"מהפכת החינוך" שבדרך תעמיק פערים

ללא לימודי ספרות, היסטוריה, גיאוגרפיה ועוד מקצועות הומניים משמעותיים, רוב האוכלוסייה תעבור תהליכי הפגרה ואי השוויון בין המרכז לפריפריה יגדל. אבל זה לא עוצר את גלגלי הרפורמה החדשה של משרד החינוך, שתופסת טרמפ על משבר הקורונה
חררדו לייבנר

פרופ' לייבנר הוא ראש החוג להיסטוריה כללית, אוניברסיטת תל אביב

כלי התקשורת הודיעו בשבוע האחרון על תוכנית המתגבשת במשרד החינוך "בעקבות משבר הקורונה". אולם על פי מה שפורסם, לא נראה שיש קשר בין התוכנית לבין משבר הקורונה או לקחיו. נדמה שמדובר בעוד תירוץ תקופתי לקידום תוכניות שבמקום "מהפכה", מבקשות להמשיך את תהליכי העמקת הפערים החינוכיים והחברתיים. לתוכנית הנוכחית שתי רגליים עיקריות: האחת, ביטול חובת הלימוד של מקצועות מסוימים (רוב המקצועות ההומניים), והשנייה, מתן חופש נרחב למנהלים להחליט מה ללמד וכמה, מלבד ליבה מצומצמת.

אם וכאשר משרד החינוך יוותר על חובת לימודי ספרות, גיאוגרפיה, היסטוריה, אזרחות ותנ"ך בהיקפי שעות מסוימים (כבר היום מוקדש זמן מועט מדי לרוב המקצועות האלה), והשיקול יעבור לידי המנהלים אשר "הצלחתם" נמדדת על פי הישגי התלמידים במתמטיקה, אנגלית, מדעים ובמקצועות טכנולוגיים – ברור לגמרי מה תהיה התוצאה ברוב חלקי הארץ: קיצוץ משמעותי בשעות ההוראה במקצועות ההומניים. למה? כי התפיסה הרווחת והמוטעית מיסודה היא שלימוד המקצועות הללו איננו מקנה כלים ל"עולם המחר", כלומר להשתלבות מוצלחת של התלמידים/ות בשוק העבודה העכשווי.

כתבתי שזה מה שצפוי לקרות ברוב בתי הספר ברחבי הארץ. למה ברוב בתי הספר ולא בכולם? היכן יש סבירות גבוהה שבתי הספר עדיין ישמרו על כמות משמעותית ואיכותית של שעות הוראה הומניים? דווקא בבתי הספר החזקים, שאת ספסליהם חובשות אוכלוסיות מבוססות כלכלית ובעלות השכלה רחבה. למה הם ישמרו על שעות ה"לא פרקטיות" של ספרות, היסטוריה, תנ"ך וגיאוגרפיה? כי רוב ההורים בבתי הספר האלה יודעים היטב, בתור מעסיקים, בתור מחזיקי משרות בכירות, בתור בעלי עמדות כוח פוליטיות או תרבותיות, שהשכלה הומנית, דווקא זו שהיא לכאורה לא תכליתית, חיונית לרכישת כלים רבי ערך בעולם ההווה והמחר; יכולת קריאה מעמיקה, יכולת ניתוח מורכבת, הכרת עולמות מגוונים, ביקורתיות, יכולת בחינת מידע ומקורות מידע, יכולת ביטוי בכתב, עושר לשוני וידע כללי.

הידיעות בכל התחומים האלה יסייעו לתלמידים מ"רקע מבוסס" גם לרשת את עצמם טוב יותר בעתיד – לקבל הכרה חברתית, להיות מסומנים כ"מועמדים ראויים" לתפקידים בכירים ועוד. לכן הורים בעלי כוח ובעלי הון תרבותי יתעקשו שבניהם ובנותיהם ימשיכו להיחשף לספרות מגוונת, שינתחו פרקי תנ"ך, ייחשפו לתקופות ולתהליכים היסטוריים שונים, יקבלו מושג בגיאוגרפיה וגם ייחשפו ליצירות תרבותיות מגוונות. להם תהיה גם המודעות וגם הכוח ללחוץ, אם יהיה צורך, על מנהלי המוסדות להמשיך ולקיים לימודים הומניים במספר שעות משמעותיות.

אז למי יקצצו את החשיפה למקצועות ההומניים? לרוב חלקי האוכלוסייה ובראש וראשונה לאוכלוסיות החלשות יותר, בפריפריה החברתית של ישראל, לאוכלוסייה אשר קופחה והוסללה כבר שניים או שלושה דורות למסלולי שוליים ששכפלו והנציחו את מיקומה החברתי. לעתים קרובות למשפחות עניות, משפחות קשות יום ואפילו למשפחות רבות בשכבות הביניים – אשר פילסו את דרכן לרווחה יחסית בעבודה קשה וממושכת, בלקיחת סיכונים, בהקמת עסק או בהתמחות מקצועית – לא כל כך ברור מה התועלת שעשויה לצמוח לבניהן ובנותיהן מלימודי ספרות והיסטוריה, אזרחות או תנ"ך. ודאי שלא כאשר ראשי מערכת החינוך, בהווה ובעבר הקרוב, משדרים שזה לא ממש חשוב. ודאי שלא כאשר המנהל בתיכון המקיף יחליט לחסוך בהעסקה של עוד מורה להיסטוריה או עוד מורה לספרות ובמקום זאת יציע שעות תגבור באנגלית, במחשבים או בתקשורת.

באקדמיה אנחנו עדים לירידה המתמשכת בידע ובכלים עמם מגיעים רוב בוגרי מערכת החינוך הישראלית, אפילו אלה מבתי ספר חזקים, בנים ובנות לאליטות המבוססות. רמת הכתיבה יורדת, יכולת הביטוי מידרדרת, הידע הכללי המוקנה בבתי הספר התיכוניים מוגבל ביותר, ההבנה של תהליכים לוקה. העבודה שאנחנו צריכים לעשות במהלך שנת הלימודים הראשונה באוניברסיטה היא של גישור על פני התהום ההולכת ונפערת בין הדרישות האקדמיות הבסיסיות לבין נקודת הפתיחה של תלמידינו ותלמידותינו. מערכת החינוך מלמדת פחות ופחות מקצועות הומניים, מכשירה פחות ופחות את תלמידיה לחשיבה מורכבת, רב-גונית, לביקורתיות ולעצמאות מחשבתית ומעניקה להם מקורות ידע הולכים ומידלדלים. יש אומנם יוצאים מן הכלל: לעתים קרובות אלו יוזמות של מורים ומורות או של בעלי/ות תפקידים כאלה ואחרים בתוך מערכת החינוך, אשר מתוך אחריות ונכונות אידאליסטית עושים דברים נפלאים במקצועות ההומניים. הם עושים זאת למרות הרוח הרעה הנושבת מראש המערכת ולמרות המכשולים והקשיים שמציבים להם. הרפורמה המוצעת תאיץ את תהליך ההידרדרות הנמשך ועלולה לצמצם למינימום את החשיפה של תלמידים ותלמידות לאותם מורים ומורות נפלאים, שיש להם המון מה לתת אם רק יאפשרו להם לעשות זאת.

הישגי המאבק לדמוקרטיזציה של תוכניות הלימודים, להכלה של הספרות וההיסטוריה של כלל האוכלוסיות בישראל ולתיקון המחיקה המתמשכת של התרבויות היהודיות במזרח התיכון ירדו במידה רבה לטמיון, אם יקוצצו הלימודים ההומניים

השם השגור בעברית, "מדעי הרוח", מטעה ולא משקף את הנעשה אצלנו בפקולטות ובמחלקות ההומניות באוניברסיטאות ובמכללות. השם הזה נותן לרבים את התחושה שמדובר במותרות, "רוח", מעין פריבילגיה של מי שכבר הבטיח את תנאי קיומו החומריים. השם הכולל שלנו צריך להיות "לימודי האנוש" או מדעי האדם, שכן זו מהותנו: לימוד המתמקד בביטויי התרבות האנושית על כל היבטיה. לימוד אשר במרכזו המשפטים, המלים והאותיות, הסמלים, שבאמצעותם בני ובנות האדם מתבטאים לאורך הדורות, אמצעים שבהם הם ימשיכו להעביר, לצבור ולפתח את הידע האנושי. ללא לימודי ספרות, ללא לימודי היסטוריה, ללא לימודי תנ"ך, ללא לימודי תלמוד, ללא לימודי אזרחות וללא לימודי גיאוגרפיה משמעותיים רוב האוכלוסייה תעבור תהליכי הפגרה משמעותיים, ותהיה חסרת כלים להתמודד במציאות תרבותית, פוליטית כלכלית שדווקא דורשת יותר ויותר תחכום, ידע ויכולת ביקורתית להתמודד עם מידע מגוון ועם אינסוף מניפולציות.

הישגי המאבקים לדמוקרטיזציה של תוכניות הלימודים, להכלה של הספרות וההיסטוריה של כלל האוכלוסיות בישראל ולתיקון המחיקה המתמשכת של התרבויות היהודיות במזרח התיכון ירדו במידה רבה לטמיון, אם יקוצצו הלימודים ההומניים. ויש גם היבט של צדק חברתי בסיסי יותר: גם לתלמידים ותלמידות בפריפריות מגיע להיחשף לספרות יפה ממגוון מקורות, גם להם מגיע לחוות שירה שאיננה מתווכת במוסיקה וגם להם מגיע לרכוש כלים וידע כדי להציב את חייהם בתוך הקשרים היסטוריים. למשרד החינוך צריכה להיות המחויבות להבטיח את מכסת השעות הדרושה למען מטרה הזאת ולא להתפרק מאחריות.

כהיסטוריון, אני רחוק מלהיות מרוצה מרמת לימודי ההיסטוריה בבתי הספר התיכוניים היום: לא מאופן ההוראה השגורה ולא מתוכן תכנית הלימודים. אבל ברור לי שצמצום נוסף בשעות ההוראה בהיסטוריה רק יגביר בורות ויבטל את מרחבי התמרון שעדיין יש למורים ומורות נפלאים הפועלים בבתי הספר התיכוניים, ומחויבים להציע לתלמידיהם השכלה רחבה וכלים לחשיבה ביקורתית. במקום לצמצם שעות יש צורך דחוף בתוספת שעות במקצועות ההומניים, שתהיה מחייבת בעבור כלל בתי הספר ותגיע עם שכלולים ועדכונים משמעותיים בתוכניות הלימודים ואופני הלמידה.

בא/ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך 16 שנות קיומו של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים התורמים מכשרונם לאתר והקהילה שנוצרה סביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, ועל מנת להמשיך ולפתח את האתר בערבית, שעם קוראיו נמנים רבים ממדינות ערב, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם.

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

  1. ליכודניק

    לוז הדיון הוא,
    האם יש תועלת ללמד היסטוריה, ספרות וכו׳ *כחובה*.

    הצד של הכותב מתאר איזו תלמידה היפוטתית, שלא טעמה ספרות, היסטוריה ותנ״ך מעודה,
    למדה אותם בשיעורי חובה, ולמדה לאהוב אותם.

    בעיני זה תיאור מופרך- השיעורים האלו, כפי שהיו לפני 20 שנה, *משניאים* את התחומים האלו.

    התלמידה נדרשת לשינון ולא להבנה, לידיעת פרטים ותיאוריות אקדמיות ולא לניתוח והתנסחות.

    הפתרון העדיף בעיני הוא מה שנהוג בטכניון: יש נקודות ״בחירה חופשית״.
    מיעוט הסטודנטים משתמש בהם להעמקת והרחבת הידע ההנדסי.
    הרוב לוקחים קורסים (מעולים) בשפות, מקרא, סוציולוגיה, ספרות, ומה לא.

    בעיני, במאה ה-21׳, עדיף בהרבה שתלמידה תקבל שנה אחת טובה של שיעורי תנ״ך, ספרות *או* היסטוריה משתקבל שלוש שנים בינוניות של כל המקצועות.