הפטרנליזם של מרצ במיטבו

הציבור הערבי פלסטיני בישראל אינו זקוק עוד לנציגים כג'ידאא רינאוי-זועבי שמוצנחים על ידי יהודים כדי לקושש קולות ולהוכיח עליונות תרבותית. ביתר שאת אחרי חוק הלאום, הוא זקוק ליחס הוגן המבוסס על הומניזם, צדק ושוויון
מרזוק אלחלבימרזוק אלחלבי

משפטן, יועץ אסטרטגי, עיתונאי וסופר בעל טור קבוע בעיתון "אלחיאת"

הפטרנליזם הוא על פי רוב יחס מובנה של הצד שידו על העליונה אל הצד האחר במסגרת מבנה כוח נתון. ביחסי רוב אל מיעוט, קולוניאליסטים אל ילידים, גברים פטריארכליים אל נשים, שלטון אל נתיניו, תרבות "עליונה" אל תרבות "נחותה" וכולי. יחס מובנה זה מקבל ביטויים אין ספור במערכת היחסים בין שני צדי המתרס. לפעמים ה"מוחלשים" משתפים פעולה ומשחקים לידי הפטרון כשהם מאמצים את גישתו אליהם והופכים אותה לגישתם הם אל עצמם, או כשהם מחזקים בדיבור ובמעשה את הדעות הקדומות שלו ומאוששים את ה"תיאוריות" שהוא מאמץ לגביהם ואת דימויים בעיניו. במצבים כאלה הפטרנליזם הופך להיות חזות הכול ביחסי שני הצדדים, וה"מוחלשים" הופכים להיות הד לקולו של ה"חזק", צל לנוכחותו ונושאי כליו.

יחסי יהודים–ערבים במדינה לובשים לפעמים צורות שונות, לעתים מקוממות, של פטרון ונושא כליו. יתירה מזה, יחס כזה מתקיים כמעט בכל מקום שיש בו יהודים וערבים, כי המבנה בחוץ יחלחל פנימה, לכל מסגרת וארגון, וכי הפטרנליזם לא קיים רק במרחב הפיזי, אלא בשפה ובתודעה של האנשים. הפטרנליזם אם כן, כמערכת של שני צדדים לא שווים בכוחם, לא ניתן לחלוקה של ימין ושמאל, כולם ידם במעל הזה. גם השמאל הציוני, ולפעמים השמאל הלא ציוני, חטא בפטרנליזם כפי שעתה מפלגת מרץ כשחיפשה בפינצטה נציג של הערבים כדי לחשק באמצעותו את הרשימה לבחירות לכנסת. ג'ידאא רינאוי-זועבי, ששוריינה למקום הרביעי ברשימת מרצ, מייצגת את עצמה ומי מבני משפחתה הגרעינית ולא אף אחד אחר. היא יכולה לטעון בעברית וערבית כל מיני טיעונים שברובם לקוחים מהדימויים של הפטרון את הערבי, "דור חדש", "מביט קדימה" או "אינו קורבן". אלא שמהר מאוד היא תיכנס לתפקיד של ה"ערבי התורן" הממקם את עצמו בדיוק במשבצת המסומנת לו. הוא יכול להיות קטן ממנה, אם ירצה, אבל בשום פנים לא יחרוג ויעלה על גדותיה.

כשערבי משתדל לממש את הפנטזיה של הפטרון, גם אם הוא טוען לשמאלנות ועוד כתרים שיתהדר בהם, רדיפת צדק ושוויון וטובת הערבים עצמם, הוא משתף פעולה עם מי שמתייחס אליו כמושא, כאובייקט שאמור לשרת את האינטרסים של הפטרון – וכאן, גיוס מצביעים ערבים בפוטנציה. במרצ, אני מניח, עשו עבודות בית והתייעצו עם "מומחים" בגרוש או שניים לפני שהגיעו לג'יידאא. הם בחרו באישה "משכילה" והוכיחו את עליונותם התרבותית כשהכניסו לרשימה אישה ממשפחה גדולה שתוכל לגרוף קולות שמרצ משוועת להם. הערבי כאן כדי לממש אינטרס מוצהר של מרצ. אינטרס כזה יכול לאבד משקל במערכת השיקולים של המפלגה כפי שלמדנו מהצהרתו של ניצן הורוביץ, כי המפלגה לא פוסלת לחבור לגורמים שמעולם לא חשבה להתחבר אליהם כגון מפלגת ימינה של בנט וישראל ביתנו של ליברמן! במצב כזה, ה"נציגה הערבייה" תמצא את עצמה מיותרת.

מפלגת העבודה בגלגולה ההיסטורי כמפ"אי, תמיד בחרה את הנציגים הערבים הרצויים לה. כאלה שייצגו את המדינה כסוכנים ומתווכים בקרב המיעוט הערבי הפלסטיני. והנה מרצ בוחרת באותה דרך את הנציג הערבי הרצוי לה וממליכה אותו. להבדל מעיסאוי פריג' שעמד בכמה מערכות פריימריז בכבוד, הנציגה החדשה הובאה את השיח במצנח והוצנחה מלמעלה כיאה לפטרון קלאסי.

הציבור הערבי פלסטיני בעת זו של הסתה פרועה וחקיקה עוינת, דווקא לא רוצה לשכוח את העבר, את אשר עולל לו ולהוריו ובני עמו המפעל הציוני.

זאת יש לומר: הציבור הערבי פלסטיני בישראל אינו זקוק עוד לנציגים כג'ידאא שיוצנחו על ידי יהודים כדי לקושש קולות ולהוכיח עליונות תרבותית. ציבור זה שאני נמנה עמו, זקוק ליחס הוגן המבוסס על ערכים אמיתיים של הומניזם, צדק ושוויון ולא על ברית של פטרון ומשת"פ שיישא את כליו ואת מילותיו הנבובות, ויתאמץ לבטא בשפת גוף ותנועות מה שהפטרון לחש באוזן או שיננן לו בדף מסרים. הציבור הערבי פלסטיני בעת זו של הסתה פרועה וחקיקה עוינת, דווקא לא רוצה לשכוח את העבר, את אשר עולל לו ולהוריו ובני עמו המפעל הציוני. למשל, את העובדה הפשוטה שציבור זה המונה כ-21% מהאוכלוסייה במדינה, חי על 3% בלבד מהקרקעות.

גם אם הוא נוטה למחול במסגרת של פיוס בין שני העמים, ציבור זה דורש צדק היסטורי, צדק מעברי וצדק מתקן. הוא סבור שהמדינה הפכה עם חוק הלאום למדינת אפרטהייד וכי המאבק הוא לא רק על זכויות ותקציבים, אלא עמוק יותר ומורכב יותר. זה מאבק בין שתי שאלות לאומיות, בין שני לאומים, שהאחד סבור כי ניצח ויש בכוחו להעלים את השאלה הפלסטינית ואת האחר הפלסטיני בקפלי העתיד, בקפלי השפה העברית. מצב דברים זה יוצר כל יום עוולות חדשות המחייבות מידה גדולה של פטרונות כדי לכסות ולהסתיר. גם השמאל הציוני היה ועודנו שם, משתתף ביצירת העוולות. וכשהוא בא לתקן או לכסות עליהן, זה רק במסגרת הפטרונות הקלאסית, שאותה אנחנו מבקשים למחות מכל וכל.

כרזת בחירות 2021 מרצ
בא/ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך 16 שנות קיומו של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים התורמים מכשרונם לאתר והקהילה שנוצרה סביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, ועל מנת להמשיך ולפתח את האתר בערבית, שעם קוראיו נמנים רבים ממדינות ערב, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם.

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.

  1. לוני

    צודק מרזוק.
    עדיף מנהיג ערבי לא "כנוע" כמו מנסור עבאס שתוצאות פעילותו ה"אותנטית" עומדת לספק לביבי מנדט או שניים מהציבור הערבי.

  2. שמרן בעל כורחו.

    מאמר נוסף שרק מוסיף מסמר בארון הקבורה של השמאל, ולא נותן שום מבט אופיטמי לגבי העתיד.

  3. דוד מהמתוקים

    הכותב צודק והערבים שיצביעו לליכוד הם ההוכחה הטובה ביותר לכך: בליכוד אין נציגים כג'ידאא רינאוי-זועבי שמוצנחים על ידי יהודים כדי לקושש קולות ולהוכיח עליונות תרבותית, למעשה אין שם ערבים בכלל.
    ככה הכי טוב.