אנסים מבולבלים

האם ניצול מיני בטיפול הוא תוצאה של בלבול תמים? אם נלך לפי השיח הגלוי שמתקיים בקהילה המקצועית, נדמה שעבור פלח משמעותי מהמטפלים התשובה לכך היא כן, כן מהוסס

הנה שוב חוזר הניגון… פעם בכמה חודשים מתעוררת הקהילה לחיים כאשר מתגלה שמטפל מוערך ניצל מינית את מטופלותיו. לאחרונה, הדבר קרה סביב מורי הטיפול הפסיכדלי אהרון גרוסבארד וזוגתו פרנסואה בורזאט. לדיון ישנה מסגרת ברורה וקבועה: יש מי שחושבים שצריך להקל ויש מי שחושבים שצריך להחמיר, אך כולם (למעט בודדים) בוחנים את המקרה החדש דרך עדשות ישנות של תיאוריית ההעברה הפסיכואנליטית. הניצים בתוך מרחב השיח הסגור הזה יזכירו בדרך כלל את הפסיכואנליטיקאי המוקדם שנדור פרנצי ואת הרצאתו המפורסמת – "בלבול השפות בין מבוגרים וילדים". כך למשל עושה ד"ר עמית פכלר במאמר מהעת האחרונה.

הולדת הבלבול

אף על פי שהוא הכיל אמירה רדיקלית לשעתו, השימוש השכיח ב"בלבול השפות" מקושר היום לדעתי אל עמדה ארכאית ומזיקה כלפי ניצול מיני. במרכזו של המאמר עומד הרעיון, שממנו הוא קיבל את כותרתו, שבמפגש בין ילד ומבוגר ישנו "בלבול" – מהעבר האחד ישנו ילד שרוצה לשחק עם המבוגר, ומהעבר השני ישנו מבוגר המפרש בטעות את פעולותיו של הילד כהזמנה למפגש מיני. ישנה שפה משחקית של הילד, "שפת הרוך", ושפה מינית של המבוגר, "שפת התשוקה", והן נפגשות בטעות באמצע. פרנצי ממשיך ומתאר מנגנוני הגנה ודינמיקה שמוכרת לכל מי שעבר תקיפה מינית בחייו (תיאורים שהיוו תרומה אדירה, שלא תסולא בפז, לתחום).

לפי הנרטיב ההיסטורי המוכר, "בלבול השפות", ההרצאה שנישאה ב-1932 מול קהל הקונגרס הפסיכואנליטי ושוחררה בצורת מאמר שנים רבות לאחר מכן, יצרה מהומה בעיקר בגלל שהייתה בה הכרה מקצועית ראשונה של מציאות שעד לאותו רגע הייתה מוכחשת לגמרי: פרנצי טען שנערים רבים בחברה הגרמנית עברו תקיפה מינית בילדותם. הוא התייחס ברצינות אל הסיפורים שהובאו אל חדר הקליניקה שלו. אם זאת, כפי שציינתי, המאמר מכיל אמביוולנטיות מסוכנת, זרע של פורענות. מחד הוא מתאר את המפגש המיני של הילד והמבוגר כמפגש של התפרצות אלימה ומנוולת, ומאידך, הוא בונה מבנה תיאורטי שלם על אותו רגע של "בלבול" הדדי לכאורה.

בבואנו לקרוא קריאה ביקורתית את המאמר הזה היום, למעלה ממאה שנה לאחר כתיבתו, אנחנו יכולים לשאול את עצמנו עד כמה באמת היו מבולבלים הנשים והגברים המבוגרים שתקפו מינית את מטופליו של פרנצי בילדותם, וכמה תמים ומבולבל היה פרנצי עצמו כאשר הוא מישש ונישק את מטופלותיו – שהרי יחסיו המיניים של פרנצי עם מטופלותיו היו כה ידועים שהם הביאו את פרויד, מורו ורבו, לכתוב לו מכתב נזיפה מפורסם (מכתב המכונה "מכתב הנשיקות"). קיום "רומנים אסורים" הפך לעניין שבשיגרה מאז, לא רק במעגל הטבעת, צאנו הראשון של פרוייד, אלא גם מעבר לו. בהתחלה היה זה קארל יונג שאנס את סבינה שפילריין (סרט רומנטי מפורסם נעשה על הפרשה). כמה עשרות שנים לאחר מכן, פרידה רייכמן נישאה למטופל המפורסם שלה, אריך פרום, מי שכתב את רב המכר הפסיכולוגי "אומנות האהבה". בין לבין, הרבה "יחסים אסורים" זרמו בנהר הפסיכולוגיה.

לא מעט מדברים אלו נודעו לי תוך כדי קריאה בספרו החשוב של פרופ' אלי זומר "יחסים מקבילים: פיתוי וניצול מיני בפסיכותרפיה וייעוץ", שיצא ב-1999 וכולו זמין לקריאה באתר האינטרנט של זומר. שני פרקים בו היו מזעזעים במיוחד: הפרק השני, שעוסק בתולדות היחסים המיניים בין מטפלים ומטופלות (פרק שמראה שהאנקדוטות שהבאתי כאן הן רק קצה הקרחון), והפרק השלישי, שעוסק בשכיחות התופעה. בפרק השלישי של הספר למדתי שעל פי שורה של מחקרים שהחלו בשנות ה-80 ושהמשיכו כעשרים שנה, יחסי מין בין מטפלים ומטופלים לא היו תופעה שולית כלל. לפי סקירת הספרות של זומר, כ-5% מהמטפלים והמטפלות האמריקאים בשנות ה-80 וה-90 קיימו יחסי מין עם מטופלים ומטופלות שלהם. הדבר עורר עניין גם בישראל, וב-94' התקיים סקר מקומי שבא לברר עד כמה דומים המטפלים הישראליים לעמיתיהם האמריקאים. בספרו כותב זומר ש"הופצו 535 שאלונים, 272 לרופאים ו-263 לפסיכולוגים. הוחזרו 183 (34%) ומתוכם נכנסו למדגם המחקרי הסופי 167 שאלונים." 

הממצאים כדלקמן: "נמצא שכלל העמדות האתיות הרווחות בקרב רופאים ופסיכולוגים קליניים בישראל הן עמדות מקילות בהרבה בהשוואה לעמדות העמיתים האמריקאים. כ-66% מן המדגם לא פסל לחלוטין יחסי מין בין מטופל למטפל וכ-17% הודו שקיימו מגעים בעלי אופי ארוטי עם מטופליהם […] בעוד שבצפון אמריקה כ-90% מהמטפלים המנצלים מינית הם גברים, בישראל אחוז הנשים מקרב המטפלים הארוטיים [המונח הצורם הזה במקור. – א.ק.] היה 55%." וזומר מוסיף: "הנתונים [מסקר זה] מטרידים במיוחד אם מביאים בחשבון שהם, כמו נתונים מעבודות דומות שנעשו בחוץ לארץ, מבוססים על שאלוני דיווח עצמי. ממצאים אלה משקפים תמונה התלויה במידת הכנות של המשיבים. סביר להניח שבקרב מי שלא החזירו את שאלוני המחקר, קיים ייצוג גבוה עוד יותר של עברייני אתיקה."

גם זומר, כמו רבים כמותו, אז והיום, מקבל את המסגור של פרנצי ומרחיב אותו. הוא מתאר את הניצול המיני כתולדה של התמודדות בלתי ראויה מצד המטפלים עם "העברה" ו"העברה נגדית". אלו שני מונחים שייתכן שהקוראת לא מכירה, ולכן יש להסבירם בקצרה ובתמציתיות: "העברה" אלו הרגשות והמחשבות שעולות במטופלת כלפי המטפל שלה. העברה נגדית היא אותו סל תחושות כשהוא עולה במטפל כלפי המטופלת שלו. מבחינת תלמידי פרוייד, יחס רגשי זה (של העברות והעברות נגדיות) הוא לא יחס אמיתי, אלא שאריות מינקות (או מתקופות אחרות שמזמן כבר עברו) שבטעות דבקו בהווה והכתימו אותו. הקשר בין רעיונותיו של פרנצי ב"בלבול השפות" לתיאוריית ההעברה פשוט: היכן שיכול היה להיווצר קשר אותנטי בין אנשים, עומדים אלמנטים נפשיים שמוליכים את האדם שולל. הם שמכשילים אותו, משום שלא עמד על המשמר ולא בחן את שכלו.

בפסיכולוגיה נכונה לפעמים הפראפרזה הבאה של הפתגם המוכר: התיאוריה היבשה לעולם לא נרטבת. התיאוריות במדעי הנפש הן תיאוריות מקסימות במובנה העמוק של המילה – הן מהלכות עלינו קסמים, הן יפות והן מפתות אותנו להאמין להן. במקרה דנן, התיאוריה אומרת שמטפלים לעתים מתבלבלים לחשוב שהמשיכה המינית והרומנטית שלהם כלפי הנשים שמטופלות אצליהן היא משיכה אמיתית. לאמיתו של דבר, אומרת התיאוריה, זוהי נפשם שמתעתעת בהם. אני מציע להציב סימן שאלה גדול ואדום על ההנחה הזו.

התיאוריה אומרת שמטפלים לעתים מתבלבלים לחשוב שהמשיכה המינית והרומנטית שלהם כלפי הנשים שמטופלות על ידיהם היא משיכה אמיתית. לאמיתו של דבר, אומרת התיאוריה, זוהי נפשם שמתעתעת בהם. אני מציע להציב סימן שאלה גדול ואדום על ההנחה הזו

אם רוב אנשי הטיפול האמינו לפני 20 שנה שסקס עם מטופלות הוא דבר חיובי, איפה יכול להימצא מרווח הטעות? איפה הם יכלו ללכת לאיבוד? אחד מכל שישה מטפלים ומטפלות, אם המדגם הזה מייצג את כלל אנשי הטיפול הישראליים, ניצלו מינית את המטופל או המטופלת שלהם. רובם, גם אלו שלא פעלו כך, מאמינים שאין כל פסול בזה. על כן, טענת הבלבול נראית לי תמוהה – מדוע שאדם יתבלבל במה שהוא מאמין שהוא כשר?

דברים מסויימים השתנו, ודברים אחרים נותרו עומדים על כנם. אולי היום הנורמה היא כבר לא לנצל מינית מטופלות, אבל הדעה הרווחת בקהילה הטיפולית היא עדיין שמטפלים באופן גורף מתבלבלים ופוגעים בטעות, כאשר הם מנצלים מינית ואף תוקפים באכזריות את המטופלות שלהן. אנסה לחדד את האבסורד שבדבר באמצעות שני מקרי הבוחן הבאים. בניגוד לדבריי הקודמים, מקרי הבוחן האלו לא עוסקים בעבר הרחוק אלא בעשור האחרון, במציאות הישראלית הנוכחית.

יובל כרמי. הפסיכולוג הנאשם באונס מטופלותיו. צילומסך ערוץ 12

יובל כרמי וסעיף האישום המופחת

בתחילת פברואר 2021, במהדורה המרכזית של חדשות ערוץ 12, סיפרה אריאל קים ארד בפנים גלויות וללא מיסוך קולה, שהיא נאנסה על ידי הפסיכולוג שלה, מטפל ידוע ומוערך בשם יובל כרמי. ארד הגיעה אליו בהיותה קטינה כדי לקבל טיפול בפוסט-טראומה ממנה היא סבלה כתוצאה מפגיעה מינית שעברה בילדות. כרמי, מספרת ארד בכתבה, "ידע מה הדברים שמנתקים אותי, מה הרגעים שבהם אני פחות מצליחה להתנגד בהם. הוא ניצל את זה והוא עשה את זה. הוא ניצל את זה והוא עשה את זה כשהוא לא הסתכל עליי בכלל". חודש לפני שידור הכתבה, בפגישה השבועית שלה איתו, הוא נגע בה והיא קפאה במקומה. בעקבות המגע שלו בה היא שקעה לתוך מצב דיסוציאטיבי בו ניתקה נפשה באופן זמני מגופה (כפי שקורה לאנשים רבים במצבים מעין זה, ובשכיחות רבה יותר לשורדי ושורדות אלימות מינית). כך, בעודה כלואה באיבריה המוקשחים, הוא בעל אותה. 

לאחר שארד פרסה את סיפור פגיעתה, מטופלות נוספות של כרמי סיפרו שפגע בהם באופן דומה. במהרה נוצרה מהומה סביב הפרשה. כרמי לא היה רק פסיכולוג ותיק אלא גם אחת מהדמויות הבולטות והמובילות ביותר בתנועת "התקשורת המקרבת" ו"התקשורת הלא-אלימה" בישראל. ארנינה קשתן, אף היא ממובילות התנועה, כתבה אז פוסט, שבו היא קוראת ליחס פחות מעניש ויותר מבין מצד הקהילה הטיפולית. הדמות שציירה בפוסט הזה, שלאחר שספג תגובות כועסות רבות נמחק על ידה, היא של אדם מין הישוב שעשה בסך הכל טעות. באתר "פסיכולוגיה עברית", אחד מהאתרים הפופולאריים ביותר בקרב מטפלים בישראל, כתבה ד"ר ניצה ירום ש"גם אם המטופלות ניסו לחמוד אותו – מי שנוטל על עצמו טיפול בנפגעות תקיפה מינית, הרדופות בביעותי הטראומות שעברו – חייב לדעת שישנה אפשרות לפיתוי כהפעלה של חלק מהקומפלקס המקורי אצל הנפגעת". הנרטיב של המאמר, אף על פי שכולו התנגדות נחרצת למעשיו של כרמי, הוא כזה שבו כרמי נפל לפיתוייה של ארד. נרטיב זה הוא המשכיותה של תיאוריית ההעברה ושל בלבול השפות אצל פרנצי. 

שוב עולה השאלה הבלתי-נעימה בעליל הזו, השאלה החשובה והמעיקה הזו: האם ניתן לומר שיובל כרמי, שידע ידיעה ברורה ומוחלטת מה הם מנגנוני ההגנה של קים ארד וביודעין לחץ על הכפתורים "הנכונים" כדי להכניעה ולאונסה, יכול להיחשב לאדם מבולבל? מאין למישהי החשד כאן שארד ניסתה לפתותו בכלל?

ב-5 בספטמבר 2021 החליטה הפרקליטות להגיש כתב אישום בגין "קיום יחסי מין עם מטופלת", ולא בעבירת אינוס, נגד יובל כרמי (זהו הפוסט של קים ארד בעניין). תמר קפלנסקי כתבה ב"הארץ" ש"סעיף 345 לחוק העונשין קובע בין השאר כי הבועל אישה שלא בהסכמתה החופשית, או בהסכמה שהושגה במרמה לגבי מהות המעשה או תוך ניצול מצב המונע ממנה לתת הסכמה חופשית — הרי הוא אונס ודינו 16 שנות מאסר. סעיף 347, לעומת זאת, קובע כי מטפל נפשי הבועל אישה בזמן תקופת הטיפול או שלוש שנים מסיומו — דינו ארבע שנות מאסר. בהבדל הזה שבין 345 לבין 347, נפרש הפער העצום שבין מוסר לבין משפט. מה בשם האל גרם לפרקליטות לוותר על סעיף האונס?". עם פרסום כתב האשמה פתחו האחיות קרני והדר בן-יהודה עצומה הקוראת לשנות את סעיף האישום לאונס. אלפי אנשים, ביניהם נשות טיפול רבות, חתמו עליו.

חנוך ירושלמי והתלונות האנונימיות

סיפורו של חנוך ירושלמי שונה מסיפורו של יובל כרמי. הסיפור מתחיל בתגובות אנונימיות שקיבל בבלוג שכתב באתר "פסיכולוגיה עברית" ומסתיים בקול ענות חלושה ובהתנדפות אל תוך החלל הריק. במילה אחת – בהעלמות טוטאלית.

בפברואר 2013 התחילו להופיע תגובות בבלוג של ירושלמי לגבי מטפל מתעלל חסר שם: "אורנה כץ" כתבה, "אני חוויתי בטיפול נפשי שעברתי התעללות", "רותם ברק" כתבה על מסכת של פגיעות חוזרות ונשנות בטיפול ועל גזלייטינג קשה שתולה כל התנגדות להתעללות בתהליכי "העברה" פנימיים ואישיים. אותה מגיבה גם כתבה: "את יודעת שמטפל אינו אמור להחמיא לך כל הזמן ולהתפעל מכל מילה שלך, לגעת בך בחיבה, ללטף את תלתלייך ברוך – אך כשהוא עושה זאת זה איכשהו מרגיש כיף ונכון. הוא הרי כל כך מוסרי תמיד: מקפיד על קלה כעל חמורה, לעולם לא יאפשר לך להישאר בחדר יותר משנייה אחרי תום 50 הדקות. בעצם כן, רק אז שרצה שתגעי בו, בידייך או בפיך, זה לבחירתך, ואמר שהזמן הזה הוא 'על חשבונו'." כך המשיכו הסיפורים להיערם ולהתחבר זה לזה, ואט אט התבהר שהמטפל חסר השם הוא חנוך ירושלמי עצמו, ושהאשמות כלפיו הן שהוא כופה את עצמו על מטופלות ואז משתמש בכל מניפולציה אפשרית כדי להשתיקן.

ארבע שנים לאחר מכן, ב-2017, תחקיר של "עובדה" חשף את כל מעלליו. את התחקיר המלא וכל מידע נוסף שהתגלה על ירושלמי, בלתי אפשרי משום מה למצוא היום באינטרנט. ירושלמי, שהיה אז ראש החוג לפסיכולוגיה באוניברסיטת חיפה, פוטר מתפקידו לאחר צאת הכתבה. אז הוא הוריד פרופיל ורק המשיך לקבל מטופלות בקליניקה שלו. ב-2020 ערך אתר "פסיכולוגיה עברית" בירור לגבי ירושלמי. מסתבר שדבר לא התרחש בעניינו מאז 2013. הסתדרות הפסיכולוגים בישראל (הפ"י), שלא כמו בפרשת כרמי, מילאה פיה מים לגבי חנוך ירושלמי. התלונות שקיבלה לא הולידו השעייה או ביטול של רשיונו. מאחר שאף אחת מהמתלוננות לא פנתה למשטרה, לא נפתח לו תיק פלילי, לא הוגשו נגדו כתבי אישום. דבר לא קרה. 

התלונות שקיבלה הפ"י לא הולידו השעייה או ביטול של רשיונו של חנוך ירושלמי. מאחר שאף אחת מהמתלוננות לא פנתה למשטרה, לא נפתח לו תיק פלילי, לא הוגשו נגדו כתבי אישום. דבר לא קרה.

כמו בעניינו של כרמי, גם כאן דובר רבות על בלבול השפות. לדוגמא, ד"ר דפנה בנק כצנלסון כתבה פוסט שצוטט ברחבי הפייסבוק (ואף הגיע ל"פוליטיקלי קוראת") ובו היא כתבה שלעתים מתאהב מטפל במטופלת שלו. זה נובע, לדעתה, מ"השלכה של געגועים לצרכים שנובעים מעברו ועל המטפל לעבד אותם". כמובן שבנק כצנלסון, שלימדה בחוג לפסיכולוגיה שירושלמי עמד בראשו, גינתה את מעשיו. ועדיין, שוב אותן התיאוריות מולבשות על אותם המעשים האכזריים. 

שאלות שדורשות תשובה

האם כל המטופלים של פרנצי נפגעו מאנשים שפירשו שלא נכון את רצונם הילדי לקירבה? האם ייתכן שחלקם לפחות נפגעו במזיד וללא שום בלבול מצד הפוגע? האם פרנצי עצמו היה מבולבל כשהוא נגע, מישש, נישק, חיבק ואולי גם שכב עם המטופלות הצעירות שלו? מאות המטפלים האמריקאים, האם כולם שגו בפירוש משיכתם כאמיתית? האם כולם פותו על ידי המטופלות שלהם? האם יובל כרמי מתאים לתבנית התיאורטית הזו? האם חנוך ירושלמי, למרות שנותיו הרבות באקדמיה, שגה? טעה טעות תמימה?

בפרק הראשון של הסדרה הטלוויזיונית המצליחה "בטיפול" (2005), נעמה, בכיכובה של איילת זורר, מתוודה בפני הפסיכולוג שלה שהיא מאוהבת בו. רק עליו היא יכולה לחשוב. היא הגיע לטיפול בתקווה שהם ישכבו. 

בוודאי שישנן סיטואציות מעין זה בחדר הטיפול, וטיפול טוב אמור להתמודד איתן באופן אחראי שיקדם את צרכי המטופל.ת. השאלה הרלוונטית היא, האם אלו הסיטואציות שעליהן אנחנו מדברים במקרים הנידונים. אפשרות נוספת היא שלפחות בחלק מהמקרים, מדובר בכפייתו של אדם אחד על אדם אחר, תוך שימוש בכל הכוח החברתי שניתן לו.

אני לא מודד תיקון חברתי במספר השנים שבהם אדם נעול מאחורי סורג ובריח בבית הכלא. כאנרכיסט, אין לי אמון במערכת הענישה המדינתית. אך שווה לדעתי לשים לב למקרהו של יובל כרמי. כרמי מואשם כאמור בעבירת קיום יחסי מין עם מטופלת. זוהי עבירה שנוספה לחוק העונשין רק ב-2003 ומטרתה הייתה להטיל טאבו חברתי על יחסי מין, שאף שנעשו בהסכמה, נעשו במסגרת פערי כוחות גדולים מדי ולכן היו פסולים בעיני המחוקק (כלומר, שההסכמה בטלה). זוהי בדיחה מרושעת וצינית שעכשיו אותו סעיף ממש משמש את המדינה כדי להקל בעונשו של כרמי. לדעתי, דבר דומה מתרחש גם בשימוש שנעשה ב"בלבול השפות". מה שפעם נועד להחמיר עכשיו מרכך. מעשים זדוניים מתוארים כגלישה תמימה ממקצועיות לרומנטיקה. תקיפות מיניות מכוונות לאורך שנים הופכות לטעויות אנוש רגילות. כדאי, אם כך, להמשיך ולשאול עד כמה התיאוריה מתאימה למציאות.

בא/ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך 16 שנות קיומו של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים התורמים מכשרונם לאתר והקהילה שנוצרה סביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, ועל מנת להמשיך ולפתח את האתר בערבית, שעם קוראיו נמנים רבים ממדינות ערב, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם.

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.

  1. איתמר

    מאמר משובח!!

  2. איציק אדם

    לטעמי כותב המאמר טועה ומטעה

    מטפלים ומטפלות הם בני אדם

    היומרה לתקן את כולם בעזרת סירוס קולקטיבי הוא ילדותי ולא אפשרי

    החיים מורכבים ומלאים בתשוקות סותרות ואסורות. הרוב מתמודדים עם זה היטב ויש כאלה שקורסים לכאוס של האיד.

    ובמה אתה בדיוק אנרכיסט? לי אתה נשמע כמו פוסט מודרניסט ופרוגרסיבי מבולבל