מזרחיות כנגד סיפוח 

הסיפוח, או כפי שהוא מכונה "תוכנית המאה", יעצים את האגף הדתי-לאומי של ההגמוניה האשכנזית ויגרום לריאקציה חברתית. זה קרה גם ב-1953 וב-1967
מאיר עמור

מתגורר במונטריאול ומלמד באוניברסיטת קונקורדיה

לפני כשלושה שבועות חתמתי על עצומה הקוראת להתנגד ליוזמת הסיפוח של שטחים בגדה המערבית ולהחלתו המלאה של החוק הישראלי בהם. למעלה מ-500 אנשי ונשות אקדמיה מרחבי העולם חתמו על העצומה, שהעמדה המובעת בה ישירה וקצרה: יוזמת הסיפוח מנוגדת לחוק הבינלאומי, אינה מוסרית ומסוכנת לחברה הישראלית והיהודית.

פעולת הסיפוח, גם אם תהיה סמלית, תהפוך את הפלסטינים תחת שלטונה של ישראל – בין אם בתוכה ובין אם בשטחים – לנתינים חסרי זכויות אזרח ומשוללי זכויות האדם. ההשלכה המיידית תהיה הפקרת השליטה הישראלית בשטחים למנגנון שרירותי וטוטאלי שינוהל בידי ביורוקרטיה צבאית של דיכוי וחקירות, תוך קיפוח שיטתי ועקבי של פלסטינים על פי קודים דתיים, אתניים, לאומיים ו/או גזעניים. או בקצרה, אפרטהייד. התעמרות השלטון בהם לא תהיה מוגבלת על ידי חוק לאומי או בינלאומי, וגם לא תווּסת על ידי נורמה חברתית כלשהי, מעבר לשרירות רצונם של השליטים. הסיפוח, להערכת החותמים/ת, צפוי ליצור קרע וקיטוב בין תומכיו ומתנגדיו בתוך החברה הישראלית, ולהעמיק את הפערים ביחסים בין קהילות יהודיות בעולם. יהודים ויהדות, לא רק ישראלים וישראל, יהפכו למוקד ביקורת.

אולם מעבר להיבטים נמהרים, עכשוויים וברורים מאליהם מסוג זה, ברצוני לדון בשורשיה החברתיים ובהשפעה שתהיה לאסטרטגיית הסיפוח על מבנה העומק של החברה הישראלית. התנגדותי לסיפוח אינה נובעת רק מטענות פוליטיות, כלכליות ומוסריות, אלא גם מהעובדה שמהלך כזה יעצים את האגף הדתי-לאומי של ההגמוניה האשכנזית ויוביל באורח פורמלי ומעשי מדיניות גזענית.

על פי האידיאולוגיה הדתית-לאומית, המתנחלים הם הנציגים המהימנים ביותר עלי אדמות של העם הנבחר. הם אינם רק שומרי החותם, אלא גם החלוץ שלפני המחנה ומי שחומסים בכוח רישיון להתנהגות פוליטית משולחת רסן. כל זאת, מתוקף היותם שליחיו של האל. "רישיון" זה מאפשר להם חופש מחשבה ופעולה מכל עכבה חברתית, פוליטית או מוסרית שבני אדם אחרים עלולים להטיל עליהם. כל ההרשאות הללו מהוות בסיס ליהירות תביעתם להנהגה ולסמכות פוליטית, כאשר שתי תופעות פוליטיות מיוחדות צומחות מכך: הראשונה, מקדשת עקרונות אקסקלוסיביים לקבוצה המגדירה ומעבה את גבולותיה בעצמה, באופן המבדיל אותה מכל קבוצה אנושית אחרת ואינו נתון לביקורת חיצונית. למרות זאת, לקבוצה יש תביעה נחרצת כי החלטותיה ופעולותיה תהיינה בעלות תוקף ומשמעות כלליים עבור כל היהודים. תופעה פוליטית שנייה, היא הבחנה דתית פנים-יהודית. יהודים-דתיים-לאומיים-ישראלים אלה רכובים על טיעון היסטורי ותיאולוגי המבחין אותם מכל קבוצה יהודית אחרת בישראל ובהיסטוריה של היהדות. לסיכום, זוהי קבוצה הטוענת לזכות הגדרה עצמית כי מפעמת בחבריה תחושת ייחודיות ודחיפות של ייעוד משיחי.

בשנת 1953, כחלק מהעימות שבין דת ומדינה בתחום החינוך, הוענקה ייחודיות פרוצדורלית ופוליטית לקבוצה של יהודים דתיים של יוצאי אירופה

אכיפת עמדותיהם של יהודים דתיים-לאומיים על השטחים המסופחים פירושה ריאקציה חברתית ונסיגה תרבותית של החברה הישראלית מהגדרות אזרחיות של קיומה. זה עניין שחוזר על עצמו, ובעבר היו שני גלים עיקריים שבהם התרחשה נסיגה תרבותית ופוליטית מסוג זה: בשנת 1953, כחלק מהעימות שבין דת ומדינה בתחום החינוך, הוענקה ייחודיות פרוצדורלית ופוליטית לקבוצה של יהודים דתיים של יוצאי אירופה. אלה דרשו, וקיבלו, הכרה ייחודית במעמדם כיהודים לאומיים ודתיים. עקב כך, פוצל משרד החינוך לשני זרמים עיקריים (ממלכתי וממלכתי-דתי) ושני זרמים משניים (עצמאי-חרדי וערבי). הקמת משרד החינוך הממלכתי-דתי העניק שליטה כמעט מלאה ליהודים מזרח-אירופאים אשר השתייכו למפלגה הדתית-לאומית (מפד"ל) בחלק משמעותי מתקציב המדינה. היה זה דור הסבים והסבתות של הדור הנוכחי התובע מקום ייחודי בחברה הישראלית.

אם כך, היהדות הדתית-לאומית קיבלה מתנועת העבודה בשנת 1953 מכרה זהב בדמות החינוך הממלכתי-דתי. הברית בין השתיים החזיקה מעמד עד 1967 וכיבוש השטחים. בתוך כך הוצעו ונוצרו אלפי מקומות עבודה בהוראה, כמעט לכל מי שידע קרוא וכתוב והתפלל מקרב אנשי המחנה הדתי-לאומי. עם השנים, תקציבי חינוך המשיכו לזרום ולגדול, נפתחו בתי ספר תיכוניים (איכותיים), ישיבות (תורניות) ואולפנות (לבנות), הוקמו בתי מדרש וגם אוניברסיטה (ל"בוגרים המצוינים" ומקומות עבודה ושכר לאלפי אקדמאים/ת ואחרים/ת). למעשה, החינוך הממלכתי-דתי ייסד וייצר את הציונות הדתית הלאומית, לא להיפך.

בנוסף לתקציב משרד החינוך, קהילה זו קיבלה הרשאה ויכולת גיוס של עולים חדשים. בשנים אלה העולים הגיעו בעיקר ממדינות דוברות ערבית, רובם ככולם דתיים ומסורתיים. עלייה זו נוהלה על ידי המערכת המקבלת והתביעה לבעלות דתית-לאומית על עולים אלה היתה מיידית. האחרונים חולקו על פי מפתח פוליטי: חלק נכבד הגיע לחינוך הממלכתי-דתי והעצמאי-חרדי; חלקם הגיעו לחינוך הממלכתי הרגיל. להגירה זו של יהודים ממדינות ערב הוענקו שמות רבים החל מ"עדות המזרח", דרך "ישראל השנייה" וכלה באנשי הפריפריה. אלה, עם השנים, היוו את עיקר דמוגרפיית התלמידים של מערכת החינוך הממלכתית-דתית.

הישיבות, האולפנות, תנועות הנוער הדתיות-לאומיות כמו למשל בני עקיבא וכמובן האוניברסיטה מאוחר יותר, כל אלה לא קיבלו מזרחים כשווים. הם הוצגו כ"חלשים" מבחינה אמונית, והמסורת הדתית שלהם נתפסה כשרויה בדרגת הבנה ואינטלקטואליות נמוכה של התיאולוגיה היהודית. דעתם של רבנים מזרחים נחשבה פחות והחלטותיהם הוערכו כחסרות. בשנות ה-60 וה-70, ישיבות תורניות "גבוהות" קיבלו מיעוט ילדים מזרחים. רף הכניסה שהוצב בעבורם היה גבוה ועל מתי המעט שהצליחו לחדור אל קודש קודשים חינוכי זה הוטל ונאכף סדר יום דתי ותרבותי, אשר חייב התנכרות למורשת הדתית מבית הוריהם. הם התפללו באשכנזית. דברים דומים קרו בבתי האולפנה לנשים. לימים הפכו ילדים וילדות אלה במערכת החינוך הדתית-מלכתית לקהילה המזרחית בישראל. תפיסתם כ"אחרים" וכ"זרים" היתה מרכיב יסוד בחינוך זה.

אחר כך בא הכיבוש. עם מלחמת 1967 הפכה התביעה לייחודיות של הקבוצה הדתית-לאומית להיות המנוף המרכזי לצמיחתה של תנועת גוש אמונים ותנועת ההתנחלות בשטחים. עם המהפך של 1977, נוצרה ברית חדשה בין מפלגת חירות (הליכוד) והמחנה הדתי-לאומי. דור האבות הקים את מדינתו בשטחים הכבושים, וביסס את שלטונו דרך השתלטות על אדמות, שליטה אכזרית בעם אחר וחטיפתו הפוליטית והמוסרית של סדר היום בחברה הישראלית. הכיבוש של 1967 היווה את הבסיס המטריאלי עליו צמח הדור הבא.

תוכנית הסיפוח של טראמפ ונתניהו היא המשכם הכמעט "טבעי" של תהליכים פנימיים אלה. כמובן שישנם חילוקי דעות בתוך קבוצת המתנחלים: ישנם הרואים בשיטה המפא"יניקית של "עוד דונם ועוד עז" אידיאולגיה תבוסתנית – הם רוצים הכל ועכשיו. כך שעומק, קצב והיקף הסיפוח נתונים בוויכוח פנימי בעולמם של המתנחלים, אך אין ויכוח על הסיפוח עצמו. זוהי קבוצת הנכדים. בני דור זה מבקשים לשלוט לא רק בעם הפלסטיני, אלא בכל הקבוצה היהודית בישראל. באמצעות אימוץ הסיפוח, תהפוך קבוצה זו לשליטה פיאודלית וטוטליטרית בטריטוריה מיוחדת משלה, אולי גם באמצעות החרב הצה"לית אך מלווה בטענה יומרנית של נבחרות אל-אנושית ודתית. באמצעות הכתרתה של קבוצת מיעוט זו למובילת החברה הישראלית, מסופק לא רק הבסיס המטריאלי והאינטרסנטי, אלא גם מוצג האופק האידיאולוגי לצמיחתה של גזענות פורמלית.

במסגרת הלך מחשבה אידיאולוגי זה, אין צורך של ממש להבין את הפלסטינים. ככל שאת/ה נחוש בדעתך הדתית-לאומית והמשיחית, ישנו פחות צורך של ממש להבין את העולם מנקודת מבטם של הסובלים הישירים ממדיניותיך. זהו פירושו הממשי של תהליך דה-הומניזציה. אין מייחסים לפלסטינים שום רגש המתקרב לעולם הרגשי שמכתיב את התנהגותם של המתנחלים. כאבם של פלסטינים אינו כאב. הריגה של פלסטינים אינה רצח. ניצול של פלסטינים הוא הוכחה לעליונתך האנושית. ההפרדה מלאה.

ניסוחים גזעניים של יחסים מול הפלסטינים יהפכו ללחם חוק במאבק הפוליטי לדומנינטיות, והסיפוח יעניק להם כוח – ממש כפי שחוק חינוך ממלכתי העניק לסביהם והכיבוש של 1967 העניק לאבותיהם

ניסוחים גזעניים של יחסים מול הפלסטינים יהפכו ללחם חוק במאבק הפוליטי לדומנינטיות של קבוצה זו, והסיפוח יעניק להם כוח – ממש כפי שחוק חינוך ממלכתי העניק לסביהם והכיבוש של 1967 העניק לאבותיהם. גזענות מול פלסטינים תוביל לגזענות נגד יהודים משום שגזענות אינה מכירה בגבולות, היא אימפריאליסטית. עם הזמן, הכוח והתביעה לנבחרות תחייב ניסוח מחודש של מערך יחסיהם עם היהודים בעולם; היהדות לא תוכל לשמש בעבורם ובעבור יהודים "אחרים", במיוחד אם הם "מתנגדים", כמצע משותף.

בספרה "יסודות הטוטליטריות" (הקיבוץ המאוחד) טוענת חנה ארנדט כי גזענות וביורוקרטיה אשר נוצרו כאמצעי שליטה באזורים תחת שליטה קולוניאלית תרמו באופן ישיר ומשמעותי להיווצרות סדר יום טוטליטרי ורצחני באירופה. הגזענות אשר איכלסה את התפיסה הקולוניאלית "פלשה" ועיצבה את מדינות האם ש"במרכז". תפיסה זו היא אשר איפשרה את יצירת האימפריה הסובייטית מחד ואת הרייך השלישי על תפיסת גזע האדונים שלו מאידך, והובילה למלחמת העולם השנייה ולמוראות השואה.

ארנדט מתבוננת מקרוב בהתרחשות ההיסטורית והפוליטית בדרום-אפריקה. היא מקדישה תשומת לב מיוחדת להתפתחותה של קהילת הבורים הדרום-אפריקאים, משום ששם נוסחה הגזענות באופן החד ביותר. הבורים שאותם היא מגדירה כ"קבוצת רסיס הולנדית שאירופה כמעט שכחה" היתה קבוצה אירופאית יחידה, אשר עם הקולוניזציה הפכה דומה לילידים שאותם פגשה באפריקה. בניתוח התפתחותם של היחסים בין הבורים והאפריקאים היא עומדת על הטרנספומציה הדתית של הפרוטסטנטיות בקרב צאצאי הולנדים אלה. התנאים החברתיים שבהם קבוצת מיעוט לבנה זו הפכה לשליטה על אפריקאים תרמו גם לשינוי רדיקלי בתפיסה הדתית שלהם את עצמם ואת ייעודם.

הפרוטסטנטיות בדרום אפריקה הפכה לדת חדשה ואחרת. האוניברסליות של המסר הדתי הנוצרי לא עמדה בפרץ תנאי הקיום של הבורים, אשר היו מבוססים על ניצולם של אפריקאים, והתוצאה נעה על ציר אשר קידש את הגזענות כמרכז תיאולוגי. הגישה המונותאיסטית האוניברסלית רוּקנה מתוכנה השוויוני והפכה להצדקת שליטה של האדם הלבן באדם השחור.

תהליך דומה עלול לקרות עם דתם היהודית-ישראלית של המתנחלים. הסיפוח המתוכנן יחליש הזהות הישראלית, כאשר דתיים-לאומיים תורמים לתהליך זה על ידי חיסול שלטון החוק כביטוי דמוקרטי ואזרחי. ישראליות ושלטון החוק הם אינטרסים מרכזיים של קבוצות חלשות בחברה הישראלית: מזרחים, בדיוק כמו פלסטינים, שייכים לקבוצת החלשים וזקוקים להגנתה של אזרחות ישראלית מלאה ומתפקדת המעוגנת בשוויון של ממש ומוגנת על ידי שלטון חוק דמוקרטי.

תודה לד״ר ניצן לייבוביץ ולד״ר ריבי גיליס על הערותיהם החשובות.

בא/ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך 16 שנות קיומו של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים התורמים מכשרונם לאתר והקהילה שנוצרה סביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, ועל מנת להמשיך ולפתח את האתר בערבית, שעם קוראיו נמנים רבים ממדינות ערב, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם.

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

  1. דתל"ש

    בין יתר הטענות במאמרך ישנה הטענה הבאה:
    "למעשה, החינוך הממלכתי-דתי ייסד וייצר את הציונות הדתית הלאומית, לא להיפך."
    אתה תולה בהקמת מערכת החינוך הדתית לאומית – טענה סוציולוגית תרבותית (הדתיים הלאומיים נוצרו כתוצאה מהקמת זרם החינוך הנפרד), וטענה כלכלית – הקמת זרם זה איפשרה להם לרכוש הון כלכלי ניכר.

    אבל אתה לא מביא שום סימוכין לטענה מרחיקת לכת זו. מה הסימוכין המחקריים?

  2. matio

    מצחיק! אבל אי סיפוח של מעלה אדומים כמשל אדמות המוגדרות כ-no man land
    דווקא יוצאות כנגד המזרחים.שהרי 95% מתושבי מעלה אדומים הם ירושלמים יוצאי שכונות שבאו לשפר את תנאי הדיור שלהם.
    בכלל למה רמות,ארמון הנציב,גילה,רמות אשכול,גבעה צרפתית ועוד נכנסו לתוך הקונזסוס ומעלה אדמים לא
    מצחיק אבל שוב דופקים המזרחים את המזרחים