הפולניות הכריזו מלחמה

מאז ה-22 באוקטובר, עת בית המשפט העליון של פולין קבע כי חוק המאפשר הפלות של עוברים עם מומים מולדים אינו חוקתי, פולין סוערת, נשים שובתות והפגנות המוניות מתקיימות כמעט מדי ערב. משמעות הפסיקה היא מרחיקת לכת, אם וכאשר ייכנס החוק לתוקף, הפלות יותרו רק במקרים של אונס, גילוי עריות או איום על חיי האם ובריאותה.

עוד לפני הפסיקה השערורייתית של הטריבונל החוקתי, פולין מתהדרת ממילא בחקיקה השמרנית ביותר באירופה בעניין הפלות, ונשים ברחבי המדינה לא מוכנות לאפשר לממשלה השמרנית לאומנית להקשיח אותה עוד יותר.

מאז היוודע דבר הפסיקה, החלה המחאה להכות גלים בכל רחבי המדינה, בהובלת נשים צעירות, והיקפה גדול יותר מזה של מחאות הנשים ב-2016. למעשה, ההפגנות הן הגדולות ביותר שנראו בפולין מאז נפילת הקומוניזם. ההחלטה המעוותת לפיה נשים יורשו לעבור הפלות רק במקרים של אונס או גילוי עריות או במקרים שההריון מסכן את חייהן, משמעותה שהצורך השכיח ביותר בהפלה יוצא מן החוק. בשנה שעברה, 98% ממקרי ההפלות בפולין נעשו בעקבות גילוי של מומים בעובר. הזעם חסר התקדים ברחובות מתבטא בין היתר בקריאות מלחמה, כשהמפגינות נושאות שלטים וצועקות סיסמאות השולחים את מפלגת "חוק וצדק" לאלף עזאזל. "זו מלחמה" (To jest wojna!), "שביתת נשים" (Strajk kobiet) ו"לכו להזדיין!" (Wypierdalać!).

אך המחאה המתפשטת בעוז אינה קשורה יותר רק לחוק ההפלות. ההפגנות מביעות תסכול וזעם נגד מפלגת השלטון "חוק וצדק" (Prawo i Sprawiedliwość, PiS) ומנהיגה ירוסלב קצ'ינסקי, נגד הזלזול שלהם בחוקה הפולנית והעוינות הממשלתית כלפי קהילת הלהט"ב, כמו גם נגד הכנסייה הקתולית שכמובן הכשירה את החוק החדש. המוחות כואבות את הפילוג העמוק המשסע את החברה לשניים: תומכי המפלגה ומתנגדיה.

הממשלה הפולנית לא ציפתה ולא נערכה לרמה כזו של התנגדות בקרב האזרחים והאזרחיות הפולנים, ועל כך תעיד בין היתר התגובה הלא מידתית של כוחות הביטחון למפגינות. המחאות הן לא אלימות, אך עצם קיומן בעת מגפת הקורונה, כשמספרי הנדבקים עולים מדי יום והטיפול במגפה יצא משליטה, נחשב להפרה של החוקים המגבילים את ההתקהלות לעשרה אנשים. עובדה זו מעניקה לשוטרים אליבי מושלם לעוינות ולאלימות יוצאת דופן כלפי ההמונים. כמויות השוטרים המוצבות בכל מוקד הפגנה הוא חסר תקדים, השוטרים משתמשים בגז מדמיע ובגז פלפל, כוח פיזי רב ומספר של שוטרים סמויים שנשתלים בהמון כדי להתסיס את האווירה בהפגנות, חרף אופיין השקט מלכתחילה.

נשים רבות נקנסו, רבות נעצרו, במקרים מסוימים הועמדו לדין, אך עד כה כולן שוחררו. הרטוריקה המשמשת את חברי הממשלה בהתייחסם למוחים נוטפת עוינות ואלימות, כולל חברת ממשלה המכנה את המפגינות "זונות", "נרקומניות" ו"רוצחות תינוקות". ירוסלב קצ'ינסקי, ראש מפלגת השלטון קרא לתנועה הלאומנית להגן על פולין ועל כנסיותיה, והעניק אישור לעימות אלים עם המוחות.

ככל שרמת האלימות הממשלתית עולה והאלימות בשטח של כוחות הביטחון מתגברת, כך חוסנן ונחישותן של המפגינות מתעצם. ניכר שהגיעו מים עד נפש, והציבור המוחה קורא להתפטרות הממשלה. הקמפיין הבוטה נגד הציבור הלהט"בי וחוק ההפלות החדש הם רק הקש ששבר את גב הגמל. רוב המוחים והמוחות הם צעירים שרוצים שינוי, הם לא יעצרו עד ששינוי כזה יקרום עור וגידים לנגד עיניהם. האלימות שמופעלת כלפיהם היום תהיה צרובה בעצמותיהם כשיגיעו לקלפי בעוד שלוש שנים.

לפני ימים ספורים השתתפתי בהפגנה, שהתקיימה מול בית הפרלמנט. המוסד שאמור להיות נגיד לציבור היה מוקף בכוחות משטרה עצומים. ראיתי שוטרים חמושים בקסדות ומגינים יורים גז מדמיע לעבר נשים וגברים שכל חטאם היה התנגדותם למשטר. בלבול רב נוצר בקרב המפגינים כאשר שוטרים סמויים שנטמעו בקהל הרב החלו לתקוף אותם באמצעות אלות. הסצינה המבעיתה הזו הזכירה לי את ההפגנות נגד המיליציה הקומוניסטית שהתרחשו לפני שלושים שנה. כמו אז, גם היום, האלימות השלטונית לא תצליח לחסל את המחאה. להפך: החוסן של המפגינות והמפגינים רק מתעצם.

ד"ר מאוגושה וושיצקה היא היסטוריונית

(מאנגלית: יונית נעמן)