איפה הילדים ואיפה הח"כים של מרצ

הגשת דו"ח הוועדה למניעת גזענות במשרד הבריאות העוסק במעורבותם של צוותי רפואה בפרשת חטיפת ילדי תימן, מזרח ובלקן, והסירוב של משרד הבריאות והעומד בראשו, ניצן הורוביץ, לפרסמו, משקפים רגע היסטורי בחברה הישראלית. מצד אחד, נראה כי גורמים משמעותיים ובכירים מבינים כי נעשה עוול קשה מאוד למשפחות, ויש לפעול לתיקונו באמצעות לקיחת אחריות והכרה מצד המדינה. מנגד, גורמים שמרניים ממשיכים להכחיש את הפרשה ואת חומרתה תוך שימוש במניפולציות ופרקטיקות של הסתרה.

הדו"ח האמור הוגש לפני כשנה במסגרת עבודה של הוועדה למיגור גזענות, אפליה והדרה במערכת הבריאות בראשותו של המשנה למנכ"ל משרד הבריאות דאז, פרופ' איתמר גרוטו. הוועדה, אשר הוקמה בתחילת 2017, בוחנת במסגרת פעילותה פרשות עבר אשר גרמו לאי-אמון חמור בין מערכת הבריאות לקהילות מסוימות.

מסקנות הדו"ח על פרשת ילדי תימן, מזרח ובלקן מאששות רבות מטענות המשפחות, וביניהן: יחס גזעני ומתנשא מצד צוותים רפואיים, ניתוק בכפייה בין ילדים והוריהם, הודעה לאקונית על פטירת ילדים ללא כל אסמכתא, מסירת הודעות שקריות על פטירת ילדים והעברת ילדים לאימוץ ע"י צוותי רפואה שלא במסגרת הפרוצדורות המקובלות. לסיכום, ממליצים כותבי הדו"ח על התנצלות של הקהילה הרפואית בפני המשפחות, ניהול תהליך דומה מצד גורמי ממשל נוספים וחשיפה של כל המידע בפרשה.

מסקנות תקדימיות אלה של ועדה ממשלתית לא נולדו יש מאין. זוהי תולדה של שנים שבמהלכן משפחות הילדים והעמותות הפעילות בפרשה קראו תיגר על ההיסטוריה הממסדית. גורמים רבים בחברה האזרחית ובארגוני זכויות האדם, בתקשורת המיינסטרים, באקדמיה ובעולם האמנות שעמדו לצד המשפחות והעמותות בשנים האחרונות בדרישה להכרה, צדק וריפוי יצרו לחץ ציבורי משמעותי בדרישה לבחון מחדש את הנושא.

ההסתרה והכחש האופייניים נותרו התגובה הממסדית לתהליך הזה. למרות שההמלצה של מגישי הדו"ח, פרופ' איתמר גרוטו וד"ר שלומית אבני, היא שהמסמך ישמש כטיוטה לדיון עם נציגי המשפחות, משרד הבריאות מסרב להציגו לציבור. במשך שמונת החודשים האחרונים, פנו שוב ושוב נציגי המשפחות, העמותות העוסקות בפרשה, ארגון רופאים לזכויות אדם, וחברי כנסת מהקואליציה והאופוזיציה לשר הבריאות, ניצן הורוביץ, בבקשה לבחון כיצד ניתן לפתוח דיאלוג בנושא.

לא זו בלבד שאף אחת מהפניות לא זכתה למענה ענייני, המשרד הגדיל לעשות והפיץ שקרים כאשר טען בפני גורמים שונים כי הדו"ח כולל קטעי עיתונות בלבד. לאחר שהדו"ח הודלף לעיתונות, ברור כי מדובר בדיסאינפורמציה שמניעיה אינם ברורים. יתרה על כך, הדו"ח, העוסק בשאלות של אתיקה רפואית, נשלח ל"בחינה מחדש" להיסטוריונית פרופ' שפרה שוורץ, תוך סירוב של המשרד לענות על שאלות הנוגעות לאופן קבלת ההחלטות במסגרת הליך זה.

שוורץ, יש לציין, טענה בעבר שאין אף לא רמז לחטיפת ילדים או הרחקתם מהוריהם, ושהפרשה נולדה בדמיונם של אנשים. מעבר לעובדה שדבריה מופרכים, שכן אפילו הגרסה הממסדית ביותר של ועדת החקירה הממלכתית מכירה בכך שאכן ילדים נלקחו מהוריהם ללא רשותם, עצם ההחלטה לשלוח את הדו"ח לבחינתה של מי שמחזיקה בדעה מוקדמת על הפרשה מלמדת על התנהלות רשלנית ומזלזלת במקרה הטוב, ועל ניגוד עניינים וחוסר תום לב במקרה הרע.

כאשר הצטרפה מרצ לממשלה, טענו נציגיה כי אנו " על סיפו של עידן חדש וחשוב" והבטיחו "להביא משהו קצת אחר". הטיפול בדו"ח הוא מעין צומת שבו עומדת החברה הישראלית – האם המדינה תפנה להכרה בעוולות העבר ופעולה לתיקונן או שתמשיך את ההסתרה והשקרים שמלווים את פרשת ילדי תימן, מזרח ובלקן שנים ארוכות. בדצמבר האחרון אמר הורוביץ בראיון לרשת ב' כי הוא מאמין בשקיפות, כל המידע נמצא בפניו ובכוונתו לפרסם את הדו"ח בימים הקרובים, עשרה שבועות ארוכים עברו מאז והדברים לא יצאו אל הפועל. מדוע? אין לדעת, אולם ככל שהזמן עובר, נראה כי משרד הבריאות החליט לטייח את הנושא.

למרבה הצער, חברי וחברות הכנסת האחרים של מרצ, ביניהם כאלה שאף הגיעו לא פעם לעצרות המשפחות בדרישה להכרה, אינם פוצים פה לנוכח התנהלותו הבעייתית של יו"ר המפלגה. זוהי אפוא קריאה לגבי לסקי, מוסי רז, תמר זנדברג ומיכל רוזין לעמוד לצד קורבנות הפרשה, ולדרוש את פרסום הדו"ח לאלתר. כחברי כנסת שחרתו על דגלם את חשיבות השקיפות השלטונית והמאבק בגזענות, צפוי מהם לדעת כי ישיבה על הגדר וקשר שתיקה אינם אופציה מוסרית ראויה.

לכל המאמרים בנושא חטיפת ילדי תימן, מזרח ובלקן

למאמרים נוספים של תום מהגר