המשולש הטעון של ילד-הורה-מדינה

המדינה מערימה קשיים בפני מועמדים להט"בים לגבי אימוץ או צו הורות ומציבה אותם, מן ההיבט הזה, כאוכלוסייה מוחלשת, כפי שנעשה להורים גנטיים מאוכלוסיות מצוקה. פסק הדין שביטל לאחרונה צו אימוץ של אם לסבית יכול לשמש מנוף לדיון במדיניות האימוץ הכללית בישראל ובדפוסים השונים של התערבות המדינה ביחסי הורים-ילדים
מילי מאסס

רשימה זו נכתבה בעקבות הסערה שחולל פסק דין שניתן ב-27  באוקטובר 2020 בבית המשפט לענייני משפחה. לבקשתה של אם מולידה ולבקשת בת זוגה (בנפרד) המאמצת בית המשפט ביטל את האימוץ (בית המשפט לענייני משפחה- מחוז ת"א, אמצ 25973-10-17). בשנים שבהן חיו שתי הנשים כזוג נולדו לאחת מהן שני ילדים, מאותו התורם, ולבת זוגה ניתן צו אימוץ. לאחר כמה שנים ילדה האם המאמצת ילד (שוב מאותו התורם) והוגשה בקשה לאימוצו, הפעם על ידי האם הגנטית של שני הילדים. תוך כדי הליכי האימוץ הנוסף התגלע קרע בין שתי הנשים, הן נפרדו, והאם המאמצת של שני הילדים ניתקה כל קשר אתם. חמש שנים לאחר מכן הוגשה הבקשה לביטול האימוץ. בהסתמך על שתי חוות דעת של מומחיות, פסק הדין הדגיש שלילדים אין כל זיכרון מן האם המאמצת ואין להם כל זיקה אליה. בית המשפט ראה בפרידה בין בנות הזוג תנאי שלא נחזה בעת שהוצא צו האימוץ, וברישומה של האם המאמצת בתעודות הילדים פגיעה בילדים מאחר שהנתק שיצרה רוקן את האימוץ מתוכנו. בכך, פסק בית המשפט, נתמלאו הדרישות המפורטות בחוק שעל פיו ניתן לבטל אימוץ.

כאמור, פסק הדין עורר ביקורת חריפה. רווית הכט כתבה שזהו אסון לקהילת הלהט"ב (צו אימוץ אינו ז'קט, "הארץ" 30.10.2020); יהודית מייזלס כתבה שפסק הדין מציב הורות שאינה ביולוגית כנחותה ("הארץ"3.11.2020); צבי טריגר הוסיף שבמקרה מקביל של סכסוך גירושים מר בין גבר לאשה סטרייטים לא היה עולה כלל על דעת בית המשפט לבטל את ההורות של אחד ההורים ("מאקו גאווה" 5.11.2020).

יש בנמצא מצבים שמעלים סימן שאלה לגבי תוקף כלליותן של טענות הביקורת. הורות גנטית מבוטלת מבחינה משפטית הן כשההורים החליטו למסור את ילדם לאימוץ, והן כשהאימוץ נאכף על ההורים על ידי בית המשפט בשל אחת העילות המצוינות בחוק (חוק אימוץ ילדים התשמ"א, 1981 סעיף 13). אחת מן העילות שמפורטות בסעיף זה מהווה היתר להכריז על ילד כבר אימוץ ולבטל הורות גנטית אם ההורה נמנע מלקיים קשר עם הילד במשך שישה חדשים ברצף, ללא סיבה סבירה (סעיף 13.4 לחוק). אפשר למצוא הקבלה בין תת סעיף זה לבין ההדגשה בפסק הדין על הנתק שיצרה האם המאמצת, כמילוי אחד התנאים שנדרשים כדי לבטל אימוץ. יוצא מן הכלל יש גם לטענה שאילו היה מדובר בהורים גנטיים בקשר הטרוסקסואלי שנפרדו, לא הייתה מתבטלת הורותו של אחד ההורים. אולם בשנת 2016 מסרה אם את בנה לאימוץ מיד עם היוולדו, אביו לא ידע על קיומו ולא נתן את הסכמתו לאימוצו. כשנודע לאב על הולדת בנו ערער על הכרזת בנו כבר אימוץ. בית המשפט קיבל את הערעור, הילד נמסר לחזקת אביו, אך בית המשפט הותיר על כנה את הכרזת הילד כבר אימוץ כלפי האם, שחיה בנפרד מאביו של הילד ולא ביקשה לבטלה (בע"מ 9447/16 בית המשפט העליון פלוני נ' היועה"מ, משרד הרווחה, פלוני ופלונית).

המצבים המצוטטים לעיל אינם זהים למצב במקרה הנדון, אולם המצב המורכב שמוצג בבית המשפט בכל דיון בבקשה להכריז על ילד כבר אימוץ מקשה על השוואה בין מקרה למקרה. בכל זאת הצגתי מקרים אלה משום שהם מבליטים את הדרכים השונות שבהן שולטת המדינה בהורות, ולאו דווקא בהורות להט"בית. ברוח זו פרסמתי בתחילת החודש מכתב ב"הארץ" (הקלות שבה לוקחים ילד), ובעקבות התגובות למכתבי אני מציגה ברשימה זו את עמדתי ביתר הרחבה. לא היותן של אימהות אלו לסביות הוא עיקר הדיון בעיניי, אלא הדרכים שבהן מובנית התערבות המדינה ביחסים בין הורים לילדיהן, כשיותר מן היחסים עם הילדים משמשות תכונות ההורים ומעמדם עילה להתערבותה. בהמשך אדון ביחס המעניש כלפי הורים גנטיים שנכשלו, בהיותה של הורות גנטית מותנית וחשופה לאפשרות ביטולה המשפטי, אציג את ההגנה המוענקת להורים מאמצים ואת הביצור של מוסד האימוץ.

ילדים והורים בפארק. צילום: CC0 1.0 by Kojotisk

הילת האימוץ

אפשר שההיסטוריה של הדיאלוג הקשה בין קהילת הלהט"בים לבין המדינה בתחום ההורות מצדיקה את הצגת ביטול האימוץ במקרה זה כמייצג את יחס המדינה להורות להט"בית, אבל בכך מוגבל הדיון במשולש הטעון של ילד-הורה- מדינה. התמקדות הביקורת על פסק הדין בקשר החד מיני של האימהות מחזקת את המדיניות שמתנה הורות על פי מאפיינים אישיותיים ומעמדיים, יותר מאשר על פי שיקולים שמתמקדים בקשר שבין ההורים לילדיהם, בעוד שרק למען ההגנה על הילד ניתן למדינה היתר להתערב בפרטיות היחסים שבין ילדים להוריהם, לרבות ביטולה של הורות גנטית מן הבחינה המשפטית.

בישראל אין למאומצים גישה לתעודת הלידה המקורית שלהם, גם כשהם מגיעים לגיל 18 ויכולים לקבל פרטים על זהות הוריהם המולידים

הניסוח המקובל לביטול משפטי של הורות גנטית הנו "הפקעת זכויות ההורה", אולם המונח ביטול משפטי של הורות מייצג טוב יותר את הצעד שנעשה כשילד מוכרז בר אימוץ, שהרי למאומצים מוצאת תעודת לידה כאילו נולדו למאמצים ותעודת הלידה המקורית נגנזת לתמיד. בישראל אין למאומצים גישה לתעודת הלידה המקורית שלהם, גם כשהם מגיעים לגיל 18 ויכולים לקבל פרטים על זהות הוריהם המולידים.

ביטולה המשפטי של הורות גנטית איננו זהה תמיד עם ביטולה. עצם ההיוולדות נושאת, תכופות, זיקה של הילד להוריו מולידיו, והיעלמותם הפיזית של ההורים המולידים מחיי הילד איננה מלווה, בהכרח, בהיעלמותה של זיקתו של הילד להוריו מולידיו (אני מרחיבה על כך במאמר "זיקה מולדת" בכתב העת "מפתח"). במקרה הנדון קיבל בית המשפט את חוות דעתן של המומחיות, לגבי כך שהיעלמות נוכחותה הפיזית של האם המאמצת מחיי הילדים לא הותירה כל זיקה אליה. זה היה בוודאי המצב בעת הדיון המשפטי, אולם אין לדעת אם זיקה כזו לא תצוף ותעלה בעתיד, הן לא מדובר במצב סטאטי. בית המשפט אף לא התייחס לעובדה שבנה של האם המאמצת נולד מאותו התורם שממנו נולדו שני הילדים שאומצו על ידה, וגם דברי הביקורת על פסק הדין לא התייחסו לכך. רק בשנים האחרונות התפתחה הכרה משפטית בקשר של אחאות, אולם סוגיית האחאות שמקורה בהפריה מאותו התורם עדיין לא חלחלה אל החוק, וגם לא אל התפיסה הציבורית.

התגובה הציבורית לביטול המשפטי של הורות גנטית במקרים של אימוץ עומד בצל ההילה שעוטפת את האימוץ. צעד זה מכונה "שחרור הילד לאימוץ" כאילו הותר הילד מן הקשר הכובל שלו עם הוריו מולידיו. הענקת משפחה חליפית לילד מוצגת כמעשה חסד וכפיצוי נאות לילד, שנוכחותם הפיזית של הוריו מולידיו נעלמת מחייו. העובדה שככלל ההורים המולידים, שעליהם נאכף האימוץ, חיים בתנאי מצוקה בעוד שהמאמצים משתייכים למעמדות חברתיים מבוססים מאשרת, לכאורה, את תפיסת האימוץ כפיצוי לילד. כישלונם של ההורים המולידים, שגם ויתור על גידולו של ילד נתפס ככזה, זוכה לגנאי, והביטול המשפטי של ההורות נתפס כתגובה עונשית הולמת.

גם כשכישלון האימוץ נחשף, לעתים עד כדי ניתוק כל קשר בין הילד לבין מאמציו, כמעט אף פעם לא מוגשת בקשה לבית המשפט לבטל את האימוץ, כפי שנעשה כשהמדינה טוענת שההורים המולידים פוגעים בילדיהם

בתגובת המדינה ובתגובה הציבורית לכישלונם של הורים מתגלה שוני בין מעמדם של הורים מולידים לבין מעמדם של הורים מאמצים, והאחרונים מקבלים דווקא יחס מגן. כאמור לעיל, האימוץ מוצג כמעשה אלטרואיסטי והקשיים האינהרנטיים בהורות מאמצת יכולים להתגלות רק לאחר שהאימוץ כבר יצא לפועל, כמו למשל התופעה שמאמצים מעבירים לפנימיות את הילדים שנמסרו להם לאימוץ, צעד שהאימוץ נועד למנוע. הסודיות שאופפת את האימוץ מונעת את חשיפת הקשיים ואת הפגיעה בילדים על ידי המאמצים כשאלה מתרחשים. אבל גם כשכישלון האימוץ נחשף, לעתים עד כדי ניתוק כל קשר בין הילד לבין מאמציו, כמעט אף פעם לא מוגשת בקשה לבית המשפט לבטל את האימוץ, כפי שנעשה כשהמדינה טוענת שההורים המולידים פוגעים בילדיהם. במקרה הנדון, בקשת שתי האימהות לבטל את האימוץ היא בקשה חריגה, ואין בפסק הדין הסבר כלשהו לצורך העמוק של אימהות אלו למחות כל קשר ביניהן.

למדינה חשוב לבצר את מוסד האימוץ. אכן, נחיצותו של מוסד זה פחתה עם ההתפתחויות בתכנון הילודה והשינוי בעמדת החברה לגבי הולדה מחוץ לנישואין, אך עדיין יש מצבים שבהם אימוץ מהווה פתרון. מצבים אלה נחלקים לכאלה שבהם האימוץ נועד להעניק לילד משפחה מגנה ומטפחת, ולכאלה שבהם האימוץ נועד להעניק הורות למי שלא יכולים להוליד, כמו לאוכלוסייה הלהט"בית. אולם המדינה מערימה קשיים בפני אימוץ או מתן צו הורות למועמדים להט"בים ומציבה אותם, מן ההיבט הזה, כאוכלוסייה מוחלשת, כפי שמוצבים הורים גנטיים מאוכלוסיות מצוקה. הורותם של האחרונים, שכדי לגדל את ילדיהם תלויים בעזרת שירותי הרווחה, חשופה להתערבותם ועושה אותה למותנית.

מקורה של ההתנגדות לאימוץ על ידי להט"בים באקסיומה ששררה בעולם המערבי שמשפחה מאמצת צריכה להקביל למשפחה תקנית והטרונורמטיבית, כלומר למשפחה טבעית (הכוללת גבר ואשה) וגרעינית. ילד יכול לגדול בצורה נאותה, על פי השקפה זו, רק במסגרת משפחתית שבה זוג הורים הטרוסקסואלים מנהלים משק בית משותף תחת קורת גג אחת. מסוף המאה הקודמת השתנתה הגדרת המשפחה התקנית, והיא כוללת משפחות חד הוריות ומשפחות חד מיניות, אבל בנוהלי האימוץ בארץ ניכרים עדיין שייריה של ההגדרה הארכאית של משפחה תקנית. מועמדים שחיים ביחידות או משפחות חד מיניות נתפסים על ידי שירותי הרווחה כמועמדים שמעלים את הסתברות הסיכון באימוץ. המקרה הנדון, שבו המשפחה החד מינית התפרקה ובית המשפט אישר את התנערות שתי האימהות ממחויבותן לאימוץ הילדים, מעורר את החשש שפסק הדין ישמש את עמדת המדינה שרואה במועמדים חד מיניים מועמדים שאינם רצויים לאימוץ. ייתכן, אבל לא תהיה זו אלא אמתלה. הגדרת מועמדים חד מיניים לאימוץ כמאמצים רצויים פחות משמשת את כללי הביקוש וההיצע שעל פיהם פועלים שירותי הרווחה. למועמדים יחידנים וחד מיניים, המוגדרים כ"נושאי סיכון", מופנים לאימוץ ילדים גדולים יותר וילדים מאותגרי התפתחות שהביקוש לאימוצם אינו רב. ילדים אלה, על פי דעת שרותי הרווחה עצמם, מוגדרים כילדים שגידולם על ידי הורים מאמצים כרוך בקשיים גדולים, יותר מאשר גידולם של תינוקות שנמסרים לאימוץ. הכפלת הסיכון הכרוך באימוצם של ילדים גדולים ומאותגרי התפתחות, על פי ההגדרות של שירותי הרווחה עצמם, מונחית על ידי כללי השוק ולא על ידי ההגנה על הילד. כנגד מדיניות זו יש למקד את הביקורת.

בין אם הביקורת על פסק הדין מוצדקת ובין שאיננה מוצדקת, לא נכון להציגו רק בהקשר של הורות להט"בית. פסק הדין יכול לשמש מנוף לדיון במדיניות ובנהלים שעל פיהם תכונות ההורים, ולא יחסיהם עם ילדיהם, מולידים את התערבות המדינה. קהילת הלהט"בים הוכיחה כבר את יכולתה להצליח, לפחות בחלק ממאבקיה, וסולידריות עם הורים שחיים במצוקה יכולה לתרום לא רק להורים אלה, אלא גם למאבק.

ד"ר מילי מאסס, בית הספר לעבודה סוציאלית, האוניברסיטה העברית (בדימוס). ספרה "בשם טובת הילד – אובדן וסבל בתהליכי האימוץ" ראה אור בהוצאת רסלינג בשנת 2010  

בא/ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך 16 שנות קיומו של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים התורמים מכשרונם לאתר והקהילה שנוצרה סביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, ועל מנת להמשיך ולפתח את האתר בערבית, שעם קוראיו נמנים רבים ממדינות ערב, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם.

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.

  1. שי גורטלר

    טקסט מעולה וחשוב