"אריה בקלקיליה": הכתם של ששת הימים

בספרה החדש של דליה כהן-קנוהל נפרשת פרשה אפלה מההיסטוריה הישראלית שנכרכת בסיפורה הטראגי של משפחה מקהילת יהודי טריקלה שביוון. יורם בלומנקרנץ משוחח על הספר עם דליה כהן-קנוהל
יורם בלומנקרנץיורם בלומנקרנץ

יורם בלומנקרנץ הוא אמן, מורה לאמנות ואקטיביסט. גדל והתחנך בדרום תל אביב

בימים אלה רואה אור בהוצאת "כתב" ספרה החדש של דליה כהן קנוהל 'אריה בקלקיליה'. על כריכת הספר מוטבעת העבודה 'קיקיון', פחית שימורים מחותכת ומרוקעת על עץ, אחת מעבודותיי האחרונות. המחברת ביקשה ממני את הדימוי משום שבעיניה הוא לוכד משהו מנוף העלילה ונפתוליה. הגוף הקמוט המתעלעל מעלה, אמרה לי בשיחה, כמו כופר בייעוד הפונקציונלי, הסכמטי וההמוני שלו, ומתאווה להתייחד גם במחיר הכרוך בטרנספורמציה. פעמים המחיר שמשלמות גיבורותיה של כהן- קנוהל עבור לכתן עם האמת הוא דוווקא מחיר ההשלמה עם האובדן. כזאת על כל פנים היא סופיה, גיבורת 'אריה בקלקיליה'.

ד"ר כהן-קנוהל, חוקרת, סופרת ומחזאית, מיטיבה לשרטט ביצירתה העניפה קווים לדמותו של המרחב הים-תיכוני בבחירתה למקד את תשומת הלב במקומות ובאירועים שהסתמנו בהיסטוריה כנקודות שבר ומעבר, כציונים ממשיים וסימבוליים של כוח ואלימות. היא מעמידה את האירועים הללו כרקע לפרימות חייהן של גיבורותיה. השסעים המעצבים את דמויותיה של כהן-קנוהל מתגברים מעבר לנפש הפרטית המתייסרת בגינם של קומפלקסים ארכיטיפיים, והם מתפלשים אל חיי היחיד ומסגרותיו הגרעיניות מתוך העולם הגדול שבחוץ, שאותו היא מיטיבה לתאר בדקדוק קולנועי וירטואוזי, כמי שהיתה שם ממש. תהא זאת אלכסנדריה של 1942 המהדהדת את 'ג'סטין' של לורנס דארל, או ליל קיץ המתמלא בקהל מעריציהם של האחים אל כוויתי בחצר הגדולה של קפה נוח המיתולוגי.

הספר "אריה בקלקיליה" דליה כהן קנוהל
על כריכת ספרה של דליה כהן-קנוהל עבודה של יורם בלומנקרנץ: קיקיון, פחית שימורים על עץ, 2021

בעיתוי נוגע ללב, שעה שפניהם החפויות של רבבות פליטים מאוקריאינה ניבטים אלינו מן המסכים וכבר מתדפקים בשערינו, שב ומפנה אותנו ספרה החדש של כהן-קנוהל 'אריה בקלקיליה' אל הקלות הבלתי נסבלת של הכוח, וביתר שאת אל הזחיחות הבנאלית של האדם נוכח מופעיו האכזריים. פרשה אפלה בתולדות מדינת ישראל נכרכת בסיפורה הטראגי של משפחה מקהילת יהודי טריקלה שביוון, שהביזה של תושבי קלקיליה המגורשים בידי תושבי השרון צורב בה פצע עמוק דמום ומדמם. בשיחה קצרה עם כהן-קנוהל ביקשתי להבין עוד על הפרשה ועיבודה לספר.

בחרת לגעת בעלילת הרומן "אריה בקלקיליה" בנושא טעון מאוד, שההיסטוריונים מכנים "הכתם השחור של מלחמת ששת הימים". איך הגעת לעסוק בזה?

דווקא עכשיו, בעת המלחמה באוקראינה שיצרה משבר פליטים עצום, מעניין להביט בפרשה זו, שאני כילדה הייתי עדה לה במציאות, מאחר שקלקיליה הייתה על סף דלתות המושב שבו גדלתי. זכרתי רק משאיות ועגלות ביזה של תושבי השרון שבאו ויצאו מקלקיליה, וכילדה שאלתי את עצמי איך זה יכול להיות שאף אחד לא עוצר לשאול מה יקרה אם ישובו האנשים לבתיהם וימצאו את הבתים ריקים. הביזה כללה תמונות משפחתיות וכל חפצי הבית שאפשר להעלות על הדעת.

השאלה המתבקשת היא מי הורה על הגירוש והאם הפליטים כלל שבו לבתיהם, כי אנו יודעים שהעיירה המשיכה להתקיים לאחר המלחמה, ואף  הייתה לה תקופת עדנה ביחסים עם תושבי השרון.

עד היום לא הצליחו ועדות החקירה שהוקמו לגלות מי הוא זה שהורה לאסוף את תושבי קלקיליה, כ-15.000 אלף איש, אישה וטף, לאוטובוסים שאספו אותם והשליכו אותם ליד שכם. הגירוש הזה כמעט "הצליח" אלמלא העובדה שכמה ימים לתוך המשבר ההומניטרי העצום, הגיעו הדברים לידעתם של האמריקנים והאירופאים שמיהרו לדרוש תשובות מממשלת ישראל. אז החליטו להשיב את כולם ובנו עבורם את חלקה הגדול של העיירה שנמחק קודם על ידי מטוסי צה"ל.

וכך החל "הרומן" של העיירה עם אנשי השרון?

נכון. אט אט נבנו המבנים, מדינת ישראל השקיעה מיליונים בהשבת המגורשים. המסחר חזר לקדמותו ואף הביא לשפע כלכלי מפתיע לאנשי קלקיליה מכיוון שאנשי השרון התחילו להגיע לקניות זולות בעיירה ואפילו לטיפולי שיניים. העידן השליו הזה הסתיים עם הסכמי אוסלו. כל מי שחי בשרון בשנים אלה זוכר את מאורעות הגירוש והביזה, ומצד שני גם את תור הזהב של קלקיליה וסביבותיה.

סיקרן אותי המכניזם הנפשי של אנשים שמחליטים כאחד לעלות על עגלות, מכוניות, טרקטורים, משאיות, ולבזוז עיר שלמה. וזה כולל את עיריית כפר סבא ואף את הקיבוצים בסביבה

מה ריתק אותך באירוע המטלטל הזה שממנו משכת חוט ספרותי?

כמובן שהשאלה כיצד קורה שמנהיגים בודדים מחליטים על דעת עצמם למחוק עיירה, ולהשליך נשים זקנים וטף ללא מזון על הגבעות ליד שכם. אבל יותר מכך סיקרן אותי המכניזם הנפשי של אנשים שמחליטים כאחד לעלות על עגלות, מכוניות, טרקטורים, משאיות, ולבזוז עיר שלמה. וזה כולל את עיריית כפר סבא ואף את הקיבוצים בסביבה.

כיצד עיבדת טרגדיה של קולקטיב לעלילה פרטית עם דמויות וקונפליקטים?

העלילה מתרחשת בסוף שנות התשעים. בזמן הזה כבר עמד לו גן החיות של קלקיליה ששירת את היישובים הסמוכים לקלקיליה. לאחר הסכמי אוסלו ובעקבות תקריות ירי שונות, התדלדלה אוכלוסיית החיות שם. עובדי גן החיות החלו להתמחות בפיחלוץ בעלי חיים, כך שילדים יוכלו לראות חיות גם אם אינן בין החיים. הסיפור מספר על אריה שנשלח מגן החיות בברלין שבורח לפתע מהגן, ומטיל פחד על כל תושבי הסביבה, יהודים וערבים. האריה המשוטט הזה הוא "שובו של המודחק" שכה קשה להסתירו או לדכא אותו, והוא תמיד מתפרץ וצץ בזמן לא צפוי ומאיים לכלות את הנפש הקולקטיבית.

דליה כהן קנוהל
דליה כהן קנוהל. צילום: קטיה שוורצמן

בדמויות הראשיות, אליהו האב ובתו סופיה, מגולמים מאפיינים מיתיים של חיפוש ומסע המוכרים לנו מן המיתולוגיה היוונית. גם את הגיבורות מהרומנים הקודמים שלך, ז'קלין מ'מעבר מנדלבאום' ופלורה מ'ציפור בעיר קדושה', שלחת למסע חיפושים בנפש ובמרחב הלבנטיניים.

לאורך הספר סופיה ואביה אליהו חגים זה סביב זה במעגל של דאגה וחיפוש בתוך מסלול מעגלי אודיסיאי גדול של מסע ושיבה. ובהחלט, המרחב הים-תיכוני על תכונותיו הגיאוגרפיות וההיסטוריות מזמן לכתיבה מורכבת ומטאפורית שפוגשת קונפליקטים מרכזיים בנפש האדם. כמו אצל גיבורותיי האחרות, כפי שציינת, גם אצל סופיה מתקיים מסע שהוא חשבון נפש עם הסביבה והזולת. היא שחקנית לא ממומשת ובמידה מסויימת גם משלמת את מחיר כישלונה כאם. יחד עם זאת, היא מגלמת את הציר המוסרי המרכזי של הכרה ואחריות. למרות שאביה הוא שנושא בנטל החקר והפיענוח של הפרשה שלא נותנת לו מנוח, זאת סופיה עצמה שמוצאת בפיתרון גאולה לכלל המשפחה. בספריי הקודמים היו אלה גיבורות שחצו גבולות פיזיים על מנת להגיע אל מחוז החפץ של הנפש והאמת. כאן, הגיבורה חוצה את גבולות העצמי ולאורך הספר נפרשת מניפה של זוויות ראיה של הזולת שהיא בוחנת כדי להגיע להשלמה עם דרכה בעולם.

השקת הספר 'אריה בקלקיליה' תתקיים ביום א', ה-29.3.22 ב-20:00 בקפה תמול שלשום בירושלים

בא/ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך 16 שנות קיומו של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים התורמים מכשרונם לאתר והקהילה שנוצרה סביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, ועל מנת להמשיך ולפתח את האתר בערבית, שעם קוראיו נמנים רבים ממדינות ערב, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם.

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.