הארדקור ראפ והמחאה בעולם הערבי
בסוף שנת 2019 פורסם השיר "יחי העם" (عاش الشعب) של שלושת הראפרים המרוקנים לזער, אל־כנאוי ו-ואלד אל־כרייה (لزعر، الكناوي، ولد لكرية). כמה ימים לאחר שעלה השיר לאינטרנט, נעצרו השלושה על ידי כוחות הביטחון במרוקו. השיר מתאר את המצב הכלכלי הגרוע במדינה, את האימהות שמתאבלות על בניהן שניסו להגר על סירה לאירופה ומתו בים, ושואל כיצד אפשר להמשיך לאהוב מולדת כשהיא מתייחסת כך לאזרחיה. השיר דורש שהעם ייקח פיקוד במשפט "תנו לנו את הזכויות שלנו בארץ, או שתאספו ותתלו את כולנו"; ומהמלך – שיעזוב: "אלוהים, המולדת, והשלישי יילך" (במקור الله، الوطن، الملك – אלוהים, המולדת, המלך – הסיסמה הלאומית של מרוקו).
השיר הזה דומה במידה רבה לסגנון הראפ שהתחיל בשנות השמונים של המאה הקודמת בחוף המזרחי בניו יורק ונודע כ"הארדקור ראפ". השם ניתן לסגנון זה בשל הכעס הרב שמבטאים הזמרים בשיריהם, אפילו תיעוב, כלפי האויבים והיריבים שלהם. רבים רואים דמיון לגנגסטא ראפ שכבר פחות פופולרי בימינו, אבל זה היה הסגנון שבו כנופיות הכריזו מלחמות זו נגד זו. ההארדקור של ניו יורק נחשב לחדשני בזמנו כי הוא עסק בסוגיות שלא היו קשורות לכנופיות, כמו סמים ונשק, אלא בנושאים פוליטיים-חברתיים ויותר מחאתיים בטבעם. הראפ הערבי היה תמיד פוליטי מאוד, ולכן ההארדקור הערבי לא חידש מבחינת התוכן של הראפ הערבי. כבר בשנת 1988 הופיע באלג'יר הרכב היפ הופ בשם Intik (מילה שמשמעותה "הכול בסדר" בעגה אלג'יראית). ההרכב חיבר שירים בעיקר נגד המשטר והצבא באלג'יריה. האלבומים של הלהקה מתחילת שנות התשעים נחשבים לאלבומי ההארדקור הערבי הראשונים.
عاش الشعب (יחי העם)
הרכב הראפ הפלסטיני הראשון הוא MWR שאלבומו הראשון יצא ב־1998 ופעל בעכו. כיום, הרכב הראפ הפלסטיני המפורסם ביותר הוא DAM, שפועל כבר שנים רבות ומתבטא נגד דיכוי הפלסטינים אזרחי ישראל, נגד הכיבוש הישראלי, ושר על סוגיות חברתיות פלסטיניות רבות כמו זכויות נשים, העוני והפשיעה בחברה הפלסטינית.
באלג'יריה הקימו שני ראפרים את ההרכב Double Kanon בשנת 1994 ושרו בערבית (בניגוד להרבה הרכבי ראפ אחרים במדינה שכתבו בצרפתית) על סוגיות חברתיות ופוליטיות רבות כמו השלטון הדיקטטורי ומצבם של הפלסטינים. בשל כך, נאסר למכור את האלבומים שלהם בתוניסיה ונאסר עליהם להופיע שם. באופן כללי, בתוניסיה, בשל התנגדות השלטון לסגנון מוזיקלי זה, הייתה הימנעות מראפ, עד שבשנת 2019 בזמן המהפכה בתוניסיה רבבות מפגינים זעקו "נשיא המדינה" (رئيس البلاد) מתוך סולידאריות עם הראפר "אל־ג'נראל" (הגנרל) שנעצר על ידי השלטונות בתוניסיה בסוף שנת 2010 אחרי שפרסם את שירו "נשיא המדינה".
עוד לפני כן, ב־2008, נעצר הראפר פריד על ידי השלטונות בתוניסיה אחרי שהוציא שיר שבו הוא קרא לפעולה ישירה נגד השלטונות ושר על כך שהוא מודע לסכנה הטמונה בעצם קריאתו זו. בשיר הוא מביע כעס רב נגד כל מוסדות המדינה החל בתקשורת, המשטרה, בתי הכלא וכלה ב"מועלם" – הלוא הוא נשיא המדינה זין א־דין אל־עאבדין. הרגע הזה של התנגשות בין השלטון לראפר נחשב לרגע חשוב בהיסטוריה של ההארדקור ראפ הערבי.
שירי ההארדקור בעולם הערבי דומים זה לזה מהבחינה הלירית. הם מביעים זעם רב נגד השלטון ותנאי החיים הירודים, דבר שנראה הגיוני לשירי מחאה נגד משטרים דכאניים או דיקטטוריים. בניגוד לרבים משירי הראפ וההיפ הופ, בהארדקור אין שימוש בטכניקת auto tune. ההארדקור במהותו הוא סגנון זועם, אינו מחושב או מושקע מדי, אלא יוצא מהלב ומביע המון זעם ומחאה, ולכן הראפרים במקרים רבים צועקים או כמעט צועקים בשיריהם. אין פלא שסגנון זה השתלב בקלות ברחוב הערבי במהלך האביב הערבי כשצעירים יצאו למחות, מילאו את הקירות בגרפיטי, ולהקות הופיעו לצד אמנות מחאה מסוגים שונים ששגשגה ברחובות. הישירות, הכנות והזעם של ההארדקור ראפ אפשרו לו להשתלב בקלות בגל המחאה.
מהדוגמאות הבולטות לכך הן סימפול של השיר Rebel של לורן היל שהוציא הרכב הראפ Arabian Knightz בשבוע הראשון של המחאה במצרים. ההרכב העלה את השיר לאינטרנט במהירות עוד לפני שהושלמה לחלוטין העבודה עליו, ולפני שהמשטר המצרי ניתק את המדינה מרשת האינטרנט בניסיון להשתיק את המחאה. השיר קורא למרד ומצוטט בו הסלוגן הפופולארי ביותר של אותה מחאה "העם רוצה להפיל את המשטר" (الشعب يريد اسقاط النظام). הוא סחף מיליוני מוחים והפך לאחד הסלוגנים של המחאה. מקרה דומה התרחש בלבנון עם השיר "לחיי הפרת הסדר" (خير الشغب) שהושמע בעוצמה בזמן המחאה בביירות ועודד אנשים להפגין ולהתפרע ולגרום להפרות סדר.
מוזיקה, כידוע, יכולה לשלהב מחאות. בשלב זה נראה שהקשר בין ההארדקור הערבי למחאה בעולם הערבי הוא קשר סימביוטי, וכי ראפרים זקוקים לחוסר יציבות שלטונית כדי ליצור. הם מעניקים למוחים ולמוחות תחמושת פואטית-מוזיקלית, ומשלהבים את המחאה כשאנשיה מרבים לצטט אותם במהלכה.
נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שני עשורים של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים, התורמים מכישרונם לאתר והקהילה שסביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.
כדי להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם. יחד נשמן את גלגלי המהפכה!
תודה רבה.