השאלון של העוקץ: גיל אליאס

בימים אלה יוצא לאור "שאריות", ספר הביכורים של המשורר גיל אליאס. אליאס, בן העדה הקוצ'ינית, עד לאחרונה יו"ר הבית הגאה בבאר שבע, וחוקר של הלשון העברית, רואה בזהות קווירית את היכולת לייצר אינטגרציה וגמישות בין החלקים המרכיבים את הזהות שלו – מזרחיות, שחורוּת, להטב"קיות ומסורתיות. החיבור הזה, שליווה אותו באקדמיה, שם כתב את התזה שלו על הסלנג האוחצ'י של הקהילה הגאה בישראל, ובאקטיביזם שלו כאשר ערך עם המשוררת ג'נט בלאי את האנתולוגיה "אלפיים זריחות לשמש" – משוררים ומשוררות למען אברה מנגיסטו, מתגלם גם בשירה שלו, הנעה בין הפרטי והאינטימי לבין הלשוני והפוליטי.

סְפַר
אֲנִי זוֹכֶרֶת שֶׁהַכּוֹל מְפֹרָקִים.
אֲנִי זוֹכֶרֶת אֶת בְּלִיל הַשְּׁאֵלוֹת.
זָכָר וּנְקֵבָה נִתְהַפְּכוּ אֵיפֹשֶׁהוּ,
עוֹד בְּמַפּוֹת הָאָרֶץ מִשְּׁנַת מִי יוֹדֵעַ כַּמָּה.
לֹא כָּבַשְׁתֶּם בָּנוּ עָמוֹק, לֹא אֲמַרְתֶּם
מִלָּה אַחַת בְּעִבְרִית
וְגָם הַמִּלָּה עִבְרִית
נָגַע אָז בִּי.

מהם אורחות העבודה שלך (איפה, מתי, הרגלים מגונים ועוד)?
אין לי מקום עבודה אחד. יש לי משרד אבל אני לרוב מקיים ישיבות בכל רחבי העיר באר שבע ובעיקר במבנה של הבית הגאה.

איזו פרשייה ציבורית עכשווית – פוליטית, תרבותית, חברתית וכו׳ – טורדת את מנוחתך?
להשיב את אברה מנגיסטו לביתו.

האם חווית פעם גזענות על רקע אתני/לאומי/דתי?ֿֿ
כן, חוויתי ואני חווה גזענות כל הזמן, בין אם זה מאנשים או מהממסד. זה יכול להתרחש בכל מני דרכים וצורות. מגיל מאוד צעיר שקראו לי "כושי" בפעם הראשונה, עד לפעמים שבהם חטפתי מכות. כמובן כל מה שקשור לאבטחה, בכל מקום שהוא – אוניברסיטה, תחנת רכבת, תחנה מרכזית וכו', תמיד השומרים מתייחסים ופונים אלי אחרת. משום שהזהות הקוצ'ינית שלי לא מוכרת לכל אחד וצבע העור שלי כהה, גם אתיופים ובדואים מתבלבלים ופונים אליי באמהרית או בערבית.

באיזו מידה סוגיות מגדריות נוכחות ביומיום שלך?
משום שאני עובד כרפרנט הלהטב"ק בבאר שבע אני נתקל כל יום בסוגיות מגדריות ומיניות בעיקר כלפי מי שאני עוזר לו.ה. זה מאוד משתנה אבל רוב מקרי החירום שאני מטפל בהם קשורים לקהילה הטרנסית ומה שהיא חווה, לא רק בבאר שבע אלא בדרום כולו. לפעמים אני מסייע למקרים גם במרכז שלא מקבלים מספיק מענה ושואלים את עצתי. האפלייה כלפי הקהילה הטרנסית היא בלתי נתפסת, החברה לא נותנת לקהילה הזאת פשוט לגדול ולהתבגר בשקט. הזהות המגדרית היא לא אחידה כמו שאנחנו רוצות לתפוס אותה, יש א.נשים בחברה הישראלית שנולדו אחרת ומרגישיםות אחרות וצריך לתת להםן לחיות ולא לרצות למות.

ספר לנו קצת על הספר החדש ותהליך העבודה עליו.
אני כותב מגיל 12, וכתבתי מאז ומתמיד. נירית קורמן, אחת העורכות של הספר, היא זאת שדחפה אותי להוציא את הספר לאור. התהליך הראשון היה פנימי, בכלל להחליט להתחיל לפרסם. לאחר מכן אספתי כ500- שירים שכתבתי מגיל צעיר עד גיל 28 והתחלתי לקרוא שיר שיר ולהחליט מה מבחינתי דורש עריכה עמוקה ומה לא, מה נחשב בעיניי לשיר ומה בוסרי מדי. בחרתי 60 שירים, ומתוכם אני ונירית בחרנו 50 שפורסמו בספר, כשכל שיר נכתב בזמן אחר ובתקופה אחרת בחיי. קוראים לספר "שאריות" כי מבחינתי יש בכל השירים האלה תהליך של ליקוט ואיסוף. אני מרגיש שהספר הוא מכלול של כל הדברים השוליים בחברה הישראלית שאני רוצה לתת להם מרכז, כי הם קודם כל קשורים אליי באופן ישיר – שחורות, קוויריות, גאווה וקוצ'יניות.

איך עברה/עוברת עליך תקופת הקורונה?
אני מאוד אוהב את התקופה של הקורונה כי היא אפשרה לי לשבת זמן רב בבית לכתוב ולחשוב. עם זאת אני גם בנאדם מאוד חברתי וקהילתי וגם לי יש קהילה מצומצמת בתוך הקהילה הגאה בבאר שבע שאני אוהב להיפגש איתםן ולדבר איתםן. אז מצד אחד אהבתי את התקופה הזאת, אבל מצד שני היא גרמה לקהילה שלמה להתרחק זה מזו.

שלושה א/נשים שהיית מלהק בחדווה לנבחרת החלומות שלך בממשלה?
אני לא הייתי מלהק לממשלה אף אחד.ת. הציבור צריך ללהק ואם הציבור לא יודע מה ללהק אז צריך לחשוב על אופן ליהוק הממשלה מחדש.

אילו היו נותנים לך 45 דקות עם ילדים בכיתה י"ב, על מה היית רוצה לדבר איתם?
הייתי רוצה לעשות להם סיור במוזיאון או גלריה ולדבר איתםן על אמנות. לטעמי,הדרך הנכונה ביותר לעבד עם בני ובנות נוער את כל הקשיים שהם חוויםות בחברה הישראלית זה דרך אומנות.

מי הכי היית רוצה שיקרא את הספר?
איוב.

יש לך אמונה תפלה (או כמה)?
לא חושב, או לא שזכור לי.

כתיבה – גיהינום או גן עדן?
אני חושב שכתיבה היא לא גיהינום ולא גן עדן. כתיבה היא מכלול הרגשות והתחושות, היא יציאה מהגוף וכניסה אל הגוף. אפשר להגיד שכתיבה מבחינתי היא יותר התפילה לגיהינום ולגן עדן מאשר שכתיבה היא גיהינום או גן עדן.

אם היית יכולה/רוצה לחיות במקום שאינו ישראל – היכן ולמה?
לחיות בכפר בסין ולבשל אוכל עם רכיבים מקומיים.

מהו הספר האחרון שקראת והותיר בך חותם?
הרומנים הנפוליטנים של אלנה פרנטה. זאת הפעם השנייה שאני קורא את ארבעת הספרים אחרי שנה של הפסקה. זאת יצירה שהשפיעה לא רק על התפיסה שלי כלפי ספרות ויצירה, אלא גם על כל התפיסה האנושית והסוציאלית. ספר שמצליח להכניס בתוכו את השינויים הנפשיים שאישה חווה ביומיום ובמקביל את מה שחברה שלמה עוברת. ספר שנמצא כל הזמן בתנועה ויוצא מהנפשי והאישי לקולקטיבי, מרתק.

איזה איש/אישה שאינם בין החיים היית מזמין לפגישה בארבע עיניים?
מרטין בובר, הייתי רוצה לשאול אותו שאלות על שיח ויצירת שיח, לשאול אותו שאלות על תהליך הכתיבה שלו וסגנון הכתיבה שלו.

מהי המחווה הכי רומנטית שנתקלת בה בחייך?
אחד האהבות שלי בישל לי מרק ירקות חמים בחורף כשהייתי חולה, זאת המחווה הכי טובה שאני יכול לקבל.

איזה מילה חסרה לך בשפה העברית?
איך אומרים מְטַרְגֵּר בעברית.

מה הפרויקט הבא שאתה עובד עליו?
אני עורך את ספר השירה הבא שלי. הפעם הוא הרבה יותר מגובש ולכן גם יהיו בו יותר שירים מבספר שירה ממוצע.

איפה אתה רואה את עצמך בעוד עשר שנים מהיום?
בעוד עשר שנים אני רואה את עצמי ממשיך לסייע לקהילה הגאה בבאר שבע באופנים כאילו ואחרים. אני מצפה שעד אז היא תהפוך להיות משהו שכל אחד.ת רוצה להיות חלק ממנה, בעיקר כי היא משפחתית וקהילתית מאוד. בתחום השירה אני רואה את עצמי מוציא לאור כמה ספרי שירה ולפחות רומן אחד.

שְׁחֹרִים לַעֲזָאזֵל
אָבֵרָה חָצָה אֶת הַגְּבוּל,
כָּכָה הֵם אוֹמְרִים.
וְהוּא רַק רָצָה לָלֶכֶת,
כַּמָּה לָלֶכֶת.
גַּם אֲנַחְנוּ רוֹצִים לַעֲזֹב (עִם טְפָסִים)
לְגֶרְמַנְיָה אוֹ לְוַרְשָׁה, בִּשְׁבִיל הַבִּטָּחוֹן.
אֲבָל הֵם דּוֹרְכִים עָלֵינוּ עִם עֲנִיבוֹת לְבָנוֹת,
כְּמוֹ עַל גַּרְעִינִים שְׁחֹרִים
שֶׁאַף אֶחָד לֹא פִּצַּח.

לשאלונים נוספים במדור
למאמרים נוספים בנושא שירה