העימות בין רוסיה לאוקראינה הוא עימות מגדרי

מתחת לפני השטח, פלישת פוטין לאוקראינה היא הכרזת מלחמה על הליברליזם וה"פמיניזציה" של הפוליטיקה הבינלאומית באמצעות מיליטריזם גברי קלאסי ששואף ליישוב סכסוכים בין גברים בדרך הישנה, הטובה והאלימה
אורן פרי-הר

גיבוש עמדה ביחס לעימות בין רוסיה לאוקראינה, אולי העימות החשוב ביותר במאה ה-21, עשוי לפנות לכמה כיוונים: כלכלי, ביטחוני או תרבותי. מי שמדגישים את הפן הכלכלי יאשימו במידה שווה את פוטין ואת המערב, גם מי שטוענים שההסבר לעימות הוא ביטחוני יאשימו את שני הצדדים בסכסוך. אבל אם הסיבות לפלישה הן תרבותיות, יסוד העימות אינו מנהיגים קפיטליסטיים שפועלים בציניות על חשבון אוכלוסיות עניות משני והצדיים ולא מאבק בין אימפריאליזם רוסי לאימפריאליזם אמריקאי, אלא עימות בין שמרנים לליברלים, בין פטריארכיה לדמוקרטיה פרוגרסיבית.

על רקע פשיטת הרגל המוסרית של החשיבה הגברית האלימה, שהידרדרה לשפל בלתי נתפס במלחמת העולם השנייה, התחזקו מעמדם והשפעתן של נשים, מיעוטים, להט"בים ויהודים. העולם כולו, גם העולם הגברים, מאס באלימות כדרך לפתור סכסוכים וניסה להעביר את הכוח דווקא לחלשים. התפנית הזאת, שהתרחשה בעקבות מלחה"ע השנייה והשואה, עומדת היום למבחן חשוב. הגוש השמרני נלחם במה שאפשר לכנות אותו "פמיניזציה" של הפוליטיקה, עמדה ליברלית שלא רוצה לפתור סכסוכים באלימות.

חשוב לזהות שרוסיה של פוטין, זאת שבאמת תומכת בו, היא רוסיה פטריארכלית, אנטי-להט"בית, ניאו-גברית, במובן הישן של גבריות. הדימויים שמפיץ פוטין, רכוב על סוסים בלי חולצה, חובק נמרים וצולל למי קרח, מבהירים זאת. כשם שזיהה יובל נח הררי, האיום של פוטין הוא בראש ובראשונה על הליברליזם. מזווית כזאת, אין ספק שנאט"ו ואוקראינה מייצגים את הצד הליברלי ופוטין את השמרנים. האהדה שפוטין זוכה לה ברוסיה וגם בחלקים מאוקראינה, אהדה שעלולה להעביר את אוקראינה לשלטון רוסיה כמעט ללא קרב, מקורה לא ברצון להשתלט על הכלכלה העולמית או להפגין כוח צבאי. פוטין נלחם בליברליזם, ושואף לשמר את היכולת לשנות מדיניות באמצעים תוקפניים.

 

פוטין רוכב על סוס בלי חולצה
פוטין בתמונה אופיינית. צילום: cc by 2.0 Jedimentat44

הפטריארכיה ונציגיה מזדהים עם פוטין, בארה"ב טראמפ כבר הביע תמיכה בו, ובישראל הצטרפו אליו גם יאיר נתניהו ושמעון ריקלין. כוחות שמרניים מצליחים לגשר בין שמרנים פריווילגים לשמרנים מוחלשים טוב יותר ממרקסיזם או מפוליטיקה של זהויות. מתחת לפני השטח, העימות בין רוסיה לאוקראינה הוא עימות מגדרי, בין ליברליזם ששואף לשוויון, ויותר מכך, רואה בנשיות גורם משפיע חיובי על הפוליטיקה העולמית לבין מיליטריזם גברי קלאסי, יותר נכון – רומנטי, ששואף ליישוב סכסוכים בין גברים בדרך הישנה, הטובה והאלימה.

יהדות השרירים הישראלית, זאת שניסתה להתרחק ככל האפשר מהגולה, מוצאת בפוטין בעל ברית, כמו מזכירה לנו את השורשים הבולשביקיים של ה"צבריות". גם לעימות בין ה״צבר״ ליהודי הגלותי יש פן מגדרי ידוע. היהודי הגלותי נחשב בזמנו ל״נשי״. הציונות הייתה אמורה להחזיר לו את גבריותו. התכנים הללו עדיין מלווים את החברה הישראלית מתחת לפני השטח. אבל בסיפור האוקראיני, הגולה שבה ומבקרת את הציונים שברחו מלביב, קייב חארקוב ואומן. אוקראינה אינה רק בית קברות ליהודים גלותיים, היא מאגר של זיכרון קולקטיבי שהפך את היהדות העולמית לשותפה לעיצובו של הליברליזם המודרני, יהדות שחולשתה אפשרה לה להזדהות עם חלשים.

גם לעימות בין ה״צבר״ ליהודי הגלותי יש פן מגדרי ידוע. היהודי הגלותי נחשב בזמנו ל״נשי״. הציונות הייתה אמורה להחזיר לו את גבריותו

מדיניות ה"ריאל פוליטיק" הישראלית ביחס לעימות אינה מקרית, היא מעידה על הזדהות רגשית אבסורדית בכפילות שלה – עם הקורבן ועם החזק גם יחד. לכן, אפשר למצוא מעריצים סמויים של פוטין גם בקרב ההנהגה הישראלית. ליברמן מכיר בחוקי המשחק הדמוקרטי ולמד להשתלב בו וסמוטריץ׳ משלב במשילות שלו אג׳נדה משיחית, אבל שניהם יעדיפו את ישראל כגרסה מרוככת של פוטין, על פני ישראל כגרורה של ביידן. נתניהו, ראש ממשלת ישראל הגולה בארצו, הוא ליברל מושבע בהשוואה לפוטין, אך ייתכן שגם הוא מזהה את השמרנות הניאו-מאצ׳ואיסטית הישראלית כאחד הגורמים לפולחן האישיות שהוא זוכה לו. השמרנות התרבותית הישראלית מפוצלת מבחינה פוליטית, ותתקשה להתאחד, אבל גם אם איש מהם אינו מסוגל לאמץ את הדוקטרינה של פוטין בשלמותה, משהו בכוחנות הלא מתנצלת שלו ודאי מהלך קסם עליהם ועל רבים מתומכיהם.

העולם הליברלי איננו חף מכוחנות. חלק מהליברליזציה של העולם היה כרוך בהתקה של מאבקי הכוח לתחום הכלכלי והעסקי, אבל הסיבה לעימות הנוכחי בין המערב לרוסיה של פוטין היא תרבותית. כל מי שרוצים את המשך השלטון הפטריארכלי המוכר תומכים בגלוי או בסתר במאבקו של פוטין, הליברלים מצפים לתגובה ראויה מצד המערב, כשלא ברור איזו תגובה יכולה להיות לו, משום שהרעיון הליברלי במהותו מתנגד למאבק צבאי ודוגל בפתרון סכסוכים בדרכי שלום.

עם כל האירוניה שבדבר, הכיבוש הישראלי בשטחים אימץ לעצמו בשנות האלפיים גינונים של כיבוש ליברלי, כלומר כזה שמדכא את הפלסטינים בשלט רחוק, באמצעים אלקטרוניים, בנכבה זוחלת מלווה בייעוץ משפטי, וכשממש הוא לא רואה ברירה אחרת, באמצעות צלפים ופצצות מדויקות. עוד לפני הפלישה לאוקראינה היו מי שראו בהתנהלות זו ״שמאלנות״, שהיא המילה החדשה לליברליות.

הכיבוש הישראלי בשטחים אימץ לעצמו בשנות האלפיים גינונים של כיבוש ליברלי, כלומר כזה שמדכא את הפלסטינים בשלט רחוק, באמצעים אלקטרוניים, בנכבה זוחלת מלווה בייעוץ משפטי

הקולות האלה מסוכנים כבר עכשיו, לכל תושבי האזור, ליהודים וערבים, לשמרנים ולליברלים. מי שמקווים ״ללכת בין הטיפות״ ולזכות בחופש הפצצה בסוריה, יגלו מהר מאוד שעדיף להיות תלויים במעצמה שיורה ובוכה, מאשר בכזאת שיורה בלי לבכות. ישראל לעולם לא תוכל ״להסתמך רק על עצמה״, ועדיף  לה להסתכן בתמיכה של מעצמה שלא תישלח חיילים להילחם במקומה, מאשר לתמוך במעצמה שלא תהסס להפציץ אותה, במקרה של אי ציות.

אחרי נפילת קייב, יהיו מי שירצו להפוך גם את תושבי פלסטין לנתינים של משילות ישראלית תקיפה, שתגדיר את עצמה במושגים תיאולוגיים-פוליטיים נוסח קרל שמיט, כ״ביטוי מוחשי של ההבטחה האלוהית״. אם אכן העולם עד ברגעים אלה לריאקציה השמרנית הגדולה של התקופה, שטראמפ היה רק המתאבן שלה, ייתכן שקולות אלה יהיו רמים יותר, וגם יזכו לאהדה רבה יותר מבעבר. התשובה לקולות אלה היא תמיכה חד משמעית בכל אמצעי הכוח הלא-לוחמניים שיציעו אירופה וארה״ב, מבלי להיגרר לעימות צבאי, שרק יחזיר את העולם כולו למעגל האלימות הגברי הישן, שממנו ניסינו להיחלץ בסוף מלחמת העולם השנייה.

אורן פרי-הר הוא מרצה לספרות ואסתטיקה וסביל פוליטי

עוד בנושא: 
מי מרוויח מהמלחמה באוקראינה? 
של מי את קייב?

בא/ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך 16 שנות קיומו של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים התורמים מכשרונם לאתר והקהילה שנוצרה סביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, ועל מנת להמשיך ולפתח את האתר בערבית, שעם קוראיו נמנים רבים ממדינות ערב, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם.

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.

  1. אלעד

    מסכים עם חלק מהתוכן למעט המיסגור.
    אלימות אינה דרך גברית, כפי שיעידו, או יצרחו, מאות הילדים שחוו התעללות ממטפלות נשים רק השנה.
    היא גם איננה דרך נשית. היא דרך אנושית. תגובה שנובעת ממצוקה אמיתית או מדומיינת.
    השיוך הפמיניסטי רדיקלי וסקסיסטי שלה לגברים, נובע מכשל לוגי, שלא מצליח להפריד בין מבצעי האלימות המועטים, לבין מינם. לא מצליח לראות מי שלח אותם, ומי תומכים ותומכות בהם.
    את פוטין בחרו גם עשרות מיליוני נשים שתמכו אז ותומכות בו היום. על כן, האחריות
    היא תמיד משותפת לכלל החברה.

    מעבר לזה, את מושג הפטריארכיה המדומיינת כבר הפריך יפה פיטרסון, בסרטון הבא:
    https://youtu.be/oQKNdY0as3M