לא עשבים שוטים: התקיפה הבאה בדרך

היום, תשעה באב, כחודש ימים מאז אירוע הגאווה שבו בחור הומו החליט שחוסר ההסכמה הפוליטית בינינו הוא סיבה טובה לדפוק לי מכות, חודשיים להריגתו של איאד אל חלאק על ידי שוטרי מג"ב, חמש שנים להירצחה של שירה בנקי. בעיצומו של תהליך החלמה, אני קוראת לקהילה שלי לפעול
ספיר סלוצקר עמראן

האלימות נגד המפגינים שלשום בתל אביב, בסכינים, אלות ובקבוקי זכוכית, חמורה בדיוק במידה שהיא שוברת לב. אדם יוצא להשמיע את זעקתו ומסיים את הלילה בקבלת טיפול רפואי וטראומה לכל החיים. אלו אינם "עשבים שוטים" והסיפור הוא לא של אהדה לקבוצת כדורגל כזו או אחרת, אלא של תוקפים שיודעים שיקבלו גיבוי בשטח מהמשטרה בזמן המעשה או לאחריו, וממשלה שמסיתה ומתירה את דמו של כל מי שדורשת שוויון ודמוקרטיה לכל.

בימים אלה מלאו חודש ימים למועד שבו גבר אלים, הומו, תקף אותי באלימות קשה באירוע הגאווה בכיכר רבין בתל אביב, רק בגלל שניסיתי להגן מפניו על פעילה שהניפה דגל פלסטין.

ביום שלמחרת האירוע פרסמתי את פרטי התקיפה בעמוד הפייסבוק שלי והפוסט זכה לאלפי תגובות ושיתופים, יחד עם פוסטים יפים ומרגשים שגילו סולידריות והביעו דאגה כנה לשלומי. אחרים בחרו בטרמינולוגיה המסוכנת "נכון שאסור להשתמש באלימות, אבל…" שמשמעותה האשמת הקורבן והצדקת האלימות בגלל חילוקי דעות פוליטיים או הקושי להתמודד עם נוכחות של דגל פלסטין בהפגנות להט"ב או במרחב הציבורי בכלל. התוקף, כמה צפוי ועדיין מרתיח, בחר להשתמש באסטרטגיה שהטילה דופי בקורבן, כלומר בי. "אנשים סיפרו לי שהיא פרובוקטיבית," אמר בראיון שנתן לאתר "מאקו". אותו תוקף ניסה לנצל את הפעילות החברתית שלי כנגדי, ובזמן שאני כאבתי ובכיתי או קיבלתי טיפול רפואי במיון, גם התראיין וקידם נרטיב שלפיו כאילו הייתה אלימות משני הצדדים, קטטה שיצאה משליטה.

כרגיל במחוזותינו, התבקש לפרסם את פרטיו של התוקף ואת תיעוד התקיפה, על מנת שיחבטו בו ברשתות החברתיות – לפחות כפי שהוא חבט בי כשק איגרוף בערב התקיפה. זה לא קרה. במיטה או זרוקה על הספה, בין נמנום אחד למשנהו בחסות משככי הכאבים שנאלצתי לקחת, היה לי הרבה זמן לחשוב איך יכול להיות שאני לא כותשת את התוקף הנבל כפי שמגיע לו. נדמה לי שהתשובה לכך נעוצה בהבנה שפרסום כזה היה מאפשר לנו להתייחס לתוקף כ"עשב שוטה", גם כן כנהוג במחוזותינו, ואז היה אפשר להמשיך הלאה, כאילו שזה מקרה בודד.

אז מי הוא התוקף? אדם אלים שזהותו לא משנה. גם הזהות שלי כמי שהותקפה לא רלוונטית. נכון שאני זו שמתמודדת עם הנזקים הפיזיים והנפשיים והוא זה שהרים יד, אבל באותה מידה אחד מחבריו האלימים האחרים יכול היה להיות במקומו, וגם במקומי הייתה יכולה לסבול פעילה אחרת שהייתה מושלכת לרצפה ונגררת משערותיה.

כאדם פרטי, יש לי אינטרס לטפל בעצמי בשקט ובמקביל לפעול במישור המשפטי. עם זאת, כאדם פוליטי, יש לי אינטרס הפוך. אנחנו אוהבת להגיד שהאישי הוא הפוליטי, ולהפך. הזהות שלי כאישה, כלסבית, כמזרחית – היא זהות פוליטית. אני אחטא לקיום הפוליטי שלי אם לא אצא כנגד מסגור האירוע כסיפור אישי מצער ויחידאי. הסיפור הוא לא עלינו בכלל, בדיוק משום שלא מדובר במקרה בודד. התקיפות הבאות כבר התרחשו ויכולות לקרות שוב עוד הערב וחוזר חלילה.

בחודש האחרון שמענו על לא מעט מפגיני נגד או עוברי אורח שהרשו לעצמם להרים יד רק בגלל שאדם או מסר לא באו להם טוב בעין: מהפגנות בבלפור יצאו מספר לא מבוטל של עדויות על תקיפות חמורות שהסתיימו בטיפול רפואי, בין השאר כאשר צעיר הסתובב עם דגל ראסטאפרי שנחשד כדגל פלסטין; בחור צעיר שביקש להיכנס לקיבוץ ניר דוד בזמן מחאה על נגישות לנחל האסי, משאב ציבורי, הותקף גם הוא על ידי מאבטחים ובני הקיבוץ; ביום שבת האחרון נדקר ונפצע באופן קל מפגין נגד השחיתות באזור הדרום, ועובר אורח נחשד שריסס גז פלפל על מפגינים באותו נושא שעמדו על גשר, בהם ילד קטן, ברמת גן; ואילו שלשום, כאמור, הותקפו בחסות המשטרה מפגינים ומפגינות נגד אלימות משטרתית.

אני אחטא לקיום הפוליטי שלי אם לא אצא כנגד מסגור האירוע כסיפור אישי מצער ויחידאי. הסיפור הוא לא עלינו בכלל, בדיוק משום שלא מדובר במקרה בודד

עבר חודש מאז שמישהו החליט, במקרה הזה בחור הומו שחווה בעצמו מתקפה בגלל זהותו המינית, שחוסר ההסכמה בינינו הוא סיבה מספיק טובה לדפוק לי מכות. לא מעט להט"בים וגם סטרייטים למהדרין הצדיקו את האלימות בשם הגנה על המולדת או משהו בסגנון. הדברים מתדרדרים כאן מהר מאוד, והגינויים הרפים שנשמעו ממש לא מספקים. בפעם הבאה, זה עשוי להיגמר גם ביותר מכמעט חודש של ימי מחלה והתמודדות עם טראומה שקשה להסביר במילים, כמו במקרה שלי.

ארגוני הקהילה הגאה טרם ארגנו דיון פתוח ומקיף על מה שארע, אך עדיין לא מאוחר מדי להתאמץ ולהתייחס לנושא ברצינות, כדי שזה לא יהפוך לנוהל קבוע בהפגנות להט"ב. המשטרה סירבה בערב התקיפה לגבות ממני עדות ולעצור את התוקף, והסתפקה בכתיבת דו"ח אירוע לאחר התעקשות ממושכת מצדי. זה לא יוצא דופן: משטרת ישראל, באופן קבוע, לא מגינה על מפגינות ומפגינים מפני אלימות, אף שזה לגמרי חלק מהגדרת תפקידם של השוטרים בשטח. כולנו צריכות להבין איך אנחנו מתעקשות על ההגנה שמגיעה לנו ותומכות בחברות ובחברים שלנו כשהם מותקפים, עלינו לסייע בהפעלת לחץ על המשטרה כדי שיחקרו ויתייחסו למקרים האלו בחומרה. אסור לאפשר שום הצדקות לאלימות ובטח לא לתמוך בנרטיב של "קיצוניים משני הצדדים".

היום אנחנו מציינות את תשעה באב, חודשיים להריגתו של איאד אל חלאק על ידי שוטרי מג"ב וחמש שנים לרצח הנערה שירה בנקי ז"ל בידי הומופוב קיצוני. האלימות היא חלק מהחיים שלנו, ואל לנו להשלים עם קיומה ולקבל אותה כגזרה משמים.

יש עוד דברים שצריך לעשות כאן ועכשיו, אבל קודם צריך להתחיל להתייחס למתקפות על מפגינים ומפגינות כאל תופעה, ולא כאל שורה של מקרים בודדים. אינספור אנשים כתבו לי בפרטי ושאלו איך אפשר לעזור לי, ואני מודה על האכפתיות והכוונות הטובות בכל ליבי. אני עדיין כואבת, אבל אני חזקה ועוד אתחזק. איך אפשר לעזור לי? בכך שתפעלו כל אחת ואחת במקום שלה, בקהילה שלה, בכל הכוח האישי והפוליטי שלה, כדי למנוע את המקרה הבא.

בא/ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך 16 שנות קיומו של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים התורמים מכשרונם לאתר והקהילה שנוצרה סביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, ועל מנת להמשיך ולפתח את האתר בערבית, שעם קוראיו נמנים רבים ממדינות ערב, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם.

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.