ארגוני העובדים בעקבות האביב הערבי

בצל השינויים המדיניים הדרמטיים והמהירים יחסית שעברו על העולם הערבי בעשור החולף, לאיגודי העובדים החופשיים היה תפקיד משמעותי בארגון הרחוב ובהגנה על זכויות כלכליות, פוליטיות וחברתיות
און דגן

בשנים הראשונות לעצמאותן של מדינות ערב, איגודי עובדים מאורגנים וארגונים עצמאיים של בעלי מקצועות חופשיים מילאו תפקיד משמעותי בהגנה על זכויות העובד ועל זכויות חברתיות וכלכליות שונות, כמתחייב מתפקידן. אלא שעצם קיומם הרחיב את מידת המעורבות הפוליטית של האזרחים במדינות אלה, סייע בהגנה על חירויות שונות, וחיזק את יסודות החברה האזרחית.

ואולי דווקא משום כך, עם הפיכתן של מרבית מדינות ערב לדיקטטורות, המשטרים הטוטליטריים שמשלו במדינות אלה פעלו כל העת לצמצום מרחב פעילותם של הארגונים הללו לצד המפלגות הפוליטיות ולצד שאר ארגוני החברה האזרחית. לעיתים עשו זאת באמצעות חוקים שאסרו על פעילותם של איגודי העובדים, ולעיתים באמצעות הקמת איגודי עובדים מתחרים שהיו נאמנים לשכבה או למפלגה השלטת. בעיראק, הממשלה אף נקטה צעד מרחיק לכת בשנת 1978, והפכה את כל העובדים ואת כל אנשי המקצוע החברים באיגודים מקצועיים לעובדי מדינה, ובכך חיסלה את עצמאותם של הארגונים הללו בן לילה.

כך המשיכו להתקיים האיגודים המקצועיים בכוחות מצומצמים עם שאר גורמי החברה האזרחית. אך בעקבות האביב הערבי, קריסתם של כמה מהמשטרים הרודניים במזרח התיכון והמחאות הציבוריות שפרצו בעקבותיהם, כוחם של איגודי העובדים – ובמיוחד הארגונים העצמאיים מביניהם – התגלה מחדש. בהיותם גורם מאורגן ובעל לגיטימציה ציבורית רחבה יחסית, הצליחו ארגונים אלה לארגן ולהניע את הרחוב הערבי למחות לכינון שלטון אזרחי חדש במדינה ולדרוש הגנה על זכויות ועל חירויות שונות.

מכון המחקר הערבי העצמאי "יוזמת הרפורמה הערבית", שמבקש להפיץ רעיונות שמקדמים את הדמוקרטיה ואת ערכיה במזרח התיכון, פרסם לאחרונה אסופת מאמרים פרי עבודתם של כמה חוקרים ערבים, שסוקרים את התפקיד המשמעותי שמילאו ארגוני העובדים העצמאיים הללו בחמש ממדינות ערב: לבנון, מצרים, עיראק, סודאן ואלג'יריה בעקבות האביב הערבי, ובמקרה של עיראק – בעקבות הפלת שלטונו של סדאם חוסיין.

הפגנת ארגוני עובדים במצרים
הפגנת ארגוני עובדים במצרים, פברואר 2011. צילום: cc by 2.0 Hossam el-Hamalawy

בהקדמה לאסופת מאמרים זו, הסוקרת את תוכנם, מוסבר כי המחקרים אינם עוסקים באיגודי העובדים "הרגילים" והמוכרים, כי אם באיגודים מקצועיים סקטוריאליים ועצמאיים ששבו והתאגדו רק לאחר הפלת המשטר הרודני הישן או בעקבות המחאות שפרצו במדינה. מדובר באיגודים עצמאיים שנוסדו כדי לייצג בעלי מקצוע בתחום מסוים, שנמנים לרוב עם המעמד הבינוני, ומטרתם היא לשמור על האינטרסים של אותם בעלי מקצוע למול המדיניות הכלכלית של המשטר.

לאיגודים עצמאיים אלה – מעצם עצמאותם – תפקיד חשוב ביותר, נכתב בסקירה, בהחייאת החיים הדמוקרטיים במדינה, בשמירה על המרחב הציבורי פתוח ובמאבק בשליטה של הצבא ושל האליטות המסורתיות על המרחב הפוליטי ועל מוקדי הכוח העיקריים שמארגנים את החברה. אחת התרומות הגדולות שארגונים כאלה יכולים לספק למרחב הפוליטי-הציבורי היא הגנה על זכויות יסוד חשובות, כמו הזכות להתאגד והזכות למחאה, ועל זכויות כלכליות וחברתיות שונות. בכך, מטבע הדברים, ארגונים אלה משמשים, או יכולים לשמש, גורם משמעותי בתהליכים של חילופי השלטון במדינות אלה.

במשך שנים, לא נעשה כמעט כל ניסיון לייסד ארגון מקצועי סקטוריאלי ועצמאי, כי כשמרבית האזרחים מועסקים על ידי המדינה, אין להם אינטרס – או תעוזה נדרשת – להקים ארגון שיאתגר את מדיניותה

בעיראק, למשל, הוקמה "לשכת העיתונאים הלאומית" לאחר הפלת שלטונו של סדאם בשנת 2003, ואתגרה את התפיסה הרווחת במדינה שלפיה המדינה היא המעסיק הגדול במשק. במשך שנים, לא נעשה כמעט כל ניסיון לייסד ארגון מקצועי סקטוריאלי ועצמאי שכזה, כי כשמרבית האזרחים מועסקים על ידי המדינה, אין להם אינטרס – או תעוזה נדרשת – להקים ארגון שיאתגר את מדיניותה.

ואילו בסודאן, נכתב בסקירה, "איגוד בעלי המקצוע הסודאנים" מילא תפקיד משמעותי בדרכה של סודאן לחילופי שלטון. ארגון זה, שהחל לפעול בסתר עוד בשנת 2012, שימש שחקן פוליטי משמעותי בהובלת המחאות במדינה בשנת 2018 כנגד משטרו של הרודן עומר אל־בשיר. האיגוד זכה ללגיטימציה רבה בעיני הציבור בשל הדרישות שהעלה למול המשטר בעניינים בסיסיים הנוגעים לכלל הציבור, כמו שכר העובדים או רפורמות במגזר החינוך, הרפואה והשירותים. בשל כך, מפלגות פוליטיות שונות במדינה החליטו לחבור אליו כבעלי ברית וכוננו עימו את "כוחות החופש והשינוי" – הקואליציה שהובילה לבסוף, עם הצבא, לשינוי המשטר במדינה.

המאמרים המוצגים בסקירה מראים כי ארגונים אלה יכלו להתאגד, לקום לתחייה או לפעול באופן משמעותי רק בעקבות הפלת השלטון הקודם או על רקע מחאות הענק שפרצו במדינותיהם. במצרים, לדוגמה, איגודים עצמאיים אלה התארגנו מחדש רק לאחר הפלת משטרו של חוסני מובארק, שבמשך שנים צמצם את מרחב הפעילות העצמאית שלהם. המאמר שעוסק בלבנון סוקר את הישגיהם של שני איגודים מקצועיים עצמאיים שהוקמו בעקבות המחאות בשנת 2019.

בסיכומה של הסקירה נכתב כי בצל השינויים המדיניים הדרמטיים והמהירים יחסית שעברו על העולם הערבי בעשור החולף, מילאו איגודי העובדים החופשיים אבן יסוד משמעותית בארגון הרחוב ובהנפת הדגל של ההגנה על זכויות כלכליות, פוליטיות וחברתיות במהלך המחאות החברתיות. אולם למרות חשיבותם, איגודים אלה אינם חפים גם מביקורת. פעילותם לא תמיד הייתה אפקטיבית מספיק, מסיבות שונות, כדי לחולל שינוי. כמו כן, הם לא תמיד מייצגים נאמנה את החברה כולה, וייצוג הנשים בהם, למשל, מועט וחלקי ביותר – בניגוד לחלקן היחסי של הנשים במחאות העממיות שפרצו בעשור החולף.

נוסף על כך, במבט לעתיד, על האיגודים הללו למצוא דרך להיות רלוונטיים בעולם התעסוקה המשתנה של ימינו, ולבחון כיצד הם יכולים לייצג את האינטרסים גם של כל אותם עובדים שאינם מאוגדים באיגודים מקצועיים מטבע עיסוקם. ולמרות זאת, עצם קיומם של ארגונים אלה הוא  חשוב ומשמעותי לחיים האזרחיים במדינות אלה לאחר עשורים רבים שבהם המרחב הציבורי והאזרחי בהן סבל מניוון קשה ומדיכוי מתמשך.

און דגן כותב ב"פרויקט אופק", מיזם משותף למכון ון ליר, הפורום לחשיבה אזורית ומרכז אעלאם בנצרת

בא/ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך 16 שנות קיומו של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים התורמים מכשרונם לאתר והקהילה שנוצרה סביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, ועל מנת להמשיך ולפתח את האתר בערבית, שעם קוראיו נמנים רבים ממדינות ערב, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם.

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.