השאלון של העוקץ: נפתלי שם טוב

בימים אלה יוצא לאור הספר Israeli Theatre: Mizrahi Jews and Self-Representation שכתב חוקר התיאטרון נפתלי שם טוב, הספר, שמקיף 50 שנה של תיאטרון מזרחי, נפתח במילים הבאות:

"זוהי אוטוביוגרפיה מוּסוֶות". קורפוס ההצגות והמחזות שיוצר את התיאטרון המזרחי, מגלם צמתים חשובים שעיצבו אותי כמזרחי וכאיש תיאטרון. כנער שחקתי בתיאטרון קהילתי שנגע ברגישות בסוגיות של אתניות ומעמד. השזירה בין הפרספקטיבה המזרחית-ביקורתית לבין התיאטרון הפכה ברבות הזמן למשקפיים שדרכם אני חווה את העולם. נולדתי בכפר שלם, שכונת פועלים מזרחים בשולי תל אביב. אמי ממוצא כורדי-איראני ואבי יליד עירק, שסיפור הגירתם לישראל הוא חלק ממני. סיפור שלמעשה אינו נגמר. סיפור שאני פורש כאן דרך עלילות הגיבורים ומאבקיהם על הבמה ודרך הצחוק והדמע של הצופים באולם".

*

 מהם אורחות העבודה שלך (איפה, מתי, הרגלים מגונים ועוד)?

אני בדרך כלל עובד במשרדי באוניברסיטה הפתוחה בלבד, ובבית אני נוהג להיות עם המשפחה ולא לתת לעבודה להיכנס ולהפריע. מעל לשנה אני גם מכהן כראש המחלקה לספרות אמנויות ולשון, כך שנגזל ממני זמן רב על בירוקרטיה וקשיים של העובדים במחלקה. כשאני מגזים ומגיע באיחור, בת הזוג שלי צוחקת עלי שהאוניברסיטה היא אישתי החוקית והיא רק המאהבת.

איזו פרשייה ציבורית עכשווית – פוליטית, תרבותית, חברתית וכו׳ – טורדת את מנוחתך?

חוץ מהקורונה, משבר האקלים, משבר הדיור, יוקר המחייה והסכסוך (שכחתי משהו?), בשנתיים האחרונות אני מתעניין מאד בסוגייה של מזרחיות בחדר הטיפול. יחד עם לאה חביף, אשרת מזרחי שפירא, מאירה מדינה יונגה וחנה ואזנה גרינוולד ערכנו כנס ראשון בנושא הזה באוניברסיטה הפתוחה, וכעת אנו מתכננים את הכנס השני (ב-26.4.22). מסתבר שזו סוגיה בוערת מאד בקרב מטפלות.ים שלצערי לא זוכה למענה ממשי בקרב הממסד הטיפולי ובהכשרת מטפלים באקדמיה. בכלל אפשר לראות פיצול גדול – בין אלה שרואים בנושא סוגיה חשובה ומשמעותית, לבין כאלה שלא מבינים, לועגים ובזים לו. נראה שהפסיכולוגיה נמצאת מאחור שנות אור מהשיח הביקורתי בסוציולוגיה ובהיסטוריה.

האם חווית פעם גזענות על רקע אתני/לאומי/דתי?ֿֿ

כן. הייתי בתיכון אינטגרטיבי שש-שנתי בצפון תל אביב. היו מורים גזענים שהתייחסו בצורה דוחה לתלמידים מזרחים בבית הספר והחלוקה לכיתות עצמה הייתה בנויה על הקבצות. כך שהמזרחים מדרום העיר היו בכיתה ברמה הנמוכה ביותר ולאחר שנתיים בחטיבת הביניים הכיתות האלה הונשרו לתיכונים מקצועיים. באינטגרציה ברור מי מארח ומי מארח.

באיזו מידה סוגיות מגדריות נוכחות ביומיום שלך?

אני נשוי פלוס שתי בנות. כהורה כל הזמן עולות שאלות חינוכיות לגבי איך להעצים את הבנות שלי ולתת להן את ההרגשה שהן יכולות להשיג ולהגשים את החלומות שלהן, להרגיש טוב עם הגוף שלהן וליצור קשר בריא עם העולם.

ספר לנו קצת על הספר החדש ותהליך העבודה עליו.

הספר שלי עוסק בתיאטרון מזרחי בישראל הכולל: יוצרות.ים, הצגות, מחזות ומופעים בצורות תיאטרון שונות ולא לפי סדר כרונולוגי, כגון: תיאטרון קהילתי, מופע אוטוביוגרפי, מופע שירה, תיאטרון במרוקאית ועוד. הספר התחיל בפתק קטן שכתבתי לפאנל על תיאטרון ומזרחיות שנערך בפסטיבל לבי במזרח. הפתק הזה הפך ברבות הזמן לראשי הפרקים של הספר ולהבנה שיש כאן עולם עצום שכדאי, מעניין וחשוב לכתוב אותו. הספר אמנם נכתב באנגלית (אין מה לעשות, הקידום באוניברסיטה מחייב את זה) אבל חלקים לא מבוטלים פורסמו בעברית, מי שמעוניין יכול להכנס לדף שלי באתר academia.

איך עברה/עוברת עליך תקופת הקורונה?

כחוקר המשכתי לקרוא ולכתוב, כך שעבודתי לא נפגעה.

 שלושה א/נשים שהיית מלהקת בחדווה לנבחרת החלומות שלך בממשלה?

שרת השיכון – ריקי כהן בן לולו. שר האוצר – עמי וטורי. שר התרבות – אלמוג בהר.

 אילו היו נותנים לך 45 דקות עם ילדים בכיתה י"ב, על מה היית רוצה לדבר איתם?

הייתי מורה לתיאטרון עיוני בתיכון במשך שלוש שנים, כך שבפועל שוחחתי עם תלמידים על נושאים מגוונים שמעסיקים אותם בהתאם למחזות שלמדנו – מאדיפוס המלך ועד משחקים בחצר האחורית. לימדתי בתיכון לאמנויות באשקלון ובעקבות לימוד על תיאטרון קהילתי, התעורר דיון עוצמתי על מזרחיות בקרב התלמידים. הם בעיקר ציינו שזה נושא שבוער בהם אבל אף מורה לא העיזה עד אז לדבר עליו.

מי הכי היית רוצה שיקרא את הספר?

מזרחים ומזרחיות באשר הן.ם שם. אנשי תיאטרון ובעיקר מנהלים ובמאים, אך גם סטודנטים ומורים לתיאטרון.

 יש לך אמונה תפלה (או כמה)?

לא. אני סתם חרדתי ששום אמונה תפלה לא עוזרת לו.

 כתיבה – גיהינום או גן עדן?

לרוב גן עדן. אני אוהב לכתוב ויודע איך להתמודד עם החסמים.

 אם היית יכולה/רוצה לחיות במקום שאינו ישראל – היכן ולמה?

אחת ממדינות סקנדינביה בגלל מדיניות הרווחה הסוציאל דמוקרטית (אבל מזג האוויר היה הורג אותי).

 מהו הספר האחרון שקראת והותיר בך חותם?

"שיבה לריימס" מאת דידיה ארביון. אוטוביוגרפיה של סוציולוג צרפתי שגדל בפריפריה ועשה חייל בעולם האקדמיה והעיתונות בפריז. הספר מציג את המורכבות, הבושה, והקושי של מוביליות חברתית ומרתק בכנות הישירה של המחבר

 איזה איש/אישה שאינם בין החיים היית מזמין לפגישה בארבע עיניים?

את סבא שלי, נפתלי, שמעולם לא פגשתי. יש לי המון שאלות אליו. בעיקר על הבחירות המורכבות שהוא עשה בחיים ושהשפעתן ניכרת עד היום, גם חמישים שנה ויותר לאחר לכתו.

 איזה מילה חסרה לך בשפה העברית?

חסר תרגום למילה "טאקט". זה לא בדיוק נימוס, אלא היכולת להגיב נכון וראוי במציאות משתנה. דווקא בעידן של רשתות חברתיות בוטות וחברי פרלמנט הזויים המילה הזו מבוקשת יותר מאי פעם.

 מה הפרויקט הבא שאתה עובד עליו?

אחד החלומות שלי הוא ליצור קבוצת מחקר שמשלבת חוקרות.ים תיאטרון והיסטוריוניות.ים לחקור את התיאטרון היהודי במזרח התיכון וצפון אפריקה במאות ה-19 וה-20.

איפה אתה רואה את עצמך בעוד עשר שנים מהיום?

ממשיך לחקור תיאטרון.

לקריאה נוספת:
"פנתר כפול": נו נו נו למזרחים הרעים – נפתלי שם טוב על ההצגה של בית לסין
באינטגרציה ברור מי מארח ומי מתארח – נפתלי שם טוב על האינטגרציה