השיבו לנשים את יום הנשים הבינלאומי 

לשפה הרווחת, לרבות הבחירה במילה אחת על פני אחרת, יש משמעות רבה בחיינו משום שהמשגת הדברים והמינוח שלהם משפיע על הדרך שבה אנו תופסות ותופסים את המציאות. והנה דווקא באחד הימים המשמעותיים בלוח השנה הפמיניסטי, יום הנשים הבינלאומי (International Women’s Day), המינוח העברי בצורת היחיד "יום האישה" מייצר כשל תודעתי, הפועל לרעתן של נשים.

יום הנשים הבינלאומי מצוין ברחבי העולם מדי שנה בשמונה במרץ, כחלק ממסורת ארוכת שנים ומגוונת של עשייה אקטיביסטית להעלאת המודעות להיבטים פוליטיים, חברתיים וכלכליים הקשורים לחייהן של נשים ברחבי העולם ולסימון הסולידריות בין נשים. השם במתכונתו הנוכחית מתייחס לאישה באופן המבודד אותה מהקשר לנשים נוספות, משל הסוגיה שבה עוסק היום היא עניין פרטי של כל אישה ואישה ולא כזה המתייחס לנשים כקבוצה.

הבחירה העברית להשתמש בפנייה בלשון יחיד לציון יום משמעותי זה מנטרלת אותו מהמשמעויות הפוליטיות והחברתיות הנלוות אליו. בשעה שתנועות חברתיות אומנם פועלות ביום זה מתוך התייחסות למשמעויות החברתיות של היות אישה בעולם פטריארכלי, המינוח של יום הנשים, כפי שהוא מתקיים כעת, פועל להשכחת היבטים אלו. היום מצוין במקומות עבודה רבים בארוחה חגיגית, הענקת שי סמלי או סדנת טיפוח. הטבות כגון אלו במקום, נניח, סדנאות מנהיגות לנשים או סדנאות לגברים נגד הטרדות מיניות, מחזקות ומעצימות את מצב הדיכוי שתחתיו חיות נשים, וממשיכות את התהליך החברתי ארוך השנים של "הרדמת" נשים ממודעות לזכויותיהן החברתיות, כחלק ממיתוס השוויון המגדרי הנפוץ בישראל.

מתוך פרספקטיבה צרה זאת, היום אינו מכוון להתייחסות להיבטים פוליטיים וחברתיים במצבן של נשים בישראל כקבוצה חברתית מובחנת, המהווה מחצית מהאוכלוסייה, אך עדיין חווה שורה של דיכויים שמסתכמים באי-שוויון מגדרי. ההתייחסות בלשון יחיד פועלת למסך ולעמעם את העובדה שנשים כקבוצה משתכרות מתחת לשכר מינימום בשיעור העומד על 43%; שמדובר בקבוצה שחווה פערי השכר שעומדים על 31% ביחס לגברים; שנשים כקבוצה חוות ייצוג חסר בפוליטיקה, בתפקידים בכירים, בדירקטוריונים, בתקשורת, ובדרגות הבכירות באקדמיה; ולכך שנשים כקבוצה חוות היעדר ביטחון קיומי במרחב הציבורי ובזה הפרטי, לרבות כ-800 אלף נשים החוות אלימות או נמצאות בזוגיות אלימה.

בנוסף, ההתמקדות באישה יחידה מהדהדת תפיסות מהותניות, המחזיקות בקיומו של מודל יחיד של נשיות, באופן המוחק את השונות בין נשים ואת ההכרה במגוון חוויות החיים של נשים, המגיעות מתרבויות שונות ומימוקומים שונים וחלקן אף חוות הצלבות של דיכויים, על רק מוצא, גיל, מעמד וכדומה.

בחירה לשנות את מינוח היום ולכנות אותו לפיכך בכותרת המתייחסת לנשים רבות, תהווה תזכורת לכך שלא רק שנשים הן קבוצה חברתית שחווה אפליה על בסיס מתמשך באמצעות מנגנונים חברתיים ותרבותיים, אלא גם שמדובר בקבוצה מגוונת מאוד בכלל ההיבטים.

תזכורת זאת מחלצת נשים ממיקום בודד כאישה בחברה שהיא גברית מיסודה ומאפשרת לנשים לחבור לנשים נוספות משלל מיקומים. היא תהןוה בסיס לשיתופי פעולה משמעותיים בין נשים ותאפשר לנשים כפרט וכקבוצה להשמיע קול ולחזק את המעורבות החברתית בעולם מתוך תחושת שליחות ומחויבות להפיכת החברה למקום הוגן יותר לנשים ולגברים בדורות הבאים.

בפרפרזה לדברי לנון, חלום שחולמים אותו לבד הוא רק חלום, חלום שחולמים אותו יחד יכול להפוך למציאות. קיימת חשיבות בכך שארגוני נשים, ארגונים חברתיים, חברות וחברי כנסת, ואנשי ונשות תקשורת יתייחסו ליום בלשון רבים: במקום יום האישה, יום הנשים הבינלאומי, באופן ששב ומטעין את היום במשמעויות החשובות שהוא נושא – בכל הקשור לנשים כקבוצה חברתית הסובלת מהצטלבות של דיכויים: על רקע מגדר, מעמד כלכלי, ייצוג פוליטי ועוד.

ד"ר שלומית ליר, עמיתת מחקר, בית הספר לעבודה סוציאלית, אוניברסיטת בר אילן ומרצה בתכנית ללימודי ארץ ישראל באוניברסיטת בן-גוריון בנגב

ד"ר טל ניצן, רכזת אקדמית, פורום סופי דיוויס לחקר מגדר סכסוכים ויישובם, ומרצה בתוכנית המוסמך ללימודי מגדר, האוניברסיטה העברית בירושלים