מה נשתנה הסבב הזה?

שבט "השמאל" חרת על דגלו את הסיסמא הא-פוליטית "לך" במסגרת קמפיין "רק לא ביבי" ולא השכיל לבקר את נתניהו על כשלונו בניהול משבר הקורונה. לא פלא שהמצביעים נעו ימינה ולעומתם מרצ וכחול לבן נאבקות על אחוז החסימה
לב גרינברגלב גרינברג

פרופ' לב גרינברג הוא נשיא האגודה הסוציולוגית, סוציולוג וכלכלן פוליטי באוניברסיטת בן גוריון

האם הבחירות שיתקיימו מחר (ג') מבשרות שינוי או המשכיות של שלושת הסבבים הקודמים? תשובתי כפולה: ראשית, יש שינוי, והוא מפנה ימני חמור. שנית, אין שינוי גדול במדיניות החרמות כלפי הרשימה המשותפת וכלפי המפלגות החרדיות. זאת המדיניות שתקעה את שני הסבבים הראשונים ללא מוצא, והובילה להקמת "ממשלת הקורונה" תוך כדי הונאתם של מצביעי כחול לבן. בהנחה שהבטחות החרמות ערב הבחירות יקוימו, שתי האלטרנטיבות השלטוניות, בראשות נתניהו או בראשות המפלגות המבטיחות לא לשבת אתו, יהיו הרבה יותר ימניות מן האופציות שהיו בשלושת הסבבים הקודמים.

איך זה קרה? התהליך התחולל במהלך השנה האחרונה, שנת הקורונה, שבמהלכה תומכי הימין עברו תהליך של פוליטיזציה ושחרור מהשיח השבטי "רק ביבי", ואילו מצביעי מה שמכונה "השמאל" עברו תהליך נוסף של דה-פוליטיזציה, בעקבות האכזבה מגנץ, שהכשיר את הלבבות להצביע גם למועמדי ימין, רק שנשתחרר מביבי. עמדה המתומצתת בסיסמא "לך" ובכינוי נתניהו "הדיקטטור".

אם בשלושת הסבבים הראשונים היה קיטוב שבטי בין שני מחנות "רק ביבי" (של אלה המכונם "ימין") ו"רק-לא-ביבי" של האלה המכונים "שמאל-מרכז", בבחירות הנוכחיות הכל התערבב והיטשטש. הקריקטורה של עמוס בידרמן ב-"הארץ" שמציגה את כל ראשי המפלגות שותים מנדטים מכולם ממחישה את המצב הבלתי דיכוטומי או שבטי, שבו נתניהו נמצא במרכז, ויכול לשתות גם מימין וגם משמאל. בקריקטורה חסרה המפלגה הקיצונית ביותר, של בן גביר וסמוטריץ', שצפויה להקצין את הקואליציה של נתניהו. חסרות גם שתי המפלגות החרדיות המבודדות חברתית, ונחשבות מחוץ למשחק של "השמאל-מרכז" בגלל החרם העקבי של ליברמן מאז אפריל 2019. אולם הכנסת שני הפלגים של האזרחים הערבים ל"משחק השתייה" היא אכן משמעותית.

האוכלוסייה הערבית והחרדית סבלו הכי הרבה מהמגיפה. הן שתי האוכלוסיות העניות ביותר, בעלות משפחות גדולות וצפיפות דיור גבוהה. למרות שהתקשורת הדגישה את ההפרות של הוראות הסגר בחתונות שהתקיימו בשתי האוכלוסיות, היה הבדל בולט בהתנהגות של ההנהגה החרדית לעומת ההנהגה הערבית. בעוד ההנהגה הערבית פעלה לבלימת ההפרות, ההנהגה הדתית והפוליטית החרדית התנהגה בצורה שסייעה ואפילו מעודדת את ההפרות, מה שעורר כעס גדול עליהם בקרב שאר הציבור.

במילים אחרות, חל שינוי בקרב חלקים גדולים של הציבור ביחס לשתי הקבוצות: בעוד החרדים עברו דה-לגיטימציה נוספת לזו שממילא קיימת בקרב החילונים, הציבור הערבי זכה להערכה על התנהגותו. הדבר מתבטא בשינוי של 180 מעלות ביחס של נתניהו אליהם, שעבר מקמפיין של שנאה שבטית נגד הערבים ונגד "השמאל", המוכנים להישען עליהם בקואליציה, לעבר ביטויי הזדהות עם מצוקת הערבים, וקמפיין לגייס קולות בקרבם. המהלך הלא פחות משמעותי הוא ההתקרבות לרע"ם ועידודה להתפלג מהמשותפת, פילוג שנעזר גם על ידי התקרבות למדינות הערביות השמרניות, והשלום עם איחוד האמירויות. הלגיטימציה של רע"ם סללה את הדרך ללגיטימציה של הרשימה המשותפת על ידי יאיר לפיד, והפכה את שתי הרשימות, המוחלשות ככל הנראה בסבב הרביעי, בכל זאת לשותפות לא רק ל"משחקי השתייה" אלא ל"משחקי ההרכבה" לאחר הבחירות.

בנט, נתניהו, לפיד וסער. צילומסך מתוך תוכנית הסאטירה "ארץ נהדרת"

מהלכיו של נתניהו בתקופת הקורונה – הפוליטיים, הכלכליים והבריאותיים – חוללו שינוי שעומד במרכז מערכת הבחירות. הוא אמנם הצליח פוליטית לפלג את מתנגדיו (כחול לבן, המשותפת וימינה), אבל גם עורר התנגדויות שלא היו קיימות קודם, עקב ניהול משבר הקורונה בהתאם לשיקוליו הפוליטיים: דחיית המשפט המתנהל נגדו והגעה לבחירות במצב האופטימלי שיאפשר לו להשיג חסינות בממשלת 61 עם שותפיו. האכזבה מגנץ והפילוג של המשותפת יצרו ייאוש וניכור בקרב מצביעי "השמאל", ואילו פילוג ימינה מסמוטריץ וחיבורו לבן-גביר, לצד הכעס על נתניהו ביחס למדיניות הסגרים, הכשלים בטיפול בקורונה, הפגיעה הכלכלית והיחס המיוחד למפלגות החרדיות, הובילו את בנט לעמדה אופוזיציונית ואת סער לפרוש ולהצטרף לאלה הדורשים להדיח את נתניהו.

ישראל מובילה ברמת ההדבקה העולמית, יחד עם ארה"ב, אבל נתניהו מצליח לחמוק מהביקורת על כישלונו

בעוד מבקריו מימין תוקפים את נתניהו על כשלים בניהול הקורונה, ונתניהו מנופף בתשובה בהישג של החיסונים, מפלגות "השמאל" מגמגמות ומשחזרות סיסמאות שחוקות וקריאות "גוועלד". ציבור המצביעים של מפלגות אלה מפולג ביחס לאמיתות של סכנות הקורונה, הסגרים, עטיית המסיכות ואפילו החיסונים והתו הירוק. נתניהו מנופף בהישג של ההסכם עם פייזר וחיסון רוב האוכלוסייה, אבל האופוזיציה אינה מסוגלת למנף את העובדה הנוראה שמספר השיא של חולים בישראל (90.000 למיליון) מדגים שיעור הדבקה גבוה יותר מכל מערב אירופה ודרום אמריקה חסרת השליטה. ישראל מובילה ברמת ההדבקה העולמית יחד עם ארה"ב, אבל נתניהו מצליח לחמוק מהביקורת על כישלונו.

מה שמציל את נתניהו הוא מערכת הבריאות הציבורית המצטיינת של ישראל, שהוא עמל לייבש במשך שנים, ושחרף הייבוש עדיין מצטיינת בשרות הציבורי, הקהילתי, האוניברסלי והמקצועי שלה. בזכות מערכת הבריאות בישראל רמת התמותה נמוכה למרות התחלואה הגבוהה (יותר נמוכה מהשיאניות אירופה ודרום אמריקה וארה"ב). בזכות מערכת הבריאות המצוינת זכתה ישראל לחוזה המיוחד עם פייזר שהבטיח להפוך אותנו למדינה הראשונה שתקבל את כל החיסונים הדרושים לחיסון כל האוכלוסייה הישראלית (תוך כדי אפליה בוטה נוסח אפרטהייד של הפלסטינים בשטחים). העובדה שלקופות החולים יש מידע רפואי על כל האזרחים מאז חקיקת חוק הבריאות הממלכתי ב-1995, ושהממשלה יכלה להבטיח העברת נתונים סטטיסטיים על השפעות החיסונים לפייזר. הצטיינות מערכת הבריאות ואושר המידע שלה היא זו שעודדה את מנכ"לה לחתום על הסכם שיהפוך את ישראל למעבדת הניסוי העולמי של החיסון, הסכם שגרם להחרפת העימותים סביב החיסונים והדרכון הירוק, עימותים שאין להם אח ורע בעולם.

מערכת הבריאות המצוינת של ישראל קמה לפני ימי נתניהו, ומצליחה לתפקד מצוין למרות נתניהו, אבל ביבי הקוסם מצליח להפוך אותה לנכס שלו בלי שאף אופוזיציה תחשוף את שקריו. קמפיין "מר חיסונים" והבטחת חג הפסח עם כל המשפחה, ועם שירת "מה נשתנה הלילה הזה? כולנו מחוסנים", הוא שאפשר לנתניהו להוביל בבטחה בסקרים, בין אם שותפיו יביאו את ה-61 המיוחל או לאו.

לסיכום, חשוב להדגיש, השבטיות של "השמאל" "רק-לא-ביבי" והשנאה המתנשאת כלפי ה"ביביסטים" היא האחראית למפנה הימני בבחירות הללו. השבטיות היא א-פוליטית, מגייסת תמיכה על ידי רגשות שייכות לקבוצה, איבה ופחד מן האחר, ולא על ידי דיון פוליטי בסוגיות המרכזיות המעסיקות את המדינה והציבור. בעוד מנהיגי ימין כמו בנט וסער פתחו ביקורת פוליטית על נתניהו, שבט "השמאל", המזוהה עם המעמד הבינוני החילוני המשכיל, ועם אשכנזיות מתנשאת כלפי כל ה"אחרים", נותר עם הסיסמא היחידה "רק לא ביבי", ובהפגנות בבלפור והסיסמא הא-פוליטית "לך". אז לא פלא שהמצביעים נעו ימינה לעבר ליברמן, סער ובנט, ולעומתם מרצ וכחול לבן נאבקות על אחוז החסימה. ומה האופציה המסתמנת לממשלה הימנית קיצונית של נתניהו עם בן-גביר, סמוטריץ, בנט והחרדים (ואולי רע"ם)? קואליציה "כל אשכנזית" של שמאל-מרכז-ימין, מבנט, סער וליברמן, ללפיד, וגנץ ועד העבודה, ואולי גם מרצ, כדי לא להתחבר, חס וחלילה, לרשימה המשותפת או למפלגות החרדיות.

כאמור, הכול הלך ימינה, והחרמות לא לגמרי נעלמו ועלולות להכתיב הרכבת ממשלה ימנית יותר, עם ביבי או בלעדיו.

מתוך הרצאה בדיון של איגוד שולם עליכם ASA – ברזיל, 21.3.21

בא/ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך 16 שנות קיומו של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים התורמים מכשרונם לאתר והקהילה שנוצרה סביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, ועל מנת להמשיך ולפתח את האתר בערבית, שעם קוראיו נמנים רבים ממדינות ערב, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם.

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.

  1. ליכודניק

    ״ אז לא פלא שהמצביעים נעו ימינה לעבר ליברמן, סער ובנט״

    אז זהו, בעיני השאלה הגדולה היא-
    כיצד ~30 מנדטים ממשיכים להצביע ליכוד, ולא עוברים להצביע בנט, ליברמן או סער?
    לכל אחד מהם יש מגרעות, אבל אף אחד מהם לא עומד למשפט-
    ואף אחד מהם לא נכשל בטיפול בקורונה.

    במיוחד אני מתפלא על הציבור הדתי-לאומי, שמעדיף ״לחזק את ביבי״ במקום לבחור מועמד ישר ויעיל שלהם- או אפילו לחשק את ביבי!