השאלון של העוקץ: אלפרד כהן

הוא לא לגמרי מבסוט מהמילה "אופק", היה יושב לקפה עם השכן אבות ישורון ומשלב את אורלי קסטל בלום בממשלת החלומות שלו, כי אם היא תנהל אותנו כמו שהיא כותבת, יהיה פה פרוע בקטע טוב. עם צאת ספר השירה השני שלו "עמוד נוח", אלפרד כהן נעתר להשיב על כמה שאלות
העוקץ

אלפרד כהן, משורר ובונה אתרים, מפרסם בימים אלה ספר שירה שני "עמוד נוח". כהן, זוכה פרס שרת התרבות למשוררים בתחילת דרכם, פרסם בשנת 2015 את קובץ השירה "אינדיפופ נונסטופ" בהוצאת פרדס והוא מנהל בלוג פעיל שבו הוא מעלה מעת לעת ביקורות ספרים. כהן נולד בבאר שבע, הוא מגיש תוכנית רדיו ברדיו "הקצה" והוא מתגורר בתל אביב עם בת זוגו המשוררת ריטה קוגן.

כלום

לֹא עָשִׂיתִי כְּלוּם בַּצָּבָא
רֶגֶל עַל רֶגֶל בְּמִשְׂרַד הַנַּהָגִים
חִכִּיתִי לִנְסִיעָה
לִפְעָמִים הָיִיתִי נוֹסֵעַ
לַקִּרְיָה, לִבְסִיס שָׁלִישׁוּת רָאשִׁי
לַמּוּסָךְ הַמֻּרְשֶׁה שֶׁל פֵּז'וֹ
הֵזַזְתִּי אֶת הָרֶכֶב מֵחֲנָיָה שִׁמְשִׁית לַחֲנָיָה מוּצֶלֶת
מֵחֲנָיָה מוּצֶלֶת לַחֲנָיָה הַקְּרוֹבָה לַמִּשְׂרָד
נִקִּיתִי אֶת הָרֶכֶב שֶׁל סְגַן אַלּוּף הַפִּקּוּד
יוֹשֵׁב בְּלִי שׁוּם מַחְשָׁבָה
לָרֶדֶת בַּמִּשְׁקָל
לַעֲשׂוֹת סְרָטִים
לַעֲזֹב אֶת הַבַּיִת
הִרְגַּשְׁתִּי כְּמוֹ הָעֹרֶף בִּזְמַן מִלְחָמָה
מְחַכֶּה לְסוּפָה
מְחַכֶּה לְהַנְחָיוֹת שֶׁיְּמַזְעֲרוּ בְּאֹפֶן מַשְׁמָעוּתִי
אֶת מִדַּת הַנֶּזֶק
הַחַיִּים יַתְחִילוּ מֵחָדָשׁ.

*

מהם אורחות העבודה שלך (איפה, מתי, הרגלים מגונים ועוד)?

בסך הכול, הרגלים פשוטים, מדי פעם מתווספים הרגלים שלא מחזיקים מעמד כמו לאחרונה לקום בבוקר מוקדם כל יום זוגי וללכת להתאמן בחדר כושר, מנסיון – זה לא מחזיק מעמד. אני קם כל בוקר, פותח את התריסים, מחדש לחתולים את האוכל, מנקה להם את השירותים, מאכיל את חתולי החצר, עושה קפה במקינטה, שותה קפה עם ריטה ונוסע לעבודה בנתניה באוטובוס של 08:50. בזמן הנסיעה אני קורא. אחר כך חוזר, מטפל שוב בחתולים, מתקין ארוחת ערב, סדרת טלוויזיה תורנית ולמיטה לקרוא קצת ולישון, אני הולך לישון מוקדם. ביום שישי זה קצת משתנה, אבל יש לי סיבוב קבוע, קם בבוקר, מקשיב למוזיקה חדשה שיצאה, מחפש מתכונים לבישולי השבת ואז למאפיה, קצביה, ירקן, סופר, דוכן ספרי יד שניה בשוק הפשפשים ואז לבישולים. פשוט.

איזו פרשייה ציבורית עכשווית – פוליטית, תרבותית, חברתית וכו׳ – טורדת את מנוחתך?

סוגיה אחת מטרידה אותי מאד, העלמותו של רעיוו השמאל בישראל, כמעט ואין תנועה כזאת בארץ, היא הולכת ונעלמת, יותר מזה, מכעיסות אותי מאד ההפגנות נגד ביבי והקריאות האלו של "לך" מבלי להציב אלטרנטיבה, מבלי להעמיד רעיון ודרך, הכול ריק, הכול משרת את הצד השני, אז ביבי יילך ומה אז? הכול הפך אובססיבי ואישי מדי. ממערכת בחירות למערכת בחירות אני מוצא את עצמי יותר ויותר יתום פוליטית ואין מישהו שייצג אותי באמת, יותר מזה, אני באמת חושב שהדרך של השמאל, הסוציאל דמוקרטית, ההומניזם  – באמת יכולים לעבוד כאן. 

האם חווית פעם גזענות על רקע אתני/לאומי/דתי?ֿֿ

איכשהו אולי בגלל האנרגיות שלי, יוצא שחושבים שאני אשכנזי ולכן אני חווה גזענות הפוכה. לפני כמה שנים גרתי ברחוב מטלון בתל אביב בתקופה מאד מתוחה (ב-2013 היה מספר שיא של מהגרי עבודה, והשיח הזהותני בדרום העיר פרץ) אחת השכנות הוותיקות בבניין חשבה שאני אשכנזי צפוני תל אביבי מפונק שבה להשתלט לה על השכונה, זה היה מאד לא נעים לחוש את ההתקפות הללו, לך תסביר לה שבאתי מבאר שבע, שסבא וסבתא שלי עלו מטוניס ושחייתי בין עבריינים בשכונות שיכונים ענייה ומוזנחת כמעט כמו כל האזור שהיא חיה בו. הבנתי אותה, ואני חושב שהיא צודקת, בין אם מדובר בהזנחה מכוונת או ברשלנות שלטונית, אנחנו כמדינה חייבים לדאוג כל האזרחים, ובמיוחד לחלשים. 

באיזו מידה סוגיות מגדריות נוכחות ביומיום שלך?

הן תמיד שם, זה נושא מאד חשוב עבורי. למשל, יש לי חוק: אני תמיד קורא ספר שכתב גבר לצד ספר שכתבה אישה, ככה גיליתי התעלמות מוחלטת מספרות נשית ישראלית לאורך השנים, אורלי קסטל בלום ויהודית הנדל הן סופרות ענקיות ולא פחות טובות מהמשולש הנצחי של עמוס עוז, דוד גרוסמן וא.ב. יהושע. בחרתי במערכת הבחירות הרביעית במפלגת העבודה בגלל מרב מיכאלי. התחלתי לא מזמן להשתמש בשפה שתכיל את שני המינים, למשל בתכנית הרדיו שלי ברדיו הקצה, אני תמיד אומר "שלום למאזינות ולמאזינים" "תודה שהקשבתם והקשבתן". בהתחלה חשבתי שהשפה צריכה לעבור תהליך של חיבור והיום אני מאד אוהב את הפיצול הזה של לשון זכר ושל לשון נקבה, אנחנו יכולים ויכולות תמיד להשתמש בו. 

אלפרד כהן. צילום: ניר פילוסוף

ספר לנו קצת על "עמוד נוח" ועל תהליך העבודה עליו.

זה סיפור ארוך רווי פנטזיות, אקצר: עוד ב-2016 היה לי כתב יד ראשוני, שלחתי אותו לכמה אנשים שיקראו וכולם פה אחד טענו שהוא לא טוב, אבל התחלתי לערוך אותו תחילה עם עורך אחד ואז עורך שני, לשניהם זה לא ממש התאים, כל אחד וסיבותיו שלו. העורכת של הספר, ענת זכריה, היא גם שכנה שלי, גרה בבניין ממול, יצא שנתקלתי בה לא מעט, בהתקלויות בסגנון של "פעם שלישית גלידה". בפעם השלישית היא כבר התחילה לערוך לי את הספר, וזה היה תהליך מיוחד, ארוך וקשה, אבל מושלם בעיני. אחר כך כבר פינטזתי איך הוצאות גדולות פונות אליי ומוציאות לי את הספר. זה לא קרה וטוב שכך.

"עמוד נוח" הוא מבט ישיר וגולמי שלי בעבר הרחוק, הקרוב ובהווה שלי. אפשר לקרוא אותו כמו שהוא וחווית הקריאה אולי תהיה עצובה כמו לא מעט התגובות שקיבלתי עליו. אבל למעשה, הכול נכתב מנקודת מבט של סטנדאפיסט, ומכאן שמו. עמוד נוח! תחשבו על זה רגע, זה ציווי מצחיק, לא באמת עומדים נוח, אנחנו עדיין עומדים (במקום נגיד לשבת עם רגליים על השולחן), אבל הוא בכל זאת משחרר מהעמידה המתוחה והלא חופשית.

איך עברה עליך תקופת הקורונה?

בהתחלה הרגשתי ממש טוב, הנה כולם בבית כמוני, אני כמעט ולא יוצא מהבית, אני הכי אוהב להיות בבית, והנה פתאום כולם כמוני. אחר כך הוציאו אותי לחל"ת. זה היה בסגר השני וזה היה סיוט, פתאום הייתי צריך לדאוג לפרנסה. הייתה בעברי תקופה לא פשוטה של אבטלה שנמשכה שנתיים. אז הכול חזר אלי, זה רדף אותי. למזלי, החזירו אותי מהר מאד לעבודה. הקורונה הייתה תקופה משתקת מבחינת אמנותית. ניסיתי ללמוד דברים חדשים, אבל לא ממש הצלחתי, זה היה כמו שהזמן נעצר. 

שלושה א/נשים שהיית מלהק בחדווה לנבחרת החלומות שלך בממשלה?

שלי יחימוביץ, כשהיא החליטה לרוץ במפלגת העבודה, הצטרפתי למפלגה כחבר ומאז פרשתי. אני חושב שהיא ויתרה מהר ואם יש אנשים בעלי השפעה שיכולים לשכנע אותה לחזור הכי אשמח. נדב אייל, הוא חכם, הוא בעל תשוקה מתמדת ללמידה, לתחושתי הוא רחוק מלהיות פוליטיקאי, ולמרות זאת הייתי רוצה מישהו כמוהו בממשלה. אורלי קסטל בלום, אם היא תצליח בממשלת החלומות הזאת להתנהל כמו הרעיונות שהיא כותבת, תהיה פה ממשלה פרועה בקטע טוב, הייתי ממנה אותה לשרת האוצר, כי צריך קצת לצאת מהקופסא. 

אילו היו נותנים לך 45 דקות עם ילדים בכיתה י"ב, על מה היית רוצה לדבר איתם?

להבין מי הגיבורים והגיבורות שלהם, לאיזה מוזיקה הם מקשיבות ומקשיבים, מה הם קוראים, האם הם קוראים בכלל, באיזה סרטים הן צופות וצופים, מה הם אוהבים לאכול. מה הם עושים כדי להגשים את החלומות והשאיפות שלהם. מניתי כל כך הרבה דברים… לדעתי בסופו של עניין היינו מדברים בעיקר על מוזיקה.

מי הכי היית רוצה שיקרא את "עמוד נוח"?

יותר משהייתי רוצה שיקראו את הספר, היתי רוצה שיגידו לי מה הם חושבים עליו, זה היה לי חסר מאד בספר הראשון ומקווה שזה ישתנה עכשיו. הייתי רוצה שכולם יקראו אבל גם שיהיו כאלו שיגידו אם הוא טוב או רע, זה לא משנה לי.

עמוד נוח, כריכה

יש לך אמונה תפלה (או כמה)?

יש לי אמונה תפלה אחת והיא קשורה בספורט: אני אוהד את ברצלונה בכדורגל ואני קורא אדוק של עיתונות ורשתות חברתיות של ספורט, ביום המשחק אני לא קורא מילה, מתעלם, דוחק. אם  אקרא אפילו מילה שקשורה במשחק הקרוב, ברצלונה בטוח תפסיד. 

כתיבה – גיהנום או גן עדן?

הכי גן עדן, הכי נעים לכתוב, הכי מעניין זה לכתוב, התהליך של היצירה הוא המופלא ביותר. הדרך לשם היא הגיהנום, מה שאני עובר עכשיו זה הגיהנום כי כבר הרבה זמן אני לא כותב.

אילו היית יכול/רוצה לחיות במקום שאינו ישראל – היכן ולמה?

אענה בקלישאה – ברלין: לפני כמה שנים נסענו ריטה בת זוגתי ואני לחופשה קצרה בברלין, זאת הייתה הפעם הראשונה שלי בעיר ומיד הרגשתי בזרות הזאת שמאפשרת לך להרגיש נוח וחופשי. כשעברתי לתל אביב מבאר שבע לפני 15 שנה הרגשתי דומה, אבל היום תל אביב הופכת לעיר של עשירים בלבד וברלין היא עיר של כולם וזה מה שיפה בה, כולם יכולים לחיות בה.

מהו הספר האחרון שקראת והותיר בך חותם?

'בית חפץ' של דב קמחי, קראתי אותו בהמלצת המשורר נדב לניאל. יש בו עברית משובחת, הסופר משתמש בשפה בכדי להניע את העלילה המאד אפלה ומשעשעת ומאד שונה מסיפורי טרום הקמת המדינה של עגנון או ברנר.

איזה איש/אישה שאינם בין החיים היית מזמין לפגישה בארבע עיניים?

התשובה המיידית שלי היא המשורר אבות ישורון. הוא גם שכן שלי, הייתי קופץ אליו והיינו מדברים, אבל מההכרות המעטה את הביוגרפיה של אבות ישורון, היינו בטח מדברים רק על שירה ולדבר על רק על שירה זה קצת משעמם. האופציה השנייה שלי היא דיוויד בואי, אבל האנגלית המדוברת שלי לא משהו. בסופו של דבר אבחר בדוד בן גוריון, יש לי כמה דברים לומר לו. 

מהי המחווה הכי רומנטית שנתקלת בה בחייך?

רומנטי בעיני זו השגרה, כל יום שבו אני מקבל מריטה חיבוק זה רומנטי.

איזה מילה חסרה לך בשפה העברית?

לא חושב שחסרות מילים בעברית, אבל אני כן חושב שמילים מסוימות חייבות לעבור עדכון, למשל "אופק" מילה משעממת לעומת מה שהיא מייצגת ואיך באנגלית היא נשמעת מעולה: HORIZON. 

מה הפרויקט הבא שאתה עובד עליו?

יש לי שני חלומות שככל הנראה לעולם לא אגשים: לכתוב רומן ולביים סרט. ארשה לעצמי לומר שהפרויקט הבא שלי הוא לכתוב פרוזה. 

איפה אתה רואה את עצמך בעוד עשר שנים מהיום?

חייב להודות שזו השאלה הכי קשה בשאלון, אין לי שמץ של מושג. הייתי רוצה לשמר את מה שיש לי עכשיו, זוגיות עם ריטה, פרנסה, להמשיך לכתוב ולהוציא אותם לאור. אולי הייתי רוצה להיות הסופר/המשורר הזה שמזמינים אותו לעשרות הרצאות בשנה. 

בא/ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך 16 שנות קיומו של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים התורמים מכשרונם לאתר והקהילה שנוצרה סביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, ועל מנת להמשיך ולפתח את האתר בערבית, שעם קוראיו נמנים רבים ממדינות ערב, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם.

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.