אבא עשיר, אבא עני: גרסת הנגב

תמונה מופקרת של זיהום והרס, התחמקות מתשלום מיסים, פיצויים ותיקון ליקויים. זהו המצב המתמשך בנגב, הלא הוא "מדינת כיל", כשהנאשם העיקרי הוא המדינה המאפשרת התנהלות תאגידית נטולת אחריות סביבתית-חברתית על חשבון אזרחיה
בתיה רודד

קשה לפספס את ההרס של הטבע שם. זה נראה פשוט נורא. בעצם משני הצדדים שלך גלי אבנים ומאחוריהם פשוט נוף מרוסק. באה מכונה ופשוט ריסקה את ההרים המדבריים והפכה אותם לאיזה תל אבנים מכוער. ואתה מנסה להסביר לילדים למה הנוף פה הרוס ואתה מקבל שאלות תמימות כמו "מה, אז כל מה שהם רוצים זה כסף? לא אכפת להם מהנוף?"

(מירב דוד, לובי 99, 30.6.2021).

לאחרונה בישרה כתבה של צפריר רינת בעיתון "הארץ" על מחקר המתקף חשד רב-שנים, כי כיל-רותם הוא המפעל המזהם את מקורות מי התהום ואחראי לזיהום עין בוקק ועין צין. זהו 'יהלום' נוסף בכתר הזיהומים וההרס שזורעת החברה על פני הנגב ומדבר יהודה. "מדינת כיל", כפי שכונתה לא מכבר, היא בעלת זיכיון על שטחים שבהם היא עושה כבשלה.

המשמעויות של מציאות זו קשות – אתרי טבע ייחודיים נהרסים בשעה שיכלו לשמש במקור תעסוקה תעשייתי ותיירותי מקיימים ומרחבים פתוחים במדינה צפופה מנשוא לדורות הבאים אובדים לעד. אזורים שלמים הפכו לנופי ירח מעלי אבק מזוהם שלעולם לא יצמח בהם דבר. חברת הבת "כיל-רותם" היא גורם שאחראי ל-80% מהפסולת התעשייתית במדינת ישראל. על פי "מדד ההשפעה הסביבתית 2018" של המשרד להגנת הסביבה, היא נמצאת בראש רשימת המפעלים המזהמים. היא שיאנית צריכת מים בתעשייה ועד לאחרונה לא שלמה על צריכתם.

בתוך כך, החברה ממשיכה לחמוד את אוצרות הטבע שטרם נוצלו במחיר הנישול של תושבי אלפורעה – כפר בדואי היסטורי שמונה מעל רבבת תושבים – בתהליך הקרוי "גזענות סביבתית". כמו-גם פגיעה בבריאות ובסביבת החיים של כ-65,000 תושבי אלפורעה-זערורה, ערד, כסייפה וחיילי בסיס הנחל.

כל זאת ועוד: מדובר בתמורה אפסית למדינה. 95% מתעשיית הפוספט המקומית מופנים לייצוא, תוך דלדול משאב מתכלה. התמלוגים הנגבים הם בשיעור של 0.5-1% משווי סלע הפוספט, למרות החלטת וועדת ששינסקי ב' על שיעור של 5% ותוספת של היטל רווחיות. הארנונה שמשלמים מפעלי ים המלח, למשל, נמוכה בכדי 50-40% מזו שמשלמים מפעלים אחרים בסדר גודל זה בעולם ואפילו בישראל.

העלויות החיצוניות, כלומר העלויות הנופלות על הציבור עקב תהליכי הפקת המשאב, בלי שהיצרן יישא בהן, כוללות זיהום, עליה בתחלואה, פגיעה בערכי טבע, פגיעה באתרי מורשת ונוף, ירידה בערך הנדל"ן, פגיעה בתיירות ועוד. מבחינה כלכלית זהו כשל שוק שגורם לאי-יעילות במשק, ומבחינה חברתית זהו ביטוי לאי-הוגנות בשימוש במשאב ציבורי. העלויות החיצוניות בכריית פוספט נאמדות בכ-475 מיליון ש"ח בשנה. ערך זה גבוה פי 50 מהתמלוגים שנגבו בשנת 2020 והן אינן נלקחות בחשבון.

היחצנות של כיל כוללת את עובדת היותה "המעסיק הגדול בנגב". לטענתה, היא תורמת בכך לסגירת הפערים בתוכו ומול מרכז הארץ. הודות למשכורות שהיא משלמת, נוצרים מקורות תעסוקה נוספים וגדל היקף הכסף המסתובב בנגב. אלא שלמחקר שממנו היא שואבת את הנתונים כבר מלאו כ-30 שנה ובינתיים השתנו מקורות התעסוקה בנגב, תנאי השכר בכיל, מספר העובדים והבדואים המועסקים במפעלים כעובדי קבלן.

לעומת זאת, היא מתעלמת מהעובדה שהתעסוקה דלת המיומנויות בעיקרה שהיא מציעה, היא בסיס כלכלי חשוב בכמה מערי הנגב. עם בסיס כזה, הערים הללו לא תוכלנה להתחרות בערים בהן התמהיל התעסוקתי מקדם, מגוון וחדשני. המלכוד הזה ינציח את שוליותו הכלכלית-חברתית של הנגב גם הלאה.

כשערפל היחצנות של כיל מתפזר, מתברר שהנגב עשיר במחצבים אך נותר עני, כי ההון העצום שמפיקה החברה ממכירת משאבי הטבע של כולנו בורח מהנגב ואף מישראל

כיל מדברת גם על "סיוע נרחב לנגב": תמיכה במוסדות חינוך, בריאות, ארגונים ורשויות. אלא שכל זה מסתכם בפרוטות בהשוואה לרווחים שהוא גורף ממשאבי הנגב תוך התחמקות מתשלום אמת של תמלוגים ומיסים. כשערפל היחצנות של כיל מתפזר, מתברר שהנגב עשיר במחצבים אך נותר עני, כי ההון העצום שמפיקה החברה ממכירת משאבי הטבע של כולנו בורח מהנגב ואף מישראל.

לאורך שנים, הכתבות במדיה מציירות שוב ושוב תמונה מופקרת של זיהום והרס, התחמקות מתשלום מיסים, פיצויים ותיקון ליקויים. זהו מצב מתמשך המכוון אצבע מאשימה לנאשם העיקרי – המדינה, שלא עשתה דבר ולא למדה דבר! והיא מאפשרת התנהלות תאגידית נטולת אחריות סביבתית-חברתית על חשבון אזרחיה!

לכן, אנו תושבי הנגב, נציע אפשרויות לשינוי. בשנים האחרונות מקדם משרד הפנים תהליך של ביזור סמכויות: הקמת אשכולות אזוריים; מינוי 6 ועדות לשינוי גבולות וחלוקת ארנונה בין רשויות; ולאחרונה, הוא מקדם רפורמה לאזוריות. אלה צעדים מבורכים ומהווים הזדמנות להעלות רעיונות חדשניים בישראל הריכוזית שיוסיפו וישפרו את המבנים המוניציפליים הקיימים והמוצעים בישראל.

ההצעה שתובא כאן עלתה בדיוני קבוצת 'מרחב אזורי הוגן' שחבריה חיים ופועלים בנגב. בין הרעיונות הנידונים, מדובר על הענקת סמכויות נרחבות יותר לאשכול. אחת ההצעות היא שהאשכול ינהל חלק מההון של האזור לטובת כל הרשויות החברות בו במשותף. הנגב המזרחי, בו מצויים רוב מפעלי כיל בנגב, סובל ממחסור תקציבי גם לאחר איגום כל התקציבים והמיסים שנכנסים לרשויות שבשטחו. כדי שיחלץ מהעוני, יש להביאו למצב שבו יצטבר הון שיאפשר 'הגדלת העוגה' ולא רק מצב של איזון בתוך מצוקה תקציבית חסרת אופק.

הרעיון עוסק בהענקת סמכות לאשכול להקים "קרן עושר" שמקורותיה יבואו מתמלוגי אמת ומיסי אמת של כיל כנדרש, ומהעלויות לציבור שמעולם לא שולמו. בנוסף, יינתנו לאשכול סמכויות לפקח על המפעלים פיקוח הדוק ובעל "שיניים" שיתיישר עם סטנדרטים שכיל פועלת לאורם במפעליה באירופה.

הצעות אלה דורשות עדיין ליבון וחשיבה נוספים שיעגנו הסדרים של איזונים ובלמים לשמירה על יושרה, סולידריות, שקיפות של הרשויות החברות באשכול, ובעיקר יגנו על האינטרסים של הנגב. השוליות של הנגב תחדל  רק אם ישמע קולו – קול אזרחיו ופרנסיו למען חוסן אזורי – למען אוויר נקי, נופי טבע בהדרם וניצול משאבים תעשייתי הוגן שיעשיר אותו, בריאותית, תקציבית וסביבתית.

ד"ר בתיה רודד היא גיאוגרפית, חוקרת ופעילה חברתית בנגב

פיצוץ בכיפת חימר. צילום: גילי סופר
בא/ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך 16 שנות קיומו של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים התורמים מכשרונם לאתר והקהילה שנוצרה סביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, ועל מנת להמשיך ולפתח את האתר בערבית, שעם קוראיו נמנים רבים ממדינות ערב, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם.

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.

  1. מרב קרנרמן

    הגיע הזמן להפסיק להתקיף את כל אותם חברות ענק הגוזלות וגונבות מכולנו
    אלא לדבר על האשמים האמיתיים ארגוני המאפיה, שבזכותם כל זה קורה, הכוללים פקידות בדרג גבוהה, חברי כנסת, ממשלה וכן גם פשיעה במערכת המשפט שלנו.
    אנו מדינה בפשיטת רגל והאויב הגדול ביותר שלנו הוא אנחנו עצמנו