המוות שלנו פשוט לא מזיז להם

בעקבות הירצחו של מחמד אבו ניג'ם השבוע ביפו, כשהמציאות הרצחנית מכה בפניי ובפני חבריי ובני שכונתי ועירי שוב ושוב, אני מתחיל להבין שאנשים טובים לא היו מאפשרים לה להמשיך ולהכות ללא רחם
עבד אבו שחאדה

פעיל בל״ד וסטודנט לתואר שני במדע המדינה באוניברסיטה העברית בירושלים

בתחילת השבוע נרצח אחד המנהיגים החשובים בקרב הקהילה הערבית ביפו, מחמד אבו ניג'ם. מלבד כותרות כלליות בתקשורת העברית שהדגישה שבכיר בתנועה האסלמית נרצח, לא נכתב ולא פורסם דבר על המשמעות מרחיקת הלכת של רצח מנהיג קהילתי באור יום ועל ההשלכות של האירוע על הקהילה הערבית ביפו.

מילה לא נכתבה על המציאות שבה אנו חיים בשלושת העשורים האחרונים, כשמדי שנה בין חמישה לשבעה צעירים נרצחים בקהילה הערבית ביפו, ואף רשות לא מעלה בדעתה שאלה נתונים לא הגיוניים. הקהילה הערבית מונה בסך הכול כ-20 אלף איש החיים במרחב שבו מתקיימים שני מיליון יהודים ומרבית מקרי הרצח אצלנו.

מילה לא נכתבה על כך שאנו מתקיימים בגבולות הרשות המקומית העשירה ביותר, בעיר שיש בה תחנות משטרה וכוח משטרתי שלא מבייש צבא קטן, עם מיטב המשאבים והטכנולוגיה העדכנית. למרות כל זה, ולמרות שמדובר בקהילה קטנה של כ-20 אלף איש, מתרחשת מציאות בלתי נסבלת שכוללת מקרי רצח שלא נחקרים ולא נפתרים, ואין אף רשות שלוקחת אחריות.

הגורל המופקר של החברה הערבית ביפו מדגים כיצד כל התוכניות המנופחות של הממשלה לטיפול בפשיעה ייכשלו עוד בטרם ייושמו. הדבר לא קשור למשאבים או לתקציבים למשטרה, וגם לא לעצם נוכחות המשטרה ביישובים הערביים.

הדבר היחיד שיכול בעיניי להסביר את המציאות הזו שממשיכה להפיל עוד ועוד קורבנות הוא שהמשרד לביטחון הפנים והמשטרה מאוישים באנשים שנכבשו על ידי הרוע שמושת מלמעלה.

אלה אנשים שרוצים לראות אותנו מתים ברחובות. בעבר חשבתי שהמשטרה היא גוף שעבר פוליטיזציה ימנית ושהיא מאוישת באנשים לא מקצועיים. היום אני חושב שמדובר באנשים רעים או לכל הפחות אדישים, שהמוות שלנו פשוט לא מזיז להם.

אבל לא מדובר רק בשוטרים, כי גם בשאר המשרדים הממשלתיים שרואים את המספרים ולא עוצרים לרגע לשאול כיצד מקרי הרצח בחברה הערבית משפיעים על נושאים אחרים כמו חינוך, רווחה, קהילה, תעסוקה וכלכלה ולא טורחים לבדוק מהי אחריותם ביחס להתמודדות עם משברים כאלה בחברה הערבית – גם הם אנשים רעים.

אלה אנשים רעים שמצדיקים פעולות משטריות בחברה הערבית לא מפני שהמצב בחברה הערבית חמור בפני עצמו אלא משום שהם מפחדים שהאש תגלוש לחברה היהודית. אלה אנשים שמסרבים לראות את הכישלון המוסרי בטענה זו שלפיה הבעיה אינה רצח של צעירים הערבים אלא הרווחה של היהודים שעשויה להיפגע.

בעבר חשבתי שהמשטרה היא גוף שעבר פוליטיזציה ימנית ושהיא מאוישת באנשים לא מקצועיים. היום אני חושב שמדובר באנשים רעים או לכל הפחות אדישים, שהמוות שלנו פשוט לא מזיז להם.

אני יודע שאלה דברים קשים. אבל אין לי כל סיבה לחשוב אחרת. המציאות הרצחנית מכה בפניי ובפני חבריי ובני שכונתי ועירי שוב ושוב, ואני לא מאמין שאנשים טובים היו מאפשרים לה להמשיך ולהכות ללא רחם. אני לא מאמין לכם ולא מאמין שיש לכם כוונות טובות כלפינו. להפך, אני מאמין שיש בכירים במערכות השלטוניות שכל מקרה רצח בחברה הערבית משמח אותם קצת. במצב כזה, איזה סיכוי יש לפעילות פוליטית?

אני לא מאחל לאף חברה בישראל ולו לדקה אחת את המציאות שלנו. לא מאחל לאף אחד דאגה כמו של אם ערבייה שכשהיא שומעת שיש מקרי רצח בעיר, מיד רצה לטלפון לוודא שזה לא הבן שלה. אני לא מאחל לנערות ולנערים המתבגרים של אף חברה את החיים שהיו לי כנער שבהם נאלצתי לקבור חברים שנרצחו. אתם יכולים לתאר לעצמכם מה עובר על נפש של נער שנאלץ להרים את גופתו של חבר לאחר שנורה בראשו ולקחת אותו לבית חולים, להתבונן חסר אונים בגופתו המוטלת חסרת חיים ברכב וללכת לישון עם התמונות הללו שנחרטות בראש ושבות ומתקיפות גם עשור אחר כך בביעותי הלילה.

אני לא מאחל לכם את התחושה שדמם של הילדים שלכם, הגברים והנשים והמנהיגים שלכם – מותר. כי מעבר לאי הסכמות פוליטיות ואידיאולוגיות, שלא כמוכם – אני מתעורר כל בוקר מזכיר לעצמי שחלה עלינו מחויבות מוסרית כלפי כל אדם בהיותו אדם.

התקשורת דאגה בסופו של דבר לסקר את הלוויה של שייח' מחמד אבו ניג'ם, לא חלילה ממניעים אנושיים או משום שמנהיג דת אהוב ומקובל נרצח על לא עוול בכפו בעירו המדממת. התקשורת הייתה שם בגלל הדאגה של הפרת ההנחיות. איש לא היה מעלה בדעתו להתייחס להלוויה ההמונית הזו כאל הפגנת מחאה, בלפור סטייל, של חברה מתפוררת שהקווים בה נחצו ובנותיה ובניה חשים אבודים ומיואשים ואין להם יותר על מי לסמוך.

מחמד אבו ניג'ם. עוד קורבן של הפקרת החברה הערבית על ידי הרשויות

 

בא/ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך 16 שנות קיומו של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים התורמים מכשרונם לאתר והקהילה שנוצרה סביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, ועל מנת להמשיך ולפתח את האתר בערבית, שעם קוראיו נמנים רבים ממדינות ערב, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם.

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.