מתֻּרְגֻ'מַאן לדְרָגוֹמָן: פרק מתוך "פועלים בתרגום", ספרו החדש של יהודה שנהב

"פועלים בתרגום – מהמפנה האינדיבידואלי לתרגום דו לאומי" הוא ניתוח היסטורי ביקורתי של מפעל התרגום המודרני, המשלב מחשבה פוליטית, תיאוריה של תרגום ופרקטיקה של תרגומי ספרות עכשוויים מערבית לעברית. הספר רואה אור בהוצאת ון ליר והקיבוץ המאוחד
יהודה שנהב שהרבני

מתרגם רשלן, אפילו זה המשמיט מילה, משפט או פסקה, עלול לשלם על כך מחיר יקר. את הלקח הזה למד על בשרו קונסטנטין מורוזי, הדרגומן הראשי של האימפריה העות'מאנית, אשר נחשד בהשמטת פסקה ממכתבו של אלכסנדר היפסילנטי שליט מולדובה שדיווח על מעורבות נתינים יוונים במרד נגד האימפריה. ב-5 באפריל 1821, במהלך "התענית הגדולה" שלפני חג הפסחא, נגרר מורוזי מביתו באיסטנבול והוצא להורג בתלייה בכיכר העיר. בעקבות כך נמלטו כל הדרגומנים היוונים-עות'מאנים מאיסטנבול, חלקם נתפסו והוצאו להורג וחלקם הצליחו לברוח אך איבדו את משרותיהם.[1] בדיוואן (לשכת) הסֻלטאן שהתרוקן מדרגומנים השתרר בלבול גמור, מסמכים נערמו על השולחנות ואיש לא ידע לקרוא אותם. הסֻלטאן הורה להזעיק את אִסְחַאק אָפַנְדִי (1774–1835) ולמנות אותו לתפקיד הדרגומן הראשי החדש של האימפריה. אפנדי – יהודי שהתאסלם ושלט בתורכית, ערבית, פרסית, לטינית, יוונית ועברית – הובא לאיסטנבול וייסד מחדש את מפעל התרגום, ומעתה הועסקו על פי הוראות הסֻלטאן תורכים בלבד.[2] מפעל התרגום של אפנדי הפך למודל ששרד גם אחרי מותו והיה לשדרה המרכזית בייסוד הפוליטיקה הבירוקרטית התורכית בסוף המאה התשע-עשרה ובתחילת המאה העשרים, לנוכח החשיבות הגוברת של היחסים עם מדינות אירופה. הדרגומן הראשי לא רק תרגם אלא גם ניסח את ההתכתבויות, ניהל את המדיניות והמגעים הדיפלומטיים ולמעשה הפך לשר החוץ של האימפריה.[3]

למושגים יש נטייה לגרור את האטימולוגיה שלהם על פני זמן, ובדרך הם משתבשים. המושג "דרגומן" הוא כינוי אנכרוניסטי, שמושך אחריו שובל של מסומנים ואיתם את המקור לשיבוש: "תֻּרְגֻ'מַאן". יש אשר מתארכים את הופעת הכינוי כבר לציוויליזציה המצרית העתיקה, הרבה לפני קיקרו והורטיוס, שם הוא יוחס לאנשים דו-לשוניים שהגיעו מאלפנטינה (אי הפילים) למצרים כאלפיים שנה לפני הספירה;[4] קביעה זו הסתמכה על כיתוב בכתב יתדות על קברים בממפיס שבמצרים.[5] גם אם יש בטענה הזו הגזמה, היא מלמדת על השתגרותו של הדרגומן ככינוי על-זמני.[6] ברוח זו יש היסטוריונים אשר מכנים את פועלי התרגום של האימפריה הרומית פרוטו-דרגומנים,[7] במשמעות של זרים מזדמנים שדיברו שפות זרות ועסקו במשימות תרגום עבור הממלכה. יתרה מזו, באנציקלופדיה לתולדות התרגום מופיע הערך "דרגומן" כמושג לקסיקלי[8] והוא מיוחס בעיקר לתרגום מערבית, תורכית, פרסית ושפות אחרות המדוברות בארצות מוסלמיות.[9] הקיבוע של המושג ניכר גם בסרט אילם משנת 1916 שעסק במתורגמנים, שכותרתו הדרגומן.[10]

באימפריות ששלטו באוכלוסיות נרחבות בעלות ריבוי לשונות היו הדרגומנים טיפוסים טרנס-אימפריאליים שחצו גבולות פוליטיים וחברתיים. הדרגומנים שגויסו "מבפנים" היו בדרך כלל בני מיעוטים אתניים, ואלה שהגיעו "מבחוץ" היו נתינים שהתאזרחו באימפריה ולעיתים נחשבו טיפוסים מפוקפקים, כמו עבדים, פליטים, עריקים, שבויים או מלחים.[11] למרות ההבדלים ביניהם ממקום למקום ומזמן לזמן, נדמה שתכונה אחת שזורה לאורך כל ההיסטוריה של הדרגומנים: היחס החשדני כלפיהם, אשר נלוותה לו תמיד הדרישה לנאמנות – נאמנות אבסולוטית לכנסייה אחת, למלך אחד, לאישה אחת, לבעל אחד, ללאום אחד וכדומה. שכן תולדות הדרגומנים רצופות סיפורים על תככים, פעלולים, קנוניות ובגידות, ואיתם חוסר אמון ועוינות.[12] אנו למדים על תרגומים שהופקעו, נוצלו, הותאמו והופקו מחדש לשימושים שונים. עיבוי, תוספת, השמטה מכוונת, שימוש מטפורי, הבניית אנטינומיות, היפוך דקדוקי ושימוש בסמלים סמנטיים הם כמה מהכלים שסייעו להם לבצע את אחת המלאכות המניפולטיביות ביותר בהיסטוריה. לא בכדי זכו הדרגומנים לכינויי גנאי או זלזול, כמו מאחזי עיניים, תוכים, צינורות, פילטרים, סרסורים, פִיקְסֶרִים, תכסיסנים, רוחות רפאים, משתפי פעולה או בוגדים.

כריכת הספר

התרגום הוא מלאכה סִיפּית, והדרגומנים כמו פועלי התרגום האחרים היו אנשי סף, כאלה הנמצאים בפנים ובחוץ בעת ובעונה אחת ומחפיצים בכפילותם את מושג הגבול. זהותם של אנשי סף מתממשת, מתפצלת ומשתקפת כמו במראות משני צידי הגבול הממשי או המדומיין. הם פועלים במצבים של חוסר בהירות, לעיתים גם זהותם מתעתעת, והתביעה לנאמנות קשורה ביקום הסוציולוגי הכפול שלהם. אף שהמונח דְרָגוֹמָן אינו קשור לדְרָאג (זה המאמץ את התנהגותו של המין או המגדר השני), הדמיון ביניהם אינו רק פונטי אלא מתבטא גם בפונקציה הפרפורמטיבית שלהם. בשני המקרים הם שותפים למופעים ("לעשות דראג") שבמרכזם בלבול של זהויות ואיום על השלטון ועל מוסד הנאמנות.

בפרק הנוכחי אתאר את עבודת הדרגומנים כדוגמה למפעל תרגום היברידי, שכלל צוותי עבודה מגוונים, סוגים שונים של טקסטים (ספרות, דיפלומטיה, בלשנות) ותרגום המשלב בין המסורת האוראלית והמסורת הטקסטואלית. הדגם הזה, שהיה שכיח באימפריה העות'מאנית, הוא מעין שארית של המסורת האנדלוסית שהשתיירה בעת המודרנית ועם זאת לא התמסרה למסורת הניאו-קלאסית. הדגם הזה יהיה מעין מסך שאל מולו אציג את מוגבלותו של דגם התרגום הניאו-קלאסי, שהוא אינדיבידואלי, מונוגלוטי ונעדר דיאלוג.

דְרָגוֹמָנְיָה

איסטנבול הייתה צומת מרכזי של הדיפלומטיה המודרנית המוקדמת מהמאה השבע-עשרה, והיא מאפשרת ללמוד על קיומו של מודל רב-שלבי ורב-לשוני עם אסטרטגיות משולבות של תרגום קבוצתי, אוראלי וטקסטואלי, בניגוד לדגם האינדיבידואלי שהתמסד באותה תקופה במערב אירופה. הפקידים העות'מאנים באותה עת לא ידעו אנגלית, צרפתית, איטלקית או כל שפה אירופית נוצרית אחרת, ומנגד גם המערב לא ידע תורכית. משום כך היה לדרגומנים תפקיד מרכזי בניהול משא ומתן בין הממשלה העות'מאנית לבין שגרירויות אירופה השונות באיסטנבול, ולהפך. במקרים רבים היו מתבצעים תרגומים בטכניקה "דו-שלבית", כלומר באמצעות שפות ביניים – שיטה שהייתה נפוצה בימי הביניים המאוחרים. למשל, באגן הים התיכון הייתה האיטלקית השפה הנפוצה ביותר, ולא היה זה נדיר לראות אנגלי מדבר אל פקיד תורכי באיטלקית כשאדם נוסף מתרגם את דבריו מאיטלקית לתורכית, וחוזר חלילה. בהמשך גייסה האימפריה העות'מאנית פליטים שברחו מאירופה הנוצרית, בהם יהודים שהגיעו אליה לאחר גירוש ספרד – חלקם למדו פרסית או תורכית ונחשבו מתווכים הוגנים.[13] במאה השבע-עשרה החלו משפחות נוצריות עשירות לשלוח את בניהן לאירופה, בעיקר לאיטליה, ללמוד באוניברסיטאות. הם חזרו עם ידע בשפה אירופית אחת לפחות ולעיתים עם ידע חלקי בשפות נוספות, ובהדרגה הם החליפו את המתרגמים היהודים בני הדור השני, שגדלו באימפריה העות'מאנית ולא רכשו את כישורי הלשון של הוריהם. באיסטנבול הוחלפו היהודים ביוונים-פֿנרים בני המעמד הבינוני, שהיו למעשה הראשונים באימפריה העות'מאנית שכונו דרגומנים. הדרגומנים העות'מאנים הוצבו בשגרירויות, בנקודות מסחר ובבתי משפט, ואף נהגו לצאת לשליחויות וללוות את השגרירים העות'מאנים בארצות אירופה לפי ההנחיות של הדרגומן הראשי.[14]

השגרירויות האירופיות באיסטנבול, לעומת זאת, נעזרו בקבוצה אחרת של דרגומנים, שנקראו לבנטינים. הדרגומנים הלבנטינים תוארו בספרות של אותה תקופה כמי שלא התמיינו ל"מקומיים" או "זרים". רובם היו קתולים ממוצא איטלקי שגם נישאו בחופשיות עם היוונים הקתולים, והתקיימו כמיעוט ברחבי האימפריה. הם עבדו עם דיפלומטים, סוחרים, עריקים, כמרים, מיסיונרים, ראשי הכנסיה האורתודוקסית ומשרד האימאם של איסטנבול. הדרגומנים הלבנטינים פיתחו שיטות לאיסוף ולסינון מידע על העות'מאנים ועל אירופים אחרים שפעלו בעולם הקוסמופוליטי של איסטנבול,[15] שכן חלקם קשרו קשרי חברות עם הפקידים העות'מאנים וביקרו אותם תכופות במשרדיהם ובבתיהם.[16] רוב הדרגומנים הלבנטינים היו אנשים קוסמופוליטיים שאף מילאו תפקיד חשוב בעיצוב הספרות התורכית המודרנית. הם שימשו מתורגמנים, כותבי מכתבים ומחברי מסמכים דיפלומטיים או מדעיים. הם תרגמו טקסטים במגוון ז'אנרים, והיוו ממשק חשוב בין כתבי היד ותרבות הדפוס באיסטנבול ומחוצה לה. כמה מן הדרגומנים הלבנטינים אף חיברו ספרי דקדוק ולקסיקונים בתורכית שהופצו ברחבי אירופה ותרמו למחקר לשוני של התורכים העות'מאנים. התעודות מאותה תקופה מראות שהם גויסו והועסקו יותר על בסיס נאמנותם מאשר על בסיס כישוריהם הלשוניים. אמינותו של התרגום הייתה כמו אמינותה של ידיעה מודיעינית שאין לה מקור נוסף, ואף על פי כן הוא הכריע פעמים רבות בשאלות הרות גורל בענייני מלחמה ושלום.[17] הדרגומנים עצמם נסעו ממקום למקום והיו בתנועה מתמדת. אורח חייהם הנודד התפרס על פני רשתות לאורך הגבול העות'מאני, במושבות הים התיכון והים האדריאטי.[18] מסלולי התנועה הטרנס-אימפריאליים שלהם היו קשורים במשימות דיפלומטיות, קונסולריות, מסחריות וספרותיות.

The Persian Envoy Mirza Mohammed Reza-Qazvini meeting with Napoleon I at the Finckenstein Palace, 27 Avril 1807, by François Mulard.

הדרגומנים עסקו גם בהכשרת עתודה לשונית של צוערים וכתבו עבורם ספרי הדרכה. הכשרת הדרגומנים הצעירים התבצעה בחלל משותף במשכנו רחב המידות של השגריר הוונציאני באיסטנבול שנקרא ה"בֵּיְילוֹ". הם גויסו כצוערים בשנות העשרים לחייהם ועברו הכשרה ארוכה שיכלה להימשך גם כעשר שנים, במשטר קפדני שהכין אותם למשרות אמון שניתנו לכל החיים. הדגם של בֵּיְילוֹ שימש מודל למושבות הוונציאניות ברחבי אירופה גם מחוץ לאיסטנבול, שם הכשירו שושלות של דרגומנים נאמנים.[19] בגיוס הצוערים הייתה העדפה ברורה לבנים, חתנים ואחים של הדרגומנים הוותיקים.[20] תחילה נאסר עליהם להתחתן, אבל אט אט החלו להתחתן זה עם זה ויצרו שושלות אליטיסטיות של דרגומנים לבנטינים. כניסתם בברית הנישואין הפכה את הדרגומנים של איסטנבול לאליטה מאוחדת אף שהייתה הטרוגנית יותר מבחינה אתנית. הזיווגים החדשים חצו לעיתים מחלוקות פוליטיות, מרחביות או אתניות-לשוניות, וטיפחו את התודעה העצמית של הדרגומנים כמקצוענים קוסמופוליטיים ובלתי תלויים. אולם בעיניים חיצוניות, דווקא דפוסי הנישואין הללו הגבירו את החשדנות בשאלת נאמנותם. הדרגומנים היו "זרים" מכוח שירותם בשגרירויות זרות ו"מקומיים" מכוח קשריהם הרבים בבירה העות'מאנית ובמחוזותיה. הלימינליות הזו הקנתה להם עוצמה רבה אולם באותה עת הפכה אותם לטרנסגרסורים העוברים בין זהויות ומייצגים את פריכות הגבולות הפיזיים, האתנו-לינגוויסטיים, הדתיים והמדיניים.[21]

אין ספק שההבדלים בין הדרגומנים בנאמנות וברקע האתני נתנו את אותותיהם. השוואת תרגומים בין דרגומנים בעלי מאפיינים סוציולוגיים שונים מדגימה את עומק הפער ואת תפיסות הנאמנות השונות. למשל, דרגומנים שהוכשרו ב"ביילו" השתמש בלקסיקונים איטלקיים וביטאו מוסכמות ונציאניות שהיו שונות מן התפיסה הרשמית של אנשי הסֻלטאן. לעומת זאת, דרגומנים שהוכשרו באיסטנבול השתמשו בלקסיקונים העות'מאניים והטמיעו את נקודת המבט של הסֻלטאן והדיוואן שלו. האחד היה יכול להיות בעל ניסיון רב בתרגום מסמכים דיפלומטיים, השני בתרגום טקסטים מסחריים ובמשא ומתן בין סוחרים וברוקרים, והשלישי בתרגום ספרותי או בתרגום מסמכים היסטוריים. האחד השתמש ב-calque, כלומר בתרגום שְׁאִילָה ובביטויים אידיומטיים בדיאלקט טוסקני, והאחר הותיר בטקסט מושגים בתעתיק עות'מאני ואלה סימנו את הטקסט כזר.

לעיתים קרובות נשמעה ביקורת חריפה על איכות עבודתם של הדרגומנים ועל פרשנותם למסמכים. למשל, כאשר הסֻלטאן היה שולח איגרת בתורכית למלכת אנגליה, הדרגומן בשגרירות הבריטית באיסטנבול היה מתרגם אותה לאיטלקית, ואחר כך דרגומן אחר היה מתרגם אותה לאנגלית. בהמשך נוסחה תשובה באנגלית ותורגמה שוב לאיטלקית, ובמשרד הדרגומן אצל הסֻלטאן תורגמה לתורכית. התהליך המורכב הזה עם ריבוי המקורות והצמתים הזמין התערבויות, הטלאות ושיבושים. יש אשר היו משפצים את ההתכתבויות מבחינה תוכנית, מרככים כתיבה לא מנומסת או לחלופין מדגישים אותה. הדבר התרחש גם בכיוון ההפוך, וכאשר כתבה המלכה לסֻלטאן על "ידידות ורצון טוב" תורגם המשפט והתפרש כ"נאמנות וכניעות". תחילה לא היו אנשי השגרירויות מודעים להבדלים אלה, אולם אט אט התגברה ההכרה שההטיות תאמו את מיקומם הסוציולוגי של הדרגומנים.

כשם שהעות'מאנים חשדו בדרגומנים היוונים, כך חשדו האירופים בדרגומנים הלבנטינים. לא היה זה חשד חסר בסיס, שכן דרגומנים לבנטינים היו מוכרים סודות או מחליפים אותם עם דרגומנים אחרים, לעיתים קרובות עם דרגומנים בני משפחה. כך למשל, הדרגומן של השגרירות הבריטית היה יכול להיות בן דודו של הדרגומן בשגרירות הצרפתית בשיא היריבות בין שתי המעצמות.[22] במודל הזה פעלו לא מעט דרגומנים צרפתים, אוסטרים, שוודים וארמנים, שלקחו חלק ברפובליקה הספרותית החדשה באיסטנבול או במקומות אחרים. כמו הדרגמונים האיטלקים, גם צרפת הכשירה דרגומנים משלה במהלך המאה השמונה-עשרה. אולם כפי שטען אחד השגרירים הצרפתים, צרפת עבור הדרגומנים היא ארץ מולדת שלא היה להם רצון לחזור אליה. ב-20 ביולי 1767 נעצר אטיין רובולי, הדרגומן הראשי של הקונסוליה הצרפתית באלכסנדריה. הוא הוכה ונגרר אזוק בשלשלאות אל סיפון ספינה עות'מאנית. רובולי שלט היטב בצרפתית, תורכית וערבית, וכבר שהה אז שלושה עשורים במצרים והיה שקוע עמוק בעסקים ובפוליטיקה המקומית. אולם כאשר התעורר חשד לגבי נאמנותו נערכה חקירה שבה התברר שהוא נולד באיסטנבול. לא עזרה מחאתם של הצרפתים, והעות'מאנים הכריזו עליו כעל אזרח עות'מאני. כך התגלמו באיש אחד שתי דמויות שהתחרו זו בזו והדגימו עד כמה היה הדרגומן אזרח אימפריאלי והתרגום סוכנות אימפריאלית על סף עידן הלאומיות.[23] המבנה הזה החל להתפרק לקראת סוף המאה התשע-עשרה, עת חדלו הצדדים השונים להסתמך על דרגומנים זרים או על בני מיעוטים והחלו להכשיר צוערים בני עמם שלמדו שפות עבור משרד החוץ.[24]

טענות על בוגדנות וחוסר נאמנות מלוות את תולדות התרגום בכל האימפריות העתיקות והחדשות. הכובשים הספרדים בדרום אמריקה חוקקו חוקים מיוחדים של נאמנות לכתר הספרדי, והקריטריונים לבחירתם של פועלי התרגום היו מבוססים על "האופי המוסרי" שלהם. בסין הקיסרית היו פועלי תרגום סוגדיאנים, בני תרבות איראנית עתיקה שבזמנים שונים התפרסה על טג'יקיסטן ואוזבקיסטן והרפובליקות השכנות. הסוגדיאנים התלוו לסוחרים ולדיפלומטים ואף שימשו מתווכים במסחר על דרך המשי. מעטים הסינים שיכלו לאמת את התרגום, והסוגדיאנים נחשדו בשיתוף פעולה עם התורכים האוּיְגוּרִים. בהדרגה התקבלה גם בסין הקיסרית החלטה דומה לזו שהתקבלה באימפריה העות'מאנית, ובמקום סוגדיאנים הוצבו קצינים שלמדו תורכית ולא היו קשורים לאויגורים מבחינה אתנית.[25] גם באימפריאליזם החדש, שאת ראשיתו ניתן לייחס לוועידת ברלין בשנת 1884, שימשו הדרגומנים איבר מרכזי במנגנון השליטה. הדרגומנים הילידים הפכו לכלי משחק, והם נתפסו בקהילותיהם כבוגדים שלא רק שיתפו פעולה עם הקולוניאליסטים אלא גם חשפו לפניהם את תרבותם. במאות החמש-עשרה והשש-עשרה הגיעו להודו אירופים רבים כמיסיונרים, אוריינטליסטים, אנתרופולוגים, תיירים או שליחים פוליטיים. הם החלו ללמוד סנסקריט ושפות הודיות נוספות. בהתבסס על תפיסה שרווחה בקרב האוריינטליסטים והמתרגמים הבריטים, שלפיה הסנסקריט היא שפה קלאסית ואילו ההינדית או האורדוּ הן שפות מדוברות שהתפתחו ממנה, הם עיצבו את המבנה הלשוני ואת ההיררכיה הלשונית בהודו. התרגומים מן השפות ההודיות כללו רישומים והערות אנתרופולוגיות אוריינטליסטיות, שהופיעו באדפטציה, בקיצורים או בפרפרזות. היעדר מושגים אקוויוולנטיים לאנגלית בשפת אורדוּ העיד על מעמדה השפל של השפה ועל מעמדם המפוקפק של דובריה. בדוחות של משרד המושבות נטען כי התרגום מאנגלית לאורדו חייב להיעשות בידי דרגומנים אירופים ולא בידי המקומיים.[26] בחלק השני של הספר אראה כיצד הנחות היסוד האוריינטליסטיות מתקבעות בתרגום בתנאים הקולוניאליים שבין העברית והערבית.

דרגומנים ולינגוויסטים מלוכלכים

מאמצע המאה העשרים החליפה ארצות הברית את הדומיננטיות של בריטניה וצרפת בעולם האסלאמי, אולם הכינוי "דרגומנים" נמתח ונשאר בשימוש לקסיקלי באנגלית מקצועית גם במאה העשרים ואחת, בהתייחס למתרגמים מערבית ומשפות נוספות בארצות המוסלמיות. למשל, במהלך המלחמה בעיראק שהחלה בשנת 2003 קיבלו הדרגומנים הילידים איומים על חייהם, וחלקם אף נרצחו.[27] הקונגרס האמריקני שדן בהענקת ויזת מקלט למתרגמים החשופים לאיומים כינה אותם "הדרגומנים מעיראק ומאפגניסטן". גם היסטוריונים וחוקרי תרגום משתמשים תדיר במושג דרגומנים ככינוי למתרגמים בארצות מוסלמיות, ובכך מאשררים אותו פעם אחר פעם.[28] לאחר אירועי 11 בספטמבר חלה עלייה חדה במספר הדרגומנים שהועסקו על ידי סוכנויות המודיעין המערביות. שלוש שנים לאחר הפיגועים בניו יורק התברר בחקירה של משרד המשפטים האמריקני כי אף ששיפור יכולות התרגום של הממשל היה בראש סדר העדיפויות של ממשל בוש במלחמתו בטרור, לא הייתה לממשל היכולת לתרגם את החומרים במהירות ובדייקנות, וכי למעלה מ-120,000 שעות של הקלטות הקשורות ב"פצצות מתקתקות" עדיין לא תורגמו.[29] החרדה מחוסר הנאמנות של הדרגומנים ומשיבושי תרגום הביאה לפניקה מוסרית והובילה לתרחישי אימה בארצות הברית. הם הפכו באותה עת ליעד קל לקרימינליזציה מצד הרשויות והעיתונות, דווקא בשל כישוריהם הדו-לשוניים שמאפשרים להם "זליגה" לשפת האויב.[30] חלקם נאלצו להשתתף בחקירות ובעינויים, תופעה שנחשפה וגררה גינוי חריף מצד האגודה האמריקנית לתרגום.

יהודה שנהב שהרבני

הבעייתיות האפיסטמולוגית והאתית של ההתכסות באצטלה של "תרגום נאמן" נחשפה במהלך משפטם של מתכנני הפיגועים במדריד ב-11 במרץ 2004. שישה מתרגמים, שניים מטעם בית המשפט, שניים מן המשטרה האיטלקית ושניים מן המשטרה הספרדית, עבדו כצוות בתרגום שיחה מוקלטת של אחד המתכננים, רביע עות'מאן אלסייד. בבית המשפט התברר שהמתרגמים של המשטרה האיטלקית שעצרה את החשוד הבינו אותו מודה שתכנן את הפיגועים, ולעומתם המתרגמים הספרדים הבינו אותו אומר כי ידע עליהם רק בדיעבד. ההבדל בתרגום היה מבוסס על פרשנות שונה למילה אחת בשפת האורדו.[31]

גם במלחמה בעיראק ב-2003 מצאו עצמם הדרגומנים תחת עננת חשד כפולה. בני ארצם ראו בהם בוגדים, ואילו הצבא האמריקני שהעסיק אותם ראה בהם אויב פוטנציאלי.[32] בשנת 2009 נעצרו כמה דרגומנים, חלקם מהגרים מסוריה וממצרים, שהועסקו על ידי הצבא האמריקני במתקן המעצר במפרץ גואנטנמו. בעקבות חקירת CIA הם הואשמו שהשמיטו מידע מודיעיני במהלך התרגום, שהנחו את העצירים בתשובותיהם ושאף העבירו פתקים לעצורים בתוך עותק הקוראן שנמסר לידיהם. מאמר שפורסם בעיתון New York Post כינה את הפרשה "טבעת ריגול מוסלמית" ואת הדרגומנים "לינגוויסטים מלוכלכים" (dirty linguists).[33] הכותב הציע שעל מנת למנוע "בגידה עתידית" על הממשלה לבחון את חוזי ההעסקה של מתרגמים מערבית, להעביר אותם בדיקות פוליגרף תקופתיות ולחסום את גישתם למסדי נתונים. אמינותם של המתרגמים האמריקנים, ששליטתם בערבית הייתה חלקית, הוטלה גם היא בספק – לא מתוך כוונת זדון אלא בשל כישורי לשון לקויים. אחד מהאנליסטים האמריקנים סיפר:

למרבה הצער, ההשכלה הלשונית של אנשי המודיעין האמריקנים מועטה, הם אפילו לא מסוגלים לבקש כוס קפה בשפה המקומית. הסיוט הגדול ביותר שלנו הוא חדירת רשת טרור תרגומי בהשראת אלקאעדה.[34]

באחד המקרים בשנת 2002 נשאל צעיר בן 22 אם יש לו קשר לאלקאעדה. מבולבל ומפוחד הוא ענה בחיוב, והחוקר והמתרגם חייכו בשביעות רצון על ה"הודאה" שסחטו ממנו. המתורגמן היה בטוח שהחשוד דיבר על ארגון אלקאעדה, אולם הוא התכוון לכפר בעל אותו שם בתימן. מה שהתחיל כחוסר הבנה קומי בתרגום הפך לאודיסיאה סוריאליסטית של עינויים סדיסטיים.[35] תחקיר של רשת הטלוויזיה אלערביה דיווח בתדהמה על הסטנדרטים הלקויים של התרגום בטריבונים שהוקמו כדי לבחון את מעמדם של העצירים במתקן גואנטנמו. בתחקיר דווח על שגיאות רבות בתרגום שהיטו את הדיונים מן הקצה אל הקצה. כאשר ביקשו לשאול חשוד סעודי אם היה באפגניסטן לפני אירועי 11 בספטמבר, שאל אותו המתרגם אם הוא עזב את אפגניסטן לאחר האירועים.[36] במקרה אחר החליף המתרגם את המילה Inspire בצירוף Inspire Magazine, שהוא המגזין של ארגון אלקאעדה באנגלית, במילה Esquire, ויצר את הצירוף Esquire Magazine, שהוא צהובון אמריקני של תאגיד הרסט.[37] מתרגם שעבד עם עורכי הדין של אחד הנאשמים העריך מאוחר יותר כי מחצית ממה שאמר החשוד הועבר בצורה שגויה לבית המשפט, וכי החשוד לא הבין כרבע ממה שנאמר באנגלית.[38]

מומחים העידו שעבודתם של המתרגמים של מתקן גואנטנמו, שהועסקו בתנאים מחפירים, אינה מתקרבת לסטנדרטים הנהוגים בפורומים פליליים וכי אין שום סיכוי שבתנאים הללו חשוד יקבל משפט הוגן. באחד המקרים הדיח שופט מתורגמן אשר תרגם פעם אחר פעם את המשפט "עורך הדין של אוסאמה בן לאדן" ל"הנהג של אוסאמה בן לאדן". הפנטגון הודיע כי יישם מערכת בקרת איכות נוספת בסינון המתורגמנים ובהערכת רמת המיומנות שלהם. משרבו התלונות ו"התרגום המשובש" החל להיתפס כסוג של טרור לשוני, פנו מנגנוני המודיעין והביטחון לפתח תרגום בעזרת ציוד מכני.[39] הצבא האמריקני פיתח מכשיר אלקטרוני בצורת טאבלט שמפיק תרגומים מיידיים לערבית, לכורדית ולשפות אפגניות על ידי שילוב של קול וטקסט. על המסך מופיע תעתיק של המשפט באותיות לטיניות, ולצידו אנימציה של שפת הגוף והבעות הפנים הרצויות. בעזרת המכשיר, שזכה לשימוש נרחב, אפשר לשמוע ביטויים כגון "האם אני יכול לראות את תעודת הזהות שלך?" בקצב מהיר או איטי, כשעל המסך ציור של חייל המבקש תעודה ומתחתיו המשפט בתעתיק לטיני.

הדוגמאות הללו מספקות "טעימות" מהמציאות הקיצונית של התרגום בחברות פוסטקולוניאליות, שמונחה על ידי פרדיגמה עמוקה של חשד. אולם הן גם מלמדות כיצד התרגום הופך למכשיר היברידי, הן ככלי של שליטה על אוכלוסייה והן ככלי של התנגדות. זוהי התמצית של השאלה בתיאוריה של התרגום: "למי נאמן המתרגם?" – למקור, לפטרון, ללאום, לשפה, לאסתטיקה או לאמת? האם הוא צריך להיות מתווך הוגן, משרתם של שני אנשים שנזקק לתחבולות של התחזות והונאה, כמו טְרוּמפַלְדִינוֹ שנאלץ לתמרן בין שני אדוניו? אולם השאלה המהותית יותר הנובעת מן הדוגמאות שהבאתי היא: מהם יחסי הכוח בין שני האדונים ומהי נאמנות בהקשר קולוניאלי? שאלת הנאמנות מתעוררת במצב של חשד וכאשר הנמענים של התרגום אינם מבינים כלל את שפת המקור. "נאמנות למקור" היא מושג שמקורו תיאולוגי, ובעת המודרנית הוא תואם את התרגום הלאומי למען קוראים מונוגלוטים. המסקנה העקרונית מן הדיון הזה היא שבמרבית המקרים שאלת הנאמנות – וכך גם התשובה עליה – משתנה על פני זמן ומרחב ועל פי האסטרטגיות הננקטות בתרגום.

אירוע ההשקה ל"פועלים בתרגום" יתקיים הערב (ד'), 23.12.2020 בשעה 18:00. באירוע תשוחח ד"ר לילך נתנאל (אוני' בר-אילן) עם פרופ' שנהב שהרבני. ההשתתפות גם בזום

—–

[1] Philliou, Biography of an Empire, pp. 71–72
[2] לואיס, המזרח התיכון, עמ' 274.
[3] Philliou, Biography of an Empire, pp. 71–72
[4] Kurz, “The Rock Tombs”
[5] Gardiner, “The Egyptian Word”
[6] Robinson, Translation and Empire
[7] Falbo, “Going Back”
[8] Pöchhacker, Routledge Encyclopedia
[9] Marghetitch, Etude Sur Les Fonctions
[10] סרטו של אדוארד סלומן (Sloman), The Dragoman, הופק בארצות הברית.
[11] Gobrial, The Whispers of Cities
[12] De Groot, “The Dragomans”
[13] Delisle and Woodsworth, Translators through History (revised)
[14] Lewis, From Babel to Dragomen
[15] Ghobrial, The Whispers of Cities
[16] Rothman “Dragomans and ‘Turkish Literature’”
[17] Rothman, “Interpreting Dragomans”
[18] Brummett, “Visions of the Mediterranean”
[19] Rothman, “Interpreting Dragomans”
[20] Hitzel, Enfants de Langue
[21] Brummett, “Visions of the Mediterranean”
[22] Cunningham, “Dragomania”
[23] Jasanoff, “Cosmopolitan”
[24] Delisle and Woodsworth, Translators through History (revised)
[25] Lung, “Sogdian Interpreters”
[26] Dodson, “Translating Science”
[27] James Glanz, “In Harm’s Way: The Twilight World of the Iraqi News Stringer,”
The New York Times, 25.9.2005
[28] Apter, “Translation–9/11”
[29] Eric Lichtblau, “F.B.I. Said to Lag on Translating Terror Tapes,” The New York Times, 28.9.2004
[30] Apter, “Translation–9/11”
[31] Tymoczko, “Translation, Ethics and Ideology”
[32] Selim, Nation and translation; Inghilleri, “The Ethical Task”; “Translators in War Zones”
[33] Paul Sperry, “Another Spying Scandal at Gitmo,” New York Post, 1.12.2009
[34] Judith Miller, “A Battle of Words over War Intelligence,” The New York Times, 22.11.2003
[35] Lauren Walker, “How a Botched Translation Landed Emad Hassan in Gitmo,”
Newsweek Magazine, 9.10.2015
[36] “Translation Errors Spoil Guantanamo Trials,” Gulf News, 28.8.2004
[37] Sharona Schwartz, “Oops! Guantanamo Translator Confuses Al-Qaeda Magazine with
 This Glossy Known for its ‘Sexiest Woman Alive’ Issue,” The Blaze, 23.6.2013
[38] Peter Finn, “Lawyers Criticize Quality of Guantanamo Interpreters,” Washington Post, 14.10.2008.
סוגיה זו אינה זרה כמובן למצב בישראל, הן בהקשר של התרגום לערבית (או מערבית לעברית) והן בהקשר של דיונים
 בהשתתפות פליטים ומבקשי מקלט.
[39] Apter, The Translation Zone
בא/ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך 16 שנות קיומו של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים התורמים מכשרונם לאתר והקהילה שנוצרה סביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, ועל מנת להמשיך ולפתח את האתר בערבית, שעם קוראיו נמנים רבים ממדינות ערב, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם.

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

  1. עדי

    מעניין, תודה, ומצפה לקרוא את הספר