מה בעצם יש לחגוג בקמלה האריס

היא לא פמיניסטית, היא חביבת המיליארדרים, מכונה על ידי פעילים Super Cop. כניסתה של האריס לבית הלבן היא אכן משמעותית מבחינה פורמלית, אך ההתלהבות הגורפת מהיותה אישה ולא לבנה מתעלמת משורה של עוולות כלפי אוכלוסיות מוחלשות שעליהן ניצחה בתפקידיה הבכירים
ציפי ערן

הפייסבוק שלי מאוד חוגג בימים האחרונים, גם מתוך הקלה שטראמפ הפסיד בבחירות (לכאורה, לדעתי השמחה מעט מוקדמת, אבל זה כבר למאמר אחר). מכיוון שהפיד שלי הוא פמיניסטי, הוא חוגג בעיקר על ניצחונה של קמלה האריס שמנפצת תקרות זכוכית. המון, המון! פוסטים צוהלים שנבחרה בפעם הראשונה אישה, בפעם הראשונה אישה שהיא גם שחורה/דרום אסייתית, לבית הלבן, בתור סגנית הנשיא.

אני לא אוהבת להיות משביתת שמחות, אני מעדיפה להיות בין החוגגות. אבל מצאתי את עצמי פחות מסוגלת הפעם. כי הפוסטים החוגגים הם בעיקר, איך לומר, שטחיים. מהותניים מדי. נכון – זו אבן דרך. אני לא מתעלמת מזה, ולא חושבת שזה נטול חשיבות. אבל כבר היו לנו בעולם מנהיגות נשים שלא עשו טוב, לא לנשים ולא לעולם. אני בלשון המעטה לא בעד לחגוג רק כי אישה ניצחה במשהו. נשים הן לא באופן מהותני יותר טובות, והרעיון שהן כן יותר טובות הוא סקסיסטי בפני עצמו. ייצוג לא יכול להיות מרודד רק לצבע עור או מגדר: ניתוח של ייצוגים הוא כלי. בחברה שבה לא רואות נשים או א.נשים לא לבנות בעמדות מפתח, אכן יש בעיה וצריך לשנות את המערכת. אבל זה לא אומר שכל אישה אינדיווידואלית באשר היא שמגיעה לשם היא סיבה למסיבה. זה מאוד תלוי מי האישה, ומה היא תעשה עם הכוח שלה.

אז קמלה. אנחה כבדה מתמלטת מפי בכל פעם שאני כותבת את שמה, כי אף על פי כן ולמרות הכול, בכל זאת מרטיט בי משהו לראות אותה חוגגת את הניצחון ההיסטורי.

אז הידד! תקרות מנופצות ורגע היסטורי וניצחון על טראמפ. קחו לכן רגע לשמוח. מפרגנת. אבל איך אפשר אפילו לרגע להתעלם מזה שמשתרע לפנינו עתיד של לפחות מספר שנים בהנהגת צמד שבהרבה מקומות במפה הפוליטית נחשב לשמרני והריאקציונרי ביותר שהיה אפשר לדמיין מהצד הדמוקרטי? בניתוח פשטני ביותר, נראה לי שזה או כי רוב הא.נשים לא באמת כאלה פרוגרסיביים או שחסר להםן מידע, או שהם פריווילגיים באופן משמעותי, ולכן להם כן יש על מה לשמוח, ופחות אכפת להם ממי שאין להםן סיבה. גם אם זה לא במודע. הקבוצה האחרונה כוללות את מה שמכונה הפמיניזם הלבן.

פמיניזם לבן הוא גם נושא להרבה פוסטים אחרים, אבל אסכם ממש בקצרה כאן למה אני מתנגדת כדי לתת הקשר: כבר התייחסתי למהותנות המגדרית שבייצוג – מספיק שזו אישה, ולא צריך לבדוק יותר מדי מקרוב אם היא בעצם טובה לנשים או לקבוצות מדוכאות בכלל. זה פמיניזם שמאמין בתאוריית ה-trickle down, שלפיה יש ערך בהיות אישה בעמדת כוח, גם אם היא עצמה לא מייצגת פוליטיקה "טובה", כי באיזשהו זמן בעתיד זה ישפר משהו עבור כל הנשים. טריקל-דאון לא עובד בכלכלה והוא גם לא עובד בפמיניזם. זה פמיניזם שלא רואה או מבין מה המצב של קבוצות מדוכות ואיך העולם נראה מנקודת מבטן, כי הוא מתחיל ונגמר במשוואה אני אישה == אני מדוכאת. אבל לא ככה עובד דיכוי נשים, ורק מי שבראש הפירמידה יכולה להאמין בכך.

אז בואו נסקור את הרקורד הפוליטי של האריס, ומתוך כך, ננסה להבין אם יש מה לשמוח על נצחונה.

קמלה האריס. "עובדת עבור האימפריה". צילום: CC BY-SA Gage Skidmore

הזכויות שעומדות לה

1. כשהיא עמדה בבחירות לתפקיד התובעת המחוזית בסן פרנסיסקו, היא הבטיחה לא לבקש אף פעם עונש מוות למורשעים, ואף עמדה איתנה מול לחצים לעשות כן במשפט מתוקשר על הריגת שוטר. הסנאטוריות של קליפורניה (שגם אותן לא אהסס לבקר) ברברה בוקסר ודיאן פיינשטיין היו נגדה, יחד עם כל המשטרה, הממסד והמפלגה הדמוקרטית לצידן – והיא לא התקפלה.

2. היא כתבה מספר ספרים ופרסמה מאמרים על העקרונות שלה בנושאים של בטיחות ציבורית וטיפול בא.נשים במערכת הפלילית, ובין הרעיונות שלה יש כמה טובים מאוד, כמו התערבות מוקדמת בקרב ילדים ונוער כדי למנוע את כניסתם למערכת הפלילית, שבדרך כלל נמשכת לכל משך חייהם, ומציאת אלטרנטיבות כדי לחלץ מן המערכת א.נשים שכבר נמצאים בה. היא אמרה פעם "החוק לא מיועד להגן רק על מלאכים", כשהכוונה היא שגם לא.נשים שעושים דברים רעים מגיעה הגנה מהמערכת.

3. לצורך יישום הרעיונות האלה, היא תמכה ברפורמה לחוק "מכה שלישית" (three strike law), לפיו בהרשעה פלילית שלישית נגזר על המורשע מאסר עולם, באופן אוטומטי. הרפורמה פתחה פתח לערער ולבטל את גזר הדין האוטומטי. ב-2004 היא הקימה תוכנית " בחזרה למסלול " שאיפשרה לצעירים (18-24) העומדים בפני הרשעה ראשונה להיכנס לתוכניות התמחות תעסוקתית במקום להיכנס להליך הפלילי, דבר שהשפיע מאוד על שיעורי הרצידיביזם (מועדוּת) בעיר.

4. היא תמכה בנישואים גאים, והתנגדה לשני חוקים בקלפי (במשאל עם) בקליפורניה נגד גייז (Proposition 8 שהיה נגד נישואים חד-מיניים (2008), והצעה שאשכרה קראה להרוג גייז (Shoot the Gays initiative, 2015) שאין סיכוי שהיה עובר, אבל ביטולו חסך מהציבור את הצורך להתעסק בזה).

5. היא קידמה דרישות לשקיפות לגבי האופנים שבהם אתרי אינטרנט אוספים מידע על גולשים, וסייעה בהגנה משפטית על "חוק הגנת החולה וטיפול בר השגה", הידוע כ"אובמה-קר".

6. בהיותה התובעת הכללית של קליפורניה, היא דאגה לכך שיוצמדו מצלמות גוף לסוכני משרד המשפטים, ודאגה ששוטרים יעברו הדרכות בנושא גזענות לא מודעת (implicit bias). כתובעת המחוזית בסן פרנסיסקו, היא זרקה תיקים שהיו באופן בוטה מבוססים על פרופיילינג גזעי. היא יצרה מסד נתונית פתוח OpenJustice, הראשון מסוגו בעולם כפי הנראה, ובו סטטיסטיקות על פשע וכן על שימוש בכוח על ידי המשטרה.

7. בנושא ביג ביזנס והסביבה, היא לא היססה לדרוש פיצויים מהחברות הגדולות והחזקות בשוק על זיהום סביבתי, התנגדה לפרקטיקות התעמרות ורדיפה של בנקים (predatory lending), והובילה מהלך לחקיקת זכויותיהם של בעלי דירות חייבים (homeowners) שהובילו לירידה משמעותית בעיקולי בתים (בעיקר של שחורים ואחרים במעמדות העוני).

8. כסנאטורית, מאז 2017, היא הגבירה את קולה בהתנגדות לטראמפ ולמען ביטוח רפואי הוגן, השכלה חינמית ונגד חברות הנפט.

9. היא האיצה תהליכים לטובת בדיקת ערכות אונס, עניין שהוא לחלוטין בגדר הלא יאומן שבכלל צריך לקדם ושכל כך הרבה אנסים מסתובבים חופשי פשוט כי המשטרה/התביעה לא בודקת את הראיות שכבר יש להם.

אז כפי שניתן להיווכח, יש הרבה מה להעריך. מדובר באישה אינטליגנטית, רהוטה, בעלת כישורי מנהיגות מפוארים, וזה אכן לא עניין של מה בכך שהיא אישה שחורה ואסייתית שהגיעה לכל כך הרבה הישגים פוליטיים, ותהא הראשונה בתפקיד סגנית הנשיא.
אבל יש עוד צד לסיפור, והוא פחות נעים.

מה אומרים עליה פעילים ופעילות שחורים בארה"ב

קודם כל אביא כמה קולות של פעילות שחורים/POC מארה"ב. כאזרחית אמריקאית וכבת אדם בעולם שתושפע ממה שקורה בבית הלבן יש לי כמובן זכות להלין, אבל אין לי – כאישה לבנה – זכות לקבוע מה טוב לא.נשים כהים, אז אשמש מאוד בקטנה למגפון לקולות שכרגע פחות נשמעים, ואצהיר שכל ביקורת שלי על עניינים של צבע באים ישירות מהקולות האלה, ואני רק המתרגמת. זה המקום לציין שכמובן שפעילים שחורים אינם מקשה אחת, יש כל מיני. אני מתייחסת ל-radical Black movement משום שגם בכל נושא אחר אני לא מעוניינת במה שיש להגמוניה לומר, אלא למי ששם פעמיו לדרך של צדק לכל, יחד עם ניתוח מעמיק של המושג הזה. חשוב גם לציין שאחת הסיבות שהמועמדות של האריס לנשיאות כשלה הייתה שלא הצליחה לגייס מספיק תמיכה מצד שחורים, בעיקר בדרום ארצות הברית.

בטור נוקב שפורסם במגזין AfroPunk תחת הכותרת "קמלה האריס הייתה קשוחה עם שחורים, לא הפשע" ושמסתיים במילים: "Kamala don’t give a fuck about you niggas" כותב Blake S. מייסד שותף של הפודקסט  Hella Black Podcast שקמלה האריס עובדת עבור האימפריה. הוא מכנה אותה ניאו-קולוניאליסטית, אישה שחורה שעובדת בשביל מערכת של עליונות לבנה. לדבריו, הצבתה בתפקיד הרם באה לשטות בהמונים המדוכאים כאילו מי שהופכת להיות בעצמה מדכאת תוציא אותם לחירות הנכספת.

הטוויטר שוקק ציוצים ושרשורים בעניינה. הנה מעט דוגמאות: 

 

קמלה האריס היא "שוטרת-על" (Super cop)

בתקופה האחרונה תנועות כמו אנטיפה עלו לכותרות, אבל ההיסטוריה של התנגדות למשטרה והכרה במשטרה כזרוע האלימה של משטרים דכאניים (שזה כל המשטרים) היא עשירה וארוכת שנים. היריעה קצרה מכדי לשטוח כאן את כל ההיסטוריה האנרכיסטית, הסוציאליסטית, של הכוח השחור, כמו הפנתרים השחורים (בארה"ב וגם כאן), של איגודי עובדים ותנועות מהפכניות אחרות. אסתפק בכך שאם אתם קוראים אותי כרגע ולא מבינים מה הבעיה במשטרה, אתם כנראה לא אחיי או אחיותיי למאבק. אנסה להסביר להלן מה האריס חוללה בתפקידה כשוטרת הראשית, ותראו שהתמונה לא יפה בכלל גם מבלי להיכנס לארגומנט המהותי לפיו All Cops Are Bastards  (ACAB), סיסמה שאולי כבר יצא לכם לראות.

האריס עמדה בראש כוח משטרתי גדול של המדינה. שווה ערך לאופן שבו התובע הכללי של ארצות הברית עומד בראש ה-FBI. ככזו, היא הייתה באופן מילולי השוטרת הראשית, ומילאה את בתי הכלא באסירים שחורים

עוד הסבר קצר למי שפחות מכירים את המערכות בארה"ב ובקליפורניה בפרט: בתפקידה כתובעת המחוזית של סן פרנסיסקו ומחוז אלמדה, האריס לא הייתה בעצמה שוטרת, אבל המשטרה במידה רבה עובדת עבור משרד התובע. היא מהווה מעין משפך של הראיות שמשמש את התובע.ת המחוזית בניסיון להרשיע א.נשים ולהכניסם לכלא. אם הם לא פועלים לטובת התובע, אין להם בעצם סיבת קיום, אז יש שם קשר בלתי ניתן לפרימה. אחר כך, בתור התובעת הכללית של קליפורניה, האריס כן עמדה בראש כוח משטרתי גדול של המדינה. שווה ערך לאופן שבו התובע הכללי של ארצות הברית עומד בראש ה-FBI. ככזו, היא הייתה באופן מילולי השוטרת הראשית, ומילאה את בתי הכלא באסירים שחורים.

בקליפורניה יש כמעט רבע מיליון אסירים. יותר מהרבה מדינות בעולם. רוב האסירים שחורים, ילידים או לטינו-אמריקאים. אוכלוסיית האסירים משמשת ככוח עבודה חינמי למען המדינה וחברות פרטיות. כלומר – עבדות. שחורה בעיקר. כשהיא הייתה התובעת המחוזית, בין השנים 2005-2002 (היא נכנסה לתפקיד ב-2003), שחורים היו פחות מ-8% מאוכלוסיית סן פרנסיסקו, אך היוו יותר מ-40% מן העצורים.

כשהאריס נהייתה לתובעת הכללית של קליפורניה, היא ירשה מצב שבו שיעורי הפשע ירדו, אך מספר האסירים לא קטן. היו המון בעיות באיסוף ראיות ובהפרת זכויות הנאשמים עוד קודם. בחלק מהמקרים, היא שיפרה תהליכים, אבל במהות – היא הייתה איתנה בהגנתה על שוטרים אלימים ומושחתים, וחסמה מיזמים שביקשו לדאוג לכך ששוטרים לא ינקטו אלימות, כמו תוכנית להצמדת מצלמות גוף לכל השוטרים במדינה (לא רק סוכני המדינה מי שתחת פיקודה המיידי ולא באים במגע הישיר ביותר עם הציבור, כלומר – השוטרים שיורים בשחורים).

האריס התרברבה על זה שהכניסה כ-1600 אנשים לכלא על אחזקת מריחואנה, "פשע" שגם הוא משפיע באופן דיספרופורציונלי על א.נשים לא לבנים. היא קידמה חוק שיכניס לכלא ויטיל קנסות עתק על הורים שילדיהם מפספסים לימודים – ומי הם ההורים האלה המושפעים, אם לא אמהות חד-הוריות עניות שעובדות בתנאים קיומיים ואין להן כסף לנני? ומי אלה, אם לא בעיקר נשים שחורות וחומות? יש לחוק הזה את הבונוס שהוא מפליל התנהלות ומצבים שמקומם ברווחה ושירותים חברתיים אחרים, ולא בבתי משפט.

האריס (באופן ישיר או באמצעות משרדה) התנגדה לשורה של מהלכים שהיו מוציאים מן הכלא אסירים לא אלימים. זה כולל מהלך שחרורים בשל צפיפות יתר בבתי הכלא, מיגור של חוקי "מכה שלישית" (בנושא זה, היא רצה בבחירות *מימינו* של היריב הרפובליקני שלה), ותוכנית שחרור על תנאי כי דאגה שזה יפגע במספר האסירים הפועלים ככבאים ללא תשלום בשריפות הגדולות הפוקדות את קליפורניה. בתגובה למאמצים בקליפורניה לשנות את שיטת הערבות הכספית, שבאופן מוכח משאירה שחורים עניים בכלא לתקופות של שנים מבלי שהורשעו במשהו, האריס ניסתה לבלום את המהלך.

"מילאה את בתי הכלא באסירים שחורים". צילום: CC BY 2.0 Carlos Ebert

אי-צדק לא מטריד את קמלה האריס

דווקא כמי שמדברת הרבה פעמים את השפה ה"נכונה" לגבי כליאה המונית, גזענות וכדומה – הרקורד המעשי שלה לא עומד במבחן. כמי שהתנגדה לכאורה לעונש המוות בכל מקרה ללא יוצא דופן, היא פעלה לחסום בדיקת DNA שיכולה הייתה להוכיח את חפותו של קווין קופר, שנידון למוות. במהלך מאוד האריס-י, כשהיא כבר לא הייתה התובעת הכללית, היא פרסמה שינוי בעמדתה, הכריזה שהיא מקווה שיתירו לו את הבדיקה, ואף הלכה לבקר אותו בכלא. היא נלחמה נגד שחרורו של דניאל לרסן, שישב בכלא בלא עוון בכפו בגלל שחיתות משטרתית, בטענה ש"לא הוכיח את חפותו בזמן". וזה אולי לא מיותר לציין שהפשע שבגינו הורשע לא היה פשע אלים או חמור, אבל זו כן הייתה הרשעה שלישית, אגב חוק "מכה שלישית". היה גם את העניין שהוא לא זכה להגנה משפטית, אבל את מי מעניינות הזוטות האלה, סתם זכויות אדם בסיסיות.

יש גם את כל הדברים שלא עשתה: היא כן דיברה ("המלחמה נגד הסמים היא לא אפקטיבית") אך לא עשתה דבר לקידום הקלות בנושא כשהייתה התובעת הכללית של קליפורניה. היא לא הצטרפה למספר מדינות אחרות שפעלו להסיר את המריחואנה מרשימת הסמים המסוכנים של המנהל לאכיפת הסמים הפדרלי. בקליפורניה, היא התנגדה בפועל למהלכי לגליזציה. וכשסוכניו של אובמה פשטו על נקודות חלוקה של מריחואנה רפואית, היא הוציאה הודעה לעיתונות שאמרה שום דבר בערך. היא התנגדה לחוק שדרש פתיחת חקירה בכל מקרה של ירי קטלני מצד שוטרים, וגם סירבה לספק מידע על שוטרים עם עבר של אלימות ושחיתות, שהעדות שלהם הובילה להרשעות. כשאיגודי השוטרים פעלו לחסום גישה של הציבור להליכי משמעת במשטרה, היא שתקה.

בנוסף לביקורת מצד פעילים על תמיכתה בהתנהלות קלוקלת של המשטרה, קיימת גם ההתנהלות של התביעה: במקרה אחד, אחד מהתובעים שלה פשוט זייף הודאה של אסיר, והיא טענה שההודאה לא הייתה תוצאה של אלימות ולכן צריכה להיות קבילה. בית המשפט הפדרלי לא הסכים, ואף קבל שיש בשטח "מגיפה" של הפרות בוטות של זכויות (Brady violations). גם בית המשפט הפדרלי לערעורים כתב בהחלטה שלא פורסמה שהמשרד שלה הוא חלק אינטגרלי מהבעיה. הוכחה לכך מצויה במקרים רבים, כמו המקרה שבו אחד מהתובעים שלה שיקר לחבר המושבעים במצח נחושה, והיא הגנה עליו. בית המשפט התערב במקרה, ודרש לדעת למה המשרד שלה לא אוכף חוקי עדות שקר, והיא עמדה איתנה מול כל ניסיון בכיוון, עד שהופץ וידאו של המקרה וסיבך את המשרד שלה. כשנחשפה תוכנית ארוכת שנים ובלתי חוקית של "jailhouse snitches" ("מלשינים"), היא נלחמה נגד הסרתו של התובע האחראי ממשפט עונש מוות (כן, כן!), על אף שהתוכנית השפיעה על יותר מ-600 הרשעות, כולל תיקי רצח. ותבינו, שבתי משפט באופן אינהרנטי אוהבים להיות לצד התביעה, אז כששופט אחר שופט אחר שופט טורחים לכתוב בפסקי דין על רמת השחיתות הקיצונית בקרב התובעים, זה אומר דבר או שניים על חומרת הבעיה.

כשהייתה התובעת הכללית, החוק לגבי מגורים של מורשעים בעבירות מין גרם לכך שלרבים לא הייתה אפשרות לחיות בשום מקום, ומספר ההומלסים בקרב האוכלוסייה הזו גדל פי 24. וזה לא שיש לי מקום חם בלב לעברייני מין (ואני גם לא זו שרצה לסגנות הנשיאות עם כזה, אז בואו) אבל א. זכויות אדם זה זכויות אדם, ויותר חשוב ב. עבריינים עשויים לפגוע שוב ביתר שאת אם הם הומלסים. אז היא התנגדה בתוקף לשינוי בחוק, ורק הורתה לקציני הפיקוח לפעול בנושא אחרי פסיקה של בית המשפט העליון של קליפורניה. ועוד דבר: היא יישמה חיפושי DNA מאוד שנויים במחלוקת, שמטרתם הייתה לבדוק DNA של אדם אחד כדי משם לנסות לזהות קרובי משפחה, שיטה שלא רק ידועה בשל מספר טעויות האנוש הגדול הכרוך בה, אלא גם מפרה את פרטיותם של א.נשים רבים ולכן היא בלתי חוקית במגוון מדינות.

נגד טרנסיות: "פשוט עשיתי את העבודה שלי"

האריס לא רק התנגדה למהלכי אי-הפללה בקליפורניה, נגד האינטרסים המוצהרים של עובדות מין, היא גם הגישה כתבי אישום נגד מנהלי Backpage.com, וגרמה לסגירת האתר. האתר שימש למודעות לשירותי מין, ואין שום ספק שבין היתר גם שימש כיסוי לסחר בקטינים. אני לא מסנגרת על האתר. אבל, וזה אבל גדול, זו דוגמה מצוינת כיצד מה ש"נראה טוב" (זה היה ממש סמוך לבחירות שלה לסנאט) לא תמיד טוב בפועל. עובדות המין היו משתמשות באתר כדי למצוא לקוחות באופן ישיר, במקום להיאלץ לשוטט ברחובות ולעבוד עם סרסורים, שם הן בסכנה גדולה הרבה יותר. ניתן היה לתפוס את הסוחרים ולהשיב ילדים לבתיהם, ובמקום זאת פשוט סגרו את האתר בלי לשפר את המצב בפועל של אף אחתד. האריס לא קידמה או התעניינה בתוכניות אלטרנטיביות לרווחת עובדות המין, זו הייתה הפקרות לשמה. בתור סנאטורית, כלומר בשנתיים האחרונות, היא תמכה בחוקי SESTA/FOSTA, שגם מפרים את בטיחותן של עובדות מין. יצוין שהיא היום אומרת שהיא בעד אי-הפללה, אך מסתמן שכוונתה בעצם למודל השוודי, שלא באמת מגן על עובדות המין.

לגבי נשים טרנסג'נדריות, קודם כל, צריך להבין שאחוז ממש ממש גבוה מהנשים הטרנסיות מגיעות בשלב כלשהו לעבודת מין (לפחות 20% בארה"ב, כשהמספר אצל טרנסיות שחורות עולה על 40%), וכל מה שמשפיע לרעה על עובדות מין בכלל, משפיע באופן יחסי עוד יותר רע על עובדות מין טרנסיות. אז היחס שלה לעובדות מין הוא דה פקטו יחס גרוע לטרנסיות. בשנת 2015, היא נלחמה ממש בכוח נגד זכותן של שתי אסירות טרנסיות לניתוח התאמה מגדרית, אשר בית המשפט קבע שהוא נחוץ. אחר כך היא אמרה "פשוט עשיתי את העבודה שלי". יש נשים טרנסיות שחורות שסלחניות כלפיה בנושא הזה, ויש כאלה שלא.

מאידך, יצוין שהיא הייתה ממש חלוצה בנושא מיגור הגנת "טרנס פניקה" שלפיו רצח יכול להיחשב כמוצדק כאשר גבר נכנס לפניקה כי גילה שהאישה מולו טרנסית.

"Grassroots Fundraiser with Vice President Biden and Senator Harris – Wilmington, DE – August 12, 2020" by Biden For President is licensed under CC BY-NC-SA 2.0

לסיכום

מאז שהיא בסנאט (2017), האריס קידמה הצעות חוק טובות, כולל חוקים שמרחיבים את הזכויות לעובדים חקלאיים, נהגי אובר וליפט, למען הסביבה, נגד גזענות ובעד חלוקת מזון לעניים. הרקורד שלה הוא ליברלי-הומני, לא גרוע, ולא מרחיק לכת. אף אחד מהחוקים האלה לא עבר, כמובן, בקונגרס הרפובליקני. אז התהייה שלי היא כמה היא שוב "משחקת" בפוליטיקה. בעת כתיבת טור זה, זה מה שהכי בלט לי הוא כמה היא פוליטיקאית. היא אומרת דבר אחד, עושה דבר אחר, אחר כך מחליפה צד או מסבירה בדיעבד למה עשתה מה שעשתה… הכול ללא חוט מקשר. לפעמים היא ממש אחלה. כשאני מקשיבה לה, אני ממש רוצה להאמין לה, היא יודעת לפרוט על הרבה מיתרים נכונים.

אבל האמת היא שאני לא סומכת עליה. היא לא מספיק עקבית. היא לא מספיק מדברת על בנות אדם אמיתיות ומה הן צריכות. היא לא פמיניסטית בשום צורה מוצהרת למעט מחויבות לשכר שווה. היא לא מתנגדת להליכי מלחמה ואימפריאליזם אמריקאים. היא עמדה מול ביג ביזנס לפחות בשני מקרים מתוקשרים, אבל במקרים אחרים ממש לא, והיא חביבת המיליארדרים, שזה בפני עצמו מחשיד.

אני חוזרת על כך שהביקורת שלי באה *מתוך* הפמיניזם, ולא נגד אישה כי היא אישה. למעשה, כשחיפשתי עליה חומרים ברשת, מצאתי הרבה מאוד ממים גזענים ומיזוגינים המתייחסים למקורות האתניים שלה ולעובדה שהיא אישה. רובם מאוד בוטים, וחלקם מהסוג המאוס שפשוט גורם לה להיראות מכוערת. ולכן, אסיים דווקא ברוח חיובית ושל תקווה: הכניסה שלה לבית הלבן כאישה שחורה והודית היא כן אבן דרך משמעותית, ועד כמה שייצוגים הם חשובים בפני עצמם היא יושבת בול.

אני, בינתיים, אחזיק אצבעות שבשנים הקרובות אתבדה לגמרי, ושהאריס תהיה כוח מניע לשינויים דרמטיים וחיוביים. זאת, כמובן, עד שיגיע תורה של AOC, הרי היא אלכסנדריה אוקסיו-קורטס, המועמדת הדמוקרטית האולטימטיבית, שעיני רבים בשמאל הפרוגרסיבי תלויות בה כמי שבאמת עשויה להילחם ללא חת למען שוויון וצדק בארצות הברית של אמריקה.

ציפי ערן היא פעילה פמיניסטית-טבעונית-אנרכיסטית-קווירית

בא/ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך 16 שנות קיומו של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים התורמים מכשרונם לאתר והקהילה שנוצרה סביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, ועל מנת להמשיך ולפתח את האתר בערבית, שעם קוראיו נמנים רבים ממדינות ערב, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם.

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.