השאלון של העוקץ: קרן להמן

היא פוחדת מעין הרע, עברה ניתוח כריתה מניעתי כנשאית הגן BRCA2 והכי היתה רוצה שאמא שלה תקרא את הספר, שמתעד את המסע שעברה. קרן להמן משיבה כמעט על כל השאלון עם צאת ספרה "טורסו" בהוצאת טנג'יר
העוקץ

בספרה החדש "טורסו" מתעמתת המשוררת קרן להמן עם הטראומה הגופנית שלה כנשאית הגן BRCA2, המעלה את הסיכוי לחלות בסרטן השד והשחלות. "טורסו" מגולל את המטמורפוזה שעברה, מתעד את התרוקנות מאיברי המין והתמורות הרגשיות הנפשיות הכרוכות בכך תוך שהוא נוגע במעמקי הכאב הנשי.

להמן היא משוררת, סופרת ואשת חינוך. היא בעלת תואר ראשון בספרות ותואר שני בחקר אלטרנטיבות בחינוך. גדלה בת"א, כיום גרה בכפר נוער בחוף הכרמל. שיריה ראו אור בעיתונות ארצית, באנתולוגיית הריון ולידה "בגדות האפשר" בהוצאת הליקון ועוד.

***

מה הם אורחות העבודה שלך? (איפה? מתי? הרגלים מגונים וכד')

אנחנו חמש נפשות בבית קטן, כך ששולחן האוכל משמש גם כשולחן שיעורי הבית של הילדות וגם כשולחן הכתיבה שלי. פעמים רבות אני מוצאת את עצמי כותבת בתוך הרכב.

איזו פרשייה ציבורית עכשווית – פוליטית, תרבותית, חברתית וכו' טורדת את מנוחתך?

התעוררתי הבוקר לידיעה שאישה נוספת נרצחה על ידי בן זוגה. כל מילת זעזוע מתמזערת לנוכח המציאות הזו וניכר שלאף אחד ממקבלי ההחלטות לא בוער לטפל בטרור היומיומי כלפי נשים. בהיעדר מילים, אני בוחרת להגיב בשיר מתוך "טורסו":

פִּנַּת הַשִּׁיר בֻּטְּלָה
לְעֵת עַתָּה
זֶה לֹא זְמַן לְשִׁירָה
זֶה זְמַן מְכוֹנִיּוֹת הַשְּׂרָד
וּבוֹדְקֵי תְּעוּדוֹת
זוֹ עֵת הַזְּאֵבִים בָּרְחוֹבוֹת
מָה אַתְּ עוֹשָׂה פֹּה?
אֵיפֹה סָבְתָא גָּרָה?
זֶה לֹא זְמַן לְחִבּוּקִים בְּחִנָּם בַּכִּכָּר
גַּם לֹא לְנוֹזְלֵי הַגּוּף.
זֶה לֹא זְמַן לְנָשִׁים.

האם חווית פעם גזענות על רקע אתני/לאומי/דתי?

נולדתי לצד הפריווילגי של החברה הישראלית. לא מזמן דברתי עם פעיל חברתי שמיתג אותי כיוצרת אשכנזייה. באותו רגע הכה בי כמה האוזן שלי לא מורגלת במיתוג שכזה, אני רגילה שהאשכנזיות היא הגמוניה וכל השאר מסומנים כאחר. מחוץ לגבולות הארץ, שמעתי הערות גזעניות על היותי יהודייה. בהודו למשל, פגשתי תייר אירופאי שהיו לו אמירות קשות על יהודים, בין השאר הוא הביט בי ואמר שהעיניים של יהודים תמיד קרובות זו לזו. האמת שהופתעתי שהוא לא התייחס לאף הגדול שלי שבהחלט עונה על הסטיגמה הרווחת.

באיזו מידה סוגיות מגדריות נוכחות ביומיום שלך?

סוגיות מגדריות נוכחות ביומיום של כולנו בכל תחום: בשלטי החוצות, בשירים המושמעים ברדיו, בייצוג הפוליטי, ביחס השונה כלפי נשים וגברים במקום העבודה ועוד. מודעות למגדר הוא כמו הגלולה האדומה במטריקס, מרגע שלקחת אותה, אין דרך חזרה ואת רואה את העולם דרכה.

ספרי לנו קצת על "טורסו" ועל תהליך העבודה עליו.

טורסו הגיח לחיי בהפתעה. אחרי שנים שהכתיבה נדחקה מחיי, הגיעה הקורונה ואיתה הסגר הראשון. ממש בתחילת הסגר נעניתי לקריאה של מיה טבת דיין והצטרפתי לקהילה כותבת בפייסבוק. כתבתי שיר ראשון בעקבות תרגיל כתיבה שניתן בקהילה הכותבת, ואחריו, כמיטב הקלישאה על סכר שנפרץ, הגיעו שירים נוספים. בהמשך, פניתי לרון דהן, כדי שיערוך את השירים שהצטברו. אחד השירים נקרא BRCA2 והוא עוסק בגן שאני נושאת, המעלה את הסיכוי לחלות בסרטן השד והשחלות ובניתוח הכריתה המניעתי שעברתי שנה קודם לכן. רון קרא את השיר ואמר לי: "צריך עוד מאלה". "כמה עוד?" שאלתי והוא ענה: "נתחיל מעשרה". אמרתי לרון: "אתה מבקש ממני לקחת נושא שולי בחיי ולהפוך אותו למרכזי". "נכון, זה בדיוק מה שאני מבקש ממך" הוא ענה והוסיף "ואני גם לא מאמין לך שזה נושא שולי בחייך". בסופו של דבר, הגן הוא אחד הנושאים העיקריים בספר. כשיצאתי לאור, עם הספר והגן, פנו אלי כמה וכמה נשים נשאיות ושיתפו אותי בסיפור שלהן. היכולת שלנו לגעת בכאבים ולדבר עליהם בפתיחות, היא לכשעצמה ריפוי.

קרן להמן. צילום: ליאת שליט

איך עברה עלייך תקופת הקורונה?

הסגר הראשון הרגיש כמו אוויר לנשימה. לראשונה מזה זמן רב עצרתי את מרוץ החיים והקדשתי עצמי לכתיבה. הייתה תחושה שהקורונה היא הזדמנות לצמיחה. החל מספטמבר, הקורונה נמהלה באובדן אישי עצום ותהומות של עצב. אמי התאשפזה במפתיע ולאחר חודש וחצי נפטרה. תקופת הקורונה הפכה להיות תקופה של אבל, הרגשתי שהחיים מתהפכים עלי. כעבור כמה חודשים, הרגשתי שאני לא מצליחה להחזיק את הכל ביחד, התפטרתי מהעבודה ויצאתי לדרך חדשה כמנחת סדנאות כתיבה. בקרוב גם נעזוב, משפחתי ואני, את חיי הכפר ונעבור לגור בתל-אביב. אני עדיין בתוך התהליך, אבל רואה איך התקופה הלא נורמאלית הזו, יחד עם האובדן הפרטי שלי, מובילים גם להתפתחות וצמיחה.

שלושה אנשים שהיית מלהקת בחדווה לנבחרת החלומות שלך בממשלה.

ראשת הממשלה היא מירב מיכאלי! כי אנחנו זקוקות וזקוקים לאישה פמיניסטית וחכמה שתוביל אותנו (וגם כי פעם פגשתי אותה בהפגנה והיא החמיאה לי על המשקפיים שלי). לתפקיד שרת התרבות תמר קפלנסקי, העיתונאית ופרוסנת הפייסבוק הכי חכמה, חדה וצודקת. ולתפקיד שרות הביטחון בקו – עטרה פריד, יוצרת הסדרה "המפקדת" וטליה לביא, יוצרת הסרט "אפס ביחסי אנוש", כי טרם נתקלתי בהיכרות כל-כך מדויקת עם צה"ל ונפשן של החיילות בתוכו.

אילו היו נותנים לך 45 דקות עם ילדים בכיתה י"ב, על מה היית רוצה לדבר איתם?

במהלך כל חיי הבוגרים אני אשת חינוך, כך שהיו לי הרבה יותר מ 45 דקות עם ילדים בכיתה י"ב. בכל הזדמנות השתדלתי לדבר על מגדר ועל מיניות בריאה. הרגעים הכי מרגשים שלי כאשת חינוך היו כשתלמידות יצאו בפני מהארון, או פנו אלי כשחשו מוטרדות.

מי הכי הייתי רוצה שיקרא את "טורסו"?

אמא שלי. ביום שהשקתי את ההדסטארט לספר בקרתי אותה והיא רצתה לתרום לפרויקט סכום כסף גדול. הסברתי לה שמימון מהיר מדי יפגע באפשרות שלי להגיע לקהלים חדשים ואמרתי: "אל תדאגי, עוד יהיה לך מספיק זמן לתמוך בספר". יומיים אחרי זה היא כבר שכבה בבית חולים. הפרויקט הגיע ליעד רגע לפני שנפטרה, כשכבר הייתה מטושטשת ולא מחוברת למציאות ובכל זאת הצליחה להגיד לי מבעד לדמדומים: "בסוף הצלחת גם בלעדי".

יש לך אמונה תפלה (או כמה)?

אני מפחדת מעין הרע ולפעמים מחפשת אחר עץ כדי לדפוק עליו שלוש פעמים.

כתיבה – גיהינום או גן עדן?

בטח שלא גיהינום, אבל גם לא גן עדן. קיימים רגעים שהכתיבה הופכת לדחף ופתאום היא זורמת מאליה. אלה רגעים מיוחדים שיש בהם מן השמיימי.

אם היית יכולה/רוצה לחיות במקום שאינו ישראל – היכן ולמה?

אי ביוון. מזג אוויר מושלם, האוכל הכי טעים ובריא, גברים בצורת אלים, מוסיקה מדהימה ובמרחק קפיצה מישראל.

מהו הספר האחרון שקראת והותיר בך חותם?

קראתי את "ברוכה הבאה לחיים שלך" מאת נטע חוטר. ספר מצחיק ומותח (בחלקו אימה), עם דמויות מסקרנות ומפתיעות. תענוג! (האמת שלא ציפיתי לפחות מהסופרת שכתבה בזמנו את הכתבה הכי מצחיקה שקראתי בחיי על סמי הכבאי).

איזו איש/אישה שאינו בין החיים היית מזמינה לשיחה בארבע עיניים?

את זלדה. הייתי מודה לה על השירים ומבקשת ממנה ללמד אותי לכתוב ככה.

איזו מילה חסרה לך בשפה העברית?

אני תמיד מתקשה לסיים מכתבים רשמיים בעברית. בכבוד רב, בברכה, איחולים לבביים, כל אלה לא עובדים לי מספיק טוב.

איפה את רואה את עצמך בעוד 10 שנים מהיום?

מצטערת, שאלה לא אפשרית למי שפוחדת מעין הרע.

מסיבת השקה לספר תתקיים בשבת ה-26.6 קפה שפירא, רלב"ג 15 ת"א

בא/ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך 16 שנות קיומו של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים התורמים מכשרונם לאתר והקהילה שנוצרה סביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, ועל מנת להמשיך ולפתח את האתר בערבית, שעם קוראיו נמנים רבים ממדינות ערב, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם.

תודה רבה.

donate
תגיות:
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.