השאלון של העוקץ: שרי שביט

הכתיבה תופסת אותה על הדרך, כמו פשע. היא חרדה לעתיד ילדיה כאן, נאבקת לנעוץ יתד בקרקע ועם שיר של סיגל בן יאיר הצליחה לרתק כיתה סואנת של מתבגרים. שרי שביט מתארחת במדור עם צאת "כאב מרחקים"
העוקץ

ספר שיריה השני של שרי שביט ראה אור לפני כמה שבועות וכבר אזל מהמדפים. "כאב מרחקים" בסדרת "כבר" של מוסד ביאליק מגיע אחרי "ומה יש עוד" שראה אור בהוצאת אחוזת בית בשנת 2014 ושני ספרי פרוזה: "ברוריה הפקות" (כנרת זב"מ) ו"הכל זריז" (אחוזת בית).

שביט (39) בוגרת החוג לכתיבה יוצרת וקולנוע באוניברסיטת תל אביב, זכתה בעבר בפרס "שירה על הדרך" של עיריית תל אביב, מענק מפעל הפיס לשירה וקרן גולדברג לספרות. קורות חייה גדושים עשייה וכתיבה וקריאה אינסופית, שהיא מתווכת לצופים כמגישה ועורכת של תוכנית הספרות "שוברים שורה" בערוץ הכנסת.

על כורחם הופכים חומרי החיים אצל שביט למשהו אסתטי, כמו שהיא אומרת בראיון שהעניקה עם צאת הספר לגילי איזיקוביץ' ב"הארץ", אולי משום שהביוגרפיה שלה מנוקדת במוות מוקדם מדי של הורים ובארוס פעיל כפליים: "בספר יש תחושת שחרור גדולה כי הוא מספר את מה שקרה לי. מספר סיפור של ילדה אחת שעולמה התפרק עליה ומזה היא צמחה".

*

 

מהם אורחות העבודה שלך (איפה, מתי, הרגלים מגונים ועוד)?

הכתיבה תופסת אותי על הדרך, כמו פשע. בזמן נסיעה באוטובוס. באמצע פטפוט מקרי עם נהג מונית. בנוטס בטלפון. בכל מקום. אין לי זמני כתיבה מוגדרים של אנשים מסודרים. רק תדר פתוח לכתיבה שפועל עשרים וארבע שבע. את שעות הבוקר המוקדמות אני מקדישה לקריאה, עריכה ושכתוב, ואז פוצחת בחיים עצמם: כביסה ועבודה.

איזו פרשייה ציבורית עכשווית – פוליטית, תרבותית, חברתית וכו׳ – טורדת את מנוחתך?

קמנו אל השבוע שאחרי הבחירות הרביעיות, ומזג האוויר, משתנק וגשום, בוכה מסביבנו. אני נעה על הציר התמידי שבין חלום על הגירה פוטנציאלית, לרצון הנגדי שעומד מולה: לנעוץ יתד בקרקע, ולהילחם על הבית עד חורמה. הפחד שלי מהממשלה שעומדת לקום כאן אדיר ומדיר שינה. אני דואגת לעתיד הדמוקרטיה. לעתיד של הילדים שלכם ושלי.

האם חווית פעם גזענות על רקע אתני/לאומי/דתי?ֿֿ

נולדתי למשפחה אשכנזית עם פרצוף מנומש ופריבילגי. בפועל, חלק מהפריבילגיות שנולדתי איתן נלקחו ממני אחת אחת. רצה הגורל שבחיי הבוגרים נישאתי לאדם מזרחי, שחום עור. יום אחד עברנו לגור בשכונה אשכנזית מובהקת, ובעלי (שיחיה!) עזר לפועלים לצבוע את הדירה. כשהוא ירד איתם למטה לפנות את הזבל, לבוש במכנסיים מוכתמים בצבע כמו פועל בניין, אישה זרה שחיה בבניין תפסה אותו ונזפה בו על הלכלוך במעלית, בשפה גועלית, מתנשאת, גזענית ומשפילה. ברגע שהבינה שהוא עומד להיות שכן שלה, פניה התהפכו ולבשו חזות צבועה של נחמדות. המזרחי הראשון בבניין רחמנא ליצלן! אנחנו חיים בחברה שסועה, מפולגת ופצועה מאוד. וזה כאין ואפס לעומת הגזענות שחווה העדה האתיופית בישראל. אין עוול גדול מזה.

באיזו מידה סוגיות מגדריות נוכחות ביומיום שלך?

בכל רגע. הייתי רוצה לענות על השאלה הזאת בשיר שכתבתי בהשראת אמי שהלכה לעולמה. בשנות השמונים היא בנתה לעצמה קריירה בעולם מובהק של גברים. אני מקדישה את השיר הזה לכל אישה עובדת.

צו ירושה

אַל תִּקְחִי מְאַהֵב
אַל תֹּאכְלִי יוֹגוּרְט שֶׁפַּג תָּקְפּוֹ.
אַל תִּבְכִּי לַיְלָה שָׁלֵם. עִצְרִי תָּמִיד
בַּחֲצוֹת. אַל תִּטְרְקִי דְּלָתוֹת. אַל תְּקַמְּצִי

בִּפְרָחִים. הַקְפִּידִי עַל כַּלְכָּלָה נְבוֹנָה. שִׁכְחִי
אֶת הַיַּלְדוּת שֶׁלָּךְ. סִלְחִי לַמּוֹרָה שֶׁקָּרְאָה לְךָ פּוֹזֶלֶת, לַשְּׁכֵנָה
שֶׁשָּׁלְחָה אֶת בַּעְלָהּ לְהַחֲלִיף אֶת סִיפוֹן הַכִּיּוֹר כְּשֶׁהָיִית לְבַד בַּבַּיִת
בְּכֻתֹּנֶת. לַגֶּשֶׁם שֶׁתָּפַס אוֹתָךְ עַל מִדְרָכָה, הַשְׁאִירִי אוֹר קָטָן בָּאַמְבַּטְיָה.
זַהִי אֶת גּוּפֵךְ מִתְכַּוֵּץ בַּמִּטָּה. שִׁמְרִי עַל עַצְמֵךְ. אַל תִּהְיִי
חוֹלָה. נַסִּי לֹא לְהִסְתּוֹבֵב עִם הַגּוּשׁ בֶּחָזֶה אַתְּ לֹא חַיֶּבֶת
לָשֵׂאת אֶת הָאֵבֶל הַזֶּה. בְּרֶגַע אֶחָד
אַתְּ יְכוֹלָה לָקוּם –

כְּשֶׁאַתְּ הָאִשָּׁה הַיְחִידָה בַּחֶדֶר
לִבְשִׁי סְוֵדֶר לָבָן
וּמִצְאִי לָךְ כִּסֵּא. אַל תְּחַכִּי
שֶׁיִּנְקְבוּ בִּשְׁמֵךְ. פִּתְחִי אֶת הַפֶּה.

ספרי לנו קצת על "כאב מרחקים" ותהליך העבודה עליו.

בקטנה לגמרי. רק שבע שנים של כתיבה, פינוש ועריכה בלתי נגמרת, של שירים שעוסקים באובדן, ילדות קשוחה, אֵבֶל ותשוקה. את "כאב מרחקים", ספר השירה החדש שלי, ערכה ליאת קפלן, עורכת סדרת "כבר" לשירה. מורה גדולה.

איך עברה/עוברת עליך תקופת הקורונה?

תקופה מאתגרת ומורכבת, בעיקר מבחינת האסונות הפוליטיים והתרבותיים שהיא מביאה עמה. אבל אני חזקה. ונאחזת בספרים.

שלושה א/נשים שהיית מלהקת בחדווה לנבחרת החלומות שלך בממשלה?

מירב מיכאלי על תקן ראשת הממשלה. גיורא יהלום על תקן שר התרבות. שלומית נעים-נאור על תקן שרת השירה.

אילו היו נותנים לך 45 דקות עם ילדים בכיתה י"ב, על מה היית רוצה לדבר איתם?

במסגרת עבודתי כמשוררת, מנחת כתיבה ומורה לספרות, אני נמצאת כמה פעמים בשנה בפוזיציה הזאת בדיוק. כשאני נכנסת לכיתת תיכון, התפקיד שלי הוא לחשוף את התלמידים לשירה עברית עכשווית ולעורר אותם למחשבה ביקורתית. פעם עמדתי בתיכון שנחשב נחשל, בעיר שנחשבת מקופחת, בבית ספר גדוש באלימות, בכיתה שחצי מהתלמידים שלה בקושי קוראים. בסוף השיעור הקראתי בקול שיר של המשוררת סיגל בן-יאיר ממש בשקט, והתלמידים האזינו בלי לזוז, בדממה סקרנית. אין ניצחון גדול מזה.

שרי שביט. צילום: רות עפרוני

מי הכי היית רוצה שיקרא את "כאב מרחקים"?

המשוררת שרון אולדס. הזדמנות להודות למשוררת ולמתרגמת ד"ר שירה סתיו, שהביאה את "קרקעית חיינו", מבחר תרגומים משיריה של אולדס, אל המדף העברי.

יש לך אמונה תפלה (או כמה)?

תהרגו אותי למה, נעל הפוכה לא תמצאו מושלכת אצלי בבית.

כתיבה – גיהנום או גן עדן?

ברור שגן עדן.

אם היית יכולה/רוצה לחיות במקום שאינו ישראל – היכן ולמה?

בצפון אנגליה על גבול סקוטלנד. סבתא שלי היגרה לשם מפולין כילדה, וגדלה שם עד גיל 17, כשהציונות הזיזה אותה לפלשתינה. גדלתי על הסיפורים והמיתולוגיות של המקום. הייתי שמחה לבקר שם. לספוג את הירוק והאפור בעיניים.

עיצוב כריכת הספר: אילנה זיידמן

מהו הספר האחרון שקראת והותיר בך חותם?

"איך לאהוב את בתך", מאת הילה בלום. רומן שעוסק במערכת יחסים אכזרית, נפלאה ומרתקת בין אם לבתה. ספר מתגמל, שתופס במתניים ולופת בגרון. אין כאלה ספרים.

איזה איש/אישה שאינם בין החיים היית מזמינה לפגישה בארבע עיניים?

את אבא שלי. הוא עזב את הבית כשהייתי בת שנתיים ומת כשהייתי בת חמש. לא באמת הכרנו. ויש לי שאלות.

מהי המחווה הכי רומנטית שנתקלת בה בחייך?

בן הזוג שלי, שחטף אותי פעם באמצע פסטיבל סופרים בירושלים, והטמין לי אוצרות נוסח חפש את המטמון בגסט האוס זול בקצה העיר, עד שהגעתי לטבעת אירוסין יפה נורא. הטבעת אבדה, הסיפור והבחור נשארו.

איזה מילה חסרה לך בשפה העברית?

עוד מילים בגזרת החמלה והחסד. נתקענו עם "הכולנו זקוקים לחסד" של נתן זך בביצוע נורית גלרון, ואלוהים יודע שהשיר הזה לא מספיק, ושאנחנו זקוקים לעוד הרבה וריאנטים בנושא.

מה הפרויקט הבא שאת עובדת עליו?

רומן קצר בשם "כישרון דיבור" שעתיד להתפרסם בשנה הבאה בהוצאת "אחוזת בית", שעוסק באהבה של אישה צעירה לגבר מבוגר ומצליח, ובגבולות המגדריים והאירוטיים שהסיטואציה ביניהם מזמינה.

איפה את רואה את עצמך בעוד עשר שנים מהיום?

הלוואי ועונה שוב על השאלון של העוקץ.

בא/ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך 16 שנות קיומו של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים התורמים מכשרונם לאתר והקהילה שנוצרה סביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, ועל מנת להמשיך ולפתח את האתר בערבית, שעם קוראיו נמנים רבים ממדינות ערב, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם.

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.