכזיים בספר "spillover" עוסק בנגיפים העוברים בדרכי הנשימה, כגון הנגיפים ממשפחת הקורונה, והסכנה העלולה להיגרם מנגיף חדש ממשפחה זו אם הוא יהיה מדבק עוד לפני הופעת הסימפטומים. בנוסף, קוואמן משרטט את מרכזיותם של עטלפים כמאגר טבעי של וירוסים שעלולים לזלוג לבני אדם. המידע שהוא סוקר בספר היה ידוע בקהילה המדעית והרפואית מזה כבר, אך הניסוח הנגיש והבהיר הקנה לו הילה של נביא בעירו. את השיחה בינינו ערכנו באמצע מאי ברוח התקופה באמצעות שיחת וידיאו, כל אחד מביתו.

איך הגעת לעסוק במחלות זואונוטיות?

"לפני 25 שנים התחלתי להתעניין באבולה ולכתוב עליה. הדרמטיות של המחלה משכה אותי ומהר מאד הבנתי שיש כמה תעלומות חסרות פתרון בנוגע אליה: למשל, איזו חיה או חיות משמשות כמאגר המאכסן של וירוס האבולה ואיך הוא עבר לבני אדם. העיסוק באבולה עורר את סקרנותי לגבי האבולציה הביולוגית והאקולוגיה של פתוגנים שונים ובכללם וירוסים. לכולם יש מערכות אקולוגיות שבהן הם מתקיימים, וההיסטוריה של האבולוציה שלהם בחיות המאכסנות אותם ובבני אדם קשורה לאופי המחלות שנוצרות מהם ולדרכים שבהן הן מתפשטות בקרב אנשים. הסקרנות הזו הובילה אותי לפני 20 שנה למסע עם קבוצת חוקרים בעומק היערות בקונגו. הלכנו בין נהרות וביצות ובחלק מהזמן עברנו בטריטוריה שידענו שהאבולה נמצאת בה – זה היה מפחיד מאד, ואז ידעתי שאני רוצה לכתוב ספר על הנושא".

ההיסטוריון פרנק סנואודן כתב בספרו "Epidemics and society" שוויליאם סטיוארט, הרופא האמריקאי הראשי, אמר ב-1969 שהגיעה השעה לסגור את הספר על מחלות מדבקות. אנחנו יודעים שזה לא קרה. מה לדעתך גרם לאופטימיות היתרה הזאת, ולמה זה לא קרה?

"האופטימיות של התקופה קשורה לגילוי האנטיביוטיקה ופיתוחן של תרופות אנטי-ויראליות. בנוסף, עוד לא היה לנו מושג לגבי המגוון העצום של וירוסים מסוכנים שאורבים לנו בבעלי החיים שבהם הם מתקיימים. ההבנה של המציאות הזאת היתה רק בחיתוליה. ב-1961 התגלה וירוס המצ'ופו על ידי קארל ג'ונסון, שעבר ממכרסמים לאנשים בבוליביה וגרם לתחלואה ותמותה. ב-1967 התגלה הווירוס המסוכן מרבורג, קרוב גנטי של האבולה, שעבר מקופים שנלכדו באוגנדה ונשלחו לעיר מרבורג בגרמניה לטובת מחקר מדעי. ב-1976 התגלה וירוס האבולה ואז הדיון הציבורי התחיל לתפוס בצורה חמורה יותר את קיומם של נגיפים רבים שחיים בתוך חיות ואין לגביהם כמעט שום מידע, אין תרופות שיעצרו את המחלות שהם גורמים להן, ואין לנו מושג כמה עוד בדרך. זה שינה את התפיסה כולה, ובמקום לדבר על סגירת הספר על מחלות זיהומיות עברנו לדבר על פתיחתו של ספר חדש בנושא, שנגיפים זואונוטיים תופסים נפח גדול ממנו".

אתה מונה שורה ארוכה של התפרצויות של מחלות וטוען שלא רק שהן קשורות זו לזו, אלא שהן גם משקפות פעילויות אנושיות. למה הכוונה?

"ההתפרצויות הרבות של מחלות זואונוטיות לא עומדות כל אחת בפני עצמה אלא קשורות זו לזו, והן לא פשוט קורות לנו אלא משקפות דברים שאנחנו עושים. מה אנחנו עושים? אנחנו פולשים למערכות אקולוגיות מגוונות כדי לקחת מהן משאבים שונים וכתוצאה מכך אנחנו באים במגע עם בעלי חיים שיש בהם וירוסים שברובם לא פגשנו בעבר, חלקם מסוכנים מאד. האם אלה רק סינים שמעוניינים לאכול חיות בר או להשתמש בעטלפים למטרות רפואיות כלשהן? לא, ממש לא. במקרה של הקורונה ההתפרצת קשורה ככל הנראה לחיות בר ועטלפים בסין, אבל ההתפרצויות השונות קשורות לדברים שכולנו עושים, כיחידים וכחברה".

דיוויד קוואמן ואביב שניר, מאי 2020. הספר על הקורונה בדרך

אורז, טופו, עטלף

ואכן, התפריט הבשרי הסיני שנראה מוזר לעיניים מערביות זכה לתשומת לב רבה בתקשורת, לעתים אף עם ניחוח של שנאת זרים. האחרונה היא תופעה שמלווה התפשטות מגפות רבות לאורך ההיסטוריה, אך זה לא סותר את המידע שמה שמכונה שווקים רטובים וסחר בחיות בר קשור להתפרצות מחלות זואונוטיות שעשויות להפוך למגפות קשות. עם זאת, כפי שקוואמן מציין התופעה חורגת בהרבה מאכילה וסחר בחיות בר. בין היתר, וירוס הניפה התפשט במלזיה בקרב חוות גידול החזירים, דבר שהוליך להחלטת המדינה להרוג 1.1 מיליון חזירים. שפעת החזירים של 2009, לפי הערכות עדכניות, עברה מחזירים בחווה במקסיקו לאנשים ומשם התפשטה לרוב העולם עם מספר נדבקים מוערך במאות מיליונים ומאות אלפי מתים. מעריכים גם שמה שמכונה "השפעת הספרדית" עברה לבני אדם מחזירים שגודלו בחווה. במגפה זו, על מספר גליה, מתו עשרות מילונים.

יתרה מזאת, יש עדויות לקשר בין התרחבות חוות גידול החיות למאכל, שנחוצות להן קרקעות רבות לגידול החיות ולגידולים הדרושים לתזונתן, לבין הדילוג של מחלות ונגיפים מחיות בר ששטחי המחייה שלהן מצטמצמים אל חוות הגידול ומשם לאנשים. גם החלוקה בין המערב למזרח והדרום הגלובלי, הלוקה בלא מעט אוריינטליזם, אינה כזו פשוטה. חלק מהשקעות ההון הדרושות לפעולות הכרייה, בירוא יערות ופיתוח חוות תעשייתיות למאכל באסיה, אפריקה ואמריקה הלטינית מגיעות ישירות ממשקיעים מערביים וממלאות את כיסיהם. או במילים אחרות, זו לא שאלה של או אלא של גם.

"כשאנחנו קונים טלפון אנחנו בעצם מבקשים מהכורים לשהות באזורים האלה. מה הכורים האלה עומדים לאכול? רק אורז וטופו? כנראה שלא, הם יצטרכו גם חלבונים"

"התגברות התפרצויות המחלות הזואונוטיות קשורה לכל דרך החיים שלנו, כמו למשל השימוש ההולך וגובר שלנו בטלפונים חכמים ומחשבים שלצורך הרכבתם צריך לכרות טנטלום וקולטן שנמצאים במקומות ספורים בכדור הארץ, אחד מהם הוא בקונגו", מסביר קוואמן. "הכורים חיים במחנות הסמוכים לשמורות טבע ובאזורים האלה חיים סוגים רבים של קופים, עטלפים, מכרסמים ועוד שניתן להניח שחיים בהם וירוסים שונים. לכן, כשאנחנו קונים טלפון אנחנו בעצם מבקשים מהכורים לשהות באזורים האלה. מה הכורים האלה עומדים לאכול? רק אורז וטופו? כנראה שלא, הם יצטרכו גם חלבונים והמקור הזמין ביותר של חלבונים עבורם הוא מחיות הבר של האזור. אז אנחנו בעצם מבקשים מהכורים האלה לבוא במגע קרוב עם חיות בר ולחשוף את עצמם לנגיפים ואולי אף לחלות, להדביק את יושבי המחנה ובמקרים מסוימים אפילו את העולם כולו. האחריות לא נופלת רק על מנהגים שנראים לנו 'אקזוטיים' אלא על כל המין האנושי".

בכתבה שפרסמת ב"ניו יורקר" בחודש שעבר אתה כותב שהסארס היה הכדור ששרק ליד האוזן של האנושות. מדוע הסארס לא הפך למגפה עולמית ומה למדנו – אם למדנו – ממנו?

"התפרצות הסארס, ולאחר מכן ה-MERS, לימדו אותנו שהווירוסים ממשפחת הקורונה יכולים להיות קטלניים מאד. יש אנשים שאומרים שהסארס גווע מעצמו, אבל זה לא נכון. הוא נעצר בזכות זיהוי מדעי מקצועי ומהיר מאד ובגלל תגובה נמרצת ונחושה של מערכות בריאות הציבור. הסארס הגיע לטורונטו, בייג'ין, סינגפור והאנוי. בכל המקומות האלה הממשלות ובעלי תפקידים במערכת הבריאות נקטו באופן אסרטיבי בפעולות של בידוד, זיהוי מגעים וטיפול, וכך ההתפשטות נעצרה. בנוסף, היה לנו הרבה מזל. המזל שלנו היה שסארס לא מדבק בצורה ניכרת בשלב שלפני הופעת התסמינים. הקורונה הנוכחית כן מתפשטת על ידי אנשים שאין להם תסמינים.

"הלקחים מהסארס ו-MERS נלמדו היטב על ידי הקהילה המדעית ואנשי מערכות הבריאות, אבל הרבה פחות בקרב המנהיגות הפוליטית ברחבי העולם. המנהיגות הפוליטית בסינגפור ובדרום קוריאה, למשל, למדה מהסארס המון והטמיעה את הלקחים במערכות האמונות על בריאות הציבור. אולם ברוב המדינות הלקחים לא נלמדו, למשל בארה"ב וברזיל".

אתה כותב שכאשר מתרחשות התפרצויות קשות יש זרם של תרומות והשקעות שנפסק מיד עם דעיכת המחלה. מה לדעתך מונע מאיתנו לתקצב באופן הולם את תשתיות המוכנות למגפות ברמה הלאומית והבינלאומית?

עטיפת ספרו של דיוויד קוואמן

"חלק עיקרי בבעיה הוא שתשתיות מוכנות להתפרצות מגפות היא יקרה מאד. חלק מהדברים עשויים לעלות עשרות מיליארדים באופן שוטף. למשל, יש צורך להשקיע בקיומם של צוותי מדענים שתפקידם לעקוב אחר מחלות שונות, לבנות תשתיות בריאות ציבור, להשקיע במאגרים של ציוד מגן אישי לצוותים רפואיים, ולציבור הרחב, לקנות מכונות הנשמה עודפות, למשל – כל זה עולה הרבה מאד כסף. ההשקעות האלה הן כאין וכאפס לעומת ההפסדים שנגרמים משיתוק הכלכלה שיכול להתרחש בעת מגפה קשה, שלא לדבר על האובדן האנושי של החיים שאין לו מחיר. אבל פוליטיקאים עושים חישובים הרבה יותר קצרי טווח, במיוחד פוליטיקאים ציניים שגם לא מתעניינים בידע המדעי, כמו הנשיא טראמפ, אבל לא רק הוא. יותר חשוב להם מה יקרה עד מערכת הבחירות הבאה ואיך זה יגרום להם להיראות בעיני הציבור. אם אתה משקיע משאבים עצומים במוכנות להתפרצות שלא מתרחשת אז היריבים שלך יאשימו אותך בבזבוז משאבים מיותר. מגפות יקרו ברמת סבירות גבוהה מאד, אבל אף אחד לא יכול להגיד איך ומתי בדיוק, וזה מה שמקשה על פוליטיקאים להשקיע בכך.

"ברמה העולמית אנחנו צריכים לחזק את הקשרים הבינלאומיים לטובת העברת מידע ושיתוף במשאבים הדרושים לטיפול אפקטיבי. אנחנו צריכים גם לחזק את כוח הרצון הפוליטי הבינלאומי. במקרים של מגפות יש צורך לשלוח לא רק צוותי מדענים ואנשי רפואה לכל רחבי העולם אלא גם להעביר משאבים, מידע וציוד כדי שהם יהיו במקומות שבהם הם דרושים. בתקופה שבה הסיסמה "America first" היא המובילה זה קשה, עד בלתי אפשרי ליצור קשרים בינלאומיים מעין אלה. אני לא טוען שהבעיה כולה קשורה בנשיא ארה"ב הנוכחי, אבל אין ספק שהמעשים שלו החמירו אותה".

מחסור בדמיון פוליטי

בין המעשים של טראמפ שניתן למנות אפשר לציין את ההחלטה לצמצם את צוות הטיפול המגפות, החזרה מסין של צוותי CDC שעוקבים אחר מחלות, קיצוץ בתכנית זיהוי מחלות ברחבי העולם ועוד. גם ההתעלמות הארוכה של טראמפ והאמירות הלא מדויקות עובדתית שלו בנוגע לנגיף הוסיפו בעיות בתקופה קשה גם ככה. אל מול ההנהגה של טראמפ יש המציבים את מושל מדינת ניו יורק, אנדרו קואומו, כמודל הפוך של הסתמכות על מידע מדעי, תגובות שקולות ודיון ציבורי פתוח יחסית. אולם, במהלך כהונתו וגם בתקופה האחרונה, קואומו קיצץ בתקציבי הבריאות במדינתו בצורה שהביאה בין היתר לסגירתם של בתי חולים רבים ואבדן של למעלה מ-20 אלף מיטות אשפוז. אין ספק שהסגנון של שני המנהיגים האלה שונה מאד, אבל אי ההשקעה בתשתיות בריאות ציבוריות היא נושא שחוצה את הקווים המפלגתיים בארה"ב.

"מוכנות למגפות היא סוגיה שחוצה את הקווים הפוליטיים בין המפלגות בארה"ב", אומר קוואמן. "גם בוש הבן וגם אובמה התייחסו לנושא ברצינות ופעלו להקמה והפעלה של תכניות זיהוי, מניעה ומוכנות. לא שהמעשים שלהם היו האופטימליים. קשה לגרום לפוליטיקאים לקחת את זה מספיק ברצינות בגלל שיקולי תקציב ונראות קצרי טווח. כאשר שאלת המוכנות נוגעת לסוגיות צבאיות, נראה שיש הרבה יותר נכונות להשקיע תקציבים אדירים בתחמושת וטכנולוגיות מתוך תקווה שלא יהיה צורך להשתמש בהם. כשזה נוגע לבריאות הציבור קשה לנו לחשוב בצורה דומה. עלי חאן, מי שעמד בראש הצוות של מוכנות בריאות הציבור במרכזים למניעת מחלות והפצתן CDC, קורא לזה מחסור בדמיון פוליטי."

האם אנחנו יכולים רק להתכונן להתפרצויות של מגפות נוספות בימי חיינו או שיש בכוחנו גם למנוע או לצמצם את עצם ההתפרצויות?

"אנחנו צריכים לצפות שבמהלך חיינו יתרחשו עוד מספר רב של אירועי זליגה של מחלות וחלקן יגרמו למגפות עולמיות. זליגות תמיד יתרחשו, חלקן יהפו גם להתפרצויות של מחלות מדבקות. אם נשקיע את המשאבים הנחוצים למוכנות לאירועים כאלה, ובכלל זה מערכות זיהוי והתראה מוקדמות, אפשר יהיה למנוע את ההפיכה שלהן למגפות עולמיות ולצמצם מאד את התחלואה והתמותה. כדי שצעדי התגובה להתפרצויות יצליחו עליהם להיות מהירים וחוצי גבולות גיאוגרפיים ופוליטיים.

"יש יותר נכונות להשקיע תקציבים אדירים בתחמושת וטכנולוגיות מתוך תקווה שלא יהיה צורך להשתמש בהם. כשזה נוגע לבריאות הציבור, קשה לנו לחשוב בצורה דומה"

"היבט נוסף, שחורג משאלת המוכנות להתפרצויות, הוא הצורך הדוחק שנערוך שינויים משמעותיים בקשר שלנו לעולם הטבעי. אם לא נעשה זאת, קצב האירועים האלה יגבר בצורה אינטנסיבית עד כדי כך שלא נוכל להכיל אותם במקביל בצורה אפקטיבית. אנחנו צריכים לערוך שינויים בכל הנוגע לגודל האוכלוסייה, לצריכה שלנו ולהרס המערכות האקולוגיות שאנחנו גורמים לו. מדובר בכורח דוחק, לא מותרות. שלוש הבעיות הגדולות של זמננו הן: 1. סכנת מגפה של מחלה מדבקת וקטלנית. 2. משבר האקלים. 3. אובדן המגוון הביולוגי. כולן מושפעות במידה רבה מהעומס שאנחנו, בני האדם, מעמיסים על המשאבים הטבעיים בכדור הארץ".

מה מן העומס הזה נגרם מבחירות אישיות של כל אחד, ומה ממדיניות כלכלית ופוליטית?

"אני חושב שזה שילוב של שני המימדים האלה. כל בחירה אישית משפיעה על המכלול. לי, למשל, אין ילדים, אבל אני טס הרבה מאד וזו דילמה שאני צריך להידרש אליה. אבל זה גם תוצאה של מדיניות פוליטית. לצורך הדוגמה, הרבה ממשלות מעודדות שימוש במשאבי טבע רבים, כמו שימוש בדלקים מאובנים, ולכן מעכבות או מונעות את המעבר לשימוש באנרגיה פחות מזהמת".

צילום: Floris van Halm, cc by-nc-sa

אתה מציין את הצורך לזיהוי מגעים מהיר כאחד ההיבטים החשובים של תגובה נכונה להתפרצות מחלה מדבקת. בישראל נעשה שימוש במגפה הנוכחית באיתור מגעים על ידי שימוש באיכון סלולרי שבאחריות השב"כ, צעד שמעורר מחלוקת ציבורית סוערת. האם זה כלי לגיטימי לדעתך בהתמודדות עם מגפה?

"אני חושב שזו שאלה טובה והיא מצריכה דיון ציבורי רציני וחכם כדי לנסות לאזן בין ערכים דמוקרטיים, כגון פרטיות וחירות, לבין הצורך לשמור על בריאות הציבור ולהתמודד עם מצבים מורכבים ולא צפויים. יש מתח בין שני התחומים והדיון צריך להביא את זה בחשבון. הדיון חייב להיות שקוף, מלא מידע מהימן – ולא כלאחר יד. בארה"ב יש אנשים שהמחשבה על לעטות מסיכה כדי ללכת למלא דלק היא בלתי נסבלת עבורם. לכן לדעתי דילמות מעין אלה צריכות לעורר דיון ציבורי רחב שיוביל לקבלת החלטות שרוב משמעותי של הציבור תומך בהן.

"בסינגפור ובדרום קוריאה בזמן הסארס בידוד נכפה בצווי מדינה. אמנם דאגו לסביבה הולמת למבודדים, אבל המעשים האלה עוררו מחלוקת ואפילו אם הם הכרחיים ברור שיש בהם משום פגיעה במי שהם מופעלים עליהם. בזמן הקורונה הנוכחית טיוואן, דרום קוריאה וגם יפן הגיבו מהר וביעילות תוך ניסיון לשמור על איזונים בנוגע לחירות ולמצב הכלכלי. סין, לעומתן, הגיבה בסופו של דבר בצורה אפקטיבית, אבל אי אפשר להגיד שזו היתה תגובה טובה מנקודת מבט דמוקרטית".

ברמה העולמית זכינו לראות זריקות בוץ הדדיות לגבי האחריות להתפרצות ולטיפול בה לצד שיתופי פעולה בינלאומיים, מחלוקת חריפה על תפקודו של ארגון הבריאות העולמית והעומד בראשו ואפילו האשמות בדבר "חטיפת" משלוחי ציוד רפואי. מה ניתן ללמוד מהמשבר הנוכחי לגבי הפוליטיקה הבינלאומית של הבריאות?

"אני חושב שהולך ומתחדד הצורך הדחוף בשיתוף פעולה בינלאומי. מנהיגות טובה, כזו שלוקחת ברצינות את האתגר, מבססת החלטות על מידע מדעי עדכני ושוקלת שיקולים לאומיים ובינלאומיים גם יחד, היא גורם מכריע. לצערי נשיא ארה"ב הנוכחי רחוק מאד מלהתאים למשימה של הובלת תהליך קבלת החלטות מושכל ומבוסס על מידע מדעי ויצירת שיתוף פעולה בינלאומי. אני מקווה שזה ישתנה בהמשך השנה. בלי מנהיגות מהסוג המתואר יהיה קשה מאוד ליצור את התנאים שיביאו לחיזוק תשתיות בריאות בינלאומיות, ולשפר את מצבו של ארגון הבריאות העולמי. העול המוטל על כתפי ארגון הבריאות העולמי בהכרזה על סכנת מגפה הוא גדול מאד. הכרזה מוקדמת מדי עשויה להפוך לאזעקת שווא, כמו שקרה ב-2009 עם שפעת החזירים שהתבררה כפחות מסוכנת מההערכות הראשוניות. הכרזה מאוחרת מדי, כמו שהיה הפעם, מסוכנת לבריאותם של המונים. ההשלכות הכלכליות והפוליטיות של הכרזות אלה כבדות משקל ולכן צריך לראות איך מחזקים את מעמד הארגון כך שיוכל לשאת בנטל. נחוץ גם חיזוקם של מרכזי ניטור ומניעת מחלות, כגון ה-CDC האמריקאי, במדינות השונות והגברת שיתוף הפעולה ביניהם.

"כדי להביא לשינוי הקשר שלנו לטבע, למזון ולמסחר בינלאומי יהיה צורך להתעמת פוליטית עם גורמים בעלי אינטרסים הפוכים שיש להם כסף וכוח רב"

"כדי להביא לשינוי הקשר שלנו לטבע, למזון ולמסחר בינלאומי יהיה צורך להתעמת פוליטית עם גורמים בעלי אינטרסים הפוכים שיש להם כסף וכוח רב. לכן, אתגר חשוב ומרכזי בארה"ב במיוחד, ובעוד מדינות, הוא להוציא את הכסף הגדול מהפוליטיקה. הכסף הזה משפיע על בחירות בצורה לא מאוזנת. בארה"ב לכל תאגיד יש זכויות חוקתיות, ביניהן הזכות להוציא כסף לא מוגבל על בחירות. מבחינה דמוקרטית אנחנו בבור עמוק וצריכים להצליח להוציא את עצמנו ממנו. טראמפ הוא חלק מהבעיה, אבל במובנים רבים הוא סימפטום של המבנים החברתיים-פוליטיים הכלליים, ולא תופעה העומדת בפני עצמה.

"ב-40 השנים האחרונות העשירונים העליונים בארה"ב צברו כסף וכוח אדירים בעוד שהעשירונים התחתונים נהנו מהצמיחה הכלכלית הרבה פחות אם בכלל, ולכן רבים מהם חווים ייאוש, פחד וניכור מפוליטיקה. זה מצע נוח מאד למנהיגות דמגוגית ומניפוליטיבית שקשה להשפיע עליה ציבורית. בהקשר הזה, צמצום פערים הוא צו השעה ובלעדיו יהיה קשה להתמודד עם מה שעתיד לבוא".

מה אתה צופה מבחינת ההתמודדות עם קורונה וסיכונים אפשריים אחרים בתקופה הקרובה?

"חשוב להבין שאנחנו עומדים בפני תקופה לא יציבה וייתכן שנראה מהומות ואולי אף מהפכות פוליטיות למיניהן (יש לציין שהשיחה נערכה באמצע מאי, לפני גל ההפגנות ששוטף את ארה"ב והעולם כעת בעקבות הרצח של ג'ורג' פלויד, א"ש). תחלואה, סבל ומצוקה כלכלית הם קרקע פורייה לטלטלות כאלה. המאמץ העולמי לפיתוח חיסונים כולל כמאה חברות שעוסקות בזה. רובן לא עסקו בחיסונים מעולם אבל יש להן מדענים רציניים בתחומם. הפיתוח הזה ייקח זמן וגם אם יושלם בהצלחה יהיה צריך לבצע את מבצע החיסונים הגדול בהיסטוריה. הרבה שאלות מטרידות עומדות לעלות מרגע שיהיה חיסון: מי יקבל אותו קודם, מי מחליט, מה יהיו העלויות ומי יישא בהן. קשה לי להאמין שזה יהיה אפשרי פוליטית לחברה פרטית למנוע את החיסונים מאנשים, אבל אין לדעת.

"אני מתרשם שנראה יותר מגל שני – תהיה לנו רכבת הרים של עליות וירידות בתחלואה עד לחיסון הכללי. הסיכונים העיקריים הם ככל הנראה וירוסים חדשים, ביניהם זנים חדשים של שפעת. יש הערכות שהשפעת של העונה הנוכחית תהיה קשה ואז נצטרך להתמודד עם שתי מגפות בעת ובעונה אחת. יש לנו את האפשרות התיאורטית לפתח את היכולות להשתלט על מגפות מתפרצות בו בזמן אבל אנחנו עדיין לא שם. הסכנה בשפעת היא קצב המוטציות הגבוה מאד והיכולות של זנים שונים להתערבב בתוך חיה שנדבקה, כאשר כך נוצר זן חדש שהמערכת החיסונית פחות משפיעה עליו".

בא/ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך 16 שנות קיומו של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים התורמים מכשרונם לאתר והקהילה שנוצרה סביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, ועל מנת להמשיך ולפתח את האתר בערבית, שעם קוראיו נמנים רבים ממדינות ערב, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם.

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.