השאלון של העוקץ: יעקב צ' מאיר

הוא פיתח אובססיה סביב גיבור ספרו, בעברית חסרה לו צורת ההקטנה היידית (קינדרלע) והפרויקט הבא שלו הוא ליברית לאופרה. מחבר "נחמיה", יעקב צ' מאיר, מתארח במדור
העוקץ

"שליש רוכל, רבע דרשן, שישית כותב קמעות, שמינית שבשמינית רופא כפרי ועוד כמה אחוזים של נוכל ורמאי" – אין דבר כובש יותר מגיבורים מפוקפקים, ונחמיה, גיבור הרומן ההיסטורי של יעקב צ' מאיר הנושא את אותו השם (ידיעות ספרים), הוא לגמרי אחד כזה. ידענותו המופלגת, ההומור השחור שלו, הספקנות הרבה ותשוקתו לספרים מגלגלים אותו בעגלת סוסים בין פולין לטורקיה של המאה ה-17, בעקבות המשיח שבתי צבי. במסע הנדודים הזה – נחמיה ייתקל בליסטים, תלמידי חכמים ועוד שפע דמויות שונות ומשונות בעולם היהודי המזרח אירופי, הרבה לפני הציונות – ישנם רגעים יפים של למידה ופולמוס אינטלקטואלי-אמוני לצד הרבה אנושיות ואפילו קצת סלפסטיק יידישאי. הזמנו את המחבר לענות על השאלון שלנו, וכפי שניתן להבין מן התשובות, לא מעט מהמאפיינים (החיוביים!) של נחמיה כרוכים גם בו ובעיסוקיו.

*

ספר לנו קצת על "נחמיה" ותהליך העבודה עליו.

"נחמיה" הוא רומן היסטורי שמתרחש בין מזרח אירופה לטורקיה בסוף המאה השבע עשרה. הגיבור, נחמיה כהן, הוא תלמיד חכם ורמאי, בעל שם ומרפא נודד שיוצא למסע מפולין לטורקיה על מנת לתהות על קנקנו של שבתי צבי, המשיח היהודי שקם באיזמיר, וששמועות על אודותיו מציפות את אירופה. נחמיה הוא דמות היסטורית אמיתית שאנו יודעים עליה מעט מאוד, יודעים שהוא יצא מפולין ושהוא פגש את שבתי צבי ויודעים שבעקבות פגישתם הקצרה אך הדרמטית שבתי צבי התאסלם. יודעים גם שהוא סיים את חייו מצורע וחסר כל באמסטרדם. אבל כל הבשר שבין העצמות היבשות הללו חסר תיעוד.

אני היסטוריון במקצועי, וכשנתקלתי בסיפור המהמם הזה הרגשתי שאני לא יכול לתת לו לגווע במרתפים האחוריים של ספרות המחקר. הפערים ההיסטוריים בין מעט הפרטים הידועים היו בלתי ניתנים לגישור, הדעות השונות על אופיו ופעולותיו לא עלו בקנה אחד, אבל נחמיה הפך להיות עבורי אובססיה, ואני מצאתי את עצמי משחזר, מגלה, ממציא, משנה עובדות, יוצא לתחקיר מדוקדק בעקבות ההמצאות שלי, מגלה פרטים חדשים ומשלים מדמיוני. אפילו תחקיר שטח עשיתי במזרח אירופה במקומות שבהם הסתובב נחמיה על פי ממצאי המומצאים. הבדיה וההיסטוריה התערבבו לבלי הפרד. חלק מהאתגר שהצבתי בפני עצמי הוא הדיוק ההיסטורי, המאכלים, הבגדים, הדרכים ואמצעי התחבורה, כולם מתועדים וכמעט כל הדמויות שנחמיה פוגש במסעותיו הן דמויות מההיסטוריה של העולם היהודי והלא יהודי שאני זימנתי לפניו.

כריכת "נחמיה", הוצאת ידיעות ספרים. איור: מנחם הלברשטט

מהם אורחות העבודה שלך?

את "נחמיה" כתבתי במשרה מלאה, כלומר קמתי בבוקר, הלכתי לבית קפה וכתבתי שמונה-עשר שעות עד אחר הצהריים, ככה שמונה חודשים. במובן הזה לא מדובר על מודל קפקא של סופר שעובד בחברת ביטוח ביום וכותב בלילות, או על מודל האמן הרעב שכותב כאקט של הישרדות, אלא על מודל הרבה יותר שבע ובורגני, ואני קצת מתבייש לומר שהמודל הזה לגמרי עובד. קראתי הרבה מחקר היסטורי ולא מעט מפרקי המפתח נבטו מתוך ספרות המחקר, מצאתי באיזו הערת שוליים פרט פיקנטי או צירוף מקרים בעל פוטנציאל דרמטי שפתחתי ושכללתי ובניתי אותו לכדי סצינה מרובת פרטים.

איזו פרשייה ציבורית עכשווית (פוליטית, תרבותית, חברתית) טורדת את מנוחתך?

הסיפור של הדיגיטציה של עולם הספר והתמורות שעובר הספר בתור ארטיפקט. מכיוון שהספרות חיונית בעיני לחיים, הטכנולוגיה שמגישה אותה חייבת להיות מאוד זולה, שמישה ויעילה. אני לא רואה את הספרים הנדפסים מפנים את מקומם כל כך מהר לטכנולוגיה אחרת, אבל אני לגמרי רואה אותם הופכים להיות יצורים היברידיים כאלה, שמגישים גם תוכן דיגיטלי לצד התוכן הנדפס. כלומר, במובן מסוים הסכנה הכי גדולה שיש לספר היא שהוא יהפוך להיות תכשיט בידיים של רומנטיקנים כמוני, חפץ לאוהבי חפצים. בתור היסטוריון של ראשית הדפוס עסקתי לא מעט בהשפעה של הטכנולוגיה על אופן צריכת התרבות – זה תהליך תרבותי חשוב בעיני, ואני עוקב באדיקות אחרי כל שלב טכנולוגי חדש בסאגה הזאת. נראה לי שבנוגע להגשה וצריכה של טקסטים עוד לא התחלנו אפילו להתקרב למה שמזמנת לפנינו הטכנולוגיה הדיגיטלית.

האם חווית פעם גזענות?

אני חובש כיפה, ובתל אביב, על אף שינויים בולטים בשנים האחרונות, אני עדיין זוכה מפעם לפעם ליחס מקטין. זו לא גזענות במובן הבוטה והאלים, למיטב ידיעתי לא הופליתי מעולם. הרבה פעמים היחס הגזעני נוצר מתוך כוונה טובה וכנה לתקשר. אתן דוגמה: אני נכנס לתערוכה באיזו גלריה, עומד ומתבונן באחת היצירות. האמנית נעמדת מאחורי ואומרת "אפשר לחשוב על זה בתור טלית, או פרוכת". לא מנעו ממני דבר, אבל הניסיון הכנה ליצירת שיחה נוצר בגלל הלבוש שלי, ובמסגרתו הוכנסתי לקטגוריה שמניחה מראש את גבולות עולם האסוציאציות שלי ומייצרת וקטור שיחה שמוּנע לגמרי מהנראות ואין לו שום יכולת להיחלץ ממנה. אני מניח שהיא לא היתה אומרת לערבי שאפשר לחשוב על היצירה בתור כאפיה, נכון? זה די דק, אבל זה נוכח בכל צעד.

איך עוברת עליך תקופת הקורונה?

באופן פריבילגי משהו, אני חייב להודות שבטוב. אפס פרודוקטיביות אקדמית או חוץ-אקדמית, הרבה הומסקולינג, הרבה בישולים, הרבה אלכוהול. לפני הסגר הספקתי ללכת עם הילדים לספרייה ולהוציא את מקסימום הספרים שאפשר, ולקנות עשרה קילו חימר. זה די מילא את היומיום שלנו.

 

יעקב צ' מאיר. צילום: יונתן בלום

שלושה א/נשים שהיית מלהקת בחדווה לנבחרת החלומות שלך בממשלה?

רבי בנימין, הרב תמרת ודה-האן.

אילו היו נותנים לך 45 דקות עם ילדים בכיתה י"ב, על מה היית רוצה לדבר איתם?

אני חושב שהייתי רוצה בעיקר לשמוע מהם. ילדים בגיל הזה כל כך הרבה יותר חריפים ומעניינים ממבוגרים, למה להגיד להם?

מי הכי היית רוצה שיקרא את הספר שלך?

נחמיה כהן, ההיסטורי.

יש לך אמונות תפלות?

יש לי מלא אמונות, אבל אף אחת מהן לא תפלה.

כתיבה – גיהנום או גן עדן?

לא גיהנום ולא גן עדן, לא הכרח ולא גזירת גורל, אבל למרות שאף אחד לא מכריח אותי לכתוב, זו גם לא ממש פריבילגיה. קודם כל, מדובר בקראפט שצריך להתבצע בדיוק רב. תרבות נוצרת בתור איזו שכבה של רפלקסיה על גבי המציאות, היא לא הכרחית, המציאות היתה מסתדרת גם בלעדיה. השאלה היא האם אנחנו היינו מסתדרים.

ברלין או תל אביב?

ברלין. גם כי היא עיר אבותי, גם כי היא מסתירה מתחתיה שנים של היסטוריה כללית ויהודית ויש לי חיבה לערים כאלו. גם כי המורכבות הפוליטית שלה מהממת בעיני. תל אביב כל כך חדשה, שכשאתה מגרד את פני השטח אתה מוצא רק חול, והיא גם בנויה באופן כזה סטריאוטיפי, אין ערבים, אין חרדים. אבל כן, אני גר בתל אביב.

מהו הספר האחרון שקראת?

״הגנבת הישרה״ של טובה ינסון. לא ספר חדש ולא תרגום חדש, אבל פנינה ספרותית איטית, מחושבת היטב וסוחטת רגשית.

איזה איש/ה שאינם בין החיים היית מזמינה לפגישה?

את סבא שלי, שאני קרוי על שמו.

איזה מילה חסרה לך בשפה העברית?

צורת ההקטנה היידית: קינדרלע, רוגלע, מיידלע.

מה הפרויקט הבא שאתה עובד עליו?

ליברית לאופרה, עוד ידובר.

איפה את רואה את עצמך בעוד עשר שנים מהיום?

שותה קפה ומקליד על גירסה חדשה יותר של מק.

 

בא/ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך 16 שנות קיומו של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים התורמים מכשרונם לאתר והקהילה שנוצרה סביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, ועל מנת להמשיך ולפתח את האתר בערבית, שעם קוראיו נמנים רבים ממדינות ערב, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם.

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.