פליטים מכאן, פליטים משם

התמונות הקשות של הפליטים מאוקראינה, המעוכבים במשך שעות וימים בשדה התעופה נתב"ג בשל הבירוקרטיה של משרדי הממשלה השונים הציפו את העיניים בדיוק בשבוע שבו חוק האזרחות עבר בכנסת בקריאה שנייה ושלישית. החוק נועד הלכה למעשה למנוע מבני זוג פלסטיני מעורב (אזרח ישראלי ותושבת הגדה או להפך) להקים את ביתם בישראל.

לכאורה אין קשר בין בואם של הפליטים האוקראינים היהודים לבין חוק האזרחות, אך שתי האוכלוסיות האלו קשורות ישירות לעובדה שלפלסטינים אין זכות שיבה והיהודים נהנים מחוק השבות. חלק גדול מתושבי פלסטין הם פליטים שלא יכולים לחזור לישראל. והעובדה שהציבור, כמו מערכת המשפט מאשרר את המצב הגזעני הזה, קשורה הדוקות לשנת 1948.

בשנת 1948 נקבע כי זכות השיבה למדינת ישראל תקפה ליהודים בלבד. ומאז, הודרה האוכלוסייה הפלסטינית בישראל מספר החוקים ונוצר ומבנה חברתי גזעני. הקמתה של מדינת ישראל יצרה היקף פליטות עצום של מאות אלפי פלסטינים שלא יכלו לחזור לבתיהם, שדותיהם, עריהם ובתי העסק שלהם. ישראל לא רק מנעה את זכות השיבה של הפליטים הפלסטינים, אלא גם ניכסה בחוק נפקדים-נוכחים את רכושם, ובאמצעות ממשל צבאי חיבלה ביכולת התנועה של מי שנשארו אחרי הנכבה בישראל לכדי יצירת גטאות בערים הפלסטיניות.

משנת 48 ועד ימינו, נאלצים האזרחים הפלסטינים בישראל (כמו גם אלו מהגולה הפלסטינית שפעם היו שייכים לאותה מולדת, אותה אדמה וארץ שעליה הוקמה ישראל), להביט בגלי העלייה היהודית השונים שהתרחשו מסיבות שונות, כשהעולים לארצם מקבלים פריבילגיות על סמך מוצאם היהודי בעוד מהם עצמם נשללות זכויות דומות על אותה האדמה של ישראל/פלסטין. חוק האזרחות שעבר בכנסת בהצבעה שלילית הוא רק פועל יוצא של ההתנגדות לזכות השיבה, משום שחלק לא קטן מהפלסטינים שחיים בפלסטין הם פליטים, וזאת אחת הסיבות שישראל מסרבת לתת להם "זכות שיבה" באמצעות נישואים לישראל.

כולי תקווה שנשכיל לייסד בישראל מבנה דמוקרטי ולא אתני-לאומי שממנו נגזרות הזכויות של הישראלים והפלסטינים, היהודים בעולם, כמו גם הפלסטינים בעולם. שנוכל להחזיר את עקרון השוויון לתוך הציבוריות והדמוקרטיה הישראלית. בהיעדר עקרון השוויון ובשימוש הקבוע בזיהוי גזעי, ישראל אינה באמת מדינה של אור לגויים כמו שהיא משום מה מתיימרת להיות, אלא מדינה המושתתת על מבנה גזעני ליהודים בלבד.

השבוע חשף השר נחמן שי את הסיבה לכך שהפליטים מאוקראינה, יהודים או לא, מעניינים אותו יותר מהפליטים מאפריקה, יהודים או לא. לא שהאדישות לגורלם של אזרחים שחורים או גורלם של שחורים שאינם אזרחים מפתיעה מישהו, אבל הסבר-העל "אנחנו מאירופה" מצליח להחריד כל פעם מחדש, וטוב שהוא נאמר כך בצורה גלויה ובוטה, כי לגזענות יפה אור השמש.

הגזענות של נחמן שי מתווספת לביטויים הגזעניים של השרה שקד (שוב, שום דבר מפתיע), לצד קבלתם הבלתי לבבית בעליל של הפליטים מאוקראינה – כל אלה מדגישים את האפלה הציונית שבה אנחנו שרויים, אפלה שיש להתנגד לה מבלי לומר נואש.