סתם (עוד) יום של חול ברשות לתכנון

נספח א' למאמר "מורה נבוכים לפריבילגיה הקרקעית בישראל"
דוד בן שבת

"וְהָאָרֶץ לֹא תִמָּכֵר לִצְמִתֻת כִּי לִי הָאָרֶץ"
(ויקרא כה כג)

לאחר פרסום מסלול הפריבילגיה הנפתל והמדריך המעשי בתחילת החודש, התקבלו במערכת מספר פניות המבקשות המחשה לדרך בה הדברים קורים כנטען כיום. מנגד, חלק מקביעות המאמר הותקף בטענות כי מדובר בתיאור תהליך תיאורטי שאינו מתקיים בפועל (וזה מעט מוזר, כי המאמר נתמך היטב בהפניות למסמכי מקור ופרוטוקולים של הגופים העוסקים בכך באופן שוטף).

לקינוח עלו גם טענות כי אין להשוות קרקע חקלאית שערכה תלוי בהפעלתה לקרקע לבנייה ששוויה נגזר משוק הנדל"ן. לטענה מוכרת זו ניתנה תשובה במאמר בהסבר אודות שיפוי כספי חסר פשר שניתן בגין קרקע משבצת חקלאית עפ"י הערכת השמאי הממשלתי. אולם תמיד טוב לזכור שמדובר בהגדרות וירטואליות מעשה ידי אדם – קרקע אינה נולדת נדל"ן וכל הקרקעות לבנייה בארץ ללא יוצא מן הכלל החלו דרכן כקרקע פנויה או חקלאית ורק החלטות בשר ודם שרירותיות שינו את ייעודן במשך השנים. בנוסף, בטווח השימושים שבין יעוד חקלאי לנדל"ן קיימים עשרות שימושי קרקע מניבים כדבעי, שאינם חקלאיים ושהותרו משך השנים במסלול הסלמי הישראלי המוכר.

מכל מקום ומכל הסיבות הללו, דומני ויש מקום להציג מקרה אחד קונקרטי שבו קיבוץ אחד קטן בנגב פונה בזמן הווה למוסדות שתוארו, בבקשה להקצאת קרקע בהיקף כפול משטח עיירת הפיתוח הצמודה לו, מה טיב נכסיו המניבים, מה טיב טיעוניו בוועדה, מה מקור ההסתמכות שלו, מה מעניין את חברי הוועדה, מה שיעור הגידול בקרקע התפוסה, כמה חברי קיבוץ בפועל יעבדו בקרקע, מי הנוכחים-נפקדים שאינם נזכרים כלל בבקשה וכיו"ב.

בכוונת מכוון נבחר קיבוץ פריפריאלי קטן עם 120 בתי אב, שלהבדיל מהקיבוצים כרישי הנדל"ן הידועים ממעטפת ירושלים, גוש דן או השרון, עדיין עוסק באופן אינטנסיבי בהפעלה אותנטית חקלאית של רוב שטחי הקרקע שהוקצו לו. המקרה נבחר בהיותו מוכר אישית לכותב שרוחש עד היום הערכה רבה לחברי הקיבוץ ומנהליו עימם ישב בפורומים שונים, לרבות ארגוני קניות ושותפות לגידולי שדה.

מדובר באנשים טובים ועמלים שבחירה ערכית מלווה את מעשיהם ועושים כל שביכולתם ליצור קיום כלכלי עצמאי לקהילתם השיתופית בנגב. עם זאת, הם נעים במסלול מקביל אשר אינו מתקשר עם צרכי היישובים האחרים בסביבתם וכלואים בתוך שיח מתוחם לבעלי עניין מקרב דומיהם בלבד. מכאן קם הצורך לפענח את הבנאליות של דרכי הפריבילגיה הקרקעית כיום.

תכלית מאמר זה היא להמחיש כיצד היום, ביום הזה ממש ולא בהיסטוריה הנרטיבית שבעלי עניין שונים מעצבים כרצונם, מדינת ישראל מעבירה עתודות קרקע ענקיות לחזקת קבע של מיעוט אנשים מצומצם ביותר, בלא מכרז, בלא בחינת כל השפעה סביבתית על אפשרויות ההתפתחות של יישובי פריפריה צמודים וצפופים, בהתעלמות מוחלטת מעקרונות בסיסיים של שוויון וצדק חלוקתי ולקינוח – בחינם. (או כפי שהוסבר במאמר הראשי, תמורת דמי חכירה מיוחדים לנחלות בגובה שקלים בודדים לדונם). אז הבה נצאה לטיול בארץ האפשרויות.

משבצת בגודל שדרות ואופקים יחדיו

סְתָם יוֹם שֶׁל חוֹל
עִם בֹּקֶר כָּחוֹל,
בְּלִי חַג וּמָחוֹל,
בְּלִי חֲצוֹצְרוֹת וָתֹף.
כְּלוּם לֹא קָרָה,
אֲבָל חֲבוּרָה
חִלְּקָה, בְּחַדְרָהּ
קַרְקַע לָרֹב
לַקֹּמֶץ הַטּוֹב.

ובכן, כל המידע מופיע במסמך אחד הכתוב בלשון סתרים שנדמית "טבעית" ונורמלית ומוכרת לכל המשתתפים בישיבה. פרוטוקול מיום 7.11.2018 שהופץ בכט' בנובמבר 2018, המחזיק בסה"כ 3.5 עמודים ודיון "מעמיק" בנפח 4 פסקאות, שבסופו שמונה אנשים העניקו ל-268 חברי קיבוץ קרקע מדינה בחינם בהליך ייחודי של פטור ממכרז ובהיקף גדול בהרבה מכל שטחה של שדרות הסמוכה, למשל, שבה 28,000 נפש.

ניגש לפירוש צמוד לכל אחד מחלקי המסמך, וראשית לכותרתו: "סיכום ישיבה של ועדת פרוגרמות". מדובר בגוף רשמי של משרד החקלאות הפועל בתוך "הרשות לתכנון ופיתוח החקלאות ההתיישבות והכפר" . חזונה של רשות זו כפי שמופיע באתרה הרשמי הינו לפעול "לעיצוב עתידו של המרחב הכפרי בישראל ולמימוש יתרונותיו היחסיים, הובלת פיתוח בר קיימא של חקלאות ישראל ושל מגוון היישובים במרחב הכפרי; הרשות תפעל לקידום ביסוסו הכלכלי והחברתי של המרחב הכפרי, תוך שמירת המורשת ואורחות החיים וטיפוח ערכיו הסביבתיים, ותעודד פיתוח מערכת קשרים בין-יישובית במרחב".

בישיבה כאמור השתתפו שמונה אנשים. ארבעה מתוכם הינם עובדי משרד החקלאות והרשות עצמה. אריכא, אמויאל, ברנר ומזוז. אחד נציג החטיבה להתיישבות: עמר, ושלושה נציגי התנועות: הקיבוצית-עשת, המושבים-יפרח והאיחוד החקלאי-קוכמן. בישיבה לא נרשמה נוכחות של נציגי ציבור מחוץ לפורום הקבוע הלזה, שלא לדבר על המועצה האזורית המדוברת (אשכול) או חלילה אף לא אחת מעיירות הפיתוח – שהאדמות המדוברות נמצאות בקרבתן ומהוות עתודה מתבקשת להרחבתן או פרנסתן – כאופקים או נתיבות.

נעבור לנושא הדיון: בקשת קיבוץ אורים להגדיל את "תקן" כמות הנחלות שלו מ-120 ל-200. "תקן" היא מילה מוכרת, אולם בשימושה כאן נועדה לשוות תקניות אובייקטיבית מרגיעה לקביעה שרירותית לחלוטין וקודמת של אותה ועדה ממש לפיה קיבוץ אורים, שבו כאמור 268 חברים כולל מועמדים , יהיה "זכאי" לקרקע בהיקף של 120 "נחלות". לפי מפתח שרירותי נוסף שבו כל נחלה גודלה הוא בין 30 ל-120 דונמים, נקבע בשעתו כי באורים יהיה גודל נחלה 80 דונם ועל כן, התקן מדאורייתא המחייב מעתה עבור קיבוץ אורים שממנו מתחיל הדיון הוא 80X120=9,600 דונמים.

ומכאן משמעות הבקשה היא תוספת "צנועה" של 80 נחלות נוספות או בסך הכל 6,400 דונמים נוספים בלבד, או פעם ושליש משטח העיירה שדרות או שני שליש מכל שטח אופקים או בדיוק כפול משטח גבעתיים.

רקע הבקשה: משתתפים נוספים הם שלושה נציגי משרד החקלאות ושוטח הבקשה, רייפי גולדמן, נציג קיבוץ אורים. קוצר ההנמקה התמציתי מרשים ביותר בהיותו רקע לבקשה לקבלת שטח הגדול מכל שדרות וכפול מגבעתיים ובחינם. ובכן, 64 מילים שמשקלן בזהב. כל מילה כאן שקולה לקבלת 100 דונמים. קצת היסטוריה חלוצית, טיפה ציונות ולקינוח הדגשת הערבות ההדדית. בתיאור הבקשה חשוב לשים לב שנסמכים על החלטה גורפת אחרת של אותה ועדת פרוגרמות, קרי מקור הסמכות הבלעדי, מסוף 2015. אנא עיינו היטב בהחלטה זו שעליה נסמך גולדמן ובמשתנים שלה:

המסלול המואץ של העברת יתרות הקרקע בישראל למיעוט הנבחר: מאז "בג"צ הקרקעות" 244/00 שהציב פנס תקדימי אל עבר סוגיית הקרקע המחולקת באופן בוטה שאינו שוויוני לאגודת שיתופיות חקלאיות, אנו רואים עד לרגע זה ממש תהליך מואץ ויזום של חיסול כל עתודות הקרקע במדינה והעברתן לחזקה בלעדית לקיבוצים, מושבים וכפרים שיתופיים שהוגדרו "יישובים מתוכננים" ובאמצעות המנגנון שנחשף במאמרי הראשון.

בעיקרו התהליך מתבסס על כמה רגליים:

1. הקניית סמכות שאינה מוסרית, חוקית או חוקתית לגוף נחבא אל הכלים שמעולם לא עלה לדיון ציבורי כלשהוא, המתקרא "ועדת הפרוגרמות". גוף שאינו סטטוטורי ואינו רשות מקרקעי ישראל, המוסמך על אף זאת להנחות על הקצאת קרקע חינם, באופן סלקטיבי ופטור ממכרז לאזרחי מדינה נבחרים שזכו מן ההפקר ומקום מגוריהם הוגדר "יישוב חקלאי מתוכנן".

2. הגדלת הגדרת נחלה חקלאית שעמדה במקור ובמשך עשרות שנים על כ-30 דונמים, עד להיקפים חסרי פשר של 120 דונמים ואף 200 דונמים.

3. הגדלה דרסטית בכמות הנחלות המתוקננות לכל יישוב "מתוכנן" במנותק מגודל האוכלוסייה שלו שלרוב לא השתנה. ככל שאירע שינוי הוא לרוב במספר התושבים המתגוררים ביישוב ולא במספר חברי האגודות השקולים לבעליהן, אשר רק הם הנהנים מהפריבילגיה של התוספת הקרקעית.

4. בורות או חוסר הבנה של השר הממונה על משרד החקלאות בתהליך שקורה מתחת לאפו תוך צביעת התהליך כהמלצת "הגורמים המקצועיים". מנגד ובמקרה של שר מתמחה שבא מהמגזר ההתיישבותי – התהליך פשוט מואץ.

וכך מגיע נציג קיבוץ אורים בעזוז רב לוועדת הפרוגרמות ובסה"כ אינו נזקק אלא רק להזכיר לוועדה את החלטתה שלה, שלפיה יש להגדיל ב-70% את נפח הקרקע "המגיעה" על פי "תקן" לקיבוצו – מ-9,600 דונמים קיימים ל-16,000 דונמים. כל הסבר מעבר לטיעונו זה הוא רק פרפראות להחלטה ואף גורע מעוצמתה. רק למען הנראות מפרט נציג אורים על קצה המזלג אודות הפעילות הכלכלית של הקיבוץ, שמפרנס כאמור 268 חברים ומועמדים, להלן:

עיקר עובדי החקלאות הם עובדים זרים

סְתָם יוֹם שֶׁל חוֹל
עִם בֹּקֶר כָּחוֹל,
בְּלִי חַג וּמָחוֹל,
יוֹם בֵּין יָמִים שָׁוִים.
אוֹר לֹא נִטַּח,
אֲבָל שָׁם בַּכְּרַךְ
עָבַר הַמַּלְאָךְ 
וְחִלֵּק רְגָבִים
לַאוֹהֲבִים.

לא אכנס כאן להסבר אודות הגנת המחיר המובטח ליצור חלב וביצים. המתעניינים יוכלו להיכנס לאתר משרד החקלאות וללמוד אודות המושג מחיר מטרה לחלב או מחיר הביצים. רק להמחשה מה משמעות עסק שמובטח במיכסת ייצור, נקצר ונאמר שהכנסה מקורבת בגין 4 מיליון ליטר חלב היא כ-8 מיליוני ש"ח ועבור 13 מיליון ביצים בשנה מקבלים כ-13 מיליוני ש"ח. הכנסות מגידולי שדה בנפח המצוין עולות על 40 מיליוני ש"ח (עם השתנות בהתאם למחירי השוק ורגישות גבוהה לתמחיר התפו"א במקרה הנדון, שבגידולם מצטיין קיבוץ אורים).

יש לציין כי הבטחת רווחיותה של חקלאות בנגב המערבי נסמכת רבות על מים מוזלים במיוחד (זולים פי 6 או 7 מתעריף מים שפירים ביתיים) שמספק מפעל השפד"ן הארצי. ההפרשות של כולנו שמטוהרות באגנים הידועים באזור שורק מוחדרות לקרקע, מטיילות דרומה ויוצאות במחיר אפסי להשקות תפוחי אדמה ואבטיחים בנגב. מכסות מי השפד"ן לפיכך הינן נכס יקר ערך וניתנות במשורה ובכפוף כמתבקש להמלצות ועדת הפרוגרמות לנציבות המים.

חשוב להבחין כי מבין 268 חברי הקיבוץ, עובדים בפועל בכל תחומי החקלאות בקיבוץ בדוחק כ-23 חברים. עיקר עובדי החקלאות הם עובדים זרים מיובאים.

יש להבחין בנוסף, כי נציג הקיבוץ אינו מהין לפרט לוועדה את כל מקורות ההכנסה שאינם חקלאיים בעליל על קרקע המשבצת, כמו למשל אורחן ומרכז צימרים גדול או תחנת דלק בזיכיון של חברת דור אלון (החברה שהקיבוץ הוא בעקיפין גם אחד מבעליה ביחד עם עוד כמה קיבוצים המאוגדים בארגון קניות "משקי הנגב"). פירוט שימושי הקרקע גם דילג מעל ניצול הקרקע לשדה ענק של פאנלים סולאריים שמניב מדי שנה רווחים מובטחים של מיליוני ש"ח מטעם חברת החשמל ומבלי לנקוף אצבע.

ולאחר הסקירה הזו מגיע תורה של ההנמקה הדמוגרפית, המעניינת כשלעצמה:

מגיע קיבוץ לוועדה של משרד החקלאות שאחראית על הקצאת קרקע חקלאית ומעלה טיעונים אודות מגרשים פנויים לבנייה, אודות קליטת חברים ועזיבת חברים. מציין בכנות כי במשך עשר שנים! התקבלו לחברות בסה"כ 19 חברים שהם גידול דמוגרפי של 7% כאשר מבקשים גידול בקרקע של 70%! מאליו עולה גם הפער בין חברי האגודה הנהנים מאמצעי היצור שצוינו למעלה שמספרם 268 לבין מספר יתר תושבי היישוב, כ-200 נוספים שאינם מקיימים כל קשר לאמצעי היצור החקלאיים, ובסה"כ 470 נפש.

הקיבוץ מפרט כאן את סך הקרקע ברשותו שכוללת תב"ע פוטנציאלית ל-500 בתים. כמוכן את הפרוגרמה שאותה הוא מבקש לאשר (16,000 דונם) אבל גם הקרקע שהוא מחזיק כיום בפועל שמורכבת מקרקע בחכירת קבע וקרקע בשכירות זמנית או למטעים ובסה"כ 18.5 אלפי דונם. בדרך כלל בבקשות מעין אלה, ועדת הפרוגרמות פשוט מנחה את רמ"י להגדיר את הקרקע שבלאו הכי מוחזקת ע"י הקיבוץ בחוזה קצר ולא מחייב, כקרקע משבצת בחוזה ארוך.

וכך פונה נציג הקיבוץ בדחילו ורחימו ומתמצת את עילת הבקשה להגדלת שטח הקרקע בחזקתו במטרה לקליטת בנים חוזרים. קרי יישוב בנגב עם 120 משפחות שעפ"י הצהרתו יוכל לגדול בעוד 22 בתי אב, מבקש בעילה הזו בלבד לקבל 6,400 דונם נוספים בחינם וללא מכרז. ז"א לאחר שהתשתית לבקשה שזכתה כבר לשם קוד נוסף המוכר לאנ"ש: "מתווה אשכול", נפרשה כבר בהתחלה בדמות החלטה תקדימית וחסרת פשר של ועדת הפרוגרמות משנת 2015 שהובאה בפתיח.

כלומר, קבלת קרקע מדינה אשר לא המדינה ולא שלוחה החוקי הבלעדי רמ"י יחליטו על הקצאת חלקים ממנה לאזרחי מדינה מתוך מתן הזדמנות הוגנת ושווה, אלא הקיבוץ לבדו. בהיותו קיבוץ הוא פטור בנוסף כזכור מהגבלות חוק ועדות הקבלה ויכול לדחות ללא הנמקה נקלטים ורק בעילת אי התאמה "למרקם הקהילתי" המסתורי. נציג הקיבוץ מסכם במחווה לארג'ית כלפי הוועדה ובהתניה. אם תאשרו לנו 16,000 דונם כתקן של הקצאת קרקע לדורות לקיבוץ ובאופן הנדרש של חוזה משבצת, נהיה מוכנים "להחזיר" 2,500 דונמים מתוך ה-18,500 דונם שאנחנו מחזיקים כיום בפועל ושמחציתם הינם בחכירה זמנית.

מרתקת תגובת נציגי משרד החקלאות האחרים (מורג, מנהל מחוז דרום ויצקר, מרכז איזורי). קרי, לא רק שלא מתקיים כלל דיון אודות תוספת של קרקע בגודל עיר בחינם וללא מכרז. כל הדיון וכל השקלא וטריא סביבו, מתמצים סביב זיהוי השטחים שיהיה הקיבוץ מוכן לשחרר מאלה שהוא תופס לאורך שנים בחכירה זמנית בכדי לתת לו תקן מחייב מוגדל של קרקע.

ואז לקינוח מגיעה רֹאשת הרשות לתכנון ומסכמת כאמור:

הקיבוץ צפוי לגדול ב-15% ועל כן מתקיימת הצדקה בעיני רֹאשת הרשות לתכנון, להגדיל את שטחו שבחכירת קבע מהמדינה ב-70%. שוב , מ-9,600 דונם ל-16,000 דונם. ההערה היחידה של ראשת הרשות לתכנון הינה טכנית אולם מעידה. הקרקע הזמנית שהוחכרה לקיבוץ משך שנים בחוזים קצרי מועד פשוט תעבור לחזקת קבע שלו בלא מכרז ותהפוך לקרקע "משבצת". בכך מאליו תורחב משמעותית קשת השימושים האפשרית למימוש על גבי הקרקע.

המחשה קטנטנה לכך סיפק קיבוץ אורים בעצמו. כאשר הינך מעבד קרקע חקלאית בחכירה זמנית אתה יכול אכן להתפרנס יפה מזיעתך. אולם כאשר בהינף החלטה הקרקע בחזקתך (או חדשה שקיבלת) הוכרזה קרקע משבצת, המדינה מתייחסת אליה כאל קרקע קבע שבבעלותך. ורק אז תוכל כמו קיבוץ אורים למשל להתקשר בחוזה מובטח ל-20 שנה מול רשות החשמל וחברת החשמל, שבמסגרתו תהיה פטור אפילו מזיעה למען פרנסתך ופשוט תקבל מדי חודש צ'ק עבור החשמל שהפאנלים הסולאריים על אדמתך מייצרים, ואפילו תוכל להרגיש אקולוגי ולעשות לייקים לגרטה תונברג. לשאלה כמה כסף יש כמה תשובות כאן. המודל הכי צנוע הוא כאשר אינך משקיע אגורה ומגיע יזם חיצוני שמשקיע במקומך את כל החומרה של הפאנלים והליך המימון והרישוי. ואז כנגד 1,000 דונמים בלבד מתוך ה-16,000 שנפלו בחלקך מהמדינה המיטיבה, תוכל לקבל צ'ק שנתי ירוק של 4,000,000 ש"ח, לפחות. יש אפילו מוכשרים במיוחד שהצליחו לקבל כספים נוספים מגורמים מזהמים בעולם בשל תרומת השדה הסולארי הערכי לקיזוז פליטות חממה ברקע אמנת קיוטו.

ואם נגענו לרגע בסגולותיה המופלאים של קרקע משבצת, טוב לזכור כי תמצית המחלוקת במקרה קיבוץ ניר דוד ונחל העאסי יושבת על שימוש שאינו חקלאי בקרקע משבצת שקיבל הקיבוץ, שבליבה הוכללה התב"ע שלו (בנוסף לפלישה החוצה ממנה).לסיכום הדיון, נציג תנועת המושבים בועדה, פונה בדחילו ורחימו לנציג הקיבוץ ומברר: האם יואילו ויסכימו לקבל את השטח הענק המבוקש אבל במקום שונה? נציג הקיבוץ משיב באצילות כי נחיה ונראה.

וחתימת הפרוטוקול כצפוי:

עוד יום עבודה מפרך בוועדת הפרוגרמות

יוֹם עָמָל מִרְצִיף נָמָל עַד אֲרֻבּוֹת חֲרֹשֶׁת,
יוֹם בָּהִיר מִקְּצוֹת הָעִיר וְעַד מִכְרוֹת נְחֹשֶׁת,
יוֹם שֶׁל אֹשֶׁר עַד דְּמָעוֹת
לְבַעֲלֵי הַמִּשְׁבְּצוֹת
הַמְּפַזְּמִים בַּגַּנִּים שִׁירֵי חִבָּה.
כִּי עֲדַיִן קַיָּמִים
בָּעוֹלָם הַזֶּה יָמִים
שֶׁצּוֹחֲקִים בָּם, פָּשׁוּט לְלֹא סִבָּה.

וכך הסתיים לו עוד יום עבודה מפרך בוועדת הפרוגרמות החביבה שלנו (ז"א שעה).

שום אזכור מרומז אודות נפח קרקע העצום המוקצה בלעדית ובאופן שאינו מידתי ל-120 משפחות, שום דיון מתחייב בהנמקה ייחודית לעת הקצאת קרקע בלא מכרז, שום דיון בצרכים מרחביים נוספים הנגזרים מחטיבת קרקע כה גדולה, שום התייחסות תכנונית צופה פני עתיד מטעם מינהל התכנון הארצי, ומאליו שום אזכור להיות השטחים המדוברים על גבולה של העיר אופקים על 31,000 תושביה, המשוועת לאמצעי ייצור לכלכלת תושביה הצעירים ועתודות התרחבות למגורים.

כזכור לקוראי העוקץ הנאמנים, במהלך עשרת ימי תשובה שלפני שלוש שנים, נזרקה לפח ההיסטוריה החלטת ותמ"ל של שר האוצר כחלון שניסתה לעשות צדק קטנטן ולהעביר לאלפי זוגות צעירים באופקים קרקע חקלאית עודפת של שלוש התנחלויות מדרום הר חברון שבהן חיים בדוחק 150 בתי אב חברי אגודה יחדיו. או אז הספיק צו ביניים של שופט יחיד תורן בבג"צ שנסמך על להקת מעודדות מהירוקים, מההתנחלויות ומהתנועות שנזכרו לעיל המיוצגות בוועדת הפרוגרמות, אשר הביעו חרדה כמובן "לאסם התבואה" של ישראל.

ובכן דבר לא השתנה מאז. אביא מתוך כתבה ב"דה מרקר" את דבריו הכואבים מהשבוע שעבר של ראש עיריית אופקים, יצחק דנינו:

"המדינה כבר איכזבה את דנינו בעבר, כאשר 'הדירה' מאופקים את קבוצת בני טיפוחיו, צעירים תל אביביים שעמדו מאחורי 'יוזמת נוח'. מדובר במיזם חברתי־כלכלי שמטרתו להקים שכונת מגורים שתהווה אלטרנטיבה למצוקת הדיור בעקבות מחאת 2011, וכך לייצר קהילה חזקה וחדשה בתוך אופקים. חבורת הצעירים הייתה שותפה לתהליכי התכנון של השכונה המקודמת כיום, 'חורשת נוח', שאכן אושרה בוועדה לתכנון מתחמי דיור מועדפים (ותמ"ל) בדצמבר 2016 ומיועדת לאלף משפחות – אולם היא לא תהיה חלק ממנה. התוכנית הציגה מודל של עירוב שימושים, קישוריות לתחנת הרכבת ולעיר הוותיקה, שדרה ראשית מרכזית, מוסדות חינוך פורמלי ובלתי פורמלי ותמהיל בינוי מגוון, אבל שום סעיף לא התאים לקליטה ייעודית המותאמת לקבוצה.

'מדובר בקבוצה מדהימה שיכלה לחזק מאוד את אופקים, והמדינה פשוט שמטה את זה מבין הידיים', אומר דנינו. '200 משפחות תל אביביות, שהיו משפיעות על עשרות אלפים, הגיעו איתי עד ללשכת ראש הממשלה והשר כחלון, אבל כשניסו לתת פטור ממכרז לאותה קבוצה, היועצים המשפטיים הקשו ולא הבינו את השעה הגורלית ואת האינטרס הלאומי שהיה צריך לגבור על תנאי מכרז סטנדרטים. כמו שיודעים לתת פטור לאנשי קבע ושוטרים, גם קבוצות שיכולות לחולל שינוי כלכלי ולחזק את הפריפריה היו צריכות להיתמך, וזה ממש טיפשות של המדינה'."

אסיים בציטוט חוזר של "החזון" הרשמי של הרשות לתכנון חקלאי כפי שמתפרסם באתר משרד החקלאות, עם הדגשות מתבקשות:

"הרשות לתכנון תפעל לעיצוב עתידו של המרחב הכפרי בישראל ולמימוש יתרונותיו היחסיים, הובלת פיתוח בר קיימא של חקלאות ישראל ושל מגוון היישובים במרחב הכפרי; הרשות תפעל לקידום ביסוסו הכלכלי והחברתי של המרחב הכפרי, תוך שמירת המורשת ואורחות החיים וטיפוח ערכיו הסביבתיים, ותעודד פיתוח מערכת קשרים בין-יישובית במרחב".

*

הכותב הוא חוקר שפה וחבורות משמעות. חבר קיבוץ הר עמשא שבמועצה תמר (קיבוץ בהסבה למושב שיתופי) מסוף שנת 1996. הגיע לקו התפר בדרום הר חברון כדי לקדם שת"פ עברי-ערבי אבל גויס לשרת כמזכיר הקיבוץ ומרכז משק 14 שנים, חבר מליאה במועצה תמר, יועץ למערכת החינוך שלה ומייסד מכון מחקר ים המלח ומנהלו בין 2014 ל-2020. מכון מחקר שקם בהשקעה כבדה של תמר, יחד עם המשרד לשיתוף פעולה איזורי, אוניברסיטת תל אביב קרן פורטר וקרן יק"א.

בשנת 2003 ולאחר מאבק נפתל בן 5 שנים כנגד המחלקה המשפטית של התנועה הקיבוצית והסוכנות היהודית, הביא תקדימית להוצאת התנועה הקיבוצית מאחיזתה בקיבוץ שאותו הוזמן לשקם ואותו ניהל ואשר את קרקעותיו ונכסיו יעדה התנועה לעצמה ולקיבוצים מבוססים אחרים שחבריהם ניהלו את מוסדותיה.

ברקע היכרותו עם הנושאים למעלה, הוזמן לאחרונה להעיד בפני ועדת הגבולות דרום שדנה בין היתר בגורלה של המועצה האזורית תמר. והוא באמת העיד.

בא/ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך 16 שנות קיומו של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים התורמים מכשרונם לאתר והקהילה שנוצרה סביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, ועל מנת להמשיך ולפתח את האתר בערבית, שעם קוראיו נמנים רבים ממדינות ערב, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם.

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

  1. רועי

    תודה על סדרת הכתבות המרתקת. כאן אולי המקום להביא דוגמה הפוכה, אבל לא פחות מקוממת. קיבוץ גליל ים, שוויתר על אדמותיו תמורת הון, ולא לפני שבנה שכונת וילות לבנים ממשיכים. לא ברור מה הם ממשיכים שכן לקיבוץ אין יותר שטחי חקלאות. הכאילו קיבוץ הזה גם שומר על מעמדו העצמאי כקיבוץ, למרות שבפועל הוא לא יותר משכונת וילות בלב הרצליה

  2. מיכה רחמן

    הרבה יותר בהיר ומבהיר את המסר מאשר המאמר הקודם. דברים חשובים לנוכח יכולת המוסדות השונים לעקוף את בג"ץ הקרקעות.

  3. ג. אביבי

    המצב בארצנו נראה יותר ויותר כמו איגוד של קיבוצים ומושבים ותיקים שיש להם גם מדינה. מדינת ישראל משרתת את קיבוציה כאילו היא נוסדה למענם. נשאר רק להמתין עד שבהמשך המהלך הקולוניאליסטי הזה (עם מעט הפרזה), יוטל כאן משטר אגררי פאודלי – למען הגשמתו המלאה של חזון האדם הישראלי הלבן והפריבילגי. במחשבה נוספת, זאת בעצם תמצית הציונות – העשרת המעטים הפריבילגים על חשבון 95% מאזרחי ישראל. תחילה מנשלים עם ילידי ובהמשך מנצלים את רוב האזרחים שחיים כאן למען המיעוט הפריבילגי שהציונית נוצרה למענו. על הדרך מאלפים את כל הציבור הישראלי לקבל את התהליך בשוויון נפש ואף בהערצה, בעזרת תקשורת משת"פית.

  4. Hillel Hyams

    שלום לכם
    כתבה מעניינת וכל כך צודקת , מאחר שאני חקלאי מעל ל 30 שנה בעברי ,ואיש אדמה נתקלתי גם אני בחלק מאותם אנשי בצע במחוז דרום כשהגשתי בקשה לחווה מיוחדת בנגב ולהקמת ענף חקלאי חדש בארץ.
    לקח לי יותר מ-10 שנים לבקש שטח לחווה לגידול חדש שבו אני מתמחה , אך לצערי נתקלתי בלא מעט קושיים מצד המערכת ובכללותם מר יואב מורג , וחברו הטוב שיש בראש ועדת התיישבות מר ישראל רוזוליו …. שאותו כבר הספיקו לסלק מהמערכת ומעניין למה ??
    עליי לציין שאני היחידי שבאתי עם תכנית עסקית מסודרת ואישורים של המחלקה הווטרינרית , וכמו כן עברתי וועדת פרוייקטים שנוכחו גם נציגי המנהל .
    לצערי הפסדתי מאות אלפי דולרים בהגשת בקשה זו כתוצאה מכוונות זדון של אותו משרד החקלאות מחוז הנגב שבראשותו עומד יואב מורג ומנגן על התזמורת .
    כמו כן בגלל אותה חבורה של עברייני קרקע שעובדים עבורנו במשרד החקלאות מחוז הנגב גם גרמו לי לבטל הסכם של משקיע בגובה של 2.5 M $
    לצערי קרקעות המדינה נמכרות בסתרים לכל מיני דורשי דבר ובתמורה לכספים ….
    אני לא הסכמתי לשלם כספים במעטפות כפי שדרשו ממני במערכת …!!
    אשמח לשמוע מכם בעניין ומה ניתן לעשות .
    יש ברשותי את כל המסמכים הרלוונטים מהרשויות .חייבים לעצור את השחיתות !!
    הקרקע שייכת לכולנו !!
    בברכה הלל
    0528276259
    ph@oxenhendler.top