כרוניקה של עסקת טיעון ידועה מראש

דבר אינו מפתיע בעסקת הטיעון המתגבשת במשפט נתניהו, משום שהנחת היסוד שעליה מושתת המבנה ההיררכי האתנו-מעמדי בישראל נעוצה עמוק בזהות ולא במעשים. כבר בשנות התשעים, מחקרה של ד"ר ויקי שירן ז"ל הדגים כיצד יש מושחתים שווים ויש מושחתים שווים יותר
אלונה מרים אילוזאלונה מרים אילוז

אלונה מרים אילוז היא אשת תקשורת, עורכת לשון וספרות, מרצה ופעילה חברתית. לינק לטוויטר

"התרחיש הזה, שנכתב בידי תסריטאי מטורלל, היה נפסל על הסף בכל הפקת תיאטרון או קולנוע, מחמת מופרכותו. אחרי שנים של הסתה אלימה, גסה, בוטה וברוטלית נגד מערכת שלטון החוק ונגד ה"דיפ סטייט", מתברר שהמערכת הזו מגויסת כעת למענו של הנאשם נתניהו."

כך כתב השבוע העיתונאי בן כספית בעיתון מעריב בנוגע לפניותיו של נתניהו (כבר ב-2019 ושוב ב-2020 וגם בשבועות האחרונים) לשופט לשעבר, אהרון ברק על מנת שזה האחרון ילחץ על היועמ"ש אביחי מנדלבליט לעסקת טיעון עבור נתניהו. אבל האמת היא שאת התרחיש הזה הכתיבה המציאות כבר מזמן. התרחיש הזה אובחן, זוהה כדפוס, נבדק, נחקר ואפילו נכתב עליו באקדמיה ובתקשורת. נכון, לא הרבה, אך גם זה חלק מהענין. לדעתי, כל הפקת תיאטרון, קולנוע ובטח שטלוויזיה תחבק אותו בזרועות פתוחות. גם כי המציאות עולה על כל דמיון והוא התרחש במציאות, כאמור. וגם כי הכתובת (או למען הדיוק: הכתובות) לא זזו מהקיר אף פעם.

הנחת היסוד שעליה מושתת המבנה ההיררכי האתנו-מעמדי בישראל נעוצה עמוק בזהות, לא ברעיון ולא במעשים. החוקרת העצמאית, שושנה גבאי היטיבה לתאר זאת כשכתבה שהשאלה החשובה ביותר היא מי את/ה ולא מה את/ה עושה? (לנתניהו מותר להפר את החוק, 28.11.19, העוקץ). כמובן שהתשובה הטובה ביותר לשאלה הזאת היא גבר יהודי אשכנזי-חילוני, אך גם כל ורסיה אחרת שמכילה את היהודי עדיפה בהרבה על זו שלא. ההנחה הזו מתחדדת עד לרמת אקסיומה כשזה נוגע לנתניהו. כמו כל קפיטליסט אדוק נתניהו שיווק את עצמו לפי אמונתו: יחיד סגולה, בעל ייחוס גנטי ומשפחתי ועם כישורים מולדים יוצאי דופן המזכים אותו אוטומטית בכח ועושר מופלגים. אני מצליח כי אני מי שאני (גבר יהודי-אשכנזי) ולגד"א יש אפילו "מחקר" שיוכיח שאני גאון גנטית. מכאן, הדרך ל"אחד האנשים עם איי-קיו מהגבוהים בעולם" וחשוב מכך "אז הוא לא החזיר מתנות, שיהיה לו לבריאות", קצרה. זה בסדר, זה בסדר לשייף פינות עבור אדם מיוחד, זה בסדר להעלים עין כי במשוואה הקפיטליסטית התועלתנית, כך על פי התפישה הרווחת בציבור, מי שהוא שווה יותר מסך כל אמירותיו ומעשיו. נתניהו הוא לא עוד גבר אשכנזי-חילוני, הוא המיוחד והמצוין שבהם. ואדם מיוחד זכאי ליחס מיוחד. הציבור חושב לעצמו: "אז מה אם גלידה, שמפניה, מתנות וצוללות? הוא עדיין יכול להקסים את העולם "לטובתנו" עם האנגלית שלו? הוא עדיין "ישמור" עלינו ויהיה "חזק" מול החמאס? הוא ימשיך וידאג שהשמאל לא "יהרוס" את המדינה היהודית? וזה מה שחשוב."

אבל גם בלי יכולות השיווק המצוינות של נתניהו, הכתובות כל כך היו על הקיר שאפשר לקרוא לסיפור שלו "נתניהו – כרוניקה של עסקת טיעון ידועה מראש." ב-1991 הגישה ד"ר ויקי שירן ז"ל את עבודת הדוקטורט שלה בג'ון ג'יי קולג', בית הספר לקרימינולוגיה של אוניברסיטת ניו יורק. המחקר שלה נקרא "שחיתות פוליטית- כוח המשחק: המקרה של ישראל 1988-1948" והסתמך על מחקר ארכיוני, משפטי ותקשורתי. שירן בדקה את יחסי הגומלין בין שחיתות פוליטית לבין מנגנוני המשפט, התקשורת והממשל. בניתוח עמוק של פרשיה אחר פרשיה של שחיתות פוליטית בישראל בין 1948 עד 1988 מראה שירן כי יש מושחתים שווים ויש מושחתים ששווים יותר. לעבודת הדוקטורט של שירן יש להקדיש מאמר נפרד אם לא סדרת מאמרים ולכן אתמקד בהיבט בולט אחד מתוך עבודתה.

מפגין נגד עסקת טיעון לנתניהו מחזיק קריקטורה של נתניהו בכלא
הפגנות נגד נתניהו, 3.10.2020. צילום: שירז גרינבאום/אקטיבסטילס

לפי שירן, ככל שיש לפוליטיקאי הנחשד בשחיתות רשת ביטחון ציבורי-היסטורי צפופה יותר, כך המערכת תעכב ולעתים אף תחסום את שיפוטו בהתאם לסטנדרטים של פשיעה. מרגע שהפוליטיקאי המיוחס נחשד בשחיתות ו/או בפשעי צווארון לבן, נוצר סביבו מעגל שתפקידו לייצר סקנדל תקשורתי שישאיר את המקרה במישור הפוליטי כמה שיותר. ככל הנראה שבשל כך כבר חמש שנים שאנו עדות לשיח על ערכים, על פערים אידיאולוגיים, על מוסר יהודי לעומת מוסר אוניברסלי, על רדיפה אישית, מפלגתית, על סכנות לעם ולעאמה ועל כל דבר אחר חוץ מאשר על הדבר האמיתי: החוק והעבירות עליו. במקביל, ראינו לכמה מערכות של בחירות נגררנו וכמה ניסיונות ובקשות לדחיית הגעתו של התיק לביהמ"ש כמו גם לדחיית דיונים נעשו והוגשו. לצורך הדוגמה, אלו הזוכים לכינוי "שופרות" הם חלק ממעגל סקנדל שכזה. אבל לא רק הם.

אם וכאשר יגיע הפוליטיקאי המיוחס המושחת לבית המשפט, הן בשל הרכב השופטים (אותה קאסטה) והן בשל האקלים הציבורי שנוצר כתוצאה מה"סקנדל", זה ייגמר בעסקת טיעון ו/או בעונש סמלי אם בכלל

שירן מראה שהמערכת כולה, גם אלו שהם לכאורה "נגד" הפוליטיקאי המושחת, לוקחים חלק בשימור הסקנדל ובהשארתו במישור הפוליטי. וככל שהמקרה נשאר במישור הפוליטי, בשיח אוורירי על הכל חוץ מעל מה שחשוב כך גדל הסקנדל גם בדעת הציבור. אם וכאשר יגיע הפוליטיקאי המיוחס המושחת לבית המשפט, הן בשל הרכב השופטים (אותה קאסטה) והן בשל האקלים הציבורי שנוצר כתוצאה מה"סקנדל", זה ייגמר בעסקת טיעון ו/או בעונש סמלי אם בכלל. כל אלו כמובן מתקיימים רק כאשר הפוליטיקאי המושחת הוא אשכנזי. הסיפור הוא אחר וכמעט הפוך כשמדובר בפוליטיקאים מזרחים ו/או פלסטינים.

אז מה היה לנו כאן? נתניהו אחד שמיצב את עצמו כאשכנזי-על ולכן "יחיד ומיוחד". ככזה נתניהו גם "זכאי" ליחס מיוחד וגם אף פעם לא הלך ולא יילך עד הסוף עם מתקפותיו. הוא צריך לשמור על רמה מסוימת של פאסון, המעמד מחייב, ולשם כך קיימת ההיררכיה. לכן, מיד אחרי כל מתקפה של נתניהו, הקפידו שלוחותיו ושלוחיו (ואם אפשר שיהיו מזרחים/ות בבקשה, תודה) לתקוף, להתגזען ולהתבזות יותר. אבל נתניהו לא שכח מי הוא, אוהביו ושונאיו שכחו והקשיבו למילים שלו במקום למעשיו. ברגעי האמת נתניהו לא יישם שום החלטה שעשויה היתה לגרום להוצאתו מהמחנה והוא לא הסתיר זאת ולא הפסיק לסמן זאת במעשים או יותר נכון, באי-מעשים. אז הוא דיבר על מדינה פלסטינית בנאום בר-אילן, אז דיבר. גם סיפוח היה אמור לקרות באחד ביולי 2020, בסדר. וגם הערבים נהרו לקלפיות, אבל אם עבאס היה הולך איתו, אז למה לא? שינהרו.

ובנוגע למערכת המשפט בכלל ולבג"צ בפרט, נתניהו הצהיר בכל הזדמנות "רצינית", "ממלכתית", שלא יפגע בעצמאותו של בית המשפט. נתניהו לא טיפש. הוא רק הציג את זה כאילו יצא למלחמה בכל המערכות, הוא יודע שאף אדם לא יכול לנצח את כל המערכות כולן, ולכן באף מערכת הוא לא נכנס עד הסוף. וגם אם כן, תמיד חזר בו, תמיד השאיר פתח. כבר ב-2019 כשמעגל הסקנדל החל לרקום את "ישראל השניה" נתניהו, זה מהשפיץ של ישראל הראשונה פנה לאהרון ברק מאותו שפיץ של אותה ישראל כדי שיציל אותו. ועד שברק נענה, נתניהו השתמש בתיאוריה וב"אנשיה" כדי לייצר מצג שווא, שבגינו נפלו אוהביו ושונאיו. לפי עבודת הדוקטורט של ד"ר ויקי שירן הכל היה צפוי וידוע מראש, וגם לא קרה בפעם הראשונה. נתניהו פשוט הצליח למקסם את המבנה ההיררכי באופן יוצא דופן ביחס לקודמיו ובלי לעטוף אותו באידיאלים, אלא ישירות בפרצוף ולטובתו האישית. כל עוד המבנה הקיים מבוסס על זהות (מוצא ולאום) ולא על מעשים, הוא תמיד יחזור לנשוך בישבן ומה שהיה הוא שיהיה.

למאמרים נוספים של אלונה מרים אילוז

בא.ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שני עשורים של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים, התורמים מכישרונם לאתר והקהילה שסביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

כדי להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם. יחד נשמן את גלגלי המהפכה!

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.