השאלון של העוקץ: שרי בשי

לוחמת זכויות האדם ואלופת ישראל בריצה למרחקים תשמח אם שופטי הבג"ץ שלא אפשרו לבן זוגה הפלסטיני להגיע ללימודי הדוקטורט שלו באוניברסיטת תל אביב, יקראו את ספרה "מקלובה" שראה אור בהוצאת אסיה
העוקץ

במילים אלה נפתח הרומן "מקלובה – אהבה הפוכה" הרואה אור בימים אלה: "רמאללה הייתה הבית שלו וגם הכלא שלו. חוקי הצבא לא התירו לו לשהות בה, והוא מצידו פחד להיתפס במחסום בניסיון לצאת, כי אז יגורש לעזה ללא דרך חזרה. כך, לכוד ברמאללה, פגשתי את אוסמה. הוא פנה אליי כדי שאסדיר מול הצבא אישורים ליציאה מרמאללה וחזרה אליה, לצורך לימודי הדוקטורט שלו".

שרי בשי, מייסדת ארגון "גישה" לזכויות התנועה של פלסטינים, היא עורכת דין פלילית ופעילת זכויות אדם, בוגרת אוניברסיטת ייל. "מקלובה" מספר במידה רבה את סיפור חייה ואהבתה לאיש אקדמיה פלסטיני, על כל התלאות הכרוכות בו, במציאות של כיבוש והפרדה.

***

מהם אורחות העבודה שלך (איפה, מתי, הרגלים מגונים ועוד)?

יש לי עבודה במשרה מלאה בארגון זכויות אדם ואני אמא לשני ילדים קטנים, כך שאני כותבת בפרקי זמן גנובים: בערבים, בבקרים המוקדמים (כשהכתיבה מתחרה בריצה) וגם בימי חופש שאני לוקחת מהעבודה בלי לספר לבן זוגי. יש לי הרגל מגונה לבדוק בגוגל פרטים שאני לא בטוחה לגביהם בכתיבה, והרגל עוד יותר מגונה, להאמין לתוצאות החיפוש.

איזו פרשייה ציבורית עכשווית – פוליטית, תרבותית, חברתית וכו׳ – טורדת את מנוחתך?

חוסר צדק זועק לשמיים בחלוקת החיסונים נגד נגיף הקורונה. לא רק העובדה שישראלים, כולל אלה שחיים בגדה המערבית, חזרו לחיים כמעט רגילים בזכות החיסונים בעוד פלסטינים תושבי עזה והגדה המערבית רק לאחרונה התחילו להתחסן. מטריפה אותי הידיעה שילדיי, בני ה-7 וה-3, כנראה יתחסנו לפני שיחלקו חיסונים לזקנים ולעובדי בריאות במדינות רבות באפריקה.

האם חווית פעם גזענות על רקע אתני/לאומי/דתי?ֿֿ

לא ממש, כי תמיד השתייכתי לקבוצה הדומיננטית הרלוונטית. בארצות הברית ובדרום אפריקה, שני מקומות בהם התגוררתי, אני לבנה. בישראל-פלסטין, אני יהודייה. אמנם אני ממשפחה עיראקית, אבל האמריקאיות מחפה על כך.

שרי בשי

באיזו מידה סוגיות מגדריות נוכחות ביומיום שלך?

במידה הולכת וגוברת, ככל שבתי, בת ה-7, גדלה. אני רואה איך היא סופגת את העולם סביבה – הסיפורים בהם הגבר הוא פעיל והאשה רוצה להתחתן איתו, החלוקה המגדרית שהיא רואה בצוותי עבודה בבתי ספר ובמקומות עבודה אחרים, ההגבלות שמוטלות על מוסלמיות ויהודיות דתיות וההנחות שמבססות אותן וכן חלוקת האחריות בין אבות לאמהות שהיא רואה במשפחות סביבה. אני מנסה להסביר לה, בלי להפחיד אותה, שיהיו אנשים שיגידו שהיא פחות טובה בגלל שהיא בת ושהם טועים.

ספרי לנו קצת על "מקלובה" ותהליך העבודה עליו.

מקלובה הוא סיפור אהבה, המסופר בשני קולות, בין עורכת דין ישראלית-אמריקאית-יהודייה ומרצה פלסטיני-פליט ממשפחה מוסלמית שמנסים לנווט את מערכת היחסים שלהם בתנאים הכמעט בלתי אפשריים של ישראל-פלסטין. הוא סיפור החיים שלי, אבל השתמשתי בכלים ספרותיים כדי לספר אותו. התחלתי לכתוב קטעים ממנו, בכתיבה בסגנון יומן, לפני 11 שנים. המחשבה על ספר נכחה מהרגע הראשון, אבל היא היתה בגדר בדיחה או פנטזיה. עם השנים, ועם הצטברות הטקסטים, ההיתכנות של הספר התבהרה אבל התבהרו גם הסיכונים שכרוכים בפרסומו, עבורי ובמיוחד עבור בני משפחתי, שלא ביקשו להיחשף ולהסתכן.

גם עכשיו, קל יותר לפרסם את הספר כשאנחנו בשנת שבתון, בחו"ל. נעזרתי בשני חברים שגם הם כותבים – עידית שלום ואלון כהן – שערכו חלקים מהטקסט. ואז, לפני שלוש שנים, נכנסתי לתהליך עריכה עם עורך מקצועי, מוכשר להפליא, בשם אברי הרלינג, שראה בכתב היד פוטנציאל ודרש ממני דיוק, ניקיון וגם כנות בלתי מתפשרת. גם אחרי שהספר התקבל לפרסום, ההוצאה אסיה הצמידה אליי עורכת מחוננת, בעלת עין קולנועית, בשם רבקה יוגב. היא עשתה איתי שלושה סבבי עריכה תובעניים שהפכו את הטקסט לסיפור של ממש. בכל מגע עם זוג ידיים מיומנות, כתב היד השתבח. נתמזל מזלי להכיר אנשים – במיוחד בהוצאה לאור אסיה – שספרות עברית יקרה להם והם מוכנים להשקיע בה.

איך עברה עליך תקופת הקורונה?

כשסגרו את הגנים ובתי הספר בגדה המערבית ביום 5.3.2020, שבוע לפני שמערכת החינוך בישראל נסגרה, לא הבנתי מה מצפים מאיתנו. כלומר, איך בדיוק נוכל לעבוד אם הילדים בבית? בסגר הראשון הזה בגדה המערבית, שהיה ארוך יותר ממקבילו בישראל, בן זוגי ואני חילקנו את היום, כשכל אחד עובד חצי יום בזמן שהשני מטפל בילדים. היתה תקופה מלחיצה אבל גם יפה, במובן מסוים, בגלל הביתיות והזמן האינטנסיבי ביחד. כעסתי ואני עוד כועסת על העמדת הפנים הרשמית, לפיה תוכנות מחשב ושיעורים בזום עבור ילדים קטנים מהווים "חינוך". בעיקר – הרגשתי ואני מרגישה הכרת תודה על כך שנהננו מבטחון בריאותי, כלכלי ונפשי, דבר שנמנע מרוב בני האדם החיים על כדור הארץ היום.

שלושה א/נשים שהיית מלהקת בחדווה לנבחרת החלומות שלך בממשלה?

אני מאמינה שממשלה ששולטת ב-14 מיליון אנשים – כשבעה מיליון יהודים בישראל ובגדה המערבית וכשבעה מיליון פלסטינים בישראל, בגדה המערבית וברצועת עזה – צריכה לשקף את כלל הקהילות שהיא אחראית עליהן, ושלהן צריכה להיות הזכות לבחור את נציגיהן. כלומר – התפקיד הראשון שמוטל על ממשלת חלומותיי הוא טרנספורמציה למדינה דמוקרטית שוויונית, מכבדת זכויות אדם, שלא דוגלת בעליונות יהודים על פני פלסטינים. לממשלת המעבר לשיטה הזו הייתי מלהקת את דיאנה בוטו, פעילת זכויות אדם פלסטינית אזרחית ישראל, שרחביל אל-זעים, עורך דין בולט ברצועת עזה שבעבר הקים מפלגה פלסטינית עצמאית וזהבה גלאון, פוליטיקאית מנוסה שלדעתי תדע להקל על המעבר.

ספרה של שרי בשי

אילו היו נותנים לך 45 דקות עם ילדים בכיתה י"ב, על מה היית רוצה לדבר איתם?

הייתי בעיקר מקשיבה להם ומעודדת אותם לשתף אותי בדרישות שלהם, מהעולם ומהעתיד.

מי הכי היית רוצה שיקרא את "מקלובה"?

שופטי הבג"ץ שקבעו שלא ניתן לאפשר לבן זוגי להגיע ללימודי הדוקטורט שלו באוניברסיטת תל אביב, בשל הסכנה שהוא משקף לשלום הציבור ובטחונו.

יש לך אמונה תפלה (או כמה)?

לא.

כתיבה – גיהנום או גן עדן?

גיהנום, וטוב שכך. הכתיבה שלי היא במיטבה רק אם הזעתי, פירקתי, הרכבתי מחדש וליטשתי, כדי להוציא ממנה את המקסימום.

אם היית יכולה/רוצה לחיות במקום שאינו ישראל – היכן ולמה?

אולי הוואי? שמעתי שיפה שם ושאין שם מחסומים.

מהו הספר האחרון שקראת והותיר בך חותם?

"גדר חיה" מאת דורית רביניאן.

איזה איש/אישה שאינם בין החיים היית מזמינה לפגישה בארבע עיניים?

הארייט טאבמן, לוחמת זכויות אדם אפריקנית-אמריקנית שברחה לחופשי מהעבדות וערכה מסעות ששחררו עשרות שחורים נוספים מהעבדות במאה התשע עשרה.

מהי המחווה הכי רומנטית שנתקלת בה בחייך?

אני רצה למרחקים ארוכים ובשנת 2005 הקמתי, יחד עם פרופ' קנת מן, את ארגון זכויות האדם "גישה" שמקדם את הזכות לחופש תנועה עבור פלסטינים תושבי עזה. בשנים הראשונות והאינטנסיביות של הקמת הארגון, ריצה היתה פחות או יותר פעילות הפנאי היחידה שהרשיתי לעצמי. על מנת לשכנע אותי לנסוע איתו לחופשה זוגית באירופה, בן זוגי דאז רשם אותי למרתון בבודפשט, ביודעין שכך אסכים לבוא.

איזה מילה חסרה לך בשפה העברית?

Transform

מה הפרויקט הבא שאת עובדת עליו?

לתרגם את "מקלובה" לאנגלית.

איפה את רואה את עצמך בעוד עשר שנים מהיום?

אני רוצה להיות פחות לחוצה ממטלות ההורות ויותר נבונה וזורמת בתפקידי כאמא. עם יותר זמן לריצות בוקר ארוכות. אעשה יוגה. אעשה מדיטציה. יחד עם קולגות, אשלים את המעבר המקצועי והפוליטי, ממאבק בכיבוש ובאפרטהייד לפתיחת צוהר למציאות שתחליף אותם.

בא/ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך 16 שנות קיומו של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים התורמים מכשרונם לאתר והקהילה שנוצרה סביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, ועל מנת להמשיך ולפתח את האתר בערבית, שעם קוראיו נמנים רבים ממדינות ערב, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם.

תודה רבה.

donate
תגיות:
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.

  1. ג. אביבי

    בין שלש הנשים שהיא הייתה משלבת בנבחרת החלומות, אין אף מזרחית. אבל היא כן צירפה לנבחרת את זהבה גלאון – נסיכת הלובן האנטי-מזרחית. היא לא חשה קיפוח מזרחים בגין היותה נחשבת לאמריקאית לבנה, ברור שלשיטתה אין מקום למאבק מזרחי לשוויון – בדיוק הטיפוס האייקוני המתאים למערכת האתר הזה.