מורה נבוכים לפריבילגיה הקרקעית בישראל

הדיון החשוב על האסי מסיט את הזרקור מעובדה חבויה היטב: המנגנון הוותיק שהוליד עוולות כאלה שיכלל את עצמו, וברגעים אלה ממש מקנה בכל חודש זכויות חדשות לחלוטין על קרקעות מדינה, לאותו מיעוט נבחר, בלי שום נרטיבים של גאולת קרקע – ובחינם
דוד בן שבת

המילים שלפניכם מבקשות לגולל מידע שאינו שגור ומסיבות מובנות גם אינו מרוכז ומונגש במקום כלשהו. הדברים באים מכלי ראשון ונמסרים כפשוטם ללא הערות שוליים. כל סימוכין או מידע מרחיב נחוץ אודות טענה מסוימת נמצאים בקישורים לאורך המאמר. המאמר מתבקש בין היתר ברקע הדיון הנוכחי והערפול (היזום בחלקו) שהפגתו מתחייבת, בבואנו להציב טיעון כלשהוא הנוגע לאדמה כאן וטיב החזקה השונה עליה, שלא לדבר על משאת הנפש של רפורמה אגררית. הקיר הראשון שנתקלים בו הוא ההבנה שמדובר בתחום מתמחה שהתכסה משך שנים באונטולוגיה יחודית ושפה משלו, שכל תכליתן לנרמל ולהשגיר עיוותים בלתי נתפסים בנפח קרקעות המדינה המוקנות ללא תמורה למיעוט אזרחיה.

ההיסטוריה היא מה שמתרחש בזמן שאתה נגרר לדיון על ההיסטוריה. והנה, במחזוריות מוכרת שוב צף ועלה על גלי נחל העאסי סיפור של עוולה ברורה הקשורה לחזקת קיבוצים בקרקע של כולנו, ושוב רתמו את הדיון באפו והוליכו אותו באופן "טבעי" לשוקת של הוויכוח ההיסטורי כיצד נוצרה החזקה "הטבעית" הזאת ושיח "הזכויות" הידוע. אבל חשוב מכל, שוב הוסט הדיון והזרקור מהעובדה החבויה היטב לפיה המנגנון הוותיק שהוליד עוולות כאלה הפיק מסקנות, התעדכן, שיכלל עצמו והוא חי ונושם ברגעים אלה ממש ומקנה בכל חודש מחדש זכויות חדשות לחלוטין בקרקע מדינה נוספת לאותו מיעוט נבחר ובחינם. כפשוטו. קרקע חדשה, נטולת נרטיבים של גאולת קרקע ושות', אבל כזו שמצטרפת לקרקע קיימת וזוכה בין לילה לחלוק נרטיב עם הקרקע הוותיקה ולעטות מעטה הגנה חיוני של שיח הזכויות ההיסטורי.

באופן מקומם במיוחד, ניתן לראות כיצד הדיון הזה מאמץ בשמחה אפילו, פרקטיקות וַכְּחניות שכל תכליתן להישאר בדיון הסרק ההיסטורי אודות מי בא קודם וזיעתו של מי לחה יותר. וכך, הזרקור הציבורי מוסט ביעילות מזמן הווה מתמשך. כך יכולה להמשיך ולשגשג ההקצאה הסלקטיבית וחינמית של קרקע מדינה המתרחשת כיום, שלא הפסיקה מעולם ורק הלכה והתגברה בשני העשורים האחרונים.

מחד, הדברים חשובים וכל יום שעובר שאיני פורק אותם מסב לי צער; מאידך, מדובר בגוף ידע נפתל ומורכב שנוצר כך בכוונת מכוון מלכתחילה בכדי להדיר את מי שלא מאנ"ש, כך שספק בליבי אם יהיה רצון בקרב הקורא המרפרף הממוצע לצלול לנבכי העניין. עוד מאידך, אני די חצוי ביחס לדרך הנכונה לשינוי והאם יש בהרמת מסך לבדה להביא מזור או שמא עדיפה דרך המלך הראויה, קרי תיקון תקנות והולכתן באמצעות נציגי ציבור ישרי דרך. ויש כאלה. הניסיון של כולנו עם בג"צ הקרקעות לימד על דרך השלילה מהו כוחו של מסלול תיקון התקנות – אשר בידי בעלי העניין והנהנים מהעיוות החלוקתי, גבר על רוח הפסיקה ואף על חקיקה ראשית.

ניתן לראות כיצד הדיון הזה מאמץ, בשמחה אפילו, פרקטיקות וַכְּחניות שכל תכליתן להישאר בדיון הסרק ההיסטורי אודות מי בא קודם וזיעתו של מי לחה יותר

על כן אדבר טלגרפית, אביא המחשות שחשוב לקרוא ואשתדל לא להרחיב בנושאים שנידונו כאן לעומקם בעבר או שזמינים לחיפוש פשוט ברשת. זיקתי לנושא מתפרשת בסיפא, אבל כבר עתה אתוודה כי ככל הנראה אין לי באמת קיום סטטיסטי נורמטיבי. יליד רמת השרון, גדלתי בשכונת מורשה ובדרך לא דרך התגלגלתי לשקם קיבוץ בנגב שנמצא בתחומי המועצה תמר (ששמה הולך לפניה בהקשר הנדון ובצדק. קריאת בונוס בסוף), לנהל אותו משך שני עשורים, להקנות לו קרקע משבצת, לכתוב לו תב"ע אקולוגית, כנציג הקיבוץ לשמש כחבר מליאה במועצה הזו, ולקינוח להתכתש לתפארת עם התק"מ והסוכנות וגם לייסד ולנהל את מכון מחקר ים המלח. או בקיצור – כתבנו מהשטח.

נחל האסי, קיבוץ ניר דוד, 14.8.2020. שוב רתמו את הדיון באפו והוליכו אותו באופן "טבעי" לשוקת של הוויכוח ההיסטורי כיצד נוצרה החזקה "הטבעית". צילום: יאסר אבו ערישה

שם קוד: משבצות חקלאיות

הקרקע אצלנו וברוב העולם היא הגורם המעשיר הבסיסי הראשון. ככל שעוסקים בקרקע שמעבר לבית המוצב עליה שבו אתה מתגורר, היא הופכת לגורם המאפשר התפרנסות מהפעלתה המסורתית, וביחס ישר לגודלה היא מגרש משחקים שמתיר להמריא עם יזמוּת מכל סוג שהוא, בין חסרת מעוף כמרכז קניות ובין אקולוגית כהצבת פאנלים סולאריים עליה או טורבינות רוח; היא מאפשרת לך להיות יזם נדל"ן ולהקים עליה שכונות מגורים, ומאליו היא סוג הבטוחה המוביל בבואך לגייס הון או אף אם ברצונך לרכוש בנק למשל (כמו דנקנר שהפך טייקון בין לילה כנגד שיעבוד קרקע מפוקפקת לרכישת בנק הפועלים).

הקרקע אגב ממשיכה להיות שרירה וקיימת גם בעידן ההון החדש נסמך האינטרנט, כגורם שמבטיח אפילו את קיומה המעשי של כלכלת הרשת. זו שלכאורה התנתקה מאחיזת הקרקע אבל עדיין, סבירות גבוהה שהמילים שאנו מנפקים כאן מאוכסנות בשרתי הגיבוי המקוררים היטב של אמזון על קרקע פיזית, כמו גם תאגיד המלונאות הווירטואלי הגדול בעולם, אייר.בי.אן.בי, שנבנה מחזקה אמיתית של לקוחותיו בקורת גג ממשית.

שיעור החזקה שלך בקרקע קשור במישרין למיקומך ברשימות השונות של הלמ"ס ומדידות סוציו-אקונומיות, ליכולת ההורשה שלך, לאיכות חייך וחיי הדור הבא שתקים, לטיב החינוך שתוכל להקנות לילדיך וגם לתוחלת חייך שקשורה כנראה לטיב השירותים הרפואיים שתוכל לרכוש. והכל שריר וברי וקיים. חוץ מההבנה המכעיסה הזאת: בבחינת נסיבות החכרת רוב הקרקע הפנויה ממדינת ישראל לחלק שולי מאזרחיה, אין קשר מחייב בין מידת העמל שהושקע להיקף הקרקע שהוקצתה ובחינם.

שיעור החזקה שלך בקרקע קשור במישרין למיקומך ברשימות השונות של הלמ"ס ומדידות סוציו-אקונומיות, ליכולת ההורשה שלך, לאיכות חייך וחיי הדור הבא שתקים

שטח מדינת ישראל (הכולל את רמת הגולן ואינו כולל שטחי ימים, אגמים, רצועת עזה ויהודה ושומרון) הוא כ-22 מיליון דונם. לאחר הפחתת השטחים שלא ניתן לתכנן עליהם משטח המדינה כולה, ובכלל זה שטחי אש של צה"ל; שמורות הטבע והגנים; גנים לאומיים; יערות הקרן הקיימת לישראל; משבצות חקלאיות (מכסות הקרקע שהרשות מקצה לישובים חקלאיים) – השטח שנותר הוא 7 מיליון דונם. לאחר הפחתת כל השטחים הבנויים והמתוכננים וכל השטחים הנמצאים כיום בשלבי תכנון על ידי רמ"י – השטח שנותר הוא 1.85 מיליון דונם.

להמחשה, שם הקוד המסתורי שבו נעסוק להלן הקרוי "משבצות חקלאיות". נפחו הוא כ-4,000,000 דונם, בעוד ששטח ארבע הערים הגדולות במדינה (ב"ש, ת"א, י-ם וחיפה) הינו 350,000 דונם בלבד. אלה שבורכו במתת האל הקרויה משבצת חקלאית מונים פחות מ-400,000 נפש (קיבוצים, מושבים שיתופיים ומושבי עובדים) וכל היתר מונים כ-8,700,000 נפש. (להבנת המונח החשוב "משבצת חקלאית", אני ממליץ בחום להשקיע בנוסף כמה דקות לצפייה ביוטיוב של מנהל האגף הבכיר למיפוי ברשות מקרקעי ישראל בקישור כאן או במצגת זו).

הצדיקים והחברים שיזמו את בג"צ הקרקעות בתחילת המאה הנוכחית (בג"צ 244/00), באו מהבנה תיאורטית עמוקה של הקביעות לעיל אבל לא תיארו שהפסיקה התקדימית המדהדת שהביאה לשיח את המינוח "צדק חלוקתי", תעיר תגובת שרשרת מרובת זרועות שבצידה האחד קיבוע חזקתו של המגזר ההתיישבותי בקרקע בשורת תקנות ברמ"י, ומצידה השני יצירת מנגנונים להעברה מואצת של קרקע מדינה לחזקת אגודות שיתופיות ו"יישובים מתוכננים" ובאמצעות גופים שאינם נמצאים מעולם בדיון הציבורי ובדרך יצירתית של פטור ממכרז.

הדרך אל הקרקע ובחינם

ניגש למסלול שאם תלכו בו מובטח שתהפכו חיש קל לפריבילגים מן השורה, ומבלי להכניס יד לכיס הפרטי או חלילה להזיע קשה מדי בשמש. לפני כן חשוב ואף קריטי שתעיינו עַיוֹן היטב בקישורים אודות שמות הקוד להלן ומעבר למה שתוכלו לדלות על אודותיהם בוויקיפדיה:

1. אגודה שיתופית: כל הקרקע המדוברת, כ-4 מיליון דונם כאמור, תפוסה בידי משבצות חקלאיות המוחכרות לישויות משפטיות קואופרטיביות הקרויות אגודות שיתופיות המסווגות קיבוץ, מושב או כפר שיתופי. אם ברצונך להיכנס למסלול הפריבילגיה הבדוק, תתחיל לחשוב על שיתוף פעולה עם כמה חברים מעניינים שבטוח הכרת במעלה הדורות רב החתחתים, תקרא קצת על קואופרציה או שתעיין במגילת סרך היחד (שיש מי שטוען בלהט שבכלל מתקופת כתיבתה התחיל העם היהודי). אחר כך פשוט תאסוף את החבר'ה ותמלא איתם ביחד בקשה לרישום אגודה שיתופית אצל רשם האגודות השיתופיות.

2. יישוב מתוכנן: יישוב מאוגד באגודה שיתופית כאמור, אשר זכה בגורל ואושרה לו פרוגרמה שהכין אשר קבעה כי לצורך פרנסת חברי האגודה המדינה צריכה דחוף למצוא לו קרקע ומכסת מים מוזלים במיוחד. לשאלה כמה קרקע, התשובה משתנה לפי מצב הרוח של אלה שמאשרים את הפרוגרמה והיא נעה בין "נחלה" של בד"כ 30 עד 80 דונם לבית אב. כך שיישוב מתוכנן קטן מסוג קיבוץ עם 100 בתי אב יזוכה בנקל ב-8,000 דונמים ובהתאם הקצבת מים לפי הסיפורים שיספר בוועדה אודות מה בא לו לגדל. נפח הקרקע המדובר שיעבור אח"כ אישור יקרא מעתה "משבצת חקלאית" או בקיצור משבצת.

3. ועדת פרוגרמות: הגוף במשרד החקלאות שמאשר פרוגרמות כאמור. או בלשון אחרת, הגוף הכי חשוב במפעל הפיס של חלוקת הקרקע, המים ומכסות היצור במדינה. גוף שמעולם לא דנו בו בציבוריות הישראלית וספק אם תמצאו כתבת תחקיר אחת אודותיו ועל שאין בו כל ייצוג לכלל הציבור לרבות ובמיוחד זה שהקרקע המחולקת סמוכה אליו ויכלה לשמש אותו תחילה (כי כידוע קרקע היא נדל"ן, קרי אינה ניידת ועל כן סביר והגיוני שתוקצה למי שסמוך אליה).

מי כן יושב בוועדה? כמובן, רק אנשים מהמגזר החקלאי שאמונים על חלוקת עתודות הקרקע של המדינה בינם לדומיהם והעיקר שהם בלבדית מתנועות ההתיישבות כמו הקיבוצים, המושבים והכפרים השיתופיים. ברקע גם מישהו מהחטיבה להתיישבות, נציג סמלי למרכז המועצות האזוריות ונציג לרשות שמורות הטבע. חשוב לדעת כי על אף שרובה ככולה של הקרקע המחולקת בוועדה זו מצויה באופן טבעי על גבול ערי ועיירות פיתוח בפריפריה לרבות יישובי בדואים – אין כל ייצוג ולו סמלי לנציגי מגזרים אלה בוועדה ולו לקבלת מידע בזמן אמת, שלא לדבר על הבעת הסתייגויות או שאיפות לגיטימיות למימוש על קרקע הצמודה לעיירת הפיתוח. כמו שניתן לקבל המחשה בקונפליקט שבו הועדפה הקצאת קרקע לכמה עשרות מושבניקים על פני הקמת מגורים לאלפי זוגות צעירים מאופקים.

4. הגוף הזה, ועדת הפרוגרמות, מסונף וכפוף לגוף אחר חשוב ביותר שנחבא תחת כנפי משרד החקלאות ושמו הרשות לתכנון במשרד החקלאות. רשות שהלכה והתפתחה ולקחה לעצמה תחומי סמכות מרתקים, עד כי בשנים האחרונות היא הגורם הבלעדי בגופי המדינה שאחראי על כל התכנון, קביעת המדיניות ומימושה במה שנקרא ברשות: המרחב הכפרי. שוב, גם פה לא נמצא אף ייצוג לאף יישוב מהמרחב הכפרי הקרוי עיירות פיתוח. מעניין לגלות שלמרות שהרשות אינה סטטוטורית ולמעשה רק אגף במשרד החקלאות, היא קיבלה האצלת סמכויות במסגרת החלטות מינהל מקרקעי ישראל לשקול ולהחליט למי מגיעה קרקע מדינה ולמי לא.

מי כן יושב בוועדה? כמובן, רק אנשים מהמגזר החקלאי שאמונים על חלוקת עתודות הקרקע של המדינה בינם לדומיהם והעיקר שהם בלבדית מתנועות ההתיישבות

5. וכך, לאחר שהחליטה ועדת הפרוגרמות לאשר פרוגרמה ליישוב המתוכנן המאושר, העניין נמסר לביצוע בידי גוף נוסף של הרשות לתכנון, שבאורח פלא מורכב גם הוא מאותם נציגי התנועה של הקיבוצים, המושבים וכפרים שיתופיים ושמו ועדת קרקעות עליונה. ועדת הקרקעות מתכנסת באופן תדיר או על פי הצטברות בקשות ומוצאת היכן ניתן לפי דעתה הבלעדית להקצות קרקע למשבצת הפוטנציאלית שאישרה ועדת הפרוגרמות. כמו כן, ועדת הקרקעות פועלת כדבר שבשגרה לתוספת שטחים חדשים לאגודות שלא הגיעו למלוא שטח המשבצת שמישהו בעבר אישר להן. לעיתים מזומנות הדבר נעשה הרחק מהשטח הסמוך הטבעי של הקיבוץ או המושב ואף תוך גריעת שטחי שמורה או ערכי טבע כמו גדות נחלים.

6. העובדה החשובה ביותר היא כי שטחי מדינה שמוקצים כ"משבצת" במסגרת שתוארה למעלה ניתנים בפטור ממכרז ליישוב המתוכנן. ואני כותב ניתנים כי הם פשוט ניתנים בחינם לתקופות חכירה ארוכות שכיום עומדות על 21 שנים רצופות ומתחדשות (עד 2018 הם ניתנו בחוזה מתחדש אוטומטית של 3 שנים). אם יתעקש המתעקש ויטען כי משלמים למינהל דמי חכירה שנתיים יהיה צדק בדבריו, אבל ניתן לעיין באתר המינהל ולראות כי עבור נחלה חקלאית משלמים בממוצע 600 ש"ח לשנה, כאשר מחלקים הסכום לנחלה ממוצעת בת 80 דונם או אז מתקבל הסכום המופרך והמעיד כשלעצמו של 7.5 ש"ח לדונם לשנה! או כפי שכתבתי קודם – חינם.

ועכשיו לשאלה שחוזרת ועולה: "ומה פסול בכך שמדינת ישראל רוצה להבטיח את הייצור החקלאי שלה ומקצה שטחי קרקע גדולים ומכסות מים ענקיות בנדיבות וחינם, לאנשים טובים וערכיים שמעדיפים לעסוק בחקלאות ולקיים צורת חיים קואופרטיבית על זו המנוכרת והחומרנית?" לשאלה זו תשובות רבות וטובות, אבל המענה הבסיסי ביותר הוא הפער העצום בין הכוונה המקורית שנוסחה בשנות הקמת המדינה לבין המימוש בפועל. ניתן גם פשוט לעיין בנוסח האחיד של חוזי המשבצת ושם למצוא את סעיף 3, למשל, שבמקור נועד להבהיר כי ייעוד קרקע המשבצת הוא חקלאות ואילו בחלק התב"ע למגורים שכלול בה תותר גם תכלית מגורי חברי האגודה:

וככה חלפו השנים, וכל מילה בחוזי המשבצת הקלאסיים עברה דה-קונסטרוקציה לעילא לרבות בארתיזציה (שהרי המחבר מת מזמן) בתהליך דו ראשי. מחד המילה חקלאות הורחבה לשימושים שונים ומשונים חסרי כל זיקה לחקלאות כמו למשל "חקלאות שמש", שהיא הכינוי לקבורת הקרקע מתחת לפאנלים סולאריים בשדות ענק (אלה של המגה-ואטים ולא הגגות הצנועים) שכנגד החשמל שלהם משלמת המדינה סכום מובטח ל-20 שנים קדימה. מאידך המילה מגורים הורחבה להקמת שכונות של עובדים זרים מיובאים לחקלאות, צימרים, הרחבות קהילתיות, מיזמי תיירות ומרכזי קניות ועוד כיד הדמיון הטובה.

וככה נוצר לו עושר. עושר רב וגדול מקרקע מדינה מוחכרת בעלות סמלית ליחידי סגולה ובניגוד גמור ומוחלט לנסיבות והנחיות הקצאתה וחוק ההתיישבות. החוק הזה אגב נולד בכדי להבטיח שימוש חקלאי בלבד בקרקע ומניעת סיחורה לאחרים אבל כבר בעמוד של הממונה על אכיפתו במשרד החקלאות מובאות דוגמאות לשימושים חורגים שנעשים תחת כנפיו.

ובאשר לטענה המוכרת כי "הקיבוצניקים עשירים על הנייר" בלבד ולמעשה אלה מתוכם שלא שפר עליהם גורלם להיות חצרים-נטפים או דפוס בארי (שמדפיס גם את כל המעטפות מההוצל"פ לכווולם), הינם בפועל עניים מרודים ותפרנים כאחד האדם. טענה רצינית ששותפים לה בתמימות מלאה וכנה רוב הקיבוצניקים שפשוט אינם מודעים לערכה של הפריבילגיה שהם חיים בה, ולו בשל העובדה כי מעולם לא ערכו והגישו מאזן שנתי של קיבוצם או ישבו בדיוני פורום הקרקעות של התנועה הקיבוצית.

אז לא. המדינה משום מה מתייחסת לקרקע משבצת כאילו שהיא ניתנה בטאבו ומצויה בבעלות החוכר. וזה "משום מה" גדול שהלך והתמצק כתגובת נגד לאחר בג"צ הקרקעות בשני העשורים האחרונים. באופן מקומם, בחלק מהעתירות שלאחר הבג"צ אף נתלו באחד מסעיפי פסה"ד שמדברים על שיפוי החקלאי לעת השבת קרקע המדינה למדינה. מפעם לפעם כאשר נדרשת הוצאת או הפקעת קרקע משבצת מקיבוץ והעברתה לאחר (כמו בהתנתקות שרצו מהר לארגן קרקע לאנ"ש מהסוג השני) או סתם לכביש או צרכי ציבור, מתייצב השמאי הממשלתי ונותן אומדן לערכה של קרקע משבצת ובאורח פלא האומדן תמיד מתיישר לערכי השוק כאילו שהקיבוץ אי פעם רכש את הקרקע בערכי השוק.

וכך, קיבוץ עני בנגב שברשותו רק 8,000 דונם משבצת (כתבתי רק כי יש כאלה גם עם 16,000 דונם שפשוט הכפילו את שטחם גם ללא הכפלת אוכלוסייתם), לאחר אומדן השמאי הממשלתי לערכו של דונם בנגב כ-56,000 ש"ח, יהיה שווה על הנייר וגם בפועל כחצי מיליארד ש"ח. והכל ברקע קרקע של כולנו שמעולם לא רכש בכסף אמיתי ואשר לכל היותר שילם עבורה דמי חכירה שנתיים מצחיקים של 7.5 ש"ח לדונם (או חצי מנת פלאפל בירוחם על גדת אגם אלמקייס).

ועכשיו הזמן לשאול מה הקשר בין תחום הקצאת הקרקע לאגודות שיתופיות שמסור למשרד החקלאות לבין מועצות אזוריות שבעיקרון כפופות למשרד הפנים? חשוב לשאול גם מהטעם שרבים מבלבלים בין שני העיוותים הגדולים בתחום הקצאת הקרקע במדינה: סוגית שטחי השיפוט המוניציפליים האדירים של המועצות האזוריות (שבהם הקרקע אינה מוחזקת חוזית ע"י המועצה) לבין שטחי משבצת קיבוציים/מושביים (שבהם הקרקע בחוזה חכירה מתחדש עם האגודה).

הדברים פשוטים וגם מתחברים לתסריט שאני מציע כאן לכל מי שנמאס לו להמשיך לנסח פוסטים אקטיביסטים בפייסבוק או לשבור את הראש באיזה הפגנה כדאי יותר לעמוד השבוע, ועל הדרך להפוך במחי החלטה לפריבילג כמו שצריך ולפי הספר, מסוג קיבוצניק או מושבניק או חבר בכפר שיתופי חקלאי. שנאמר, למה לא?

המדריך המקוצר (מאד) לפריבילג

עוֹד נָשׁוּב מָחָר אֶל פִּרְחֵי הַבַּר
שׁוּב נֵלֵךְ אֲהוּבִים בַּשָּׂדוֹת
עוֹד יִהְיוּ מָחָר בֵּין שְׁבִילֵי הַכְּפָר
כָּל יָמֵינוּ אַגָּדוֹת.

כל "היישובים המתוכננים" בארץ נמצאים בשטחי מועצות אזוריות. על מנת שיקום יישוב מאוגד ומתוכנן חדש נדרשת בפועל הסכמה של המועצה האזורית תחילה לאנשים שהתאגדו באגודה שיתופית חקלאית שקיבלה מספר מרשם האגודות. (למרות שנוהלית נדרשת החלטת ממשלה להקמת יישוב) לאחר מכן טוב להשתדך לתנועה שאחד מחבריה בוועדת הפרוגרמות כמו שראינו למעלה.

יעני אם בקיבוץ חשקה נפשך, ואחרי שראש מועצה אזורית רמת נגב התאהב בך ובחבריך וברעיונות שלכם לייצר לו ארנונה ו"תנופת התיישבות", לך תשכנע את מזכיר התק"צ, ניר מאיר, שחשוב מאד להקים קיבוץ חדש ליוצאי ירוחם קרוב לאגם של אלמקייס. אם אופי היישוב שהולם אותך הוא מושב, פנה לנציג תנועת המושבים (שלא סביר שיטרח לדבר איתך כי הרעיון של הקמת מושב חדש לא שגור שם כל כך והם תמיד חוששים לצמצום העוגה). ואם בכפר שיתופי (שזה הכי שיחוק כי גם יש קרקע חקלאית והרבה וגם כל אחד מהחברים יכול לשמור את הכנסותיו האישיות לביתו), מומלץ להגיע להבנה עם דודו קוכמן, מזכ"ל האיחוד החקלאי, איש טוב ויקר המוּנע מחזון המרחב הכפרי, שאף הזמנתיו להרצאה אודות הקואופרציה בכנס האחרון שערכתי במכון מחקר ים המלח.

בהערת אגב, זכורני שיש גם לש"ס אגודה מרכזית להתיישבות בשם "זמרת הארץ" שהקים ח"כ יצחק ועקנין, אשר בסוף ה-90 אפילו שיכנעתי אותו להפוך אותה לתנועה קיבוצית ש"סניקית בפגישה משותפת עם רשם האגודות. אבל זמן קצר לאחר מכן הוא שכח שהשתכנע.

יעני אם בקיבוץ חשקה נפשך, ואחרי שראש מועצה אזורית רמת נגב התאהב בך ובחבריך וברעיונות שלכם לייצר לו ארנונה ו"תנופת התיישבות", לך תשכנע את מזכיר התק"צ, ניר מאיר, שחשוב מאד להקים קיבוץ חדש ליוצאי ירוחם קרוב לאגם של אלמקייס

נמשיך. אם קיבלת הסכמה מאחת התנועות, דרכך מתחילה להיסלל. יש לך עכשיו אגודה שיתופית רשומה עם 30 חברים רשומים (רצוי, למרות שהמינימום הוא 7), יש לך מכתב כוונות מראש המועצה האזורית, יש איתך תנועה שמומלץ אפילו שתירשם כחבר באגודה שלך, ועכשיו שב עם התנועה ותכתוב פרוגרמה שבה תציין את כל הדרישות של החברים מבחינת קרקע, מים ואמצעי ייצור עתידיים. מתיירות כפרית ועד חממה לגראס הידרופוני. נפח הקרקע הסביר, טוב שידבר על 100 נחלות בנות 60 דונם לנחלה. קרי 6,000 דונם. חשוב לזכור שמדובר על יישוב מתפתח ועל כן יש לצפות פני עתיד עם דרישת הקרקע/מים.

עם הפרוגרמה העקרונית ביד אחת וראש המועצה ביד שניה ומזכיר התנועה ביד שלישית, מומלץ לתאם פגישה משותפת אצל מנהל המחוז הרלוונטי של בעלי הקרקע (רמ"י) ולחשוב יחדיו היכן ימוקם שטח המגורים של היישוב והיכן תהיה הקרקע החקלאית (שאינם חייבים להיות צמודים). מעת שקושיה זו נפתרה ויש הסכמה עקרונית של מנהל האגף החקלאי במינהל, ניגשים להכנת תב"ע ליישוב בסיוע אגף הנדסה של המועצה האזורית. התב"ע בדרך הטבע תעבור למסלול אישור בוועדה המחוזית והדבר אינו מותנה בקיומו של חוזה בקרקע.

בשלב זה מומלץ שאחד השרים הרלוונטיים (חקלאות, פנים, שיכון) ידע עליכם ויעלה את הצעתכם להקמת יישוב חקלאי מתוכנן חדש להחלטת ממשלה. עיתונות לא מזיקה בשלב זה. במקביל פונים לוועדת הפרוגרמות בבקשה ראשונית לאישור הפרוגרמה שאליה נלווים כל הסכמות הגופים שצוינו. הוועדה תתכנס ותדון תנפיק אישור לפרוגרמה שגיבשתם ואז העניין יעבור לוועדת הקרקעות לאתר שטח ספציפי ולהנחות את מינהל מקרקעי ישראל לחתום עם האגודה חוזה משבצת לפי כמות הקרקע שתימצא בפועל. והנה נהייתם פריבילגים. באחריות. אגב, קיים מסלול חלופי נדיר יותר אבל מקצר הליכים מופלא, וזה פשוט למצוא יישוב מתוכנן קיים מסוג קיבוץ או מושב או כפר שיתופי שתושביו מועטים מסיבות שונות ופשוט להצטרף אליו כגרעין. כאן לא צריך דבר זולת פניה לוועדת הפרוגרמות בבקשה להגדלת תקן הנחלות במשבצת או מספר הנחלות.

והנה אתה חבר באגודה שיתופית ביישוב חקלאי מתוכנן כהגדרתו, ופה רק מתחיל הכיף. בהיותך יישוב שיתופי מאוגד תהיה פטור על פי חוק מהגבלות חוק ועדות הקבלה שחלות על יישובים קהילתיים ותוכל לעשות סלקציה כלבבך לכל מי שלא ייראה לך. יש פה קושי פסיכולוגי ראשוני לרכי לבב אבל בטוחני שתתגבר כמו כולם שבסה"כ מעדיפים לחיות בקרבת דומיהם. במיוחד בכל הקשור לניסוח אופיו של "המרקם החברתי" המופלא שמגדיר את הקואופרציה המוגשמת המופלאה שיצרת עם חבריך (וזה כבר נושא למדריך אחר).

אחרי זמן קצר נוסף תגלה גם את שפע הברכה שמשפיעה המדינה של כולנו על יישובים מאוגדים שיתופיים בדמות הטבות מס ייחודיות שמאפשרות לנכות צריכה פרטית של חברי האגודה כאילו היתה הוצאה עסקית (סעיף "אחזקת אדם" המפורסם). ז"א מה שאסור בתכלית האיסור למשפחה בת 12 נפשות בבני ברק או נתיבות או רהט שרוב הוצאתה לצריכה, מותר גם מותר ואף מעוגן בחוק לחברי קיבוץ. אגב, חישוב קל ולא מהוון של ערך ההטבה הכספית הזאת לבדה, למגזר הקיבוצי מקום המדינה מעלה סכומים תפלצתיים שגדולים פי 10 מכל המחיקות שמחקה המדינה בהסדר ההתיישבות.

כשיימאס לך להיות פלאח ולעבד את הקרקע שהמדינה נתנה לך בחינם, תגלה שלא נורא. בכל זמן נתון פונים אליך יזמים בהצעות שונות ומשונות. מהקמת גן אירועים לחתונות על הקרקע שקיבלת ועד לטייקונים רציניים שמציעים לך להקים שדה של טורבינות רוח או פאנלים סולאריים בקרקע על חשבונם וכנגד תשלום שוטף ונכבד אליך (סליחה לקופת האגודה). והם פונים בעיקר אליך, כי המדינה הסכימה בטובה לשלם למיזמי אנרגיה מתחדשת גדולים אך ורק אם יתקשרו עם בעלי קרקע בחוזה ארוך מולה. ואתה כזה.

יצחק מגל, עולה חדש מעיראק, דודו של הכותב ודור ראשון לקיבוצניקים-פריבילגים במשפחה, על רפסודה בבריכות הדגים של קיבוץ מעגן מיכאל, 1955

ברכה עצומה נוספת שממש לא ציפית לה, תתגלה מהיות היישוב שלך זכאי לשלוח נציג למליאת המועצה האזורית שתמכה בהקמתך קודם. פתאום תגלה שאתה שותף מלא למקור הכנסה נוסף בדמות כל ההכנסות מנישומי הארנונה שאינם יישובים כמוך ונמצאים בתחומי המועצה שלך (בסיסי צבא, מפעלים, אתרי תיירות וכו'). וכך, למשל, המועצה האזורית שלך מחזירה ליישוב שלך בחזרה את כל מס הארנונה ששילמת בדמות תקציב בזבוזים לוועד המקומי שלך (הכוונה בנוסף לכל השירותים המוניציפליים שתקבל).

אתה תוכל לבחור את אופיו של החינוך לילדיך, תוכל לקבוע עם מספר מועט של חברי מליאת מועצה לאן ינותבו כספי המועצה, תשתתף בוועדות מכרזים ואף תהיה חבר בוועדה המקומית לתכנון ובניה שבמסגרתה תוכל להצביע בעד היתרים לכל יזמות במרחב המועצה או לדחות כאלה שלא יתאימו לך. עם הזמן תגלה שברקע היותם של רוב חברי מליאת המועצה מיישובים מאוגדים חקלאיים כמותך, תוכלו ביחד להשתמש בכספי הרשות המוניציפלית לקדם את עסקיכם. לסלול דרכי גישה ייחודיות, להקים בריכות (עם מקפצות וגם חימום לחורף), לבנות מותג אזורי, לקדם פסטיבלים ואירועי תרבות וכל רעיון שיתאים לכם ויקדם את רווחת היישובים המיוצגים במועצה בלבד.

אבל בעיקר תגלה שאין כל חשיבות לעובדה שעיקר הכנסות הארנונה של המועצה האזורית שלך בכלל לא מגיע ממך או מחבריך ביישובים השיתופיים המיוצגים במליאה וכי יצרני הארנונה העיקריים (צבא, מפעלים, מלונות) כלל אינם מיוצגים במליאת המועצה שבה אתה וחבריך מחליטים מה עושים את כספם.

סוף דבר

כל המתואר כאן עוסק בלעדית בקרקע חדשה שנגרעת מעתודות הקרקע של מדינת ישראל. קרקע מדינה, נטולת היסטוריה ונרטיבים מיוסרים על אודות גאולתה ואשר קשה מאד לטעון כי לאלה שקיבלו אותה יש זכות עודפת כלשהי על יתר יושבי הארץ. מאז בג"צ הקרקעות, עיקר עיסוקה של ועדת הפרוגרמות הוא באישור פרוגרמות חדשות אבל בעיקר בתיקון פרוגרמות קיימות בדרך שרובה ככולה הגדלה. מעולם לא נתקלתי בבקשה מוועדת פרוגרמות להקטנת נחלות. הנה לדוגמא קטע מפרוטוקול מייצג:

או למשל ריכוז ההגדלות לפי מועצות אזוריות ורק בשנת 2018 (80,000 דונם):

אם נמשיך ונפשפש בדיוני ועדת הפרוגרמות (ממליץ בחום לשוטט בקישור הזה בכדי ללמוד את טיב הארגומנטים שמועלים) נמצא שם בין מאות הבקשות שנענו גם את בקשת קיבוץ ניר דוד שהוגשה רק בדצמבר 2013 יחד עם עוד שני קיבוצים לתוספת של אלפי דונם בסה"כ. התוספת שביקש וקיבל ניר דוד לשטחו שקולה לרבע משטח העיר בית שאן של קרקע חדשה ונטולת נרטיבים אודות הסבא שייבש את הביצה. סביר להניח שמרגע שצורפה הקרקע לרגבים האחרים שניר דוד מחזיק, היא נדבקה בשובל הסיפורי שקידש אותה בין לילה.

וכך חזרנו לתחילתו של המאמר: ההיסטוריה היא מה שמתרחש בזמן שאתה נגרר לדיון על ההיסטוריה.

*

הכותב הוא חוקר שפה וחבורות משמעות. חבר קיבוץ הר עמשא שבמועצה תמר (קיבוץ בהסבה למושב שיתופי) מסוף שנת 1996. הגיע לקו התפר בדרום הר חברון כדי לקדם שת"פ עברי-ערבי אבל גויס לשרת כמזכיר הקיבוץ ומרכז משק 14 שנים, חבר מליאה במועצה תמר, יועץ למערכת החינוך שלה ומייסד מכון מחקר ים המלח ומנהלו בין 2014 ל-2020. מכון מחקר שקם בהשקעה כבדה של תמר, יחד עם המשרד לשיתוף פעולה איזורי, אוניברסיטת תל אביב קרן פורטר וקרן יק"א.

בשנת 2003 ולאחר מאבק נפתל בן 5 שנים כנגד המחלקה המשפטית של התנועה הקיבוצית והסוכנות היהודית, הביא תקדימית להוצאת התנועה הקיבוצית מאחיזתה בקיבוץ שאותו הוזמן לשקם ואותו ניהל ואשר את קרקעותיו ונכסיו יעדה התנועה לעצמה ולקיבוצים מבוססים אחרים שחבריהם ניהלו את מוסדותיה.

ברקע היכרותו עם הנושאים למעלה, הוזמן לאחרונה להעיד בפני ועדת הגבולות דרום שדנה בין היתר בגורלה של המועצה האזורית תמר. והוא באמת העיד.

בא/ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך 16 שנות קיומו של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים התורמים מכשרונם לאתר והקהילה שנוצרה סביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, ועל מנת להמשיך ולפתח את האתר בערבית, שעם קוראיו נמנים רבים ממדינות ערב, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם.

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

  1. דניאל דה מלאך

    תודה על מאמר מאיר עיניים. חסרה כאן נקודה אחת חשובה. מאחורי ההעדפה לתנועות ההתיישבותיות עומדת העדפה להתיישבות הכפרית היהודית כדי שתרחיב את השליטה היהודית בקרקע ותדחק את רגלי הערבים. כשמבינים שהמטרה היא דחיקת הערבים מבינים גם למה בדרך כלל ההעדפה היא לגופים מאורגנים שיש סיכוי שיחזיקו יותר זמן ויסכימו להעדיף יישובים שבמצב כלכלי קצת פחות טוב.

  2. אלון לוי

    כמעט כל משפט פה מרגיש כמו קצה חוט שצריך עוד להעמיק בו, ובחור התולעת שהוא מוביל, אל נבכי הסבך האינסופי של חומה ונדל"ן, קפיטליזם בן-דורי ופאודליזם של המאה ה-21. תוך כדי שקראתי תהיתי לעצמי כיצד מערכות, שכוונתן טובה, מתעוותות לבסוף תחת מי שמכיר את הפרטים ויודע לשחות בז'רגון המשפטי-רגולטורי ומכין את הדרך שבה החלטות ודברים מתקבלים. המחשבה הזאת גם מעלה את השאלה כיצד והאם ניתן לבנות מערכת שאי אפשר להטות אותה באופן כזה וכיצד, אם בכלל, ניתן לתקן את הקיים. תוך כדי גם תהיתי לעצמי האם יש פה מעין "מדריך" והאם אוכל אני באמצעות המאמר הזה לעשות קצת כסף. אבל אז הבנתי שזה לא באמת כזה מפעיל אותי, והרבה יותר מעניין להבין את המערכת מאשר להאמין בה.

  3. מיכאל

    המאמר המעניין של בן שבת מציג חלק מהתנהלות משטר המקרקעין כאילו מדובר בקונספירציה חובקת עולם, אשר מטרתה העברת הון ומשאבים לאותו מיעוט קטן, פריבילגי, רב אמצעים, זכויות וכוח.
    יש שתי בעיות עיקריות עם התזה הזו. הראשונה היא, המחשבה כי מדובר במזימה. אין רחוק מכך: מדינת ישראל פועלת לעידוד ההתיישבות. היא עושה זאת בהצהרתיות, גאה בכך, ורואה בכך הגשמה של אחד מהאידיאלים של הציונות (מישהו אמר קולוניאליזם?). זו לא מזימה כנגד רוב התושבים של ישראל, להפך. בן שבת מראה לנו כיצד כל אדם (יהודי וציוני כמובן) יכול לקחת חלק במעשה הזה, בצורה חוקית ומסודרת. ירצה אדם ויצטרף לישוב קיים, ירצה אחרת ויקים ישוב בעצמו (אגב, מעשה מסובך מאוד שמצויר כאן כקלי-קלות). מכאן למחשבה על חלוקת קרקעות כמזימה מרחק רב.
    שנית, תיאור האחזקה בקרקע בימינו כהפיכה מיידית לפריבילג (רוצה לומר, עשיר) היא בעייתית בלשון המעטה. התפיסה כי בימינו אחזקה של קרקע בהתיישבות מרוחקת בדרום או בצפון היא שוות ערך לפריבילגיה היא פשוט חסרת אחיזה במציאות. כן, מדינת ישראל תתמוך בהקצעת קרקע לאותו אדם שבוחר להתיישב אי-שם, אבל בחירה שכזו מצד המתיישב יש לה השלכות אישיות שלא מתאימות לרוב האנשים: עובדה, רוב הישראלים לא בוחרים לגור בפריפריה, ולא סתם. מעבר לכך, החזקה של דונמים רבים בנגב או בגליל אינה שווה להחזקה של דונמים במרכז, מן הסתם. מעבר לכך, קרקעות חקלאיות היום אינן מספקות עושר כמו בימי עבר – עיין ברשימת עשירי ישראל. גם הקיבוצים העשירים לא עשו זאת ממון מחקלאות אלא מתעשייה. אם יש כסף בקרקע של ההתיישבות זה רק בישובי המרכז, שם אכן רוכשים וילות יקרות במושבים – אבל על כך לא הדיון ולא המאבק (מעניין למה..)

    למרות כל זאת, אין ספק שיש לתקן הרבה מהחוליים של משטר הקרקע הישראלי, ובראש ובראשונה הניהול שלו בידי גופי מדינה שאינם מייצגים את האוכלוסייה כולה (כפי שכותב בן שבת בצדק רב) ויצירת צדק חלוקתי בהכנסות מהמיסוי על הקרקעות באמצעות ועדות הגבולות ופירוק המבנה המוניציפלי המבוסס על עקרונות אתניים בלבד. עם זאת, יש להבין כי התפיסה שיש לעודד את ההתיישבות היא בלב הקונצנזוס הציוני. שינוי של קונצנזוס זה, שינוי שאני תומך בו, מחייב הכרה בעוולות עבר ועזיבה של מערכת אמונות קולוניאלית, דבר שמתנגש מעט עם המציאות הישראלית, בתוך הקו הירוק ומחוצה לו.

  4. עודד

    הכותב מקדים ואומר שיכתוב "טלגרפית", ואין זה כך. מילא. מעניין לעקוב אחר הנתונים. אבל … סליחה… ( אם מדובר בקרקעות וכו' )… איפה, בדיוק, נמצא הקיבוץ /המושב השיתופי הר עמשא, שהכותב חבר בו? (אם זה לא ברור, אפשר לחפש ב'גוגל'). כן, כן, קרקעות… המגיבים: מלי ועודד אסף

  5. מוני יקים אנטיציוני

    כל זה הוא חלק ממדיניות ציונית מתוכננת היטב לשמירת מעמד העל של הקולוניאליסטים האשכנאזים שפלשו מארופה והם קראו לזה ההגמוניה הפועלית שלמעשה היתה ההגמוניה האשכנאזית כי שני עמים אויבים אנו

  6. עודד זינגר

    מאמר מצויין!

  7. יצחק שפאץ

    המקור היא ההיסטוריה של מדינת ישראל-המדינה שקמה ב-1948 והמדינה שבדרך שנבנתה קודם. אם כבר עוסקים בתושבי בית שאן שמנהלים מאבק על האסי: בית שאן נכבשה ב-1948. רוב תושביה נמלטו לפני ובזמן הכיבוש. מדוע רוב? כי נשארו עדייןתושבים אחרי הכיבוש ועברו/הועברו לנצרת. התהליכים קיבלו בסיס חוקי עם חקיקת חוק האפוטרופוס לנכסי נפקדים. איך נאמר? טול קורה..
    אנחנו בנויים על קדושת חירות הקניין? הקדושה לא נוצקה רק ב-1948.

  8. רחל

    האם יש לך נתונים על כמה התאגדויות מהסוג שאתה מתאר נוצרו או נוספו בשנים האחרונות? לפי מה שכתוב במאמר שלך זה ממש קל להתארגן, ו"לזכות" בקרקע הנכספת, ואח"כ גם להפוך את הייעוד שלה מחקלאי לאחר. מדוע לא יותר אנשים פשוט עושים את זה? אולי כי זה קשה? אולי זה בשטחים מרוחקים (כמו הר עמשא נניח). למיטב ידיעתי זה ממש לא קורה הרבה אבל אולי תחכים אותנו. כמו כן לא ענית על הטיעון שבעצמך העלית – בדבר הצורך – נכון או לא אפשר להתווכח – להשאיר שטחים פתוחים ו/או לשמור על חקלאות תוצרת הארץ – לעומת עוד ועוד בנייה צפופה ומסחרית.
    לא התייחסת לתפקיד של רשויות התכנון " הרגילות", שהן המקבלות החלטות לגבי שינוי ייעוד שטחים בתוך הקרקעות של הקיבוצים, אשר יש בהן בהחלט נציגים של עיירות פיתוח, ובכל מקרה כל אחד יכול להתנגד בהן. בקיצור, נשמע קצת חד-צדדי ומגמתי.