מאבק משותף

שיחה בין אסיר וסוהר מבעד לסורגי התא
טל חבר־חיבובסקי

עורך "מכאן ואילך: מאסף לעברית עולמית", כתב־עת עברי אשר יוצא לאור בברלין ובפריז

אסיר: תן לי לצאת.

סוהר: נכון. המצב הזה אינו מוסרי. הוא משחית אתכם ואותנו.

אסיר: אז שחרר אותי.

סוהר: כן. אנחנו רוצים לשחרר אתכם. אנחנו מאמינים בזכותכם לחופש. אבל אחרי כל כך הרבה שנים בבית־הסוהר, איך נדע שלא תרצו לנקום? לפני שנשחרר אתכם, אני מציע שנדון בתנאי השחרור, שנסכים בינינו מראש מה יהיה כאן אחרי שנשחרר אתכם.

אסיר: מה אתה מציע?

סוהר: לבטל את בית־הסוהר ולהסיר את הסורגים. מבחינת חלוקת האזור, אתם כבר התרגלתם לתאים, אז הגיוני שתמשיכו לשהות בהם. אנחנו, שממילא התרגלנו למסדרונות, נמשיך לחיות כאן. זה הפתרון הפרקטי.

אסיר: אני מבין. אז אתה משחרר אותי?

סוהר: אני מופתע מהתגובה הזאת. הרי גם אתם חייבים להודות שהפתרון שהצעתי לא באמת צודק. למה שתקבלו תאים קטנים ומופרדים, בעוד שאנחנו נקבל את כל השאר? מעבר לכך, אחרי כל כך הרבה שנים בבית הסוהר, אינכם מצפים לפיצוי כלשהו? כמובן שאם נתחיל לדבר על פיצויים אז כבר לא נצא מזה.

אסיר: אז איך נצא מזה?

סוהר: איך? צריך לשנות באופן יסודי את האופן שבו אנחנו תופסים את הבעיה ואת הפתרון. במקום להגדיר את הפתרון במונחים של חלוקה בין צדדים, במקום להמיר סורגים בגבולות, עלינו לשאוף לדו־קיום מלא: ללא הפרדות וללא גבולות. סוהרים ואסירים יתחלקו בשטח כולו – שווה בשווה.

אסיר: אני מסכים להצעה. אז אתה משחרר אותי?

סוהר: אתם אומרים "אתה", כאילו שהדבר תלוי בי. אני לא לבד פה. סוהרים היא קבוצה גדולה, ורובנו, נכון לעכשיו, לא מאמינים בדו־קיום. סוהרים שכמותי הם מיעוט שבמיעוט. הלוואי שהייתי יכול לשחרר אתכם על דעת עצמי. לצערי, זה בלתי אפשרי בינתיים. צריך לתת לדעת הקהל להבשיל, אתם מבינים?

אסיר: אני מבין. ומה נעשה בינתיים?

סוהר: בינתיים נפגין. משני צדי הסורגים. אתם בתא, אני במסדרון, יד ביד ובקול אחד: אסירים וסוהרים מסרבים להיות אויבים. אם נתמיד במאבק, בסוף נזכה לשחרר אתכם.

אסיר: שמע, עכשיו החברים הסוהרים שלך לא מסתכלים. למה שלא תיתן לי לצאת?

סוהר: אמרתי לכם כבר, זה לא תלוי בי. זה אסור ומסוכן. אני משלם גם ככה מחיר כבד על הדעות שלי כאן. וחוץ מזה, עם כל הרצון הטוב, אני מפחד מכם. עם כל הידידות שנרקמה בינינו, אני עדיין משוכנע שאתם חשים לא מעט טינה כלפינו. לפעמים נדמה לי שהסוהרים האחרים צודקים שדו־קיום הוא רעיון תמים. אסירים וסוהרים לא מדברים באותה שפה. ואם להיות לגמרי כנים, האינטרסים שלכם ושלנו מנוגדים.

אסיר: הבנתי. אפשר סיגריה?

סוהר: אסור לעשן בתאים.

רישום: טל חבר-חיבובסקי
בא/ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך 16 שנות קיומו של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים התורמים מכשרונם לאתר והקהילה שנוצרה סביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, ועל מנת להמשיך ולפתח את האתר בערבית, שעם קוראיו נמנים רבים ממדינות ערב, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם.

תודה רבה.

donate
תגיות:
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.