מבט מזרחי על נתניהו הצעיר ומשת"פיו

(מוקדש לליכודניקית הזיקתית החדשה, אורלי לוי-אבקסיס)

הנה קונטקסט שעשוי להועיל לקריאת המאמר המופיע להלן, "מכתב גלוי למשתתפי האשכנזיאדה הרביעית בליכוד ['הפריימריז']", שהתפרסם ב-1993 ב"עתון אחר".

ב-22 ביוני 1992, לאחר 15 שנים של שליטה ישירה בישראל של הליכוד והמתנחלים, הצליחה איכשהו מפלגת העבודה בראשותו של יצחק רבין לנצח בבחירות (לכנסת השלוש עשרה). אמנם כבר נכתב די הרבה על הרגע הזה, אבל מעט מאוד על העובדה שלא היה רגע נפלא ומרטיט ממנו עבור גבר ציוני אשכנזי אחד ששמו בנימין נתניהו (בנג'מין ניתאי).

מפלגת הליכוד, בראשותו של יצחק שמיר, הייתה לחלוטין על הקרשים לאחר הנוקאאוט שרבין הנחית עליה. במהלך השנים 1992-1991 הצליח המנהיג הקשיש מהלח"י לעלות על העצבים של המפלגה הרפובליקאית בהנהגתם של הנשיא של ג'ורג' בוש האב ושל שר החוץ ג'ורג' שולץ. שמיר ומדיניות ההתנחלות הבלתי מתפשרת שלו הקשתה על הצמד מאוד לארגן קואליציה אמריקאית-ערבית נגד עיראק בהנהגתו של צדאם חוסיין – קואליציה שכללה לא פחות מאשר את סוריה ומצרים. רה"מ שמיר הצליח לנכר גם את חצי מיליון המהגרים הרוסים היהודים והלא-יהודים שעל אף נחיתתם בציון עם אזרחות וזכות הצבעה אוטומטיות עדיין סבלו בבלגן הישראלי מבחינת אפשרויות הדיור והתעסוקה שלהם/ן. שמיר וממשלת המתנחלים הצליחו לבסוף להרחיק מהם גם מזרחים רבים מ'השורה': מזרחיות ומזרחים רבים מספיק הבינו מצוין שבניגוד עצום לעם האדונים הלבן בהתנחלויות המעוטרות בווילות רעפים אדומים (בחצי-חינם) ובבריכות שחייה מצוננות – מצבם/ן הסוציו-כלכלי של מזרחים בשכונות ובעיירות התת-פיתוח לא השתפר באופן משמעותי מספיק במהלך העשור וחצי של הלפיתה הכלכלית הניאו-ליברלית של הליכוד והמתנחלים סביב צווארה של ישראל.

נתניהו הצעיר היה שאפתן, נמרץ, תאב כוח ואמיד. הוא ליהג באנגלית ברמה שנטתה להרשים קרתנים ציונים מקומיים; הוא היה בעל תואר שני במנהל עסקים ובעל ידע מעמיק בשיווק רהיטים מודולריים של חברת רים וכל זאת בתקופה של טרום איקאה. התמזגותם של כל המשתנים הללו סייעו לכריזמט למכור לרבים בציון מילים, רעיונות וחלומות יפים, בכללם למזרחיות ולמזרחים ציונים.

ועידת הליכוד הרביעית הייתה הראשונה שנאספה לאחר תבוסת הליכוד בבחירות. היא כללה פריימריז שנערכו ב-24 במרץ 1993. נתניהו שעט במהלך הוועידה בפול גז קדימה תוך שהוא מתמודד על תפקיד יו"ר הליכוד מול דוד לוי, משה קצב והנסיך הצווחני בני בגין. מערכת הבחירות הזו לוותה בחילופי האשמות והשמצות קשות ביותר בין נתניהו לבין דוד לוי. שיאן התגלם במה שכונה פרשת "הקלטת הלוהטת". נתניהו טען בשידור ישיר בטלוויזיה כי "בכיר בליכוד המוקף חבורת פושעים" (מזרחים) מנסה לסחוט אותו באמצעות קלטת שבה הוא נראה בוגד באשתו (השלישית אגב). למרות הפרשה ולמרות גזענותו של נתניהו נגד דוד לוי – שהיה אז בן 54 ובתו אורלי הייתה בת 20 – הוא התקבל באולם ככוכב רוק בחיבוקים, נשיקות, תשואות וצהלות על ידי חברי מרכז הליכוד מתרפסים שהתייחסו אליו כאילו הוא היה משיח מודרני לבן. הציוני האשכנזי העשיר נתניהו גם שבה את ליבם של מזרחיות ומזרחים מבין חברי המרכז, ולא רק את אלו של נסיכי רחביה ששלטו בפועל במפלגה מקדמת דנא. בתום אותו ערב מסעיר חושים זכה ה"פוסטר-בוי" הלבן בבכורה של מפלגתו באופן גורף. בעשותו זאת הוא הצליח לדחוק את הליכודניקים הוותיקים ממנו. נתניהו – שהיה אז בן 43 – החל להנהיג את הליכוד באופוזיציה. הייתה זו "נקודת האפס" של פריצתו למעמקי קרביה של הפוליטיקה הציונות. חלפו מאז 28 שנים, והעלם וזוגתו מרחביה עדיין נמצאים מעלינו בועטים וחוגגים בקיסריה ובעולם.

רצה המקרה והשמאל המזרחי הזערורי והשנוא על כולם (בדומה להיום) היה בסביבה אף הוא במהלך 1993-1992. חברותיו וחבריו היו זורקים מילה או שתיים פה ושם על כל מה שהתרחש בציון הטרום-אוסלואית. השמאל המזרחי (בלי מרכאות) התנגד לרבין ולכוחניותו האנטי-פלסטינית – כולל כשהוא גרש 413 פלסטינים ללבנון וזאת בתמיכתה של מרצ. השמאל המזרחי התנגד גם נחרצות לשולמית אלוני וליוסי שריד על גישתם החינוכית והתרבותית ביחס לחברה הרב-אתנית הישראלית. בעקיפין תמך ב-1992 השמאל המזרחי בזהירות ובביקורתיות במפלגת ש"ס הצעירה והזעירה, ואפילו עוד יותר מכך כשש"ס העזה — באופן יחיד ובלבדי בקרב הימין הציוני – לשלוח, וזאת תוך סיכון עצום מבחינתה, יד אמיצה לשמאל הציוני. ש"ס לבסוף אף נכנסה לקואליציה עם מרצ והעבודה וזאת חרף עברו ההיסטורי האנטי-מזרחי של הגוש הסוציו-פוליטי הלא-מזרחי הזה.

דברים רבים כתבו ואמרו בימים ההם חברות וחברי השמאל המזרחי. אלא שבמרחב הציבורי הישראלי דאז, בהעדרם הגמור של משאבים פיננסיים, בלי אימייל, בלי אינטרנט, בלי פייסבוק ותכופות גם בלי נגישות למחשב, לא היה לדברים האלה הדהוד רחב. בין שאר הדברים שנאמרו ונכתבו במהלך השנים 1992 – 1993 על ידי חברות וחברים בשמאל המזרחי נכללו גם המילים (הוולגריות?) הבאות, על אודות הפצעתו למציאות הישראלית של בן השבתאות, הלא הוא המשיח בנימין נתניהו. המילים הללו ראו אור בדפוס מעל לשלושה חודשים בטרם קלינטון, רבין ויאסר ערפאת נפגשו בהפתעה בוושינגטון, אותה פגישה שסימנה את פריצת תהליך אוסלו ואת כל האירועים הרבים שהתרחשו בעקבותיו. שווה אולי להזכיר שנתניהו עצמו הפך לראש ממשלת ישראל רק ביוני 1996, שלוש שנים לאחר שהמילים הללו נכתבו ושבעה חודשים לאחר רצח יצחק רבין.

מכתב גלוי למשתתפי האשכנזיאדה הרביעית בליכוד ['הפריימריז']

מאת יוסי כהן*

פורסם ב"עיתון אחר" (גיליון יוני 1993)

"אז מה היה לנו," [שאלו חברי ה"גשש החיוור" במערכונם הנודע]: רגולאז' ברקס, ז'בוטינסקי, בגין ושמיר. עכשיו הביאו עלינו אשכנזי חדש: ביבי נתניהו. כמו תרופת פלא שעשויה מעשבים שוטים. מקסם שווא. בועה פיננסית, ביטחונית, פוליטית, וחברתית. ביבי נתניהו ככל הנראה יהיה המנהיג שיוביל את מדינת היהודים למצדה מספר שתיים. ושלא נטעה חברים: בליכוד הכל כפי שהיה תמיד. הם לא למדו ולא שכחו דבר. למזרחים נועד התפקיד הרגיל: להיות הסוס שיעלה את התנועה בחזרה לשלטון [לאחר הפסדה לרבין]. הנסיכים האשכנזים הם שישבו עוד הפעם על העגלה ויאחזו בשוט. וכשיבוא להם, סתם ככה, הם יצליפו על גב הסוס המזרחי: הפרטה, כספים להתנחלויות האשכנזיות, רפואה למיליארדרים, תוכניות אינטגרציה, וכיו"ב. אין מה לדאוג: הנסיכים הם יהיו אלו שלבסוף גם ישלטו וגם יעבירו לעצמם את כל מנעמי השלטון: אולמרט עם ההלוואות, אורי שני והמסיבות באילת, ממשלה של 900 אלף שרים הממומנים בכספי המיסים שלנו, מה לא. באמת שאין מה לדאוג. המזרחים סתם – יעני כל אלו שהצביעו להם ושלא קשורים למפלגה – כל אלו ימשיכו להיות תקועים עם המשכנתא והריביות. וכמו תמיד בעצם, למשה קצב, מאיר שטרית, ולשאר עלי התאנה המזרחיים כבר ימצאו איזה ג'וב כדי שיבלמו את הפה. כי מה שהיה הוא שיהיה.

הבנאדם המזרחי מביט במה שקורה מסביב והבנאדם המזרחי אומר לעצמו מילים חדות מתער: וואלה, מגיע למזרחים שידפקו אותם, וואלה מגיע להם. כשרואים משת"פים מסוגו של שאול עמור (כלבלבו הראשי של נתניהו) שנסיכיו האשכנזיים של הליכוד קונים אותם בנזיד עדשים, הבנאדם המזרחי מתחיל בו זמנית לצחוק ולגהק. מזרחונים מסוגו של עמור — אלו שלשונם תחובה עמוק בעכוזו של הממסד האשכנזי – המזרחונים הללו מקרקרים כבר מעל ל-40 שנים סביב הפירורים שאשכנזים מסוגו של ביבי נתניהו זורקים להם. אם טוב למזרחים להיות זנבות לחתולים מסוגו של ביבי נתניהו אז בבקשה. רק שתדעו אחים יקרים: אתם תתחממו עוד ארבעים שנה בתוך התחת האשכנזי הזה. יבעטו לכם בזנב כמו שבועטים בכלב רחוב מורעב, ירקקו לכם בפנים מתוך וולוואים מהודרים ואתם, אחים יקרים, אתם תגידו תודה רבה. אם זה מה שאתם רוצים אז למה לא, בבקשה. וכשהמדינה הזו תתמלא ברציחות שגם הביבי נתניהו שלהם בכבודו ובעצמו לא יוכל לטפל בהם — אז אל תתחילו ליילל.

כבר מזמן הייתם צריכים להכניס לראש שלכם עובדה פשוטה: לעם הפלסטיני נמאס לנגב ליהודים את התחת וגם להגיד תודה רבה. לעם הפלסטיני נמאס להיות עבד. למה מה הייתם אתם עושים במקומם, מה? לא ביבי ולא שמיבי ישנו את המצב עם העם הפלסטיני. וכשתתחיל מלחמה גדולה בן 4 מיליון יהודים מול 100 מיליון ערבים אל תייללו "שתו לי", "אכלו לי", "לא ידעתי." זה יהיה ממש כמו משחקי הווידאו שהילדים שלנו משחקים, אבל מה – רק באמת. וכשפצצה אטומית תתפוצץ מעל לראש שלכם ושל ילדיכם בארץ ישרואל השלמה אף אחד כבר לא יכתוב בספרי ההיסטוריה את השקר המגעיל שנכתב על האהבלים הימניים של מצדה שגמרו בעצמם על החיים שלהם. מזה גיבורים?! כי מה שייכתב אחריכם, אחים יקרים, זה שהייתם סתומים כמו נעל. למה? כי בחרתם בטיפשות ונכנעתם לה. כי הטיפשות עלי אדמות מתגלמת בפוליטיקאים אשכנזים מסוגו של ביבי נתניהו, פוליטיקאים שבטוחים שהחיים זה איזה שידור ישיר ב-CNN, פוליטיקאים שאינם מבינים שהזמן במזרח התיכון משחק לרעתנו ולרעת ילדינו. תתמכו בביבי השופכין. למה לא? אתם אגב יודעים שלא יכול לקרות דבר טוב מזה  עבור חמאס, נכון?

כשבניגוד לכל מה שאמרו לכם כל הפוליטיקאים, מגנדי ועד שולה אלוני, חזרנו אנו ואמרנו לכם שהגרוש ללבנון [של 413 אנשי חמאס] רק יגדיל את מספר הפיגועים – לא רציתם לשמוע. הנה עברו חודשיים ואתם תופסים את הראש. עכשיו כשאנו אומרים לכם שהביבי נתניהו הזה לא רק שיביא קטסטרופה על ראשכם ועל ראשם של ילדיכם אלא שגם יבגוד בכם כפי שהוא בגד באשתו הדיילת הפסיכולוגית (ובשתי נשותיו הקודמות), אתם בטח עוד פעם לא מאמינים לנו. אז אין בעיה אחים יקרים, לכו אחרי ביבי. אין בעיה בכלל. נראה אתכם בעוד שנה. רק בבקשה תרשמו לפניכם דבר אחד קטן כדי שמאוחר יותר לא יהיו ביננו איזה אי הבנות: מזרחים יקרים, אנו עוד הפעם אומרים שאתם הולכים להיות שוב ההצגה הכי טובה בעיר, אבל מה – גם הכי עצובה. רשמתם את זה כדי שמאוחר יותר נוכל לבדוק את זה בלי לריב?

מילה אחרונה ל"פגוע" דוד לוי: כבר אמרו חכמינו שמי שבמשך 20 שנה הולך לישון עם כלבים בל יתפלא אם הוא מתעורר בבוקר עם פרעושים. הדבר היחיד שהלוי הזה יכול עוד לעשות כדי להציל את הכבוד (שאף פעם לא היה לו) זה להתחפף מה-שיותר-מהר מההנהגה האשכנזית של הליכוד ולחזור הביתה אלינו, אל המזרחים. כי מה שלוי אף פעם לא הבין, זה שכל מזרחי בליכוד או במערך הוא משתף פעולה. ושלא תטעה, יא לוי: להתחפף מהליכוד מה שיותר שמאלה – ולא אל השמאל השקרי האשכנזי – פירושו אך ורק לעזור למזרחים. ולעזור למזרחים, יא לוי, זו אמנם עבודה שאין בה ח'ר מהסוג שאתה רגיל אליו אבל זו העבודה שאתה ושכמותך הייתם אמורים לעשות במשך השנים הארוכות שאתם שם למעלה. חבל שלא הבנת את זה לפני שנים, יא לוי, ואם לא לפני שנים אז באותם ימים [ב-1991] שבהם האשכנזים של הליכוד לא אישרו לך את ויזת הכניסה למדריד [לוועידת השלום שבה כיכב נתניהו באמריקנית]. רק חסר לך, יא לוי, שעוד "תשלים" עם הביבי הזה ותמשיך לעשות לנו פאדיחות. גם לנו "יש גבול".

*יוסי כהן הוא בן דודו (מצד האב) של יוסי כהן שפרסם באותה שנה (1993) בעתון אחר את "על אף מוצאו יש לו כשרון".

מוקדש לליכודניקית הזיקתית החדשה, אורלי לוי-אבקסיס, לנוכח הצטרפותה למבייש אביה