מפגן של תקשורת ממסדית וקונפורמית

בסדרתו החדשה "המרוקאים החדשים" נמנע אבישי בן חיים מעיסוק בסוגיות כגון השכלה, דיור, תעסוקה, פרופיילינג, כליאה ועוד, משום שאלו היו מפריכות את חגיגת ה"כולנו יהודים". במקום זאת, הוא מעדיף לתת לצופים כדור הרגעה בדמות ה"מתינות" וה"מתיקות" המזרחית
תום מהגרתום מהגר

פעיל בעמותת עמר"ם לקידום תרבות וזהות מזרחית

במידה רבה, ד"ר אבישי בן חיים חותם את סדרתו "המרוקאים החדשים" עם וידוי אודות המוטיבציה שלו להפקתה. על רקע השיר "כולנו יהודים" (…במאה אחוז, גם השוורצע וגם הווזווז), הוא אומר שהמילים מרגשות אותו. הסדרה מסתיימת עם השירה "וכל ישראל חברים". הנה כי כן, כור היתוך 2020. אולם הפעם, טוויסט בעלילה, הישראליות הנכספת כוללת גם את "המרוקאים החדשים".

אלא שהסדרה נכשלת בניסיון למבט עמוק ורציני בשאלת הישראליות ויחסה אל הציבור המזרחי או אל יוצאי/ות מרוקו. השילוב המיוחל של אותם "מרוקאים חדשים" מתואר בעיקר באמצעות אוכל, ריקודים, ייצוג בטקסים. תוך שהוא מתעלם מנתונים ומחקרים המצביעים על פערים בין אשכנזים/ות למזרחים/ות, פערים אשר עדיין קיימים בימינו ואף משתעתקים מדור לדור, בן חיים נאחז בעיקר באנקדוטות – מסעדת שף, טישירטים, עמודי פייסבוק. הוא נמנע מעיסוק בסוגיות כגון השכלה, דיור, תעסוקה, פרופיילינג, כליאה ועוד, משום שאלו היו מפריכות את חגיגת ה"כולנו יהודים" ו"המרוקאים החדשים".

גם כאשר בן חיים מציג נתונים מעניינים, הם נותרים נטולי פשר. כך, ד"ר עמוס נוי מציין ובצדק כי שיעור ההשכלה בקרב יהדות מרוקו עם הגעתה לארץ היה גבוה יותר משיעור ההשכלה של הציבור היהודי כאן. המגמה התהפכה בעקבות צורות שונות של גזענות, הדרה והסללה במערכת החינוך. אלא שכלל לא ברור, לפי הסדרה, האם מדובר בתופעה אשר ייחודית לקהילה אשר הגיעה ממרוקו, או שמא מדובר בדיכוי של יהדות המזרח כולה, בהיותה חלק מתרבות אשר הממסד ראה בה נחשלת, ועל כן מסוכנת לפרויקט המערבי. למרבה ההפתעה, בן חיים לא מזהה כיצד אותו מסגור של התרבות המזרחית (או המרוקאית, בסדרה) בהקשר של הסעדה ובידור, מסגור שהוא עצמו חטא בו באופן בולט בסדרה, הוא אחד הגורמים אשר כוננו סטיגמה של נחשלות מזרחית, ומכאן פגיעה חמורה בזכות של מזרחים/ות לחינוך והשכלה.

בולטת בהיעדרה בסדרה מחאה מזרחית בהווה, אשר גם אותם "מרוקאים חדשים" הם חלק ממנה

בולטת בהיעדרה בסדרה מחאה מזרחית בהווה, אשר גם אותם "מרוקאים חדשים" הם חלק ממנה. הפעילה אלונה אילוז כתבה כבר מספר פעמים על שיעורי ודפוסי הצבעה בבחירות, שמלמדים אותנו כי הציבור המזרחי לא נוהר לימין ולמפלגת הליכוד כפי שנהוג לצייר זאת בתקשורת בכלל, ובכתבותיו של בן חיים בפרט. מעניין היה לבחון למשל מדוע מזרחים/ות בשיעור לא מבוטל, ומן הסתם לא מעט "מרוקאים חדשים", לא יצאו להצביע במערכות הבחירות האחרונות? באופן דומה, בן חיים יכול היה להצטרף למאבק המרתק הנוכחי של "משחררים את האסי" – קבוצת פעילים מבית שאן אשר דורשים לאפשר לציבור הרחב להינות מגישה לנחל שקיבוץ ניר דוד ניכס לעצמו וחוסם את הדרך אליו בצורות שונות. מאבק זה גם מהדהד את פעילותה ארוכת השנים של הקשת הדמוקרטית המזרחית בנושאים של צדק חלוקתי. אולם עיסוק בסוגייה זו היה חותר תחת נרטיב השילוב של "המרוקאים החדשים" ב"כל ישראל חברים". האפשרות שבן חיים יתעסק בפרשת ילדי תימן, מזרח ובלקן, גם אם מנקודת המבט הצרה יחסית של יהדות מרוקו, בכלל נראית כבלתי אפשרית בתוך ההיגיון של הסדרה, בבחינת הפרת האידיליה, המיזוג הנפלא, של המרוקאיות עם הישראליות.

לקראת סיום הסדרה משוחח בן חיים עם יהודים תושבי מרוקו אשר מתארים את היחסים עם הקהילה המוסלמית בנימה חיובית מאד, חברית וחיונית. הדברים מלמדים, גם בעיני, על ההיסטוריה של קבוצות יהודיות במדינות ערב ואיסלאם (שוב, למה מרוקו בלבד?) ועל האופציה של חיים משותפים אשר סוכלה ע"י הממסד, לא נלמדת עד היום וכך נמחקה בכוונת מכוון. אלא שאותו בן חיים אשר מהלל בסדרה את "המתינות המרוקאית" הוא זה שמהלל במקביל, פעם אחר פעם, את בנימין נתניהו כמנהיג משחרר ממש של "ישראל השנייה". ומה לגבי דברי ההסתה, השנאה והבוז של נתניהו כלפי אזרחי ישראל הערבים? האם בן חיים לא רואה כיצד אותם יחסים תקינים וחבריים הפכו כאן בארץ לשנאה אלימה והרסנית, אשר נתניהו הוא אחד ממוביליה?

יוצא שהסדרה "המרוקאים חדשים" היא בעיקר מפגן של תקשורת ממסדית וקונפורמית. הן על הציר המזרחי-אשכנזי והן על הציר הערבי-יהודי, בן חיים נמנע מכל עיסוק ביקורתי ומאתגר ביחס לממסד ואחריותו. בעיצומו של משבר חברתי, כלכלי ופוליטי, דקות ארוכות בפריים טיים נחתמות בשירה רמה – "כולנו יהודים", "כל ישראל חברים". כנראה שזו תפקידה של "המתינות" וה"מתיקות" המזרחית ו/או המרוקאית. כדור הרגעה ונמנום לציבור הרחב, לפני השינה. 

בא/ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך 16 שנות קיומו של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים התורמים מכשרונם לאתר והקהילה שנוצרה סביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, ועל מנת להמשיך ולפתח את האתר בערבית, שעם קוראיו נמנים רבים ממדינות ערב, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם.

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.