ליהודים המופתעים מאירועי מאי 2021

המראות של הימים האחרונים לא מותירים מקום לספק: אנחנו עמוק בתוך משטר אפרטהייד שנדרשת מידה גדולה של כוח ברוטאלי והתנהלות אלימה כדי להבטיח את שליטתו. תתמודדו עם האמת, מעולם לא היה פה דו קיום

לכל חברותיי וחבריי היהודים שכותבים ושואלים בתדהמה לאן נעלם הדו-קיום בינינו, ואיך זה קורה שהפכנו בן לילה מ"ערביי ישראל" לפלסטינים לאומניים, לכם אני כותבת.

אני רוצה לספר לכם שמעולם לא היה פה דו-קיום. דו הקיום היחיד שמתקיים פה, לצערי הרב, הוא דו קיום בין "חמור ורוכבו", במילותיו של הסופר והמנהיג המנוח אמיל חביבי. דו קיום זה מתאפיין בעליונות יהודית שבאה לידי ביטוי בכל דבר ודבר ובכל מגע יומיומי עם הפלסטינים ילידי המקום. עליונות זו מוקנית לכל יהודי מעצם היותו יהודי ללא קשר לרקע שממנו הוא מגיע. זוהי עליונות גזעית שגדלים עליה ומטפחים אותה. התרגום הישיר של עליונות גזעית זו האמונה שיש פה אדוני הארץ הזו ולהם מגיעות זכויות בלעדיות על האדמה והמרחב. הערבי פה הוא בגדר אורח רצוי לפעמים כדי לשרת את הצרכים של "אדוניו" ולא רצוי ברוב הפעמים.

להתייחס למה שקורה בממשקים שיש בהם מגע בין פלסטינים לבין יהודים כאל דו קיום, זוהי חשיבה נאיבית במקרה הטוב או אסטרטגיה מניפולטיבית כדי להרגיע את מצפונכם. אם תושבי משגב למשל חושבים שקיים דו קיום ביניהם לבין תושבי סכנין מעצם זה שהם מגיעים לסכנין כדי לנגב חומוס מדי פעם ולערוך קניות ואז לחזור ליישוביהם המסודרים, לסגור את שער היישוב מאחוריהם ולא לראות את הפערים בתשתיות, בחינוך, בתנאי המחייה, הרי זו אטימות וחוסר מודעות משוועת. היה מבעית להתבונן במה שהתרחש השבוע במקומות עבודה שבהם הקולגה הפלסטיני היה חלק מהפסיפס הרב תרבותי עד לאותו רגע שבו העז להצהיר שהוא שובת או לגלות דעה פוליטית שלא מתיישבת עם המיינסטרים הישראלי. במהירות הבזק הפך הפלסטיני לאויב העם, לקיצוני ואף לאנטישמי שרוצה להשמיד את כל היהודים ולזרוק אותם לים. הדו-קיום שרבים חפצים בו הוא דו קיום שבו הערבי נטול סממני ערביות וכמובן ללא זיקה לאומית לפלסטיניות שלו.

לכל אותם יהודים מופתעים, אני קוראת לכם לפקוח את העיניים ולראות את התהליכים המסוכנים שהובילו בסופו של דבר לחקיקת חוק הלאום וחוק קמיניץ ולשליטתו הבלעדית של הימין החולם על הקמת ארץ ישראל השלמה מהים לנהר. זאת בעוד פלסטינים מוגדרים כתושבים משוללי זכויות לאומיות ואישיות. עליונות זו מגובה במדיניות ממשלתית מובהקת של כיבוש וגירוש מתמשך כנגד הפלסטינים בכל מקום, מדיניות שמובילה שיח של שנאה ושיסוי מהעומד בראשה עד אחרוני שריה –  כדוגמת אוחנה, ארדן ומירי רגב. מדיניות שמקדמת ותומכת בהקמת התנחלויות בלב השכונות הערביות כדוגמת יפו ולוד במטרה לגאול את האדמות מהערבים ולייהד את המרחב, בגירוש משפחות פלסטיניות מבתיהם בשיח ג'ראח וסילוואן, בהפקעת אדמות ובהריסת בתים ובחיזוק מדיניות הדיכוי והשליטה במיעוט הפלסטיני. במובן הזה זוהי נכבה מתמשכת שמתאפיינת בהמשך דיכוי החברה הפלסטינית מבפנים, החרבתה והחלשתה.

זוהי קריאה להסתכל על המציאות הכואבת אחרי עשרה ימים שבהם הארץ הזו בערה בכל החזיתות, ולקרוא למציאות בשמה האמתי, מבלי לפחד או לחשוש. גילוי הדעת שארגון בצלם פירסם הוא התיאור המדויק של מה שמתרחש במרחב שבין הים לנהר בהקשר של יחסי יהודים וערבים, כולל כמובן מה שרוב הישראלים אוהבים לקרוא לו הקו הירוק: משטר אפרטהייד. כאשר פרקטיקות של משטר זה התרחשו באופן יומיומי מעבר לקו הירוק היה קל יותר להסיט את המבט ולבחור לא לראות. לא לראות את הדיכוי של העם הפלסטיני וההתעמרות בו, לא לראות את הכבישים והאוטובוסים שמשרתים אך ורק את היהודים, לא לראות את המחסומים וההשפלות על בסיס יומיומי, לא לראות את כל העוולות של הכיבוש כולל הפרות בוטות של זכויות אדם.

כאשר פרקטיקות של משטר אפרטהייד מתרחשות באופן יומיומי מעבר לקו הירוק היה קל יותר להסיט את המבט ולבחור לא לראות

מי שבחר לחיות בתודעה הכוזבת שפרקטיקות אלה נמצאות אי שם מעבר לקו הירוק יתקשה היום להסביר את מה שמתרחש פה. כך, למשל, איך אפשר להסביר את העובדה ש-20 אחוז מהאזרחי המדינה הפלסטינים שהנם אזרחים ילידים ולא מהגרים – בתוך ישראל – חיים על פחות מ-3 אחוז משטח הארץ? איך ניתן להסביר את חוקי הבנייה והתכנון שמונעים מרשויות מקומיות ערביות פיתוח והתרחבות? איך ניתן להסביר את הפערים המתרחבים בחינוך? ואיך ניתן להסביר שכל ילד שני בחברה הערבית חי מתחת לקו העוני? איך אפשר להסביר את מה שמתרחש בערים המעורבות כדוגמת לוד ויפו שבהן גרעינים תורניים עם אג'נדה התנחלותית מגיעים במטרה לגאול את האדמות מערבים ולייהד את המרחב? המציאות הזו היא תולדה של חוקים, מדיניות מדודה ומכוונת ולא מתרחשת באופן אקראי. יש יד מכוונת שמטרתה לשמור ולשמר את העליונות היהודית בארץ הזו.

המראות שבהם נאלצנו לחזות בימים האחרונים, של כוחות שיטור וביטחון מגנים על חמושים שמסתובבים בערים כמו חיפה ולוד ויפו עם דם בעיניים וקוראים 'מוות לערבים', של שוטרים שמכים מפגינים בברוטאליות חסרת מעצורים, של מעצרים שרירותיים של מאות צעירים וצעירות פלסטינים כדי להתנכל להם ולשבור את רוחם וללא סיבה מוצדקת, כל זאת בנוסף לאנשי ונשות תקשורת נוטפים שנאה המפמפמים ללא הרף אמירות גזעניות, מסלפים עובדות ואף קוראים לרצח, לא מותירים מקום לספק: אנחנו עמוק בתוך משטר אפרטהייד שנדרשת מידה גדולה של כוח ברוטאלי והתנהלות אלימה כדי להבטיח את עליונותו ושליטתו. בואו לא נתבלבל; זו לא סוגיה של ערבים ויהודים אלא של כוח מול צדק, כוח מול זכויות אדם וכוח מול מוסריות וכבוד, כאשר השאלה המרכזית היא כיצד ניתן להסדיר את היחסים בין כשישה מיליון יהודים לכשישה מיליון פלסטינים החיים כאן ועכשיו בין הים לנהר ולהבטיח צדק ושוויוניות לכולם.

זוהי קריאה לכל חבריי וחברותיי היהודים ששואלים מה קרה לדו הקיום בינינו. אני קוראת לכם להתחיל לקרוא לדברים בשמם, רק אז אולי נוכל ביחד לייצר קיום משותף שמבוסס על צדק, כבוד האדם ושוויון מלא לכולם.

יפת פינת דודאים, 10 במאי 2021. צילום: דורית שילה
בא/ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך 16 שנות קיומו של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים התורמים מכשרונם לאתר והקהילה שנוצרה סביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, ועל מנת להמשיך ולפתח את האתר בערבית, שעם קוראיו נמנים רבים ממדינות ערב, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם.

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.

  1. שי גרינשפון

    לפני שזורקים מילים – כדאי לברר את משמעותן. שלטון אפרטהייד בדרום אפריקה כלל אזרחות ל"לבנים" בלבד, ספסלים נפרדים בגנים ציבוריים, איסור תנועה של "שחורים" בלי אישור כתוב של "לבן" ועוד כהנה וכהנה. שום דבר מזה לא קיים בישראל. שימוש במינוח כזה לא מקדם שיפור המצב אלא רק מקומם.

  2. לוני

    מי שחושבת ש"מעולם לא היה קיים דו-קיום" תקבל מעכשיו פשוט התנתקות מוחלטת בין האוכלוסיות עם על המשמעויות כולל חרם בלתי מוכרז על ערים ועסקים ערביים.
    זה היום הסנטימנט בציבור היהודי כולל במרכז שמאל והוא לא יחלוף במהרה.
    באמת כל הכבוד. הראתם ליהודים מה זה להתעסק עם אל-אקצה והחמאס. פרעתם ביהודים בערים המעורבות ובכבישים ומעכשיו לא תצטרכו לראות שם מבקרים יהודים יותר.

  3. ליאת

    יש לי שאלה לכותבת שבאמת מעניינת אותי, לא מתוך התרסה. אם היתה מדינה פלסטינית לצד מדינת ישראל, האם ערביי ישראל שמרגישים זהות לאומית פלסטינית, היו מעדיפים להמשיך לחיות במדינת ישראל או לעבור למדינה הפלסטינית? נראה שערביי ישראל לא ששים לעבור למדינה פלסטינית והשאלה היא למה בעצם? או שאולי הרוב כן היו מעדיפים לעבור וזו טעות לחשוב שלא…אני באמת לא יודעת. אני חושבת שאם בישראל היה רוב של אנשים עם נרטיב שונה משלי (למשל רוב דתי לאומי יהודי) והייתה מדינה שמתאימה יותר לנרטיב שלי, שהייתה מקבלת אותי, הייתי עוברת לשם.

  4. עידן

    מדינה אחת ערבית מנהר הירדן עד לים היא מתכון לכישלון קולוסאלי. אנחנו מעדיפים לוותר.