נתניהו מספסר בחיסונים

הממשלה עשתה השבוע צעד מבורך, כאשר אישרה לפתוח במבצע חיסונים לפועלים פלסטינים שעובדים בישראל ובהתנחלויות. אבל זה רחוק מלהספיק – אנחנו עומדים בפני אסון הומניטרי ומשחקי הכוח הפוליטיים של נתניהו דוחפים אותנו אל פי התהום. לנתניהו מגיע כל הקרדיט על הבאת חיסוני הקורונה לישראל (ולקופות החולים מגיע כמובן הקרדיט על הארגון המוצלח של המבצע). אבל, שוב ושוב נתניהו מוכיח שהוא פשוט אינו מסוגל להתנהל בענייניות ולטובת האזרחים, אלא מונע, גם הפעם, מאינטרסים ציניים.

נתניהו מספסר בחיסונים כדי לקדם את האינטרסים שלו ואת מעמדו האישי – כך בהחלטה (שהוקפאה בינתיים) על העברת חיסונים למדינות כמו הונדורס וגוטאמלה, שהעבירו את הנציגויות  הדיפלומטיות שלהן לירושלים; כך בהחלטה להעניק חיסונים למדינות באפריקה שחידשו את יחסיהן עם ישראל; כך בהעברת החיסונים להונגריה, המצויה תחת שלטונו של ידיד נתניהו, ויקטור אורבן, חברה במועדון המפוקפק של הדמוקרטיות הלא-ליברליות. ועוד לא הזכרנו את העסקה שנרקמה עם סוריה, שעל פי מקורות זרים כוללת גם מימון של חיסונים תוצרת רוסיה לאנשי אסד.

במקביל, במקום לנצל את עמדת הכוח של ישראל בכל הנוגע לאספקת חיסונים כדי לדאוג לחסן גם את כל הפלסטינים בגדה ובעזה, החיסונים הפכו בידי נתניהו לעוד מכשיר לדיכוי של הפלסטינים. נתניהו לבדו מחליט מי יזכה לחיסונים וגם מה התמורה שתידרש. החלטות אלו אינן לעולם ענייניות, אלא מונחות על ידי שיקולי רווח פוליטי. לא חייבות להיות יפות נפש כדי להצטמרר מהציניות במדיניות של נתניהו: אספקת חיסונים לפלסטינים – לכל הפלסטינים ולא רק לאלו שמועסקים בישראל – אינה רק הדבר המוסרי לעשות, אלא גם הכרח אפידמיולוגי.

המדיניות הצינית של נתניהו מפקירה לא רק את הפלסטינים, אלא גם את אזרחי ישראל. מתסכל להבין, שנתניהו מאמין כנראה שהמדיניות הדכאנית וקצרת הרואי שלו בנושא תניב עבורו יותר קולות מאשר מדיניות שתיטיב עם כל הצדדים ואף תמנע אסון. שבועות ארוכים הוא נמנע מהעברת חיסונים לפלסטינים, בניגוד לעמדת המומחים במשרד הבריאות, ורק רק לחץ פנימי ובינלאומי הוביל לשינוי. מתסכל אף יותר להיווכח, שוב, שאופק ההחלטות הרות הגורל שמקבלת ממשלת נתניהו הוא ה-23 במרץ, ואפילו לא יום אחד לאחר מכן. מבחינת נתניהו, שלושה ימים לאחר מכן, בערב הפסח, נוכל שוב להיות בסגר קורונה (כמובן שהפלסטינים יהיו בסגר של ממש בזמן פסח. זו כבר מסורת ארוכת שנים).

ואולי זה שורש העניין. ישראל מתנהלת במוד תגובה, מאסון לאסון וממחדל למחדל. התגובה תמיד מאוחרת מדי, מועטה מדי והתכנון לעתיד תמיד חסר. משרד האוצר תמיד יעדיף לחסוך כסף עכשיו, גם אם זה יעלה לנו הרבה יותר אחר-כך.

וכשקוצר הרואי והעדר התכנון שמאפיינים את ישראל מאז ומתמיד משתלבים עם ראש ממשלה שנקרע בין קבוצות אינטרס שונות כשהוא עסוק בשימור כוחו ומעמדו הפוליטי – התוצאה הרת האסון היא המחדל של ניהול משבר הקורונה. ובמקרה של אספקת החיסונים לפלסטינים, האסון עוד לפנינו. אולי הפעם נשכיל למנוע אותו?

הכותבת היא המייסדת והמנכ״לית של תנועת ״זזים – קהילה פועלת״, שמובילה קמפיין ציבורי להעברת חיסונים לפלסטינים בגדה ובעזה

* גילוי נאות: עורכות האתר חברות בוועד המנהל של זזים