מדריך למפגין/ה בתקופת הסגר

הבלבול רב. לראשונה בתולדות המדינה, מכהן בראש הממשלה נאשם במשפט פלילי. הוא נהנה מתמיכת רוב פרלמנטרי בזכות הפרה בוטה של הבטחת יסוד לבוחרים מצד כחול-לבן, העבודה והשרה לענייני אורלי לוי-אבקסיס. הוא מסית ללא הפסק נגד שלטון החוק, המשטר הדמוקרטי וטוהר המידות. הוא משסה את קהל מעריציו במשטרת ישראל, בפרקליטות המדינה וביועץ המשפטי לממשלה – שאמנם ראויים לא אחת לביקורת עניינית, אך לא למתקפת כזבים שיטתית ומסיתה.

הוא מונע מינויים בכירים בשירות המדינה, לרבות פרקליט המדינה ומפכ"ל משטרת ישראל; נוח לו כשישנם ממלאי מקום זמניים שמצויים בחוסר ודאות לגבי עתידם ולכן הם אינם עצמאיים מדי. ניכר לא אחת שהמשטרה מיישרת קו עם לחצי השר אמיר אוחנה שמכהן בפועל כשר לביטחון משפחת נתניהו. ניכר גם שהרוב הפרלמנטרי המרקיב שבו מצויה חבורת חנפנים כוחנית, עילגת ודורסנית שאותה קידם נתניהו הן בממשלה והן בכנסת, פועל ללא לאות כדי לקדם חקיקה שפוגעת בצורה בלתי מידתית בזכויות האדם והאזרח בשירותו של המנהיג המשסה בתולדות המדינה וכדי לרסק כל מוקד התנגדות פוליטי או ציבורי.

וכך, האיש שהסית לבדו או במחיצת אנשיו נגד ארגוני זכויות האדם, האזרחים הערבים, מנהיגי הציבור הערבי, השמאל שאינו קיים עוד והמרכז המרוסק, מתמקד בשנים האחרונות בהסתה שיטתית נגד התקשורת שנותרה חופשית (חלקה הגדול פועלת בשירותו של המשסה באמצעות מהלכים שחלקם יכולים להתגלות כפליליים בתום משפטו הפלילי ואולי גם לאחר מכן), נגד אנשי תקשורת ספציפיים, נגד מערכת אכיפת החוק ונגד מערכת המשפט בכלל. במקביל הוא דואג לסירוס שומרי הסף, למינויים נוחים כדוגמת מבקר המדינה ונציב שירות המדינה הנוכחיים, לעיקור כוחו של הפרלמנט ולהחלשת יכולת הביקורת של מערכת המשפט המוכפשת.

כל אלו (מבלי לומר מילה על משטר האפרהייד בגדה) מציבים סימן שאלה גדול מעל המשטר הדמוקרטי הישראלי. אך בחסות הקורונה, מתחוללת כעת גם נגיסה בלתי מידתית ומסוכנת במיוחד בחופש הביטוי ובחירות ההפגנה. אין טעם להלאות באשר להשתלשלות הדברים בשבועות האחרונים. הכל פרוש לעינינו: מינוי פרויקטור שהפך כצפוי לשעיר לעזאזל של ראש הממשלה וחבורת מיקי זוהר, דחיית כל המלצות אנשי הבריאות לכונן סגר מודרג וממוקד במוקדי תחלואה בלבד מטעמי לחץ פוליטי (שלום לכם, השר המורשע דרעי והשר לשעבר שחשוד בעבירות פלילית, מר יעקב ליצמן), דחיית המלצות מומחי הכלכלה והטלת סגר מופרך וטוטאלי שימיט אסון כלכלי על מיליוני ישראלים רק כדי לבלום את ההפגנות במתחם בלפור, כדי להימנע מעימות עם שותפים פוליטיים ולהמשיך לשרוד על כס ראש הממשלה בתקופת משפטו הפלילי של נתניהו.

הוא זוכר היטב כיצד נשפט אולמרט כאחד האדם לאחר שהפך לאזרח רגיל, ונחוש לעשות הכל כדי להישפט כראש ממשלה עתיר כוח ומאיים (תחשבו על עוצמת הלחץ של עדי המדינה מולו), כמי שמצוי כל הזמן בעמדה מאיימת מול המשטרה והפרקליטות, כמי שנחוש למנוע את חשיפת הפרשות הנוספות שטרם נחקרו כראוי (וברור שלאחר סילוקו מתפקידו, הוא יראה כיצד צצים עדים, נחשפים מסמכים ואלומת אור בוקעת מעל ראיות נוספות נגדו).

לכן עבר כעת התיקון לחוק הקורונה שמונע הפגנות גדולות בכלל וכן הפגנה גדולה מול מתחם בלפור בפרט. מכוח התיקון הותקנו תקנות בידי הממשלה והן אושרו בוועדת חוקה, חוק והמשפט של הכנסת בתמיכתם המבישה של שני חברי כחול לבן בוועדה קיומית זו.

לכן נציע בקצרה מדריך למפגין ולמפגינה בכלל ובתקופת הסגר בפרט: כיצד תפגינו במתחם קילומטר מהבית? כיצד תפגינו  מול בתי שרים? ועוד.

1. מי שיכול/ה להפגין במרחק קילומטר מביתם, שיעשו כן לבדם או במחיצת חברים. עד 20 איש בקפסולה תוך עטיית מסיכות ושמירת מרחק בן שני מטרים זה מזה.

2. מותר לקיים מספר הפגנות של 20 איש כל אחת במתחם הקילומטר. יש להקפיד על עשרות מטרים בין קפסולה לקפסולה, בין 20 איש ל-20 איש אחרים.

3. הפגנות מול בתי שרים: בשלב זה יוכלו רק מי שגרים עד קילומטר מבית השר להפגין מולו. לאחר תקופת הסגר – שנתניהו ינסה להאריכה ככל יכולתו – יוכלו גם האחרים להצטרף.

4. פסק הדין מאפריל 2017 שניתן בבג"צ בעקבות עתירת מני נפתלי וראשי מחאת כיכר גורן, קבע לאור הסכמת משטרת ישראל ופרקליטות המדינה מתווה הפגנות ומשמרות מחאה מול ביתו של ד"ר מנדלבליט (פרשה שבה ייצגתי את ראשי המחאה במחיצת עו״ד יובל יועז). הדגש הוא על איזון בין זכות הפרטיות (זכות יסוד חוקתית) וזכותו של איש הציבור ומשפחתו וכן של השכנים לשלווה, לבין חופש הביטוי וחירות ההפגנה (זכות יסוד חוקתית שמונחת בתשתית המשטר הדמוקרטי). נקבע שם מתווה ספציפי: משמרת מחאה שקטה של יחיד או זוג במרחק 70 מטרים מהבית. משמרת מחאה שקטה של 3-5 מוחים במרחק 120 מטרים מהבית. הפגנות של ממש אושרו אך ורק בכיכר גורן שממוקמת במרחק 400-500 מטרים בקו אווירי מהבית.

5. ניתן להקיש מפסק דין זה וכן מפסקי דין נוספים, ולראות שגם אם לא קיימת תקנה ספציפית בנדון, ברור שיש לפעול בהתאם לכללים המנחים שהתווה בג"צ הן לגבי עובדי ציבור בכירים והן לגבי נבחרי ציבור. כך למשל, סביר למקם הפגנה שמונה עשרות אנשים במרחק 300-400 מטרים מבית השר. אדגיש שכעת ניתן להפגין באופן זמני אך ורק במתחם הקילומטר.

6. ככל שמדובר במי שגרים ליד בית השר (עד מרחק קילומור מביתו), מותר למשטרה למקמם במרחק של כ-300 עד 400 מטרים לערך.

7. למשטרה מסור תמיד שיקול דעת ספציפי בהתאם לנסיבות הספציפיות בכל הפגנה ובכל מקום. עליה להפעיל את שיקול הדעת במידתיות.

8. לטעמי, יש להעניק מעמד בכורה לזכות ההפגנה במשטר דמוקרטי.

9. לכן יש לאפשר משמרות מחאה שקטות גם לאורך שעות ולא רק במשך שעה.

10. לכן יש לאפשר משמרת יחיד או זוג בשקט מוחלט גם במרחק 70 מטרים מהבית כאמור.

11. לכן יש לאפשר משמרת שקטה של 5 מפגינים במרחק 120 מטרים מהבית (כאמור בפסק הדין של בג"צ בפרשת הפגנות מנדלבליט).

12. וכן יש לאפשר גם הפגנת 20 איש בקפסולה (או יותר מ-20 איש במספר קפסולות שמרוחקות זו מזו מרחק עשרות מטרים) במרחק 300-400 מטרים בערך מהבית.

13. כאמור, הדברים גמישים, תלויי נסיבות ומותנים באיזון בין זכות הפרטיות וכן השכנים לשלווה לבין זכות ההפגנה.

14. ככל שהפגנה רועשת יותר, כך ניתן לקיים אותה במשך פרק זמן מוגבל יותר. בשעה 23:00 אסור להרעיש עוד, אך מותר להפגין בשקט.

15. ככלל, רצוי להידבר עם המשטרה במקום בצורה נעימה ככל הניתן. פעמים רבות פותרים כך מחלוקות מקומיות, יוצרים אווירה נעימה ומבטיחים את סיוע השוטרים למימוש זכות ההפגנה.

16. יש לשמור על הבריאות. על עצמנו. על אחרים. אין לצאת מהבית ללא מסיכה. יש לשמור מרחק. אין צורך להתחכם. אלפי הפגנות בכל המדינה תוך שמירת החוק יובילו בסוף לקריסת הניסיון לכונן כאן דיקטטורה. הדמוקרטיה תנצח.